חידושי אגדות על תענית כ״א

1 דנפישי בני חילא כו'. פי' רש"י דאיכא ענים טפי כו' ע"ש ולשון בני חילא לא משמע כן ומצינו דבני מחוזא עשירים הוו כדאמרינן ספ"ב דב"ק דקאמר התם דכבלי ושירי לבני מחוזא דבר מועט הוא ונראה לפרש דבני חילא הם חיל המלך כשישמעו שאומר כל מאן דצריך ליתי וליכול יבואו גם חיל המלך:

2 ונקיים בנפשין אפס כי לא יהיה בך וגו'. ע"פ מ"ש פרק אלו מציאות אבידתו ואבידת אביו אבידתו קודמת שנאמר אפס כי לא יהיה וגו' ופרש"י שם הזהר עצמך שלא תבא לידי עניות ומאפס דריש ליה התם. ולבסוף שאמר ר"י 2ואקיים2 בי כי לא יחדל וגו'. כדי לעסוק בתורה אמר כן וכמ"ש מ"ה שמניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה:

3 אתו מלאכי השרת כו'. והיינו שני כתות מלאכי השרת המיימינים והמשמאילים כמ"ש בכמה מקומות שני מ"ה המלוין לו לאדם אחד טוב מצד המיימינים ואחד רע מצד המשמאילים ולזה האחד מלאך רע כשישבו אילפא ור"י תחת גודא רעוע הזכיר עונותם:

4 שמניחים חיי עולם כו'. ואידך א"ל כו' חד דקיימא ליה שעתא ר"ל דקיימא ליה שעתא בחיי עולם שיהיה ראש ישיבה בתורה:

5 תלא נפשיה באסקריא דספינתא כו'. ע"פ מ"ש במסכת עירובין לא מעבר לים היא לא בסחרנים היא ולזה רמז להם גם שהייתי סוחר לא שכחתי גירסתי:

6 א"ל בני פנו הכלים כו' שמובטח כו'. ולא היה הוא חש להא דרב אדא דלעיל דשמא אין עושין לו נס כו' דהיינו משום שמא יגרום החטא כמ"ש לעיל אבל נחום הוה מחשיב עצמו לצדיק גמור כדקאמרו וכי מאחר שצדיק גמור כו' א"ל כן ע"פ מ"ש במסכת ברכות צדיק ורע לו היינו צדיק שאינו גמור צדיק וטוב לו היינו צדיק גמור וכיון שאתה צדיק גמור למה עלתה לך רע כ"כ. והשיב 2בני2 אני גרמתי כו'. דודאי גם משום זה שאמרתי לו המתן כו' לא הייתי חייב לעונש כ"כ דמי ידעתי שימות בזמן מועט כ"כ אבל אני בעצמי גרמתי לי לקבל עונש כזה עלי דכן דרך הצדיקים לקבל עליהן יסורין בעולם הזה שיהיה שכרן משלם לעוה"ב. ואמרו ליה 2אוי2 לנו שראינוך בכך כו'. ע"פ מ"ש במס' מ"ק א"כ בלחים מה יעשו יבשים אם כך עונש בא לך על עבירה קלה אוי לנו על עונותינו הרבים. וא"ל 2אוי2 לי אם לא ראיתוני. ר"ל אם לא הייתי מקבל עונשי בעוה"ז:

7 גם זו לטובה כו'. כה"ג אמרי' פרק הרואה דלעולם יהא אדם רגיל לומר כל מה דעבדין מן שמיא לטב הוא ומייתי ליה התם מקראי ור"ל גם זה שנראה בעיני אדם לרעה הוא בא אפשר דמן שמים עבדין ליה לטב והתם מייתי עובדא דר' עקיבא בהכי וע"ש בחידושי' שם ובפרק חלק:

8 ע"ב לא מקומו של אדם מכבדו אלא כו'. והענין כלפי הקב"ה אע"ג דכתיב מלא כל הארץ כבודו וע"ש שהוא מקומו מיהו גילוי שכינתו במקום שהוא נתכבד המקום יותר מכל שאר העולם כמ"ש בסיני והוא משל לאדם דכפי מעלת השכליות שבו שהיא הנשמה שנאצלה מתחת כסא כבודו נתכבד המקום ביותר דכמו כן דימו הנשמה בה' דברים להקב"ה פ"ק דברכות:

9 נסתלקה שכינה ממנו אמרה תורה במשוך היובל כו'. עיין פרש"י ובפ"ק דביצה הוסיף בזה והלא לא נסתלקה שכינה ממנו מיום מתן תורה עד אחד בניסן והיתה שם עד עשרים באייר שנעלה הענן כו' עכ"ל שם והתוס' דחו שם פירושו ע"ש באורך ויש לדקדק דמייתי סיפא דקרא גם הצאן והבקר אל ירעו וגו' אמאי לא מייתי רישא דההוא קרא ואיש לא יעלה עמך וגו' ולשיטת התוס' שכתבו שם דמסברא יש להתיר דהא לא אסר להם אלא משום שכינה והא דקאמר מכדי כו' עיין שם והשתא ה"נ נימא משום שלא תאמר דבמשוך היובל וגו' אתא למצות עלייה דאחר משוך היובל מצוה שיעלו להר שילמדו שם תורה כמו משה שהיה שם מ' יום ולילה דדומיא דהכי קאמר גבי שובו לאהליכם וגו' דכתיב באחרונות דאתי למצות עונה וקאמר דליכא למימר הכי מדכתיב גם הצאן והבקר אל ירעו וגו' מסתמא גם בראשונות במשוך היובל המה יעלו וגו' אצאן ובקר נמי קאי ולא שייך בהו למימר למצוה שיעלו בהר אלא ש"מ דלא אתי קרא אלא למנין אחר דצריך להתירו ודו"ק:

10 רב דנפיש זכותיה כו'. נראה לפרש אע"ג דודאי מכ"ש דבזכותיה דרב היו ניצולין דבכלל מאתים מנה מ"מ הראו להו כן דבלאו זכותיה דרב נמי היו נצולין בזכותא דההוא גברא כו' א"נ דאי בזכותיה דרב היו מנכין לו מזכיותיו כדאמרי' לעיל דכעין נס הוא דבר זה דבכל העיר היה דבר ולא היה בשבבותיה דרב וכן תפרש גבי דליקתא:

11 א"ל זוודא אייתו בהדייהו כו'. עיין פרש"י ואוסיף על דבריו דא"ל בדרך צחות דזוודא אייתי בהדייהו כיון שאין אתם רוצין להתענות אכלו אתם המזונות שהביאו עמהם:

12 ליכא מעברא דפסיק ליה כו'. עי' פרש"י ולפי המסקנא דמרחק מפסיק ליה אלא משום דאיכא שיירתא ה"נ הכי קאמר ליכא מעברא דפסיק ליה ושכיחי שיירתא דאזלי כו':

13 אם גבירה לוקה שפחה לכ"ש כו'. א"י מקרי גבירתה לגבי חו"ל כמפורש פ"ק בכמה דברים א"י נבראת תחלה כו' והקב"ה בעצמו משקה אותה ושותה תחלה מי גשמים ע"ש: