משמרת הבית על תורת הבית הארוך, הבית השביעי: בית הנשים, השער הראשון א׳

מהדורה: מהדורת גרליץ, בהוצאת אורייתא

משמרת הבית על תורת הבית הארוך The Sixth House, The Fifth Gate 1 » « משמרת הבית על תורת הבית הארוך The Seventh House, The Women's House, The Second Gate 1

מקור: תורת הבית הארוך, הבית השביעי: בית הנשים, השער הראשון א׳

1 תורת הבית הארוך פתח ↗

שער הראשון: מראות הדמים: מראות הדמים דבר תורה יש דמים טמאים באשה ויש דמים טהורים שנאמר בין דם לדם. ואמר ר' הושעיה בין דם טמא לדם טהור ואי זהו שנקרא דם זה האדום דאמר ר' אבהו אמר קרא ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם. אם כן לא יהא טמא אלא האדום הגמור העמוק בצבעו אמר קרא וטהרה ממקור דמיה וכתיב והיא גלתה את מקור דמיה מפי הקבלה למדו דמיה דמיה הרי כאן ארבעה לפיכך שנינו חמשה דמים טמאים באשה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזג ב"ש אומר אף כמימי תלתן וכמימי בשר צלי וב"ה מטהרין הירוק עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין. אמ"ר מאיר אם אינו מטמא משום כתם יטמא משום משקה רבי יוסי אומר לא כך ולא כך ואין הלכה כעקביא בן מהללאל וכמו שאני עתיד לכתוב בס"ד. אע"פ ששנינו חמשה הא"ר חנינא האי שחור אדום הוא אלא שלקה. בזמן שהיו חכמי ישראל בקיאין במראות הדם היו רואין דמים ודנין על פי הראיה לטמא ולטהר אבל עכשיו נתמעט הבקיאות וכל מראה שתראה אדום או שחור טמאה. שנים בלבד יש שיצאו מכלל אדום ועדיין בטהרתן הן עומדין ואלו הן הלבן והירוק: ירוק כיצד שנינו בפרק כל היד הירוק עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין ואמרינן עלה בגמרא חכמים היינו תנא קמא כלומר דאף תנא קמא מטהר את הירוק מדקתני חמשה דמים טמאין דלא מנה הירוק עמהם. ופרקינן איכא בינייהו לתלות כלומר לתנא קמא תולין ולדברי חכמים טהור לגמרי מיהא דאפשר למידק לתנא קמא אף בירוק אסורה לבעל דהא מספקא ליה בדם טמא לתלות בו את התרומה. ואלא מיהו אנן קיימא לן כר' יוסי דמטהר לגמרי מפני שגם הוא שנו אותו במשנתינו בלשון חכמים ותנן בבחירתא דם הירוק עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין וכיון ששנו שם גם רבי יוסי בלשון חכמים שמע מינה דהלכתא כוותיה ועוד דאף עקביא בן מהללאל חזר בו בשעת פטירתו דתנן התם ובשעת מיתתו אמר לבנו חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר וחדא מינייהו הא דדם ירוק וסתמא דמילתא לא לגבי האי תנא קמא דמתניתין דפרק כל היד חזר בו אלא לגבי רבי יוסי דמטהר לגמרי להא לא תני התם אלא רבי יוסי וסתמא לגבי מאן דפליג עליה התם הדר ביה. ועוד דסוגיין דבפרק המפלת מוכחא הכין דכולהו לא מטמאו התם אלא חתיכה של ארבעת מיני דמים ומטהרי חתיכה ירוקה ולבנה וכיון שכן אף לדידן דלא חזינן דמא הירוק והלבן טהורי מטהרי לגמרי דלא אמרו אלא דם ותולדתו. ומהו הירוק שאמרו כתבו רבותנו הצרפתים ז"ל אפילו גאלני שהוא כמראה הזהב וכל שכן הירוק הדומה לכרתי דההוא אפילו עקביא בן מהללאל מטהר דאינו דומה לאדום כלל ולא אסרה תורה אלא אם כן דם הוא צבעו אדום. אלא ירוק שאמרו הוא שצבע גאלני וכן בפרק אלו טרפות דגאלני נקרא ירוק דאמרינן התם ריאה ככשותא וכמוריקה וכגון ביצה טרופה טרפה. ופריק ירוקה כשרה היכי דמי ככרתי אלמא שני מינין ירוקין יש. ובמסכת נגעים קתני ירקרק כשעוה ובבראשית רבה אמרו וירק את חניכיו שהוריקן בזהב וכן הוא אומר ואברותיה כירקרק חרוץ אלמא ירקרק זהו מראה הזהב וכל שכן הירוק ככרתי שהוא טהור. ולבן נמי שאמרו דטהור שמעינן לה מההיא דבריש פרק המפלת שכתבנו. ועוד דאמרינן בריש פרק יוצא דופן אמר ר' אלעזר אמר רבי יוחנן מקום שהזיע כשתי טפי מרגליות טמא ואקשינן למאי אילימא לטומאת שבעה חמשה דמים טמאין באשה ותו לא אלא לטומאת ערב. האשה שראתה ונאבד הכתם ואמרה היא כירוק זה או כלבן זה ראיתי ואבדתיו נאמנת שאין אנו מחזיקין אותה במשקרת שהתורה האמינתה דכתיב וספרה לה ואפילו הוחזקה נדה וכדאמרינן בכתובות ומשמשתו נדה היכי דמי כגון דאמר פלוני חכם טיהר לי את הכתם ואזיל שייליה ואשתכח שקרא. אלמא מסתמא אי לא אזיל מהימנא. ובטועה בדמיונות נמי לא מחזקינן לה וכדתניא בשילהי כל היד נאמנת אשה לומר כזה ראיתיהו ואבדתיו. ואלא מיהו היכא דאיתיאת דם קמן ואמרה כירוק זה וכלבן זה התיר לי פלוני חכם אם אנו מספקין בגוון זה אם ירוק הוא אם לאו או לבן הוא אם לאו אין סומכין על עדותה שהרי אנו רואין שהיא טועה שהיא אומרת שבזה טיהר והרי דם לפנינו ואינו ניכר שהוא כן דאיבעיא להו בשילהי פרק כל היד כזה טיהר לי פלוני חכם מהו תא שמע נאמנת אשה לומר כזה ראיתי ואבדתיו. ודחינן שאני התם דליתיה קמן. תא שמע דליתא איתאי דם לקמיה דרבב"ח וטמי לה לקמיה דרב יצחק בריה דרב יהודה ודכי לה כיון דף קסג דאמרה ליה דרבב"ח טמי לה הדר אייתו וטמי לה כיון דאמרה ליה כל יומא הוה מטהר לי כהאי גוונא והאידנא הוא דחש בעיניה דכי לה. אלמא אע"ג דאסתפק ביה מעיקרא על ידי מאי דקאמרה לה דרבב"ח טמי לה אפילו הכי כי הדר אמרה ליה דכל יומא כהאי גוונא הוה מטהר ליה הימנה ודכי לה. ומשני רב יצחק בר יהודה אגמריה סמך. כלומר משום הכי הימנה משום דאגמריה סמך אבל בעלמא לא. ולעולם כל היכא דאתחזק דם לפנינו אין מקום לנאמנותה דהא קא חזינא דטועה בדמיונות ואפילו בדבר המסופק לנו אין סומכין על דבריה דדילמא כי היכי דלדידן לא איבריר לן ולא יכלינן למיקם עליה. איהו נמי לא קמה לה עליה וסברא כזה היה ואינו. ולא איפשיט לן בעיין הילכך לחומרא אזלינן ולא סמכינן אדיבוריה. האשה שראתה דם יבש. גרסינן התם בריש פרק המפלת בעא מיניה רבי יוסי בר חנינא מרבי אלעזר הרואה דם יבש מהו אמר ליה תניתוה דם היבש ובשר המת מטמאין לחין ומטמאין יבשין. א"ל לח ונעשה יבש לא קא מיבעיא לי כי קא מיבעיא לי יבש מעיקרו. הא נמי תניתה המפלת מין קליפה מין שערה מין עפר מין יבחושין אדומין תטיל למים ואם נמוחו טמאה. אי הכי כי לא נמוחו נמי א"ל כי לא נימוחו בריה בעלמא הוא. ואקשינן ומי איכא בריה כהאי גוונא אין והתניא אמר ר"א בר צדוק שני מעשים העלה אבא מטבעין ליבנה מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות ובאו ושאלו את אבא ואבא שאל לחכמים וחכמים שאלו לרופאים ואמרו מכה יש לה בתוך מעים שממנה מפלת כמין קליפות אדומות ושוב מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין שערות אדומות ובאו ושאלו את אבא ושאל לחכמים וחכמים שאלו לרופאים ואמרו שומא יש לה בתוך מעים שממנה מפלת כמין שערות אדומות. ולכאורה מדקאמר הכא כי לא נימוחו בריה בעלמא הוא משמע דכל דם יבש שאינו נימוח טהורה דאינו אלא בריה בעלמא. אבל הרב ר' אברהם ז"ל כתב דאפילו לא נימוח טמאה וכן נראה לי כדבריו דהא תנן בפרק דם הנדה דם הנדה ובשר המת מטמאין לחין ומטמאין יבשין ואפילו א"א לשרות ולחזור לכמות שהיו אפילו הזוב והנועי והרוק והשרץ והנבלה מטמאין בכענין זה אע"פ שאין מטמאין יבשין וכדתנן התם אבל הזוב והנועי והשרץ והרוק והנבלה מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין. אלמא דם הנדה שאמרו בשאינו יכול לשרות ולחזור לכמות שהיה. וההיא נמי בשראתה אותו יבש מעיקרו הוא דאיתמר עלה בגמרא יבש מנא לן אמר רבי יצחק יהיה בהויתו תהא. ואימא הני מילי בלח ונעשה יבש יבש מעיקרו מנא לן כלומר דמתניתין סתמא קתני ואפילו יבש מעיקרו. ואהדר ליה יהיה ריבויא הוא כלומר כל מה שיהיה ואפילו יבש מעיקרו אלמא דם יבש מעיקרו טמא. ועוד נראה לי ראיה מדרב יהודה אמר שמואל דמוקו פלוגתא דר' יהודה ורבנן בהמפלת חתיכה בחתיכה של ארבעת מיני דמים דרבי יהודה סבר דם הוא שנקרש ונעשה חתיכה אינה יכולה לשרות ולחזור לכמות שהיתה דאם כן היכי פליגי רבנן עליה ואמרי דחתיכה בעלמא היא נטיל אותה למים והיא בודקת עצמה. ועוד דאם כן ליתני נמי בדרבי יהודה במתניתין תטיל למים כדתני בנדה גבי המפלת כמין שערה כמין קליפה תטיל למים אם נימוחו טמאה. אלא שמע מינה דחתיכה ששנינו אע"ג שאין מטילין אותה למים טמאה. וטעמא דקליפה ושערה ויבחושין ששנינו שאם לא נימוחו טהורה לפי שצורתן מוכחת עליהן שאין דרך דם להתייבש ולעשות צורות כאילו וכל שלא נימוחו איגלי מילתא דלאו דם היא אלא בריה בעלמא. וכמין עפר נמי אין דרכו של דם להתייבש ולצאת נפרך כעפר. ומיהו כשנימוחו על כרחין לאו בריה נינהו אלא דם היה ונתייבש דרך מקרה ונעשה כן. אבל דם יבש דעלמא אפילו לא נימוח נמי דם הוא וטמא והרב רבי זרחיה הלוי ז"ל כתב דכל דם יבש שאינו נימוח אינו דם אלא בריה כדרך ששנינו גבי קליפות ושערות והביא ראיה מהתם דאמרינן בפרק דם הנדה אימר הני מילי לח ונעשה יבש יבש מעיקרו מנ"ל ותו הא דתנן המפלת כמין קליפה כמין שערה תטיל למים אם נמוחו טמאה ואם לאו טהורה מנא לן אמר קרא יהיה רבויא הוא אלמא יבש מעיקרו וקליפות ושערות חד דינא אית להו ומחד קרא נפקי. ואין דברי הרב ז"ל מחוורין בעיני דאטו בקרא מי כתיב ביה קליפות ושערות ומי כתיב ביה תטיל למים יהיה כתיב כלומר כל דם שיהיה בין לח בין יבש אלא דבקליפות ושערות ועפר ויבחושין הוא דמספקא לן אם הן בריה או דם שנקרש מפני שצורתן מספקתן. ואלו אתא אליהו ואמר דדם יבש הוא טמויי מטמינן לה אפילו כי לא נימוחו דבפירוש רבתה תורה כל דם שיהיה ולא הוציא שום דם מן הכלל ולפיכך נראה לי כדברי הרב רבי אברהם ז"ל וקליפות ושערות ויבחושין הוא שטהורה בשלא נימוחו דצורתן מוכחת עליהן ולא שנא מעוברת שהפילה כמין אלו ולא שנא שאינה מעוברת כל שלא נימוחו טהורה ותדע שהרי שאלו לרופאים ואמרו מכה יש לה ושומא יש לה והילכך מאי שנא מעוברת מאי שנא שאינה מעוברת. ועוד מדקתני בשני מעשים שהעלה רבי יוסי מטיבעין מעשה באשה שהיתה מפלת משמע שהיתה רואה ומפלת כן תדיר ואלו במעוברת שהפילה הוה ליה למימר מעשה באשה אחת שהפילה. ומפלת דקתני ולא קתני רואה לפי שאינן שותתין ויורדין אלא נפלו כעין בריה משום כן קתני המפלת. ובמה שורין אותן אמר ריש לקיש בפושרין. תנאי נמי תטיל למים פושרין רשב"ג אומר ממעכתו ברוק על גבי צפורן מאי בינייהו אמר רבינא מיעוך על ידי הדחק איכא בינייהו. וקיימא לן כתנא קמא ואעפ"י שאמרו כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו. הא אסיקנא בכתובות דבמשנתינו דוקא קאמר ולא בברייתא ועוד דהא איכא ריש לקיש דאמורא הוא דאמר כתנא קמא. וכמה שיעור הפשרתן גרסינן בחולין בפרק אלו טרפות גבי חרותא בידי שמים טרפה בקיטא משיכלא דקוניא ומלנהו מיא קרירי בסותוא מיתיא משיכלי שחימיה ומלנהו מיא פושרי ואיתבינהו ואנחיהו מעת לעת אי הדרא בריא בידי שמים היא וכשרה. וכתב בעל העיטור ז"ל דראיה מכאן דשיעור פושרים דומים לקרירי בקיטא וכן כתב בשם רבנו תם ז"ל שהוא השיב עליו בתשובה דלמוד ערוך הוא בקיטא אעפ"י שמעיינות צוננין מי נהרות רותחין שרואין פני חמה אבל המעיינות הן בתחתיות הארץ ומי נהרות המושכת חמין כמו פושרין ופוק חזי והילכך פסק רב יהודאי גאון ז"ל בחכמתו דפושרים בימות החורף אינן חמין מצונן בימות הקיץ שעמדו מעט בבית בין של נהר בין שלא מעין שחום הבתים מתחממין כמו פושרין דף קסד בימות החורף וכן נראה לעינים וראיה לדבר טבילה לכהן גדול ביום הכיפורים שהוא רישא דסיתוא ובקיץ אפילו הנערים רוחצין ואינן צריכין חימום דפושרים הוא מעט יותר ממה שכריסו של תינוק נכוית ויד סולדת בו אלא כמו שבני אדם שותים פושרים ונותנין באזניהם כדאמרינן באין מעמידין הנהו מיא דצילי מיניה לא חמימי ולא קרירי אלא פושרי ע"כ וכמה שרייתן הא תנן בפרק דם הנדה גבי שרץ ונבלה כמה שרייתן מעת לעת הכא מאי מי בעינן מעת לעת או לא שרץ ונבלה הוא דאקושי אצרכוה רבנן מעת לעת אבל דם דרכיך לא או דילמא לא שנא תיקו. והוה ליה תיקו דאיסורא לחומרא ובעיא מעת לעת. ועד כמה בעיא שיהיו המים פושרין תחילתן לבד או דילמא כל מעת לעת תניא התם בפרק דם הנדה כמה שרייתן בפושרין יהודה בן נקוסא אומר מעת לעת תחלתן אע"פ שאינן סופן רבי שמעון בן גמליאל אומר פושרין צריכין שיהו פושרין כל מעת לעת. ור"ח והראב"ד ז"ל פסקו כרבי שמעון בן גמליאל ואם