מאירי על תמיד ל״ג

1 פרק ששי בעזר הצור:

2 והוא נמשך לסדר העבודות גם כן והוא שאמר החלו עולים ר"ל אלו השנים במעלות האולם אותם שנים שזכו אחד בדשון המזבח הפנימי ואחד בדישון המנורה מקדימין לפניהם ואותו שזכה בדשון מזבח הפנימי נוטל את השני שכבר הניח בהיכל והשתחוה ויצא ואותו שזכה בדשון המנורה שכבר היטיב חמש נרות נכנס ואם מצא שתי נרות המזרחיים שלא נגע בהם בראשונה דולקים מדשן את הראשונה שהיא מזרחית גמורה ומניח את השניה שהיא הקרויה מערבית דולקת שממנה ידליק את המנורה בין הערבים ואם מצאה שכבתה מדליקה ממזבח העולה על הדרך שביארנו ונוטל את הכוז שנתן בו דישון המנורה מעל מעלה שניה שלפני המנורה שכבר הניחו לשם ומשתחוה ויוצא ואותו שחתה במחתה צבר:

3 הגחלים שבמחתה על גבי המזבח ואחר כך מרדדן ר"ל פורשן בשולי המחתה על קרקע המזבח ומשתחוה ויוצא ואותו שזכה לקטרת נוטל את הבזך מתוך הכף ונותנו לאוהבו או לקרובו והוא חוזר ומעיין אם נתפזר מן הקטרת כלום בכף ונותנו לתוך חפניו וכן אותו מערה את הבזך לתוך חפניו של מקטיר ואומרין לו הזהר שלא תתחיל מצד שלפניך כדי שלא יתיזו ניצוצות הקטורת על ידו כשיעבירה על המדורה לפזר הקטורת ויכוה אלא שיתחיל מן הקצה האחר ומפזר מעט מעט עד שיהיה לצד שלפניו והוצרכו לכך מפני שכבר ביארנו שכהן חדש הוא המקטיר שלא הקטיר מעולם ומתחיל מן הקצה האחרון כמו שכתבנו ומרדד ר"ל מפזר מעט מעט כמי שמרקד סלת ומשתחוה ויוצא ולא היה המקטיר מתחיל להקטיר עד שהממונה אומר לו הקטר ואם היה כהן גדול מקטיר הממונה אומר לו אישי כהן גדול הקטר ופרשו העם ר"ל הכהנים שהיו עומדים בין האולם ולמזבח ובשעת הקטורת הכל פורשין משם כמו שביארנו ביומא והוא מקטיר ויוצא ואמר שבזמן שכהן גדול נכנס להשתחוות ולהקטיר שלשה אוחזין בו אחד בימינו ואחד בשמאלו ואחד באבנים טובות ר"ל אבני אפוד וכיון שהממונה שומע קול רגלי כהן גדול שהוא יוצא הגביה לו את הפרכות והשתחוה ויצא ונכנסו אחיו הכהנים והשתחוו ויצאו ובאו ועמדו ר"ל אלו החמשה שהוא מזכיר ועליהם הוא אומר שעומדים הראשונים וקורא אותם ראשונים על שם שהשלימו מלאכתם ואמר שעומדים שם לדרום אחיהם ר"ל לצד הדרומי לאחיהם הכהנים ר"ל אותם הזוכים בהעלאת האיברים מן הכבש למזבח ואותם הכהנים מעלים האברים וחוזרין לאלו החמשה ומוצאים אותם וחמשה כלים ביד כל אחד כלי תשמישו בידו אחד שבידו השני והשני שבידו הכוז והשלישי שבידו המחתה והרביעי שבידו הבזך ואחד שבידו הכף והכסוי ומניחין כליהם וכלם מברכים את העם ברכה אחת והיא ברכת כהנים הידועה ויש בזו חלוק בין המקדש למדינה שבמדינה אומרין אותה שלש ברכות ובמקדש כורכין אותה בברכה אחת במקדש אומרין אותו ככתבו ובמדינה בכנויו במדינה כהנים נושאין את כפיהם כנגד כתפותיהם ובמקדש על גבי ראשיהן חוץ מן כהן גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ ור' יהודה חולק לומר שאף כהן גדול מגביה את ידיו על ראשו מדכתיב וישא אהרן את ידיו ויברכם והלכה כתנא קמא ואחר כך מעלין את הסלת למנחה ואחר כך מקטירין החביתין ואחר כך מעלין את היין לנסוך והלויים מתעסקין בשיר ואמר על זה שבזמן שכהן גדול רוצה להקטיר את איברי התמיד היה עולה לכבש והסגן מימינו הגיע למחצית הכבש אחז הסגן בימינו של כהן גדול והעלהו הושיט הראשון את הראש והרגל וסומך עליהן וזורקן למערכה ואע"פ שאין סמיכה אלא בבעלי חיים בזו תקנוה לכבודו של כהן גדול שיהיה לו היכר וכן התבאר במנחות והשני הושיט לראשון שתי הידים ונתנן לכהן גדול וסומך עליהם וזורקם ונשמט השני והלך וכך היו מושיטין לו כל שאר איברים ובזמן שהוא רוצה הוא סומך ואחרים זורקן:

4 בא לו להקיף את המזבח מהיכן הוא מתחיל מקרן דרומית מזרחית והולך לו למזרחית צפונית ומשם לצפונית מערבית ומשם למערבית דרומית והקפה זו אף בכל שאר הכהנים כן ולא נאמרה בייחוד לכהן גדול לבד אלא שמכיון שהתחיל בעבודת כהן גדול הולך ומונה אף מה שכל הכהנים שוים בו ואמר שכשהגיע לשם נתנו לו יין לנסך והסגן עומד על הקרן וסודרים בידו להניפן להביא הלויים לשיר ובשעה שנותנין את היין לנסך שני כהנים עומדים על שלחן החלבים והוא שלחן של שיש שייעדנו שהיו האברים נתונים עליהם ושתי חצוצרות בידם ותקעו והריעו ותקעו ובאו אצל בן ארזא שהיה מקיש בצלצל ועומדין לו אחד מימינו ואחד משמאלו וכשהוא מנסך הסגן מניף בסודרין ובן ארזא מקיש בצלצל ותוקעין אלו בחצוצרות והלויים מתחילים לשורר ועל כל פרק ופרק מפרקי השיר תוקעין וכל העם שבעזרה משתחוים על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחוואה ותשע תקיעות היו ובמקומו יתבאר שכל זה אינו אלא בחובת עולת הצבור וזבחי שלמים האמורים בתורה אבל עולת נדבה שמקריבין ממותר הלשכה אע"פ שהן של צבור אין בהם שירה וכן נסכים הבאים בפני עצמן אין טעונין שירה:

5 וביאר אחר כן שהשיר שהיו הלויים אומרים מזמור לדוד לי"י הארץ ומלואה ופרשו הטעם במסכת ראש השנה לרמז מעשה בראשית בשני גדול י"י ומהולל מאוד מפני שבו נחלקו המים והיו קצת הרקיעים תחתיהם כדכתיב ויבדל אלהים בין המים וכו' ובשלישי אלהים נצב בעדת אל מפני שבו נראתה הארץ שבני אדם יושבים בה ועליהם הוא הדין והמשפט ברביעי אל נקמות י"י וכו' שבו נבראו מאורות שקצת העולם תועים ויצפו לנקמת מי שהוא עליהם בחמשי הרנינו לאלהים עוזנו מפני שבו נבראו בעלי חיים שבקצתם נראים דברים מחדשים דומים לפלאים שגורמים להיות הרואים משבחים את בוראם בששי י"י מלך גאוה לבש שבו נברא אדם שהוא תכלית היצירה והמכוון ממנה להשיגו מכבוד השם כפי מה שבטבע האנושי להשיגו בשבת מזמור שיר ליום השבת רומז לעולם שכלו שבת ומנוחה לחיי עולם שהוא הוא התכלית ובמוספי שבת ומנחה ומוסף ראש השנה ובמנחה ובראש חדש מזמורים אחרים וכבר ביארנו הכל במסכת ראש השנה:

6 זהו סדר התמיד לעבודת בית אלהינו ית' וית' זכרו וכסדר של שחרית כך הוא סדר של בין הערבים חוץ מהרמת הדשן שבמזבח החיצון וסדור המערכות שאינן אלא בשחרית וכן לא היה שם פייס אלא הזוכה באחת מהן בשחרית זוכה בה לערב:

7 ונשלם הפרק ונשלמה המסכתא תהלה לאל יתברך:

8 ומהנה נשלם מה שנראה לנו לכללו בעניני מסכת תמיד תהלה לאל יבא אחריו מה שיראה לנו לכללו בעניני מסכת מדות בעזרת הצור ובישועתו אמן אמן סלה.