מהר"ם שיף על ביצה י״א

1 גמרא לימא מסייע לי' לר"ח כו'. לכאורה כאן ולעיל י"ל דלמא לעולם רוב וקרוב שוין ואזלינן לעולם אחר צד האיסור בדאורייתא. והכא משום דספק מוכן להחמיר דלא כר"ח שאמר לעולם הלך אחר הרוב בין לקולא ובין לחומרא כמ"ש רש"י לעיל:

2 גמ' אמר אביי בדף. בת"י תימה אמאי לא אמר אביי כן לעיל. וכבר כתבתי לעיל הנראה לי ובזולת זה אפשר לומר כיון דמרישא לא הוי סיוע לר"ח בלא תירוץ של רבה לעיל כגון שזימן שחורים ולבנים כו' איתהפוכי איתהפך כו' ואפשר הו"ל לאביי תירוץ אחר על קושית פשיטא. וכן צ"ל לרבא דמתרץ בב' קנים ופירש"י בד"ה רבא הא לא איצטריך לאשמעינן. אלא כו' ופירוש שפיר דהוי פשיטא כיון דבדף הו"ל רוב וקרוב ודאי הולך אחריהם אלא לא איירי בדף וא"כ צ"ל דברישא הי' לו תירוץ אחר על קושית פשיטא ולא מוקמי בדף ולא ניחא לי' לי לפרש דפירוש הא לא איצטריך היינו כיון דכבר אשמעינן ברישא הך דבדף:

3 גמ' אילימא במפורחין. פירוש פריחה מועטת וכן הוא בר"ן דאל"כ אסור משום צידה וכמ"ש התוס' לעיל ביצה דף ט' בד"ה אין מוליכין דמיירי בקטנים שלא פרחו וכ"כ רש"א. ומיהו אין צורך לזה דאיירי בנטל ממי שלקחו כבר שאינם מחוסרין צידה רק משום איסור הכנה נגעו בה לאפוקי לעיל דקאמר אין מוליכין סולם משובך לשובך ה:

4 גמ' אמר אביי מחלוקת בעלי וכו' מהו דתימא כו'. לכאורה קשה סוף סוף מהיכא תיתי שיהי' תברא גרמא אסור לפי מ"ש התוס' תימה הא צריך לגופה וכו' ותירצו במוקצה שיש בו חסרון כיס וא"כ תברא גרמא מהיכא תיתי אסור דמיוחד לקצב בשר ואף זולת פירוש התוס' קשה מאי איסורא בתברא גרמא ואף לפירוש האשר"י דפירש על ושוין שאם קיצב דאסור דמיירי מחמה לצל מ"מ הא דתברא גרמא פירושו בהא לא פליגי ב"ש דמותר לקצב עליו בשר דקאי אמחלוקת וזה פשיטא וצ"ל דה"ק מ"ד אפילו תברא גרמא ופלוגתייהו הוא אם אסור משום טירחא ועובדא דחול אע"פ שמיוחד לכך מ"מ אסור לטלטלו קמ"ל דדוקא בעלי דמלאכתו לאיסור ומוקצה מחמת חסרון כיס פליגי ו:

5 גמ' וב"ש לא חייש לאימלוכי ופי' רש"י בתמיה ופריך לאביי. ר"ל לא מחובר לשל מעלה לסיומא דמלתא דאביי דקמ"ל דלא חייש ב"ש לאימלוכי. והא דלא מקשה ממתני' דלא יטול אא"כ נענע דשמעי' דחייישי ב"ש לאימלוכי שאני התם דבריכה הראשונה דחייס עליה טפי והא ראיה דבבריכה שניה מודים. והא דשמעינן לרב יוסף אליבא דב"ש דלא חיישינן לאימלוכי ושמחת יו"ט עדיפא שאני התם דהוי אימלוכי שלא לשחוט כלל בהא ודאי לא חיישינן אבל מבהמה לבהמה חיישינן:

6 ברש"י בד"ה ולא מיבעיא קאמר לא גרסינן אלא ה"ג ולא מבעיא עיין במאור דגריס לי' והוא דוחק בעיני דמאי פסקא דהקן התחתונה פנימה והעליונה חיצונה:

7 גמ' מערים ומלח גרמא כו'. יראה דס"ל מדינא שרי למלוח אפילו גרמא גרמא ופליג אדשמואל וכ"ה באשר"י משום שלא יסריח ז כן מפני גזירת הרואים דשריא טירחא שלא לצורך יו"ט ולכן לא שרינן הערמה רק לת"ח. ומ"ש התוס' וכן נוהגין למלוח ולאכול לאפוקי הוא לא אכל. ויותר נראה דלא היה מולח בפעם אחת דנראה כטורח שלא לצורך יו"ט דודאי לא יאכל כולו לכן הוא מערים ומלח די"ל משום שקודם היה דעתו לאכול מזה ואח"כ נמלך וערב עליו זה והשתא רב אדא בר אהבה מחמיר מדשמואל:

8 גמ' מהו דתימא משום דחזי למיזגא עלה כו'. מ"ש התוס' למעלה בד"ה אמר ר"י מוחלפת השיטה נראה דלק"מ מ"ש גבי עור משום דחזי למיזגא הא מפרש טעמא לקמן דהתירו כו' אינו קושיא דה"ק מהו דתימא משום דחזי למיזגא לחודא שרי ואפילו מעיו"ט נמי קמ"ל דטעמא משום דהתירו סופן כו' מתירין משום דחזי למיזגא משום דלא חזי שפיר וכן משמע לעיל סוף ע"א דפריך ומ"ש מעור לפני הדורסן התם לא מוכחא מלתא משום דחזי כו' ומיהו י"ל דלא קאמר אלא דלא מוכחי דהרואים יסברו דמתירים משים דחזי למיזגא אבל אנן שרינן משים שמחת יו"ט. ומ"ש מבנין וסתירה י"ל אע"ג דס"ל לב"ה אין בנין מ"מ פירש"י דאסור מדרבנן ופירשו התוס' הטעם משום שמא יתקע ח: ומ"ש מרבה ורב יוסף אדרב' לדידהו יקשה למ"ד שחוט חפור וכסי משום דחיישינן לאימלוכי הא לית להו לב"ה אימלוכי אפילו מבהמה לבהמה גבי אין מוליכין טבח וסכין אצל בהמה ולא בהמה אצל טבח וב"ה מתירין כ"ש דלא חיישינן לאימלוכי ולא ישחוט כלל. מיהו יש לחלק דשאני הכא דעסיק בבהמה והוא מוליך אותה לטבח לא חיישינן לאימלוכי ט: ורש"א הקשה למאי דמוחלפת תריסין תיקשי ליה אדעולא ואינו דודאי עולא חשיב למאי דנשנית קמי' בטעות ע"כ. וכן א"ל מאי מקשה בסמוך תריסי חנויות תנינא דלמא קמ"ל לאפוקי מהיפוך דהגמרא מקשה אטעם דהתירו סופן וכו' מאי נפקא מן הטעם הול"ל התירו:

9 הרע"ב בהך דעלי משנה י"ב ס"ל כפי' התוס' דמוחלפת ההיא דהשוחט לכן א"צ טעם דעלי משום כלי רק הא דהביא הכל כצורתן גם הרי"ף הביא הכל כצורתן וכבר תירצו אותו דלא כתוי"ט ועכ"פ יש קיצור בקושיתו י:

10 גמ' מהו דתימא משום דאין שבות במקדש. לשון רש"א צ"ע דא"כ לכתחלה נמי ובמתני' קתני מחזירין רטיה במקדש כו' אבל לכתחלה כאן וכאן אסור. ואינו קושיא כלל דמ"מ אסור לכתחלה משום ממרח וכמ"ש רש"י לעיל בד"ה וחזרת רטיה בשבת וטובא שבות אשכחן דאסירי במקדש לכתחלה כדאיתא שם בעירובין בתוספות במשנה הקודם לזה מחזירין ציר התחתון כו' והובא בתוי"ט כ:

11 גמ' ועולא מ"ט לא אמר הא. דאין סברא לומר שהמהו דתימא ס"ל לאמת ופליג ארחבא:

12 ברש"י בד"ה רחבא אמר ר"י כו' יש מפרשים ספק כו'. דודאי ר"י התנא בר פלוגתא דר"מ לא הוי בימיו גם מדקאמר הגמרא ואליבא דר"י דאמר יגמור ע"כ לא איירי מיני' עד השתא. והיה קשה לרש"י דהול"ל רב יהודה או ר' יהודה נשיאה לכן פירש י"מ משום ספק אי רבי יהודה נשיאה או רב יהודה לכן אמר רבי יהודה והמה מפרשים כן האי דדייק וגריס ורש"י פירש דהוי רב יהודה וקרי לי' רבי משום דהיה רבו מובהק ואע"ג דשאר אמוראים לא אמרו כן מ"מ הוא אמר כן שלא נטעה ולכן אמר דדייק וגריס יותר משאר אמוראים דגם רש"י מפרש דדייק וגריס היינו הך דהכא וכי"מ וזה שכתב דלא נספקיה בדר"י אחרינא ולא כפשוטו משום שהיה רבו אלא משום דבלא"ה לא הוי שייך ע"ז דדייק וגריס מיהו מתוספות משמע דדייק מלשון סטיו וכל לשון הדבור הוא העתק מפירש"י משמע דרש"י לא מפרש הך דדייק אדהכא כי"מ: