מנחת שי על איוב ז׳

1 על ארץ. עלי ארץ קרי:

1 וגיש. וגוש קרי ובספרים ישנים ספרדים מסור עליו ית גימ"ל זעירא וכן הוא באלפ"א בית"א מאותיות קטנות:

1 ימי קלו. מלעיל וכן וימי קלו מני רץ בסימן ט' ועיין מ"ש בפרשת נח על כי קלו המים:

1 עין ראי. בס"א כ"י וגם בדפוסים ישנים הטעם באל"ף אמנם בס"ס המדוייקים הטעם ברי"ש וכן דינו כי הוא שם בשקל צורי חולי וכמוהו וכל בשרו מראי איוב ל״ג:כ״א. יפה עינים וטוב ראי שמואל א ט״ז:י״ב כמ"ש רד"ק שם. ובמסורת פרשת לך לך ראי ו' בחולם וסימן הגם הלם. על כן קרא לבאר. ויצחק בא מבא. וישב יצחק עם באר לחי. והוא אדמוני עם יפה עינים. לא תשורני עין ראי. וחד אתה אל ראי בחטף קמץ ע"כ. ד' קדמאי מלרע שהם לדעת קצת מדקדקים פעל עם כנוי המדבר בעדו. וי"א שהם שם עם כינוי המדבר ג"כ כלומר נבואתי וכתב רד"ק שזהו הנכון וב' בתראי מלעיל דאמרן וכן אתה אל ראי שהוא בחטף גם הוא שם כלומר אל ראות בשקל צרי עני וכ"כ הראב"ע:

1 ולא יכירנו עוד. כן הם הטעמים בספרים כ"י לא כמו שנמצא בדפוסים בכתף ימין ומיושב על מלת יכירנו:

2 מקומו. מלא וא"ו על פי המסורת דריש עזרא ודכוותיה בלישנא אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו בסימן ל"ז ושארא דאיוב חסר וכל מקמו דאורייתא דכוותיה חסר ודכוותיה בליששנא אל יצא אי שממקמו ועיין מ"ש בסי' י"ד:

1 אחשך פי. בקמץ חטוף והחי"ת בחטוף סגול ברוב הספרים:

2 אדברה. האל"ף בגעיא בס"ס:

1 היה אני. הה"א בגעיא ס"ס ולא יתכן דגש ביו"ד:

1 לרגעים. כן כתוב בלא וא"ו בתחלת המלה וד' הם במסורת:

1 כמה. מלרע כמ"ש במזמור ע"ח:

1 מה אפעל. העי"ן בפתח:

2 למה שמתני. כל למה רפי טעמו למטה בר מן דין דהוא לעיל אע"ג דרפי וחשיב ליה בעל המסורת בשטא חדא דכל חד וחד מלעיל ולית דכוותיה זיל קרי בסוף מסרה גדולה דילן:

3 ואהיה עלי למשא. זהו אחד מן י"ח פסוקים תקון סופרים והיה לו לזמר עליך אלא שכינה הכתוב הראב"ע ורלב"ג ומדרש ילמדנו ומכילתא פרשת בשלח וספרי פ' בהעלתך ומסורת וכבר ביארתי ענין זה בארוכה בזכריה ב':