חידושי אגדות על תענית כ׳

1 ואמר שנכנס לבית המרחץ כו'. אפשר שעשה זה דרך לגלוג שהם לא היה להם מים לשתות שהוצרכו לתת לו י"ב ככרי כסף והוא יש לו גם היום מים למרחץ וכיוצא בזה שא"ל נקדימון 2תן2 לי דמי מים יותר שיש לי בידך כו'. גם שמעולם לא הבטיחו ההגמון מעולם ע"כ דרך לגלוג א"ל כן כשם שאתה היית מבקש ממני דמי המים גם אני מבקש ממך דמי מים יותר כו':

2 וא"ל יודע אני שלא הרעיש הקב"ה כו' יש לי פתחון פה כו' שכבר שקעה חמה כו'. דבריו סותרין לכאורה שאמר בשבילך הרעיש הקב"ה כדי שיהא פטור מלשלם דמי המים ושוב קאמר שכבר שקעה חמה וגשמים ברשותי ואין אתה פטור מדמי המים וי"ל דה"ק דודאי נתקבלה תפלתך שירדו הגשמים למלאות הבורות מיהו לא באו ברשותך בעוד יום רק ברשותי אחר ששקעה החמה שלא אפסיד דמי המים שהלויתך ולטובתי גם כן ירדו למלא בורות שלי ודקאמר ההגמון שכבר שקעה החמה אע"ג דלפי דעת האומות הלילה הולכת אחר יום שלפניו מ"מ בא בטענה דממ"נ הוא דלפי דעתי אין אותו יום כלל בכלל ואם לפי דעתך עד ועד בכלל הרי כבר שקעה חמה ולפי דעתך דהיום הולך אחר הלילה וזה יום אחר הוא כיון ששקעה חמה. וז"ש בתפלתו שניה 2הודע2 שיש לך אהובים בעולמך וכשם שעשית לי נס בראשונה כך עשה לי נס באחרונה כו'. ר"ל דבנס הראשון עדיין לא הודעת שיש לך אהבה עמנו כי ההגמון אומר שכבר שקעה חמה וברשותו ירדו ולא יפסוד דמי מימיו ועתה תעשה לי נס בשניה שתזרח החמה ואז יודע שיש לך אהבה עמנו וברשותי ירדו ונראה דהיינו נס שעמדה לו חמה ולא שקעה בזמנה דומיא דמשה ויהושע בסמוך דלולי תפלתו היתה שוקעת קודם פיזור עננים ולא היתה שוהה ביאתה אבל פיזור עננים גופיה לא הוה נס כ"כ:

3 נקדה להם חמה עבורן משה ויהושע כו'. מפורש פרק אין מעמידין:

4 ושתיהן לקללה כו'. מפורש פ"ק:

5 היתה ירושלים לנדה ביניהם כו' לברכה כנדה כו'. לעיל מיניה בהך פרשתא כתיב כה"ג חטא חטאה ירושלים על כן לנידה היתה גו' ולא דרשו כן משום דההוא איכא לפרשו מלשון נע ונד וכפרש"י והתרגום שם דהיינו שיהיו מטולטלים וגולים אבל לנדה ביניהם לא משמע לפרש מלשון נד וטלטול אלא לנדה ממש וכ"ה בתרגום ורש"י שם:

6 היתה כאלמנה לברכה כאלמנה ולא כו'. מפורש במדרש כאלמנה ולא אלמנה גמורה שתלך ותנשא לאחר ולא א"א שתקח מנכסי בעלה והיינו כאשה שהלך בעלה למדינת הים כו' ועיין בפ' חלק בזה:

7 וגם אנכי נתתי אתכם נבזים גו'. לברכה דלא מוקמינן כו' בסיפא דקרא מסיים ושפלים לכל העם וגו' ר"ל דודאי בעיני המלכים והשרים לא יהיו שפלים ונבזים גם בגלות כדמוכחי קראי אלא בעיני כלל העם והמון גוים יהיו שפלים ונבזים וע"כ המלכים והשרים לא מוקמי מינייהו גזירפטי ורישי נהרא דלא יצייתו המון גוים לדבריהם כיון דשפלים הם בעיניהם וזהו לטובתן של ישראל דאילו המנויים גזירפטי ורישי נהרא שהם אומניות מבוזים מאד:

8 נאמנים פצעי וגו' עד ולא עוד אלא שזכה קנה לכתוב בו ס"ת כו'. מפורש פ' חלק:

9 ע"ב א"ל ריקה כמה מכוער כו'. מה שקראו ריקה אפשר שהיה נדמה לו כנכרי מבני כוש לפי שהיה מכוער ושחור ביותר וז"ש לו

10 שמא כל בני עירך מכוערין כו'. דהיינו מארץ כוש וא"ל איני יודע כו' ר"ל שאיני יודע לומר לך שהם מכוערין כדאמרינן פ' י"נ אפילו בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב והטעם משום שנותן חסרון ביצירה אבל אתה שאמרת עלי כמה מכוער כו'. אתה נותן חסרון ביצירה:

11 לך לאומן שעשאני. כי זה גם כן חסרון הוא לאומן שעושה כלי מכוער. ושא"ל 2נענתי2 לך מחול לי כו'. היינו שאני מתודה שלא יפה דברתי והוא מחל לו גם חלק היוצר והאומן שחטא נגדו גם כן מחול:

12 ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כו'. לכאורה דהכי הל"ל ובלבד שלא יעשה עוד כן אבל מלשון שלא יהא רגיל כו' משמע דלפעמים יעשה כן י"ל דה"ק ובלבד שלא יהא עושה דבר המרגיל אותו לעשות כן דהיינו שלא יהא דעתו גסה שהוא מרגילו לעשות כן לספר בגנות בני אדם כמו שעשה ואמר כמה מכוער כו' וק"ל:

13 שמא אין עושין לו נס כו'. דשמא יגרום החטא כדאמרי' פ"ק דברכות דלא היה מחזיק עצמו לצדיק אבל רב הונא לא היה חש לכך שהיה מחשיבו לצדיק גמור:

14 מאי קרא דכתיב קטונתי מכל החסדים כו'. מפורש פרק ב"ש:

15 מימי לא הקפדתי כו'. כדאמרינן אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו:

16 ולא צעדתי בפני כו'. ר"ל דאפי' כשהלכתי בצידי הגדול ממני כדאמרי' ביומא בג' שהולכין שהגדול באמצע ואח"כ הגדול שבשנים מימין והג' הקטן מכלם משמאל מ"מ אמר ראיתי שלא הקדמתי אפילו בצעד אחד לפני הגדול ממני כדאמרי' דבעי לצדד אצדודי:

17 ולא הרהרתי במבואות כו' כדאמרי' פרק מי שמתו דת"ח אסור לעמוד במבואות המטונפות לפי שא"א לעמוד בלא הרהור ומשום דהילוך שרי בה כדמשמע התם דאפשר להלוך בלא הרהור אמר דאעפ"כ נזהרתי מלילך בה משום דלא הלכתי ד' אמות בלא תורה ואילו הלכתי שם הייתי מוכרח להלוך ד' אמות בלא תורה. ואמר 2ולא2 ישנתי בבהמ"ד כו'. כדאמרי' וקרעים תלביש נומה זה הישן בבהמ"ד תורתו נעשית קרעים:

18 ולא ששתי בתקלת חברי כו'. כמ"ש בנפול אויבך אל תשמח וגו':

19 ולא קראתי לחברי כו'. עיין פרש"י ובערוך גריס ולא קראתי לחברי בחניכתי וא"ל בחניכתו פי' בחניכתי שלא כניתי לו שם ולא בחניכתו שאפילו שם שכינו לו אחרים לא קראתיו עכ"ל ובפ' הזהב חשיב המכנה שם לחברו שהוא אחד מיורדי גיהנם ורובן דחשיב הכא עברות גדולות אלא משום דרובא דעלמא נכשלים באלו דברים התפאר הוא בהם שלא נכשל בהם:

20 וכל אשיתא דהוה רעיעתא כו'. נראה אם הוית רעיעתא ממש אינו נראה שיהא בונה למאן דלא אפשר ליה דטבא ליה הוה עבדי שיהא סותר לו שלא ישב העני בבית רעוע כ"כ שראוי ליפול אלא מיירי באינו רעוע כ"כ אלא דהוה אפשר שיעמוד הבית זמן מה כההיא דלעיל דקיימה באתרי י"ג שנין דהשתא העני היה מתרעם על סותרו עכשיו ואפשר עוד דמצד צדקה שנתן לעני הוה בני לה שלא היה לו מקום דירה:

21 זימנא דסמכא דעתייהו כו'. עיין פרש"י ועי"ל דסמכא דעתייהו של כל עניים ולא יקנו כלל וגם מאן דאפשר לו לקנות יעשה עצמו עני לסמוך על רב הונא: