1ומה שאמר דמתניתין דהתיז שני ראשין כאחת בשהתיז כל הראש סימנין ומפרקת אע"פ שאינו ענין לנדון שלפנינו כדי להגדיל תורה אני אומר שאי אפשר למשנתנו ולמה שנאמר עליה בגמרא לומר כן ואע"פ שראיתי לאחד מגדולי המפרשים שכתב כן אין מכירין פנים בהלכה אלא לאמת ותדע לך שהרי שנינו התיז שני ראשין בבת אחת אם יש בסכין כמלא צואר כשרה במה דברים אמורים בזמן שהוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך אבל אם הוליך והביא אפילו כל שהו. ועתה ראה אפילו יש בסכין חוץ לצואר כמלא צואר היאך אפשר לשחוט ולחתוך כל הצואר בשיעור זה בלא דרסה בהולכה לבד או בהובאה לבד והלא לסימנין לבד צריך לפחות כמלא צואר ומה שנשאר ממנו כדי צואר אחר איך יתיז בו צואר בהמה ומי לא עסקינן בשוחט שור או כשב. וכל שכן למאי דאיבעיא להו בגמרא אי חוץ לצואר משהו קאמר והגע עצמך היאך אפשר לומר דבמשהו הנשאר יחתוך עצמות ומפרקת והדעת מעיד שצריך קופץ ואתה אומר שיחתכנו סכין משהו בבת אחת יש לומר כך שאפשר שנסתפקו בזה. ואפילו למאי דמסיקנא דחוץ לצואר כמלא צואר קאמר אינו באפשר וכמו שאמרתי ודאי התיז סימני שני ראשין קאמר שאפילו לסימנין לבד בעינן כמלא צואר וחוץ לצואר כמלא צואר ואפילו בשוחט עוף אחד או בהמה אחת ועוד דמי שסובר דפירוש התיז את הראש הראש ממש סובר דבשאינו מתיז אלא סימנין לבד אעפ"י שאין בסכין כמלא צואר כשרה ואעפ"י שאין משיבין את הארי לאחר מותו אני אומר כי בפרק ראשון של תוספות חולין מצאתי שאינו כן דתנינן תמן מצות שחיטה מוליך ומביא הוליך ולא הביא הביא ולא הוליך כשרה ובלבד שיהא בסכין כדי הולכה והובאה הוליך והביא אעפ"י שאין בסכין כמלא שנים בצואר שחיטתו כשר ע"כ. הנה שהצריכו כאן חוץ לצואר כמלא צואר אפילו לסימנין לבד שהרי לא שנו כאן התיז את הראש. גם מה שפירש זה לשונו וקרא למאי אתא כיון דסוף סוף אגמרא סמכינן דלא לשוייה גסטרא בדוכתא דליכא שח כלל או דשח או דזב בעי אבל ההוא דוכתא היכא או אזנו או לבו או צוארו להכי בעינן הלכתא ע"כ. אלו דברי הבאי הן ואין להן שום ממש דאנן אמרינן דשחיטה מן הצואר הלכתא היא דמן הצואר ולא מאזנו ולא מלבו אם כן למה כן אצטריך קרא לאשמועינן ממקום שזב או ממקום ששח ועוד דאנן אמרינן קרא למאי אתא והוא אומר דלהכי בעינן הלכתא אין אלו אלא דברי נערות. ועוד מאי דלא לשוייה גסטרא דגסטרא היינו גיסי תרי והוא אומר דלא לשוייה גסטרא במקום אחר ודעתו לומר שלא ישחוט במקום אחד וכי קרינן לשחיטה גסטרא ועוד מי סגי לשון גיסטרא לימא דלא לשחוט במקום אחד ומאן דידע לפרושי כי הא תיובתא מותיב בי מדרשא.2עוד שם כתב שהייה כיצד נפלו כליו וכו'. ואינו נכון וכו'. אמר הכותב נסתרה דרכו רש"י ז"ל גורס כן וכתב כן בפירוש והוא אומר שאינו וזה לשון רש"י ז"ל עומדת כאן ומחוסרת הטלה בארץ איכא בין ר' חנינא לר' יוחנן ור' יוחנן משער בשחיטה לחודה ורבי חנינא בעי הטלה בארץ ושחיטה עכ"ל. ועוד גזר מעצמו דאפילו למאן דגריס הכי הלכה כר' יוסי בר חנינא. ובחבור ביאר מחלקתו של רש"י ז"ל לפי גרסתו עם שאר הפוסקים על פי גרסתם וסוגיית הגמרא וכתב דלפי גרסת רש"י ז"ל יש להחמיר וראוי להחמיר כדבריו ואף בספר המאור כן כתב ובאמת נראה שחפצו מביאו כל היום לכלל טעות וכותב מבלי לב ככותב לשכך אזן הנערים.
