אבן עזרא על ישעיהו מ״ב

1 הן. רובי המפרשים אמרו כי עבדיהם צ"ל עבדי הם צדיקי ישראל ויאמר הגאון כי הוא כורש, והנכון בעיני שהוא הנביא, והוא מדבר בעד נפשו כאשר הזכיר ונתתיך לאור גוים ואתנך לברית עם ישעיהו מ"ט ו':

2 נתתי רוחי. רוח נבואה:

3 משפט. אלה העתידות, כל אשר יקרה לכל גוי, יוציאנו, ולפי דעת הגאון, כי כורש יהיה מלך צדק:

4 לא יצעק. כאשר יעשה השופט בחוץ שיתחברו אל השופט אנשים:

5 קנה רצוץ. נקרא על שם סופו, וככה ובגדי ערומים תפשיט איוב כ"ב ו', והטעם הוא לא ישבר קנה, והטעם לא יכריח:

6 ופשתה. לא יכבנה, שהוא דבר קל, עד שתהיה כהה, כמו והנה כהה הנגע ויקרא י"ג ו', ויש הפרש ביניהם בדקדוק, כי כהה של תורה פועל עבר, וזאת כהה תואר השם, והטעם הוא לא יזיק לגוי בעבור נבואתו, רק יאמר מה שיהיה באמת:

7 לאמת יוציא משפט. כל גוי, כאשר הוא עתיד להיותו בגזרת השם:

8 לא יכהה. הנביא, רמז על דבק ברוח בגוף:

9 ולא ירוץ. גופו, מפעלי הכפל, מגזרת רצוץ בפסוק הקודם כמו ירון ושמח משלי כ"ט ו' והטעם לא ימות או טעמו אדם לא יכריחנו, כטעם הנזכר למעלה, והוא הנכון:

10 עד ישים בארץ משפ'. שתתגלה נבואתו, וזה טעם ולתורתו, תורת נבואתו, כמו לתורה ולתעודה ישעיהו ח' כ' כאשר פירשתי:

11 כה. בורא השמים, כי יש להם קו, שהוא גבול לשם:

12 ונוטיהם. על הארץ, רמז לרקיע:

13 רוקע הארץ וצאצאיה. פועל, ונפתח הקו"ף בעבור העי"ן, כמו, הנוטע, אזן הלא ישמע תהל' צ"ד ט':

14 וצאצאיה. הם הצמחים שעל פני האדמה:

15 נותן נשמה. לאדם, והם העם אשר עליה:

16 ורוח. לחיות ההולכים:

17 ואמר עליה על האדם בעבור הליכתו בקומה זקופה:

18 אני. אלה דברי הנביא שאמר לו השם בעד נפשו:

19 ואצרך. שלא יגע בך רע:

20 לברית עולם צ"ל עם. להקים ברית עם, וכן במקום אחר לברית עם להקים ארץ ישעיהו מ"ט ח':

21 לפקוח. שהוא מבשר ישראל שיצאו מגלות בבל וכן לאמר לאסורים צאו ישעיהו מ"ט ט':

22 אני יי הוא שמי. הנכבד, כי אין במקרא שם עצם לבדו רק זה לבדו, וזה הוא כבודי, שאגלה העתידות לנביא ויגלם על שמי לכבדני, ולא משרת אחר עמו ולא תהלתי לפסילים:

23 שירו. דברי הנביא, שכל אנשי היבשה יתנו שבח לשם בשוב ישראל מבבל, על כן הזכיר קדר גם יושבי האיים ויורדי הים בשומעם זה הפלא:

24 ישאו. קול:

25 מדבר ועריו וגו'. וכל חצרים שיושבים שם קדר, והנה הקדריים לעולם בערבה:

26 ירונו. הגוים יושבי סלע, ירימו קול כמו ותעבר הרנה מלכים א' כ"ב כ"ו:

27 יצוחו. הרמת קול לשבח או לגנאי, וכמוהו צוחה על היין ישעיהו כ"ד י"א:

28 ישימו וגו'. יודו כי עשה גבורות השם, וכן יאמרו:

29 יי כגבור יצא. רמז לגזרות היוצאות על פי השם שהיו בסתר:

30 קנאה. בעבור הבבליים עובדי בל:

31 יריע. מן תרועה:

32 יצריח. כמו מר צורח צפניה א' י"ד, יצעק, ואם הם שנים בניינים:

33 יתגבר. שנוצחה בבל:

34 החשתי וגו'. אלה דברי השם:

35 החשתי. כמו החרשתי, וכן גם אני ידעתי החשו מלכים ב' ב' ג':

36 אתאפק. כמו להתאפק בראשית מ"ה א':

37 כיולדה אפעה. אצעק, ואין רע לו, ויש אומרים שהוא כן, כיולדה שהיא יולדת פעה, כן אשום ואשאף, מגזרת אפעה שרף מעופף ישעיהו ל' ו':

38 אשם. מבנין נפעל מפעלי הכפל:

39 אשאף יחד. כטעם שואף זורח קהלת א' ה', והנה היא שממה בלב עם שאוף בפה, וזה הטעם הוא כנגד שיהיו אנשי העולם חושבים כי אין לו כח להושיע עמו:

40 אחריב. ואיך יחשבו זה, והלא יראו שאחרי' הרים וגבעות, וכל העשב אוביש, ואעשה מהנהרות איים, שירדו שם בני אדם:

41 והולכתי וגו'. ואני מוליך עורים בדרך לא ידעו, כי העור אם היה רגיל בדרך, ילך בה בלי אור, ואני אשי' המחשך כאילו הוא אור להם, ומעקשים למישור יש אומר כי זה רמז לשוב ישראל מבבל:

42 נסוגו וגו'. הטעם אני יש לי כח כאשר ארצה, ולא לפסילים:

43 בפסל. מושך אחר עמו וכן הוא לפסילי המסכה, בעבור מלת אתם:

44 החרשים וגו'. השמיעה והמראה עקרה בלב, והנה אלה חרשי לב ועורי לב:

45 מי וגו'. זה הכתוב לעד על יושר פירושי:

46 החשתי וגו'. והטעם אתם עורים כי תאמרו כי אין עור רק הנביא:

47 כמלאכי אשלח. הוא שליח השם, וכן כתיב ויאמר חגי מלאך יי חגי א' י"ג:

48 מי עור כמשולם. כמו וירא מצוה הוא ישולם משלי י"ג י"ג מגזרת שלם, וכן המשולם הוא הצדיק:

49 ועור כעבד יי. שיעבד השם, ואם איננו נביא:

50 ראות. מלה זרה בעבור התחברות שני משקלי שם הפעל, בא המוכרת והסמוך, וכן הוא, יראו דברים רבים ולא תשמרם הנפש או העין, ואזניה' יפקחו ולא יסגרום, ולא ישמעו, וזה תמה:

51 יי חפץ וגו'. זה שלא יביט להראות צדק השם עד שיגדי' תורתו, שיפחדו כל עוזביה, או יהיה זה הכתוב דבק עם הבא אחריו, כי השם הראה צדקתו, ושם זה העם האומר על הנביא שהוא עור, שסוי ובזוי:

52 והוא. שסוי. מבעלי הה"א כמו שוסי' את הגרנות שמואל א' כ"ג א':

53 הפח. שם הפעל, כמו נפיחה, ואם הם שנים שרשים:

54 בחורים. מגזרת חור פתן ישעיהו י"א ח', והטעם שהם אסורים יושבים בתחתית יוצאי השבי:

55 השב. בעובר שהוא סוף פסוק, והוא פועל יוצא, השב המשסה:

56 מי בכם יגיד זאת. כמו זה הנביא שתאמרו שהוא עור, וישמע העתיד וזה לאחור, וזהו מגזרת אל תאחרו אותי בראשית כ"ד נ"ו:

57 לפנים. מגזרת פנה:

58 מי וגו'. אז יודה השם ויאמר מי נתננו למשיסה הלא יי זו כטעם זה הוא שחטאנו לו, ולא אבו אבותינו שמוע ללכת בדרכיו:

59 וישפך עליו. כמו בנות צעדה עלי שור בראשית מ"ט כ"ב, על כל אחד מאבותינו:

60 חמה. והיא חמת אפו, כמו האהלה שרה אמו בראשית כ"ד מ"ז:

61 ותלהטהו מסביב. מגזרת להט החרב בראשית ג' כ"ד, והנה יודו כי אבותם היו עורי לב שלא ידעו: