1הללויה כוונת המזמור לתקוע אמונת האל בלבבות באמונת חדוש העולם ושנוי הטבעים לרצונו ית׳ והשגחתו על עם סגולתו בפרט ושלא נתיאש מן הגאולה לסבת אורך הגלות כי ראשית אוהביו היינו ואת אחרונים אנחנו. ואמ׳ אודה ה׳ בכל לבב רמז אל שתי הלבבות יצר הטוב ויצר הרע שאף הכחות הגופניות אני מכניע לעבודת האל ושלא להשתמש בהם רק כפי צורך ההכרחי להעמיד הכהות הנפשיות בתכונתם הטובה עד שתגיע הנפש לשלימות. וסוד ישרים רומז אל הפנות המושכלות במציאות האל ואחדותו והסתלקות כל גשמיות ממנו וכל רבוי, וסוד עדה רומז אל הדברים הנמסרים הנמצאים דרך קבלה ליחידים כאשר לכל שאר ההמון כחדוש העולם ושנוי הטבעים ואמונת השגתו גמול ועונש.2ואמ׳ גדולים מעשי ה׳ כלומ׳ שאין ביד חכמי המחקר להשיגם ומ״מ דרושים הם לכל חפציהם ר״ל נדרשים הם ונתנים לכל החפצים בהם וחפציהם יתואר כמו מזקן זקנים זקניהם והענין שאע״פ שאין מופת באמונתם אין מופת ג״כ בהכחשתם על שיונחו בטבע הנמנעות.3והוד והדר פעלו רומז על בריאת הגלגלים וצדקתו בהגלות הארץ והתיבשה להקוות המים וכנגד טבעם במאמר האל ורצונו ועומדת לעד כלומ׳ כשאר הדברים העומדים על טבעם כאמרו גבול שמת בל יעבורון בל ישובון לכסות הארץ תה׳ קד.4ואמ׳ זכר עשה לנפלאותיו כלומ׳ שהפליג בנפלאותיו עד שעשה מהם נזכרות לעולם לרוב גדלם ואמ׳ חנון ורחום ה׳ עד שחנינתו ורחמיו יביאוהו להראות כחו בנפלאות.5וטרף נתן ליריאיו רומז על מה שהמציא להם חקם בירידת המן ויזכור לעולם בריתו בקיום האומה כענין אמרו כאשר השמים החדשים כן יעמוד זרעכם ושמכם ישע׳ סו כב6וכח מעשיו ונפלאותיו הגיד לעמו ביציאת מצרים ומלחמותיהם במדבר לתת להם נחלת גוים כלומ׳ שעל יד הנפלאות שראו וששמעו נמוגו כל יושבי הארץ מפניהם.7ומעשי ידיו בתת להם נחלת גויים היו אמת ומשפט ברשעת הגויים ההם כי נאמנים כל פקודיו ורמז הנה בפקודיו גזירותיו והם הדברים המקובלים הגנוזים בלב המאמין כענין ההשגחה וגמול ועונש8והם סמוכים ר״ל קבועים בלב המאמינים בלא שום התמוטטות והמערה לעד לעולם כי כולם עשויים באמת וישר.9ובסוף דבריו רמז על הגאולה שאין להתיאש ממנה ושלח וצוה עבר במקום עתיד כלומ׳ שימשך מזה שהאל יעשה נפלאות עמנו ושולח לנו פדות מכל גלות וצרה כאשר עשה לנו מאז ויצוה לעולם בריתו אתנו בלא הפסק ואז יהיה שמו קדוש ונורא ר״ל בפי הכל כענין והיה ה׳ למלך.10ולהזהיר על זאת האמונה ושלא ללכת אחד המתנגדים שלא יאמינו רק מה שיחייב המיון וההקש המופתי אמ׳ שתחלת החכמה ועיקרה הוא יראת ה׳ ר״ל שמירת דרכי התורה ומצותיה ופנותיה ויסודותיה וזה יחשב שכל טוב לכל עושיהם ומקיימיהם ואז תעלה נפשו במעלות התשועה הנצחית ותהלתו עומדת לעד. זה ביאור המזמור ולמעלת הדברים הנכללים בו נעשה באלפ״א ביתא שתי אותיות בכל פסוק שבו לבד שני הפסוקים האחרונים שבאו בו שלש אותיות בכל אח׳ מהם לאריכותם.
