1בדיני בשר בחלב:כתב המחבר דקיבה שבשלה בחלבה בחלב וכו'. אמר הכותב כמה דעתו זרה שקורא חוך למה שהסכימו עליו כמעט כל חכמי ישראל הראשונים ואחרונים ומן הדומה שלא ראה דבריהם ולא עמד עליהן ותקע עצמו בדבר נפרך בצפורן גם טעה שאמר לראיה דקיבה שבשלה בחלבה וכשרה שינקה מן הטרפה כמשנה אחרונה ועירב קיבה שבשלה בחלבה עם כשרה שינקה מן הטרפה וליתא דקיבה שבשלה ברייתא היא ואינה במשנה ובמשנה ראשונה היא לדעת הרב האלפסי ז"ל והמחבר כתב דעות הראשונים ז"ל וכתב מה שפירש הרמב"ן ז"ל דאפילו כשרה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה קודם חזרה נשנית אבל לאחר חזרה כלהו מותרת וכן דעת האלפסי ז"ל בהלכות בשמעתא דכחל וקיבה שבשלה בחלבה קודם חזרה אבל לאחר חזרה מותרות ולזה הסכימו כל הגאונים וגרסת הספרים כן דגרסינן התם בשילהי כל הבשר הלכתא מעמידין בקיבת נבלה ובקיבת טריפה שינקה מן כשרה מאי טעמא חלב המכונס בעוד קיבה פירשא בעלמא הוא וכן היא בפירוש רבנו חננאל ז"ל ורבנו תם ז"ל מפני שהוקשה לו מתניתין דכשרה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה דלכאורה משמע דאפילו אחר חזרה היא מדקתני סיפא טרפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת ואוקימנא לה בגמרא לאחר חזרה ומשמע דרישא נמי לאחר חזרה משום הכי חלק בין קודם שנקרש שאין ראוי להעמיד ועדין אינו כמיעוכל ובין לאחר שנקרש דאמר דכל שנקרש הוי עיכול ופירשא בעלמא הוא דאפילו כשרה שינקה מן הטרפה כל שהוא קרוש מותר דכיון שהוא קרוש הרי הוא כפרש בעלמא ומתניתין דכשרה שינקה מן הטרפה אפילו לאחר חזרה נשנית וקודם שנקרש וכן קיבה שבשלה בחלב קודם שנקרש אבל לאחר שנקרש עיכול הוא וכפרש בעלמא הוא ושרי אפילו קיבת העולה החמורה וכדאמרינן כל כהן שדעתו יפה שורפה חיה אבל בצלול כשרה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה והיינו קיבה שבשלה בחלבה וכשרה שינקה מן הטרפה וכמו שאמרנו ובספר המאור גם כן העמיד גירסת הספרים והודה לרבנו יעקב ז"ל ועוד אני אומר דחסרון דעת היא מי שרואה גירסת הספרים מסכמת להתיר בכל והגאונים כלם מסכימים בכך להתיר בין בקרוש בין בצלול דכל שבא לקיבה הוי עיכול וכפרש בעלמא ורבנו יעקב ז"ל מודה בקרוש מיהת וכן הרב בעל המאור ורבותינו בעלי התוספות יש חסרון דעת גדול מזהימי שתופס על כל אלה ואומר בהפכן מבלי הדעת ואילו אמר שאינו נראה לו די אבל לתפוס על דבריהם מדעתו בדמדומי קושיא מועטת שכבר עמדו הם עליה ותירצוה זה באמת בלבול הדעת.2עוד שם לענין לאכול בשר אחר גבינה וכו'. אמר הכותב ח"ו לא אמרו לפירוש זה שום מפרש בעולם והוא הוא האומר הראשון דבכלא שמעתין דהתם לא אמרו לידים הדחה אלא נטילה או נוטלין וכדאמרינן עוף וגבינה נאכלין באפיקורן הוא תני לה והוא אמר לה בלא קנוח הפה ובלא נ"י ואמרינן נמי אייתי ליה בשרא ואכיל כי לא משי ידיה ותדע לך מדקאמר והוא הדין למקנח והוא הדין למדיח וא"כ הוי ליה למימר וה"ה שמקנח וה"ה שמדיח ועוד היכי קאמר בהא דב"ה מדיח והוא הדין למקחנ אדרבה הל"ל וכ"ש שמקנח דהשתא אפילו ידים דחזי ליה קצת אפילו בלילא צריך הדחה פיו דלא חזי כלל לא כ"ש.3עוד שם בענין בשר ואח"כ גבינה כתב שמותר לאלתר בקינוח הפה ובלא נטילת ידים וסמוך על זה במשענת קנה רצוץ מדמדומי ראיותיו יגבה לבו לומר שהם דברים מחוורין בלי פקפוק. והנה רבנו חננאל והרב אלפסי והרמב"ם ז"ל אסרו לגמרי עד שישהה שש שעות דהיינו שיעור שבין סעודה לסעודה כמו שכתב המחבר והמחבר הביא כמה ראיות להעמיד דבריהם אעפ"י שהגאון והרב בעל ההלכות התירו בקנוח פה ובנטילת ידים ותופס זה הביא אחד מראיות המחבר והניח השאר ואף זו שהביא דחה על נקלה ואינו צריך להביא כאן דברי הראשונים ז"ל שכבר נכתבו בחיבור בארוכה דברי המתירים וראיותיהם ודברי האוסרין וראיותיהם אלא כדי לשבור דבריו שעשה אותם ברורים כנגד גדולי ישראל אכתוב עוד כאן דברי המחבר כלשונו כתב אחר דברי המתירין אין דרכן מחוור בעיני דאם כן לדבריהם רב חסדא דקאמר אסור לאכול גבינה בלא קינוח פה קאמר דשיהוי כיון דלא צריך לפי דבריהם לא נזכר כלל ואם כן כי בעא מניה רב אסי מרבי יוחנן כמה ישהה אהדר ליה רבי יוחנן ולאכלו מאי קא מקשי ליה מדרב חסדא דהא אסור דאר"ח בלא קינוח פה קאמר ושיהוי לא שמענו ממנו כלל ואי משום קינוח הפה הכי הוה ליה למימר בלא קנוח פה ובלא שיהוי מי שרי והאמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה. ועוד דרב אסי לא הזכיר קינוח פה כלל אלא שיהיו זמן ור' יוחנן שפיר קאמר ליה דאפילו אכל בשר אין צריך לשהות כלל אלא כל שמקנח פיו נוטל ואוכל ומדרב חסדא לשיהוי מאי קושיא. ועוד דאם איתא דרב חסדא אסור בלא קינוח קאמר היכי מסתם לישניה ואמר אסור לאכול גבינה דאסור לגמרי משמע ואינו דהא מותר לקנוח מיד ולאכול ועוד דלדבריהם לא נזכר קינוח אלא בבשר ואח"כ גבינה ואם כן לא הוה ליה לבעל הגמרא להביא ברייתא דקינוח הפה אחר מעשה דרב יצחק בריה דרב משרשיא דאכל גבינה ואח"כ בשר אלא אחר דברי רב חסדא דאמר אכל בשר אסור לאכול גבינה. הילכך שיטת ר"ת והרב אלפסי ז"ל נ"ל עיקר וכן נהגנו אנו ואבותינו ע"כ דברי המחבר. ונראין לו דברים אלו דברים נכונים נושקת שפתים. גם בעוף וגבינה דא מר אגרא נאכלין באפיקורן נ"ל דדוקא גבינה ואח"כ עוף אבל עוף ואח"כ גבינה אסור וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל וכבר הביא המחבר ראיות מכריעות ממעשה דרב יצחק בריה דרב משרשיא דאכל גבינה ואח"כ בשר כי לא משא ידיה ואקשו ליה מאגרא דאמר עוף וגבינה נאכלין באפיקורן עוף וגבינה אין הא בשר וגבינה לא דאלמא ההיא דאגרא כהאי גוונא היא כלומר גבינה ואח"כ בשר. ועוד מדר' חסדא דסתים לישניה אכל בשר אסור לאכול גבינה ולא קאמר אכל בשר בהמה אסור לאכול גבינה. ועוד מדפליג בין אכל בשר תחילה לאכל גבינה ואחר כך בשר דהוה ליה לאיפלוגי בדידיה ולימא הכי במה דברים אמורים בבשר בהמה אבל בעוף מותר לאכול אחריו גבינה.4עוד שם כתוב בענין תנור שטחו פניו בשומן וכו'. אמר הכותב אינו יודע מי גורם לו שבושין אלו שלפי הגמרא של פסחים בפרק כל שעה מוכח בהדיא דהיסק ממש בעיא והיסק גמור יפה כדקאמר עד שיוסק התנור ועדיין היו מקשין שם היאך אפשר שעילה לו היסק מדמקשינן עלה אלא הא דאמר רב קדרות בפסח ישברו אמאי ומשני האי היסקו מבפנים וזה היסקו מבחוץ דאלמא היסק גמור יפה קאמר וקנוח אפילו קנחו יפה יפה אינו מועיל ובאמת נראה שאינו בקי בדברי הראשונים כלום והיה לו לדעת כי יש בזה לראשונים שתי דעות ולדברי כולם ההיא דאין טשין את התנור באליה ואם טש הפת כולה אסורה עד שיוסק התנור עד שיוסק ממש קאמר והיסק יפה קאמר אלא שהכת אחת מביאה מכאן ראיה למה שאמר שמואל דגים שעלו בקערה מותר לאכלן בכותח דדוקא רותחין שאין הקערה פולטת על ידיהן אלא דבר מועט ולא הוי כטעם ממש אלא כנותן טעם בר נותן טעם. אבל נתבשלו בקערה אסור לאכלן בכותח דטעם גמור פולטת בדגים והביאו ראיה מההיא דאין טשין דאסור עד שיוסק התנור. וכתב אחרת אומרת דאפילו נתבשלו ממש לפי שאין הדגים בולעין מן הממש אלא מן הטעם שקבלה הקערה וההיא דתנור גזרה שמא לא יקנח יפה יפה דניחא ליה בטיחת השומן ועוד שטיחת השומן לחה ואין התנור מתקנח מהשומן יפה וי"א לפי שסתם תנורים אית בהו קרטופני והשומן נבדק בין הבקעים וא"א לקנחם יפה ולפיכך צריך היסק והרמב"ן ז"ל פירש כן הטעם מפני שמא לא יקנחנו יפה וז"ל ומה שאמרו לענין הפת עד שיוסק התנור אינו אלא גזרה שמא לא יקנחנו יפה יפה לפי שהוא רוצה בטישת האליה כשם שגזרו על הפת אפילו לאכלה במלח ואין השומן נבלע בו מיד ופניו של תנור לחות מאליה ואם נתנו בו אליה הפת קבלה הטעם מהממש ולאחר שהוסק הרי לגמרי הוכשר ע"כ וכן פירש בספר התרומה עוד תדע כי מ"ש דהתם לאו היסק גמור כדי הכשר כשנאסר אותו אסור גמור קאמרינן זה שבוש גמור הוא דהתם מקשין עלה מקדרות בפסח ישברו והוצרכו להעמיד הא דתנור דוקא בתנור של מתכת הא של חרס לא וע"כ משום דהיסקו מבפנים אלמא היסק דהתם היסק גמור הוא. והוא שכ"כ לא חש לקמחיה.5עוד שם לענין כחל תנן הכחל קורעו ומוציא את חלבו וכו'. אמר הכותב ברי המחבר דברים אלו בארוכה לפי שיש בזאת השמועה פרושים רבים ופסקים לפי הפירושים והפירוש הנכון שבשמועה זו פירושו של הרב אלפסי ז"ל והוא שתפס בידו הרמב"ן ז"ל ומתוך השמועה פסק הרב אלפסי ז"ל בהלכות אי קרעו שתי וערב וטחייה בכותל שרי לבשולי בקדרה והיכא דלא עביד הכי שרי למטוייה לכתחילה. אבל לבשולי לכתחילה לא ע"כ ומדברי הרב נראה שכל שמבשלו בקדרה ואפילו בפני עצמו צריך לכתחילה לקרעו שתי וערב ופירוש השמועה לפי פסק זה כבר נתבאר בחבור ואותו הפירוש בעצמו הוא שפירש הרמב"ן ז"ל עליו כתב בלשון הזה זהו פירש המחוור בשמועה זו עליו סמך רבנו הגדול נמצאת למד בהלכות כחל דלקדרת בשר צריך קריעה שתי וערב וטיחה בכותל אלא שלא בבשר אם בשלו בחלבו בלא קריעה מותר ולצלי מותר לכתחילה בלא שום קריעה כלל והיינו דרב נחמן ע"כ ולא התירו לכתחילה לקדרה בלא קריעה אלא הרב בעל המאור ז"ל ואף הוא נהג כשרות בעצמו וכתב אחר כל הדברים האלה ז"ל ומנהגנו בכל מקומותינו בכחל על פי הלכות הר' אלפסי ז"ל ור"ת ז"ל שלא היתר לכתחילה בקדרה בפני עצמה ואפילו בצלי אלא בקריעה כל דהו. וכן לדעת הרמב"ם ז"ל וכל זה נתבאר בחבור ונתבאר שם פירוש השמועה לפי כל אחד מן הפוסקים הללו ביאור רב.6עוד שם ולענין צלי וכו'. אמר הכותב כל מאי דכתב כאן כולהו בורכי דמאי דקאמר דלא אמרו אלא בצלי וצלי אבל צלי במבושל דאטו מי לא נאסר מחמת שמנינות וציר דאיסורא בצלי כמו שנאסר במבושל וכשנאסר אינו פולט ע"י האור ממה שפולטת הקערה ע"י רותח שמניחין בתוכו. ועוד בדקתי אחר מחבר הספרים ומצאתי כן מפורש לרב בעל התרומה זה לשונו והכחל שנצלה או נתבשל מותר לחתכו לכתחילה בסכין שחתכו בו בשר הרבה פעמים או מותר ליתן לכתחילה הכחל בצלי רותח בקערה שיש בה בשר שהרי פסקינן הלכתא בין כחלא בין כבדא עלוי בשרא כשפוד בצלי לכתחילה אסור דיעבד שרי והתם נוגעין זה בזה ושניהם רותחים והא דאסר התם לכתחילה לפי שהחלב נוטף קודם שצלה וגם בלא קריעה אבל אחר שקרעו וגם שנצלה מותר אפילו לכתחילה עכ"ל. גם מה שאמר דלא אמרינן בכלים תתאה גבר אינו כן דאפילו בכלים אומרים כן. וכן קבלנוה מרבותינו נוחי נפש. וכן תמצא להרמב"ן ז"ל גבי צנון שחתכו בסכין וכן כתבו בפירוש בתוספות גבי קערה שמלח בה בשר גם מה שאמר בזמן שאין דבר ששורה בתוכו בנוטל את מקומו סגי אינו כן שאינו צריך אלא קליפה בעלמא בדבר שאינו שמן אלא כחוש דומיא דאותה שאמרו בחם לתוך צונן אדמוקר ליה בלע ואוקימנא בקליפה וכן יש לפרש בגדי כחוש שאמרו קולף ואוכל עד שמגיע לגיד.
