1כתב שם השוחט בשבת וביום הכפורים וכו' ומקשו בה והלא מחלל שבתות בפרהסיא שחיטתו אסורה. וכתב המחבר בשם התוספות שאין שחיטתו אסורה אלא מראשונה ואילך והראיה מהא דתנן בפרק אותו ואת בנו השוחט לע"א ר' שמעון פוטר וחכמים מחייבים ואוקימנא ושוחט ראשון לשלחנו ושני לע"א וחייב כל היכא דלא אתרו ביה לע"א וכו' ואינו נכון שפסולו ופסול שחיטתו באים לו כאחד וההיא כבר תרגמה מורי הרב ר' משה ז"ל דמומר לע"א אין שחיטתו נבלה דמכל מקום ישראל הוא ולא אמרו נבלה אלא בנכרי וכיון דמהניא ההיא שחיטה לטהרה מידי נבלה דינא הוא דמחייב באותו ואת בנו למאן דאמר שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה מידי דהוה אשור הנסקל דמחייב באותו ואת בנו ואם תאמר משנתינו מיירי בצנעא ובהא שחיטתו כשרה.2אמר הכותב לתרץ משנתנו מדברי המחבר למד שתירץ כן ועוד תירץ תירוץ אחר יפה ממנו דמתניתין הא אוקימנא בשוגג ורב יהודה היא וכדאיתא התם. ובאמת כי ההיא דאמור בתוספות צריכה תלמוד ומחמת שיש לדקדק עליה מההיא דהיתה בהמת חברו רבוצה לפני ע"א כיון ששחט בה סימן אחד אסרה ומהשוחט לשם הרים ועוד ממקומות אחרים. ואחת מאלו היה לו להביא ולא לדחות דברי גדולי החכמים בדברי פיו. גם מה שתירץ בשם הרב ר' משה ז"ל בההיא דאותו ואת בנו שהביא המחבר לראיה משם התוספות אומר אני מאן יהיב לן מעפריה ומלינן עיינין אבל זה אינו נראה לי דשוחט לע"א ממש זבחים מתים היא וכדברי ר' יהודה בן בתירא מטמאת אף באהל ועוד דאיך אפשר לומר שזו אינה נבלה דאם קרי שחיטת ישראל ואינה נבלה מאי פסולה ואי אמרת דכל ששחט ישראל ואפילו ישראל מאיני לע"א לא תהא שחיטתו נבלה למאן דאמר שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה אם כן מאי קא מותיב רב נחמן לרב הונא מהשוחט בשבת בחוץ חייב שלש חטאות ואי אמרת כיון ששחט בה סימן אחד אסרה אשחוטי חוץ לא מיחייב עפרא בעלמא הוא דמחתך והא בשחוטי חוץ לכולי עלמא שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה ומינה ילפינן לשחיטה שאינה ראויה בעלמא דשמא שחיטה ור' מאיר בכסוי הדם משפיכה שפיכה דשחוטי חוץ גמיר ואם כן אף שוחט לע"א נחייב אפילו בבהמה דשחיטה היא ולא מחת עפר ואינו דומה לשור הנסקל דהתם ישראל כשר שחיט ליה ובדין היה שיהא מותר אלא דלאחר גמר דינו אסריה רחמנא דכתיב ולא יאכל את בשרו. ועדיין ההיא דאותו ואת בנו צריכה תלמוד.3עוד שם בהא דאמרינן המבשל לחולה בשבת וכו' עד אבל מורי לא כך אמר וכו'. אמר הכותב לא חדש בזה שום דבר על מה שכתב המחבר שאף הוא כתב שני הדעות אלא שהודיענו שהוא בורר לעצמו הדרך האחר.4עוד שם הא דאמרינן השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא וכו'. וכתב המחבר יש מי שפירש אפילו בחולה שחלה בו ביום דמשום מוקצה ליכא דקיימא לן בשבת כר' שמעון. ויש מי שפירש דבמוקצה דבעלי חיים מודה ר"ש שאין אדם מצפה אימתי תשחט בהמתו והכריע זה המחבר כדברי האומר דר"ש לית ליה מוקצה כלל וכמאן דאמר ביום טוב חלוק ר"ש בבעלי חיים שמתו וכיון דכן הוא ה"ה בנשחטו דכיון דמודה במתו הוו להו מוכנים לכלבים ולר"ש דלית ליה מוקצה מוכן לכלבים הוי מוכן לאדם ע"כ ודברים אלו אינן כלל. ומה שאמר דלר"ש דלית ליה מוקצה מוכן לכלבים הוי מוכן לאדם הא בורכא דבהא אפילו ר"י דאית ליה מוקצה מודה בה.5אמר הכותב כתבתי דברים כלשונם בארוכה מפני שהעיד על המחבר בפיו מה שלא ראה בעיניו וזו רעה חולה ודרך רעה שירחק ממנה האדם. אמר שהמחבר כתב ולר"ש דלית ליה מוקצה מוכן לכלבים הוי מוכן לאדם וזה אינו אמת שאין כן בחיבור אלא שהוא הוסיף כן מפני שההנהו לכתוב עליו הא בורכא והנני כותב לשון המחבר להודיע מה העיד ומה דברי זה לשון החבור יש מי שפירש אפילו בחולה בו ביום שחלה בשבת משום מוקצה ליכא דהא קיימא לן בשבת כר"ש לית ליה מוקצה משום דסתם לן תנא כותיה בשבת וכדאמרינן בריש פ"ק דביצה. וזה נראה לי יותר דדוחק הוא לומר דחלוק היה ר"ש בבעלי חיים שמתו כפשטא דמתניתין דמחתכין את הנבלה לפני הכלבים ובנשחטו מודה. ועוד דאם חלוק בבעלי חיים שמתו הרי הוא מ"מ מוכנת לכלבים מוכן לאדם ע"כ. הנה שכתב המחבר שכל שמוכן לכלבים מוכן לאדם ולא תלה את זה בדר"ש בלחוד ומשום דלית ליה מוקצה אלא שהוא הוסיף מדעתו כדי לגרוע ולא נשמר מן העונש שנענש על זה מי שקדמו. ובענין שאמרו המחבר לא יודה ר' יהודה אלא ר"ש דאית ליה בעלי חיים שמתו מוכנים הן לכלבים.6ועתה אשוב על עיקר הדבר ועל מה שכתב כאן יותר כדי לחלק על פסק המחבר כתב ודברים אלו אינן כלל דודאי מודה ר"ש בבעלי חיים שנשחטו דלא גרעי מכוס קערה ועששית דמודה בהו ר"ש אלא שהיא גדולה ורחוקה מאד ולא אמרו מוכן לכלבים מוכן לאדם במידי דמחוסר מעשה בידי אדם כגון שחיטת בעלי חיים בשבת ע"כ ועוד הוסיף דברים שאין להם עיקר.7ואני אומר מה שאמר שדברים אלו אינן כלל גדולים ממנו אמרום וצופים יסדום. ומה שאמר דר"ש מודה בבעלי חיים שנשחטו דלא גרעי מכוס וקערה אם כן יודה אף בב"ח שמתו דיותר עשויין כוס וקערה לכבות ממיתת ב"ח הבריאים ואין אדם מצפה אימתי תמות בהמתו הבריאה. ואם דעתו לומר שאף למאן דאמר חלוק היה ר"ש בבעלי חיים שמתו דוקא במסוכנת. ולמקצת נוסחאות שבפרק אין צדין היה לו לומר כן וכ"ש בנשחטו אלא שאני רואה שאינו מקפיד על לשונו. ומכל מקום מי שפירש ההוא דרב דימי אפילו בחולה שחלה בו ביום כך דעתם דחלוק היה ר' שמעון אף בבעלי חיים שהיו בריאים בערב שבת ומתו דאינו מודה ר"ש אלא בכוס וקערה דאיכא תרתי לגריעותא חדא דהוקצה מחמת איסור ועוד שדחאו הוא בידים וכדאמר אביי בשמעתא דהשוחט בשבת ובי"ה והא דאמרינן בשלהי מי שהחשיך בכל השבת כולה הלכה כר"ש לבר ממוקצה מחמת איסור הא פרישו ומאי ניהו נר שהדליקו בו באותו שבת דלמא כשדחאו בידים דוקא אמרו אבל בשאר איסורין הבאין מעצמן הלכה כמותו שלא הוקצה הוא אותן אלא איסורא הוא דרכיב עליהו וכל שנסתלק האיסור ושלא בעבירה חזר להכשירו וזהו פעם בביצה שנולדה בשבת שאינה אסורה אלא משום גזרה שבת דעלמא אטו שבת אחר יום טוב וכדאיתא בריש פרק קמא דביצה והילכך אפילו בהמה כל שנסתלק ממנה האיסור שלא בעבירה כגון שנשחטה לחולה למה תאסר. ומורני הרב ר' יונה ז"ל כתב דהא דאקשינן התם בריש פרק קמא דביצה אי הכי שבת דעלמא תשתרי לדידן דסבירא לן כר"ש בשבת קא מקשה דכל שלא דחאו בידים הלכה כר"ש.