תאמר כי לא נימוחו נמי תיפוק לי משום דאי איפשר לפתיחת הקבר בלא דם פלוגתא הוא בפרק המפלת וקיימא לן כמאן דאמר הכין וכמו שיתבאר בשער היולדת. יש לומר דהני דבר מועט נינהו ולכולי עלמא לית להו פתיחת הקבר ואפילו ר' יהודה מודה בהו. ותדע לך מדפליג רבי יהודה בפרק המפלת בחתיכה ולא פליגי בהמפלת כמין קליפה. ועוד שמעינן לה מדקתני בפרק המפלת למטה מההיא מתניתין דהמפלת כמין קליפה המפלת כמין דגים וחגבים ושרצים אם יש עמהם דם טמאה ואם לאו טהורה. ואמרינן עלה בגמרא וליפלוג נמי רבי יהודה בהא כלומר וליתני רבי יהודה אומר בין כך בין כך טמאה כדפליג גבי המפלת חתיכה משום דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואם איתא ליקשי נמי הכין במציעתא דלעיל מיניה דהיינו המפלת כמין קליפה אלמא כמין קליפה ושערה ועפר ויבחושין פשיטא להו דמדינא ליכא מאן דאמר שיש להן פתיחת קברות וטעמא דמלתא כדאמרן דדברים קטנים כאילו אין לה פתיחת קברות והא דאמר ריש לקיש גבי המפלת כמין דגים במחלוקת שנויה ורבנן היא דוקא בההיא הוא דאמר אבל המפלת קליפה ושערה כולי עלמא הוא דלית להו פתיחת הקבר. וכן פסק גם הרב ר"א ז"ל במה דברים אמורים שאם לא נימוחו טהורה בזמן שהן יבשין גמורין שאין עמהן דם כלל הא בלחים שיש עליהם שום ליחלוח דם טמאה נדה דדם הנדה אין לו שיעור אפילו כחרדל ואפילו פחות מיכן:

1 בית הנשים: מראות הדמים גרסינן בנדה פרק דם המפלת בעא מיניה רבי יוסי בר חנינא מרבי אלעזר הרואה דם יבש מהו אמר ליה תניתוה וכו'. אמר הכותב דברים אלו עוגה בלי הפוכה בלבל כמה דברים אשר אין להם שחר כבר הודה ואמר דדם יבש מעיקרו אפילו אינו חוזר בשריה דם הוא וטמא הוא ואין הפרש בין שהוא כמין צורת בריה בשערות בין דם דעלמא שאין לו שום צורה ואחר כך אמר דשריה סימנא בעלמא הוא דמתנחינא דאי שורין אותו ואינו נמוח אינו דם אלא בריה ורצה לקשור הפכים אלו בקשר שאינו של קיימא ואמר דה"מ בדבר מועט אבל לא בחתיכה ואלו דברים בטלים מכמה טעמים חדא דכל שאתה אומר דדם יבש מעיקרו ואע"פ שאינו נמוח דם הוא ולא מחזקינן ליה בבריה ואין צורתו מוכחת כלל דהוא הדין והוא הטעם בדם דעלמא אם כן אפילו כי לא נימוח מי הוציאו מכלל דם ומה לי מרובה ומה לי מועט. ובשלמא אי אמרת דדוקא בכיוצא כאלו שצורתן מוכחת עליהן כיון שאין דם עשוי ליעשות כן ועוד שאין נימוחין בשריית פושרין בידוע שאינה דם אלא בריה אבל בשאין מוכיח אין אפשר לטהר שאינו נימוח ומי הוציאו מכלל דם. ועוד אם יש חלוק בין מועט למרובה היה לו לפרש כמה הוא המועט הטהור בשלא נמוח וכמה הוא המרובה והמפלת חתיכה מי תניא בה שיעורא ומי לא עסקינן אפילו בחתיכה קטנה ואפילו הכי לא תליא בשריה וקרא דקא אסר דם יבש מעיקרו ואפילו שראוהו בפושרין ולא נמחה מי קא יהיב קרא שעורא וכל מי שיש לו מוח בקדקדו ויכיר כי דברים אלו כמוץ אשר ידפנו רוח ועוד אמר דאפילו כמין קליפות ושערות אם נשתהו זמן מרובה מוסיפין ביובש ושוב אינן נימוחין ואפילו הכי טמאין וזו קשה שאם כן היאך היתירה המשנה בשריה דדלמא נשתנה הרבה בבית הרחם ונתייבש הרבה ולפיכך אינו נימוח בשריה גם מה שהביא ראיה דבר מבולבל ורפה ידים כי אמר והראייה הברורה בזה דכי בעינן דם יבש מהו מהדרינן להדיא תניינא המפלת כמין קליפה תטיל למים אם נמוחו טמאה דאלמא כל דם אע"ג דלאו בענין צורות חדא היא לגמרי בהדי ההיא ובכולהו אם נמוחו טמאה ואם לאו טהורה ע"כ ומכלל דברים אלו שבכל דם יבש קאמר דרבי יוסי בר חנינא לא שאל מר' אלעזר דם מועט יבש אלא סתם קאמר ורבי אלעזר על מה ששאל השיב ומשמע בין במרובה בין במועט ואם איתא דכולהו כעין משנתינו דהפילה כמין שערה כמין קליפה דתניא ביה תטיל למים אלמא כל דם יבש ואפילו חתיכה מרובה דוקא בשהטילו למים ונמחה דאי לא הוה ליה לפרושיה ליה הכין בהדיא דם מועט תטיל למים דתניתוה המפלת. ועוד אם איתא דהכי קאמר ליה דכולהו כעין מתניתין דקליפות ושערות כלומר בשהיטלוהו למים דוקא אם כן איך הקשה לו אי הכי אפילו לא נימוחו נמי דהא איהו קאמר ליה דדם יבש דוקא בשורין במים ואינו נמוח כעין משנתינו הא דם יבש שאינו נמוח טהור. אלא ודאי רבי יוסי בר חנינא סתם בעא מיניה ואהדר ליה רבי אלעזר דדם יבש מעיקרו כדם הזב מבשרה הוא דתנן המפלת כמין קליפות כמין שערות לומר דדם יבש גמור טמא ולפיכך הקשה לו אם כן אפילו בשלא נמוחו נמי ואהדר ליה דשאני הני דצורתן מספקתן ושרייתן מגלה עליהן הא בעלמא בין כך ובין כך טמאה וכן כתב הראב"ד ז"ל זה לשונו אם נמוחו טמאה ואם לא נמוחו טהורה דאמרינן כי לא נמוחו בריה היא אבל הרואה דם יבש אע"פ שלא נמוח טמאה נדה ע"כ. ומה שהקשה ואמר דאם איתא כסברת המחבר שערות וקליפות כי לא נמוחו נמי אמאי טהורה כיון דאיפשר דדם נקרש לעתים ונעשה כעין צורות אלו אפילו כי לא נמוחו נמי מספק נטמא. קושיא זו הבל ורעות רוח לפי שדבר רחוק הוא שיעשה כעין צורות בריה אלא שיש להסתפק בכך לפי שפעמים נעשה כן ולפיכך צריך לבדוק בשריה וכל ששרה ולא נמוחו בידוע דלאו דם הוא אלא בריה דשרייתן מוציאין מידי ספקתן. ועתה אחזור למה כתב תחילה ואמר שלא הצרכנו למה שכתב המחבר דכבר פשוט הוא למסקנא דדם יבש מעיקרו ואעפ"י שאינו נמוח בשריה שהוא טמא. הנה הרב בעל המאור ז"ל שלא ידע בכל אלה וטעה הטעות הגדולה הזו לפי דעתו בדבר שלא יטעה בו אדם לעולם והמחבר הוצרך להודיענו כדי שלא יטעה בו שהוא התיר כל דם יבש שהיטילוהו למים ולא נמוח ולא חלק לנו בין דם מרובה לדם מועט ועשה הכל כעין קליפות ושערות וזה לשונו שכתב בהשגות שעשה על הראב"ד ז"ל כתב הרב הרואה דם יבש אעפ"י שלא נמוח טמאה נדה ואני אומר דא ודא חדא היא וראיה לדבר מדאמרינן בפרק דם הנדה אימא הנ"מ לח ותו הא דתנן המפלת כמין קליפות כמין שערות. מנא לן אמר קרא יהיה רבויא הוא אלמא אידי ואידי חד דינא אית ליה ומחד קרא נפקי ואם לא נמוח מנין היינו יודעים שהיה דם מעיקרו הלא זה הוא המפלת כמין עפר אדום שאם לא נמוח אנו אומרים בריה הוא ע"כ לשונו. והמחבר הוצרך להודיע שאינו כן ושהוא סובר בזה כדעת הראב"ד ז"ל.