1כתוב בספר המאור נמצא כתוב בהלכות הרב ז"ל מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה תהרג ואל תעבור ואנן לא גרסי' הכי אלא אף נערה המאורסה יהרג ואל יעבור אבל היא קרקע עולם היא ותעבור ואל תהרג: אמר הכותב זאת הטענה אינה שלא אמר אביי קרקע עולם היא אלא בשאחד אנס אותה לבעלה שמאחר שיכולין לבעול אותה בעל כרחה אם נאמר שתהרג מה הנאה יש לך אבל משכחת לה שתהרג כשהעלה לבה טינא דאמרינן תמות ואל תבעל לו והוא הדין למאי דקי"ל כרבא דאמר הנאת עצמן שאני שכשם שאם העלה לבו טינא ימות אף כשהעלה לבה טינא תמות ואל תבעל ומשכחת לה נמי כגון שנתקשה לאשתו ואמרו לאותה ערוה הנכרים שתדביקנו לעצמה ואם לא תרצה לעשות כן שיהרגו אותה דבכל כי הני גוני לאו קרקע עולם היא ולא להנאת עצמו של אונס וכל שכן שהגירסא נכונה לדעת הגאונים ז"ל שאמרו אונס בערוה היכי דמי והאמר רבה אין אונס בערוה שאין קושי אלא לדעת משכחת לה כשנתקשה לאשתו או שהעלה לבו טינא נמצא למד לדבריהם האיש ואשה שוין בדבר וכי משכחת לה לרבה כגון דאמרי לה הבעלי לאיש פלוני והאנסין מתכונין להעבירה על דת ולא להנאת עצמו. ולפי דעתנו אנן אפילו ישראל שאנסה להנאת עצמו תהרג. שאנו אומרים בע"ז ובגלוי עריות ושפיכות דמים אפילו להנאת עצמן יהרג ואל יעבור. ולא אמרו הנאת עצמן שאני אלא בשאר עבירות דאסתר פרהסיא הואי כדאיתמר התם. ולא מיקרי גילוי עריות דנכרי הבא על בת ישראל בזנות לאו מחייבי מיתות וכריתות היא אלא גזירת ב"ד של שם היא כדאמרינן במסכת עבודת אלילים וליכא נמי קרא לאסורא כלל. וכבר כתבנו בענין זה הרבה מזה במסכת סנהדרין אבל עדיין הגרסא האחרת היתה מחוורת לי מזו שלפי משמעות הכתוב הבועל הוא שהוקש לרוצח ולא נערה מאורסה עד שלמדתי מדברי רבינו חננאל ז"ל שכך אמר הכתוב הנערה הזאת שנאנסה פטורה שהיא דומה באונס שלה לרוצח וראוי לה ליהרג ואל תעבור אבל משתפשה זה ונתחזק עליה אין לה חטא מות ויש נוסחאות מהלכות רבינו ז"ל שכתוב בהן יהרג ואל יעבור:2וכתב עוד ופת שבשלה ע"ג גחלים וכו' עד ולא כזכירו כלל. גם זה אינו מוכרע שאם באנו לדון כן אף בגחלים עוממות נמי אסורה אלא סתם משום דבעי למיפרך עלה מדר' יוחנן משום הכי בעא מיניה גרפו ורב אדא מאי דבעא מיניה פשט ליה מברייתא דהכא פשט ליה דאפילו בגחלים מותרת כ"ש גרפו והיינו טעמא דפשט ליה אאש קפד רחמנא ואפילו גרפו נמי צלי אש קרינא ניה אבל הכא אעצים דאיסורא קפד רחמנא והא לית בהו והאי טעמא איכא למימר דאפי' לוחשות איתא דאפילו אמאן דמרבה בגחלים לוחשות אש נינהו ולא עצים מקרו אלא כיון דפלוגתא היא בגחלים לוחשות מסתברא לחומרא וכן פסק רב יצחק בן גיאת אבל דברי רבינו מטים לקולא משום דמתרצי רב פפא ורמי בר חמא אליבא דמאן דשרי:3ועוד ואע"פ שפירשה הרי"ף ז"ל להא דרבי אליעזר במסכת ע"ז אעירוב פת ובגד נראה בעיני כי הוא הדין לתנור ופת עצמו והרב חדא ותרתי מתלת וארבע נקט: אמר הכותב לא כי אלא בעירוב פת ובגד דוקא אנל פת ותנור עצמן אין לכם תקנה שהרי שנינו יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה רשב"ג אומר ימכר כולו לנכרים חוץ מדמי יין נסך שבו ואתמר עלה אמר רב נחמן הלכה למעשה יין נסך יין ביין אסור חבית בחנית מותר וכיון שאף נמכור לנכרים חוץ מדמי יין נסך אסרו ואע"פ שאינו נהנה מן האיסור כלל כ"ש שא"א לנו להתירו בהולכת הנאתו לים המלח מפני שעירובו כמותו ונאסר הכל בהנאה וא"ת שכבר נפדה א"כ שיש פדיון לאיסורי ע"ז לדעת ר' אליעזר אפילו לא נתערבו יפדו ועוד אפילו באכילה נמי נשתרו ועוד מאן דאמר התם לא התיר ר' אליעזר אלא פת אבל חבית לא מ"ט הא כבר נפדו והותרו אלא ודאי לא עלה על דעת שיהא פדיון לע"א כדמפיק לה מקראי בפ' רבי ישמעאל ולא התיר ר' אליעזר אלא מפני שאינו נהנה ממנו כיון שהוליך הנאתו לים המלח ואמרו לו זו כעין פדיון הוא והכל מודים שאין פדיון לע"א ומתני' נמי הכי משמע כפשטא דלא אמר ר"א יוליך הנאה לים המלח אלא כשנתערבה באחרות דהוי כחבית בחביות ואילו ארישא דקתני הפת אסורה בהנאה לא פליגי שכיון דאיסור והיתר מעורבים בה ה"ל כיין נסך ויין ביין שאין לו היתר עולמית ובודאי דר"א קילא מדרבי שמעון בן גמליאל אלא דרבי שמעון בן גמליאל אמרה אפילו יין ביין ור' אליעזר דוקא בכעין חבית בחבית כדפרישית ולרשב"ג דשרי אפי' יין ביין גבי תנור ופת ובגד נמי בדין הוא שימכרו חוץ מדמי איסור שבהן אבל טעמו של דבר מפורש במס' ע"א וישנו במסכת ערלה דתנן בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק נתערב כולן ידלוקו וכו' ואתמר עלה בירושלמי אמר ר' חגאי כד נחתי' מן אלפא שמעית קלי דר' יעקב בר אחא מתני' בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק ותנינן נטל ממנה כרכר וארג בו את הבגד אסור בהנייה ותנינן יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנייה ותנינן רשב"ג אומר ימכר כולו לנכרים חוץ מדמי יין נסך שבו א"ר יעקב בר אחא חגאי קשיתי' חגאי קימיה מאי כדון תמן אין דרך בני אדם ליקח יין מן הנכרי ברם הכא דרך בני אדם ליקח בגד מן הנכרי זו היא גרסת ירושל' ולפי זו הסברא זו ששנינו נמי תבשיל שבשלו בעצי ערלה ידלק בכל שנאכל כמות שהוא חי מתוקמה הא בשאר דברים מוכרין לנכרי כדברי רשב"ג ודברים הרבה למדנו מגמ' זו למדנו שכל דבר שאין לוקחין אותו מן הנכרי מוכרין אותו חוץ מדמי איסור שנו ולמדנו שבכל איסורין שבתורה מתירים כן כרשב"ג וה"ה להוליך הנאה לי"ה כר"א ק"ו מאיסורי ע"א ולמדנו שאין שבח עצים בפת ושבח כרכר בבגד ושבח קליפין בצביעה חשוב איסור בעיני' שיהא הכל נחשב כאיסור עצמו כמו שעלה על דעת רבים שאילו כן היאך נתיר אותן במכירה חוץ מדמי איסורין והלא הוא עצמו אסור ליתן אותו לנכרי בין במכר בין במתנה ומן הנשרפין הוא ויש כאן מקום ספק לדידן בגמרין דקי"ל יין נסך יין ביין אסור ולא התרנו אלא חבית בחבית האפוין בעצי ערלה שאנו רואין אותן בתערובת גמור של יין ביין מהו והדבר קרוב לומר שחומר זה באיסורי ע"א נאמר שהחמירו בהן יותר בכמה מקומות אבל בשאר איסורין כדין סתם יינן הוא שאפי' יין ביין מתירין למכור שהרי לא מצינו צד חמור לכל האיסורין יותר מסתם יין חמור מרובן שבמינו במשהו והכא בפסחים אתמר עליה כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון הילכך קערות וכוסות וצלוחיות וכן בגד של צביעה אסורין במכירה מפני שניקחין מן הנכרים ופת נמי אסורה שהרי היא מהלכות של עמעום ושאר המבוטלים כל שאינו ניקח מהן מותר למוכרו להם משא"כ באיסורי ע"א כדפרישי' מ"מ להוליך הנאה לים המלח לא שמענו שאין לנו מדברי ר' אליעזר אלא תערובת פת בפת וחבית בחבית אבל יין אפילו בסתם יינן לא והיינו דאתמר עלה ורב חסדא אמר אפי' חבית בחבית לא אלא כיון רבינו הגדול ז"ל במסכת ע"א בההוא גברא דאיערב' ליה חביתא דאיסורא בחמריה שהיא סתם יינן נראין הן דבריו שבא להתיר סתם יין ביין להוליך הנאה לים המלח כמו שהתירו מכירה כרשב"ג וכן רמז עוד בפרק השוכר שם ולפי זה אף אנו נאמר בשאר איסורים שבתורה כגון ערלה וכלאי הכרם כן שהרי השוינו כל שאר איסורין להם כסתם יינן ומה שאמרו כאן קערות וכוסות וצלוחיות אסורות וכן בפת לומר שיש בהם שבח עצים והם אסורין בעצמם הא אם בא לתקן ולהוליך הנאה לים המלח כולן מותרין וזו הקולא קשה עלי מפני ששנינו בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק ותנן נמי תבשיל שבשלו בעצי ערלה ידלק ותנן נמי תנור שהסיקו בעצי ערלה ואפה בו תדלק הפת ומשמע מכל הנך סתמי שאין לו תקנה בהולכת הנאה לים המלח ואין ראוי להוציא סתם משניות מהלכה ועוד בירושלמי שטרחו להעמידן כרשב"ג האיך לא הקפידו עליהן שהן מוצאות מדברי ר' אליעזר אלא משמע מכאן שלא התיר רבי אליעזר אלא חבית בחבית אבל יין ביין לא בין ביין נסך בין בסתם יינן ובשאר כל האיסורין קל הוא בתקנת של רבן שמעון בן גמליאל מתקנת רבי אליעזר שלא יהא הוא עצמו נהנה באיסור ומה שפי' רבינו ז"ל סתם יינן שמא אינו בדוקא אלא משמעות הלשון בלבד דרש וה"ר אברהם ברבי דוד ז"ל סובר דשבח עצים בפת וקליפין בצביעה איסור בעינו ולפי' אינו עולה במאתים עם הקמח והמים שבו ולא התיר רבי אליעזר שיהנה הוא עצמו באיסור הניכר אבל הותר למכור לנכרי אע"פ שאינו בעינו כרשב"ג ולדברי כולנו סיפא דתנן בערלה נתערב באחרים עולה באחד ומאתים בא להודיעך שהוא עצמו בטל אף לאכילה הא אילו הוליך דמים לים המלח מותר בהנאה לקיים דברי רבי אליעזר וכן סיפא דמתניתין פלוגתא דר"מ ורבנן בחבילי תלתן היא גופה קמ"ל לר"מ דבכולן אסורין באכילה לעולם ובהנאה עד שיפדו אי סבירא ליה לרבי מאיר כרבי אליעזר קמ"ל דעולין ומותרין אף באכילה ובהנאה חוץ מששה דברים המנוין במשנה:
