אבן עזרא על ישעיהו ס״ג

1 מי וגו'. יש אומרים כי זה הבא הוא המשיח, ויש אומרים שהוא מיכאל, והנכון שהוא רמז לשם הנכבד והטעם על הגזרה שגזר על אדום, וזאת היא מלכות רומא וקוסטנטינא, ונקראו אדומים בעבור שנכנסו בתורת אדום, וזאת התורה נקראה על שם אדום, שהאדומיים האמינו בתחלה בתורת האיש הידוע:

2 חמוץ בגדים. מגזרת חומץ במדבר ו' ג':

3 זה שהיה הדור בלבושו. והטעם איך התטנף:

4 צועה. אחרים, כמו ושלחתי לו צועי' וצעוהו ירמיה מ"ח י"ב, ועד ברוב כוחו, ויאמר רבי משה הכהן ז"ל, כי צועה כמו מהר צועה להפת' ישעיהו נ"א י"ד, והוא תאר השם ואיננו פועל יוצא במקום הזה:

5 ובעבור שאמר מי זה. השיב אני מדבר, רב להושיע, גדול כמו על כל רב ביתו אסתר א' ח':

6 מבצרה. שם מקום, כאילו בא משם, והנה הטעם מעם בצרה, והם אדום ואשר הם על דתם בכל מקום שהם:

7 מדוע וגו'. למ"ד ללבושך נוסף, כלמ"ד השלישי לאבשלום דברי הימים א' ג' ב', והטעם הדם הדומה ליין:

8 פורה וגו'. והנה זאת התשובה, הטעם, הריגת אדום והשחתת מלכות תורת':

9 וטעם לבדי. כי אני גזרתי על אדום כן:

10 ואדרכם. אף על פי שיראה שהוא לעתיד הוא סימן הזמן העומד:

11 ויז נצחם. הנה יז כמו ויט משה שמות ט' כ"ג:

12 נצחם הוא הדם שבו יחיה האד' נצחו, והוא מגזרת נצח ישעיהו ל"ד י':

13 אגאלתי. האל"ף תחת ה"א הבנין, ולפי דעתי שהיא מלה מורכבת מפועל עבר ועתיד, ופי' אגאלתי כמו טנוף, כמו יגאלוהו חשך וצלמות איוב ג' ה':

14 כי וגו'. אעשה נקמה באויבי ואגאל אוהבי, והנה גאולי פעולים והיו"ד סימן המדבר והוא השם:

15 ואביט. דרך משל, כי אין צורך לשם:

16 ואשתומם. כמו וישתומם ישעיהו נ"ט ט"ז, ושם פירשתיו:

17 ואבוס עמים. אחרים לבד מאדום:

18 ואוריד לארץ נצחם. כמו אשפוך לארץ דמם:

19 חסדי. אז יודו משכילי ישראל על רוב החסדים שעשה השם עם ישראל בצאתם ממצרים, גם בגלות, ושהושיעם והשיבם אל ארצם:

20 וטעם תהלות יי. כי מזכיר חסדי השם זאת היא תהלתו:

21 ורב טוב. תואר השם, שהוא רב טוב:

22 ויאמר. הטעם כי אמר, כדרך בן אדם שחשב שיהיו בנים נאמנים, על כן הושיעם:

23 לא צר. האמת שהוא בוי"ו, כטעם ותקצר נפשו שופטים י' ט"ו, דרך משל להבין השומעים, כאלו גם הוא הוה צ"ל היה בצרה על כן מהר להושיעם:

24 ומלאך פניו הושיעם. וכן כתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים במדבר כ"א י"ט, ואיננו משה כלל:

25 וינטלם. כמו ונטל החול משלי כ"ז ג', והנה הטעם שגאלם ממצרים וינשאם בארצם, על כן אמר כל ימי עולם כל הימים שהיו בארצם:

26 והמה מרו ועצבו. מגזרת אל תעצבו בראשית מ"ה ה' דרך משל, ויש אומרים כי רוח קדשו הוא מלאך הכבוד, הוא נלחם בם, עד שיצאו מארצו:

27 ויזכור ימי עולם. שעבר:

28 משה עמו. ימי משה ועמו, כמו שמש ירח עמד חבקוק ג' י"א, ויתכן היות משה פועל, כי הוא מושה את ישראל, והראשון הוא הנכון:

29 איה המעלם. הטעם עתה יאמרו הגוים, איה המעלה אותם מים סוף:

30 את רעה צאנו. עם משה שהוא רועה את ישראל:

31 איה השם. בקרב משה, ויש אומרים על הכבוד שהיה בקרב ישראל:

32 מוליך. זרוע תפארתו, זה הוא מלאך השם, ההולך לפני מחנה ישראל שמות י"ד י"ט:

33 בוקע מים. הים:

34 מוליכם בתהומות. הים:

35 כסוס במדבר. והיא היבשה:

36 כבהמה וגו'. ואחר צאתם מהים הוליכם השם במדבר, כבהמה שהיא יורדה בבקעה לאט, כן רוח השם נחה את ישראל:

37 והנה תניחנו תחת תניחם, והנכון שוי"ו תניחנו שב אל משה, והוסיף כן נהגת עמך, והנה משה וישראל:

38 הבט וגו'. יספר הנביא תפלת המשכילים בגלות, כי הוא דבק עם הוא נלחם בם לעיל י':

39 מזבול, כמו דירה, וכמוהו יזבלני אישי בראשית ל' כ"א, והנה הטעם כפול:

40 התאפקו. עתה, כמו ולא יכול יוסף להתאפק בראשית מ"ה א':

41 כי וגו'. הטעם שאתה אבינו ואנחנו בניך, ואתה אב שתמצא לעולם:

42 והזכיר אברהם שהוא היה הראשון שכרת השם ברית עמו להיות לו לאלהים ובניו, והזכיר גם יעקב שהוא סוף האבות, והוא עקרנו לבדו:

43 יכירנו. כמו הבדל יבדילנו ישעיהו נ"ו ד':

44 למה וגו'. בעבור היות השם הסבה העליונה, היא הראשונה, אמר למה תתענו, ויש משיבים כי זה כטעם מה שאמרו קדמונינו ז"ל אין מספיקין בידו לעשות תשובה, ואחרים אמרו כי הכתוב דבר כנגד המחשבות, ויש אומרים בעבור שאנחנו בגלות לא נוכל לעשות כל המצות שהם תלויות בארץ:

45 תקשיח. כטעם תסיר וכמוהו הקשיח בניה ללא לה איוב ל' ט"ז:

46 שוב למען עבדיך. הם אבות, ולמען שבטי נחלתך הם השבטים:

47 למצער. זמן מעט:

48 ירשו עם קדשך. הארץ, והנה הצרים בוססו אותה, ויש אומרים לדבר מועט ירשו עם קדשך היורשים, או לזמן מועט והוא נכון:

49 היינו. כאנשים שלא משלת בם מעולם:

50 לוא קרעת שמים. יש אומרים על מתן תורה, כאילו לא קרעת שמים, והאמת שהוא כמשמעו, כמו לו עמי שומע לי תהלים פ"א י"ד, וזה הטעם, אילו היית קורע שמים ותרד, והטעם על הגזרות, אז יהיו ההרים נוטפים מפניך, הטעם המלכים היושבים בטח:

51 ונדגש למ"ד נזולו בעבור שהוא סוף פסוק, על משקל ולא יכלו שמות ח' י"ד: