חידושי אגדות על קידושין ע׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« חידושי אגדות על קידושין ס״ט ×¢×´×‘ חידושי אגדות על קידושין ע״א ×¢×´× »

1 קידושין פתח ↗

״גֵּירֵי וַחֲרוֹרֵי״. מְנָלַן? אָמַר רַב חִסְדָּא, דְּאָמַר קְרָא: ״וְכׇל הַנִּבְדָּל מִטֻּמְאַת גּוֹיֵי הָאָרֶץ אֲלֵהֶם״.

3 קידושין פתח ↗

אֶלָּא מֵהָכָא: ״וְאֵלֶּה הָעוֹלִים מִתֵּל מֶלַח תֵּל חַרְשָׁא כְּרוּב אַדּוֹן וְאִמֵּר, וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד בֵּית אֲבֹתָם וְזַרְעָם אִם מִיִּשְׂרָאֵל הֵם״, ״תֵּל מֶלַח״ – אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁדּוֹמִים מַעֲשֵׂיהֶם לְמַעֲשֵׂה סְדוֹם שֶׁנֶּהֶפְכָה לְתֵל מֶלַח. ״תֵּל חַרְשָׁא״ – זֶה שֶׁקּוֹרֵא ״אַבָּא״ וְאִמּוֹ מְשַׁתַּקְתּוֹ.

4 קידושין פתח ↗

5 קידושין פתח ↗

6 קידושין פתח ↗

״וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד בֵּית אֲבֹתָם וְזַרְעָם אִם מִיִּשְׂרָאֵל הֵם״ – זֶה הוּא אֲסוּפִי שֶׁנֶּאֱסַף מִן הַשּׁוּק. ״כְּרוּב אַדּוֹן וְאִמֵּר״ – אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: אָמַר אָדוֹן: אֲנִי אָמַרְתִּי יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל לְפָנַי חֲשׁוּבִים כִּכְרוּב וְהֵם שָׂמוּ עַצְמָם כְּנָמֵר. אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: אָמַר אָדוֹן: אַף עַל פִּי שֶׁשָּׂמוּ עַצְמָם כְּנָמֵר – הֵן חֲשׁוּבִים לְפָנַי כִּכְרוּב.

7 קידושין פתח ↗

אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: כׇּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ חֲרָשׁוֹ לְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ וּזְרָעוֹ מֶלַח, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֵלֶּה הָעוֹלִים מִתֵּל מֶלַח תֵּל חַרְשָׁא״.

8 קידושין פתח ↗

וְאָמַר רַבָּה בַּר רַב אַדָּא וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי סַלָּא אָמַר רַב הַמְנוּנָא: כׇּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ אֵלִיָּהוּ כּוֹפְתוֹ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצְעוֹ. וְתָנָא: עַל כּוּלָּם אֵלִיָּהוּ כּוֹתֵב וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוֹתֵם: אוֹי לוֹ לַפּוֹסֵל אֶת זַרְעוֹ, וְלַפּוֹגֵם אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְלַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ, אֵלִיָּהוּ כּוֹפְתוֹ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצְעוֹ.

9 קידושין פתח ↗

וְכׇל הַפּוֹסֵל – פָּסוּל. וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בִּשְׁבָחָא לְעוֹלָם, וְאָמַר שְׁמוּאֵל: בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל.

10 קידושין פתח ↗

הָהוּא גַּבְרָא דְּמִנְּהַרְדְּעָא דְּעָל לְבֵי מַטְבְּחַיָּא בְּפוּמְבְּדִיתָא. אֲמַר לְהוּ: הַבוּ לִי בִּישְׂרָא. אֲמַרוּ לֵיהּ: נְטַר עַד דְּשָׁקֵיל לְשַׁמָּעֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה בַּר יְחֶזְקֵאל וְנִיתֵּיב לָךְ. אֲמַר: מַאן יְהוּדָה בַּר שְׁוִיסְקֵאל דְּקָדֵים לִי, דְּשָׁקֵל מִן קַמַּאי?! אֲזַלוּ אֲמַרוּ לֵיהּ לְרַב יְהוּדָה. שַׁמְּתֵיהּ. אֲמַרוּ: רְגִיל דְּקָרֵי אִינָשֵׁי ״עַבְדֵי״. אַכְרֵיז עֲלֵיהּ דְּעַבְדָּא הוּא.

11 קידושין פתח ↗

אֲתָא אַשְׁכְּחֵיהּ דְּקָעָבֵיד מַעֲקֶה. אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לַהּ מָר לְהָא דְּאָמַר רַב הוּנָא בַּר אִידִי אָמַר שְׁמוּאֵל: כֵּיוָן שֶׁנִּתְמַנָּה אָדָם פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר אָסוּר בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה? אֲמַר לֵיהּ: פּוּרְתָּא דְגוּנְדְּרִיתָא הוּא דְּקָא עָבֵידְנָא. אֲמַר לֵיהּ: מִי סְנֵיא ״מַעֲקֶה״ דִּכְתִיב בְּאוֹרָיְיתָא, אוֹ ״מְחִיצָה״ דַּאֲמוּר רַבָּנַן?

12 קידושין פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ: תֵּיתֵי דּוֹנַג תַּשְׁקֵינַן. אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּאִשָּׁה. קְטַנָּה הִיא. בְּפֵירוּשׁ אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּאִשָּׁה כְּלָל, בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה.

13 קידושין פתח ↗

אֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם אִשָּׁה. עַל יְדֵי בַּעְלָהּ! אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם אִשָּׁה כְּלָל. שְׁלַחָה לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ: שְׁרִי לֵיהּ תִּגְרֵיהּ דְּלָא נִישַׁוְּויָךְ כִּשְׁאָר עַם הָאָרֶץ.

14 קידושין פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ: מַאי שְׁיָאטֵיהּ דְּמָר הָכָא? אֲמַר לֵיהּ: טַסְקָא דְהַזְמָנוּתָא שַׁדַּר מָר אַבָּתְרַאי. אֲמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא שׁוּתָא דְמָר לָא גְּמִירְנָא, טַסְקָא דְהַזְמָנוּתָא מְשַׁדַּרְנָא לְמָר?! אַפֵּיק דִּיסְקָא דְהַזְמָנוּתָא מִבֵּי חָדֵיהּ וְאַחְזִי לֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: הָא גַּבְרָא וְהָא דִּסְקָא. אֲמַר לֵיהּ: הוֹאִיל וַאֲתָא מָר לְהָכָא לִישְׁתַּעֵי מִילֵּיהּ כִּי הֵיכִי דְּלָא לֵימְרוּ מְחַנְּפִי רַבָּנַן אַהֲדָדֵי.

15 קידושין פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא שַׁמְּתֵיהּ מָר לְהָהוּא גַּבְרָא? – צַיעַר שְׁלִיחָא דְרַבָּנַן. וְנַגְּדֵיהּ מָר, דְּרַב מְנַגֵּיד עַל מַאן דִּמְצַעַר שְׁלוּחָא דְרַבָּנַן. דַּעֲדִיף מִינֵּיהּ עֲבַדִי לֵיהּ.

16 קידושין פתח ↗

מַאי טַעְמָא אַכְרֵיז מָר עֲלֵיהּ דְּעַבְדָּא הוּא? אֲמַר לֵיהּ: דִּרְגִיל דְּקָרֵי אִינָשֵׁי ״עַבְדֵי״, וְתָנֵי: כׇּל הַפּוֹסֵל – פָּסוּל, וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בִּשְׁבָחָא לְעוֹלָם. וְאָמַר שְׁמוּאֵל: בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל. אֵימַר דְּאָמַר שְׁמוּאֵל לְמֵיחַשׁ לֵיהּ, לְאַכְרוֹזֵי עֲלֵיהּ מִי אָמַר? אַדְּהָכִי וְהָכִי אֲתָא הַהוּא בַּר דִּינֵיהּ מִנְּהַרְדָּעֵי. אֲמַר לֵיהּ הָהוּא בַּר דִּינֵיהּ לְרַב יְהוּדָה: לְדִידִי קָרֵית לִי ״עַבְדָּא״, דְּאָתֵינָא מִבֵּית חַשְׁמוֹנַאי מַלְכָּא?! אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל: כֹּל דְּאָמַר מִדְּבֵית חַשְׁמוֹנַאי קָאָתֵינָא – עַבְדָּא הוּא.

17 קידושין פתח ↗

רַב מַתְנָה לָא חַזְיַיהּ לִנְהַרְדְּעָא תְּלֵיסַר שְׁנֵי. הָהוּא יוֹמָא אֲתָא. אֲמַר לֵיהּ: דְּכִיר מָר מַאי אֲמַר שְׁמוּאֵל כִּי קָאֵי חֲדָא כַּרְעָא אַגּוּדָּא וַחֲדָא כַּרְעָא בְּמַבָּרָא? אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל: כֹּל דְּאָמַר מִדְּבֵית חַשְׁמוֹנַאי מַלְכָּא קָאָתֵינָא – עַבְדָּא הוּא, דְּלָא אִישְׁתְּיוּר מִינַּיְיהוּ אֶלָּא הַהִיא רְבִיתָא דְּסָלְקָא לְאִיגָּרָא וְרָמְיָא קָלָא וְאָמְרָה: כֹּל דְּאָמַר מִבֵּית חַשְׁמוֹנַאי אֲנָא – עַבְדָּא הוּא.

17 סוטה פתח ↗

אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד, וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים. וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְ״לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נׇכְרִי״, זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. אָמְרוּ לוֹ: אַל תִּתְיָרֵא אַגְרִיפַּס, אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה!

18 קידושין פתח ↗

הָהוּא יוֹמָא אִקַּרְעָן כַּמָּה כְּתוּבָּתָא בִּנְהַרְדְּעָא. כִּי קָא נָפֵיק, נָפְקִי אַבָּתְרֵיהּ לְמִירְגְּמֵיהּ. אֲמַר לְהוּ: אִי שְׁתִיקוּ שָׁתְקִיתוּ – שְׁתִיקוּ, וְאִי לָא מְגַלֵּינָא עֲלַיְיכוּ הָא דְּאָמַר שְׁמוּאֵל תַּרְתֵּי זַרְעֲיָיתָא אִיכָּא בִּנְהַרְדְּעָא: חֲדָא מִיקַּרְיָא דְּבֵי יוֹנָה, וַחֲדָא מִיקַּרְיָא דְּבֵי עוֹרַבְתִּי. וְסִימָנָיךְ: טָמֵא – טָמֵא, טָהוֹר – טָהוֹר. שַׁדְיוּהּ לְהָהוּא רִיגְמָא מִידַיְיהוּ וְקָם אַטְמָא בִּנְהַר מַלְכָּא.

19 קידושין פתח ↗

20 קידושין פתח ↗

מַכְרִיז רַב יְהוּדָה בְּפוּמְבְּדִיתָא: אַדָּא וְיוֹנָתָן – עַבְדֵי. יְהוּדָה בַּר פָּפָּא – מַמְזֵירָא, בָּטִי בַּר טוֹבִיָּה בְּרָמוּת רוּחָא לָא שָׁקֵיל גִּיטָּא דְחֵירוּתָא. מַכְרֵיז רָבָא בְּמָחוֹזָא: בַּלָּאֵי, דַּנָּאֵי, טַלָּאֵי, מַלָּאֵי, זַגָּאֵי – כּוּלָּם לִפְסוּל. אָמַר רַב יְהוּדָה: גּוֹבָאֵי – גִּבְעוֹנָאֵי, דּוּרְנוּנִיתָא – דָּרָאֵי נְתִינָאֵי. אָמַר רַב יוֹסֵף: הַאי בֵּי כוּבֵּי דְפוּמְבְּדִיתָא – כּוּלָּם דְּעַבְדֵי.

21 קידושין פתח ↗

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אַרְבַּע מֵאוֹת עֲבָדִים, וְאָמְרִי לַהּ אַרְבַּעַת אֲלָפִים עֲבָדִים הָיוּ לוֹ לְפַשְׁחוּר בֶּן אִימֵּר, וְכוּלָּם נִטְמְעוּ בַּכְּהוּנָּה. וְכׇל כֹּהֵן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת פָּנִים אֵינוֹ אֶלָּא מֵהֶם. אָמַר אַבָּיֵי: כּוּלְּהוּ יָתְבָן בְּשׁוּרָא דְבִנְהַרְדְּעָא. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אִם רָאִיתָ כֹּהֵן בְּעַזּוּת מֵצַח – אַל תְּהַרְהֵר אַחֲרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַמְּךָ כִּמְרִיבֵי כֹהֵן״.

22 קידושין פתח ↗

23 קידושין פתח ↗

אָמַר רַבִּי אָבִין בַּר רַב אַדָּא אָמַר רַב: כׇּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ, כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ מֵעִיד עַל כׇּל הַשְּׁבָטִים וְאֵין מֵעִיד עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל״, אֵימָתַי הָוֵי עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל – בִּזְמַן שֶׁהַשְּׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ.

24 קידושין פתח ↗

25 קידושין פתח ↗

אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ: קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב״ – כְּתִיב הָכָא ״וְנִסְפְּחוּ״, וּכְתִיב הָתָם ״לַשְּׂאֵת וְלַסַּפַּחַת״.

1 גירי וחרורי מנלן כו' דאמר קרא כל הנבדל מטומאת גויי וגו' משמע גרי וחרורי שהיו עובדי עבודת כוכבים כבר ונבדלו מעבודת כוכבים לדרוש את ה' ויש לדקדק דמהיכא משמע מהאי קרא דעלו מבבל ודלמא התם הוו כדפריך לקמן גבי ממזר ממאי דהכא הוו להו וסליקו כו' ויש ליישב דכתיב ברישא דקרא ויאכלו בני ישראל השבים מהגולה ומשמע להו דהאי וכל הנבדל גו' קאי נמי אשבים מהגולה דהיינו שעלו מבבל וק"ל:

2 ממזירי ונתיני. האי פיסקא דנתיני טעות הוא דלא מייתי ראיה הכא אלא אממזר אבל לנתיני לא הוצרך ראיה דבכמה קראי בעזרא ונחמיה מפורש דנתיני היו מן העולים וק"ל:

3 שדומין מעשיהם למעשה סדום שנהפכה לתל מלח כו'. הוא מפורש בפ' נצבים גפרית ומלח וגו' כמהפכת סדום וגו' ועי"ל דה"ק שנהפכה אשת לוט לתל מלח שהוא מפורש במעשה סדום גופיה ומעשה סדום פרש"י שהיו מגלי עריות דכתיב רעים בגופם וגו' ואין צורך לדרש זה דבענינו מפורש שהיו מגלי עריות כמ"ש הוציאם אלינו ונדעה אותם ויצא להם זה הדרש דלפי פשוטו דשמות מקומות הן למה הזכיר אותם מקומות שעלו מהן שבי הגולה יותר משאר מקומות שעלו משם בני הגולה:

4 תל חרשא זה שקורא אבא כו'. ומלת תל במקום הזה אינו נדרש לכאורה ויש ליישב תל מלשון תולה שהוא תולה את עצמו באיש אחד שהוא אביו והאם משתקתו:

5 ולא יכלו להגיד וגו' זהו אסופי כו'. פרש"י וזרעם אמו ונראה דדרש אם מלשון אם בצירי ר"ל זרעו מן האם לא יוכל ג"כ להגיד וק"ל:

6 אמר אדון כו' והם שמו עצמם כנמר כו'. צ"ע נמר היכא רמיזא כלל בקרא ואולי דדריש אות נו"ן מאדון ואימר דבתריה מלשון נמר ופרש"י כנמר כחיה שאינה מקפדת בזווג כו' ונראה דה"פ אני אמרתי שיהיו עושין רצוני ויהיו חשובים ככרוב שהיה במקדש שהיו דבוקים זה לזה כזכר ונקבה כמו שדרשו בפסוק כמער איש ולויות וגו' והם לא שמו כן אלא כנמר שאינה מקפדת בכך כפרש"י ודו"ק:

7 מעלה עליו הכתוב כאילו חרשו כו' וכאילו זרעו מלח כו' מבואר כי דמיון פרי בטן לפרי אדמה וכמו שהחורש לזריעה וזורע בו מלח לא זו שאין לו הנאה בזריעה אלא שגם הוא מכלה החרישה שאין דבר אחר יכול לצמוח כמ"ש גפרית ומלח וגו' לא תזרע ולא גו' כן הדבר הזה שמכלה החרישה והזריעה שאין לו בהן הנאה בזרע פסול כדאמרינן שאין השכינה שורה אלא במיוחסות שבישראל ובענין זה קאמר בה' בגדו להסתלק שכינתו מזרעו כי בנים זרים וגו' מאשה שהיא זרה לו ושמא תאמר ממון פליט ויצא שכרו בהפסדו אם אין לו וצריך לממון להיות לו לפליטה בכמה צרכים ולא יחוש לפסול זרע ואמר שאינו כן שממונו ודאי יאבד וזרעו פסול ישאר לו ושמא תאמר חלקו כו' כפרש"י ולא חלקה שהן נכסי מלוג דצריך שיהיה הקרן קיים ויהנה מיהת מאותן נשואין שיזכה בפירותיהן של נכסי מלוג שהן לבעל להיות לו לפליטה לצורכו ת"ל חלקיהם שגם הפירות מהם יאבדו לו ופרש"י יאכלם חודש שיאכלם בחדש אחד וא"כ לא הל"ל חודש נכנס קודם ואח"כ חודש יוצא אלא חודש אחד יוצא וחודש אחר נכנס וממונן אבד אלא נראה לפרש דודאי לאו בחודש א' יאכל ויאבד הכל אלא דה"פ חודש נכנס ואותו חודש יוצא וממונו אבד ונתמעט בכל יציאת חודש עד שיתמעט בכל חודש וחודש עד שלא נשאר כלום בידו מאותו ממון ותלה הדבר בחודש כי גם מזל החודש גורם לו להגרע לו על שלא בטח בישועת ה' ונשא אשה לשם ממון ולפי ענין זה אמרו דאליהו כופתו והקב"ה רוצעו לפי שהנושא פסולה לו חייב מלקות בב"ד אלא שהוא מצדד להיתר לומר שאינו אמת וגם ב"ד שלמטה אין בידם להלקותו במקום שיש קצת ספק אבל אליהו שהוא פנחס הוא מלאך הברית לנקום ולקנא בדבר ערוה ואליו גלוי דבר ערוה הוא כופתו והקב"ה מלקה אותו על שסילק זה שכינתו מזרעו וענין המלקות ששולח עליו מכות ונגעי בני אדם כענין שאמרו אם ד' מיתות בטלו דין ד' מיתות לא בטלו כו':

8 על כולם אליהו כותב כו'. פרש"י כהנים לוים וישראלים כו' והוא דחוק דהיכן הוזכר כהנים לוים וישראלים ויש לפרש דקאמר ועל כולם אמאי דקאמר ואזיל דהיינו על ג' תקלות שעשה זה דהיינו הא' שפסל זרעו וסלקו מן השכינה והב' שפגם את משפחתו שהטיל ביניהם פסול להתרחק מהם בדרי אחריני דלא ידעי מי הוא הפסול במשפחתו שכולם נכנסו בספק זה והג' על שעבר עבירה ונושא אשה פסולה וענין הכתיבה והחתימה שעבירתו זו עושה רושם כי הוא מעוות לא יוכל לתקן כמ"ש זה המוליד בן מן הערוה וק"ל:

9 וכל הפוסל פסול ואינו מדבר כו'. מפרש"י נראה דאינו מדבר בשבחה לא קאי אכל הפוסל אלא אכל הפסול וב' כללות קתני ולא משמע כן גם קשה וכי כללא הוא דכל הפוסל הוא פסול דהא איכא שפוסל באמת ורש"י הרגיש בזה ופירש כל הפוסל מגדף תמיד כו' ועיקר חסר מן הספר וע"כ נראה דכללא חדא קתני וה"פ כל הפוסל פסול ובאיזה פוסל אמרתי לך במי שאינו מדבר בשבחה של עולם שהוא מזכיר גנאי ופסול של אנשים ואינו מזכיר לעולם שבחן ויחוסן זהו ודאי פסול הוא ושמואל מוסיף בזה דכל הפוסל הוא פסול במום זה גופו שהוא פוסל כדמייתי מהך עובדא דהוה רגיל דקרי לאינשי עבדי ולא היה רגיל בשבחן כמו שעשה לרב יהודה ונמצא שהיה עבד וק"ל:

10 יהודה בר שוויסקאל דקדים כו'. ודאי על רב יהודה נתכוין לומר שהיה גרגרן ור"ל יהודה בר שוויסקאל שיהודה בר הכי הוא ולא על אביו נתכוין ולשון שוויסקאל לפי' רש"י מלשון צלי ואין הלמ"ד נופל בו גם היכן הוזכר דהגרגרנין אוכלין צלי אלא דדרך שררה הוא כדאמרינן גבי כהנים ויש לפרש דה"ק דשווי סקל כבן סורר דהיינו בסקילה על עיקר אכילת בשר ודו"ק:

11 א"ל מי סניא מעקה כו' ומי סניא ספסל כו'. בהני ה"ק אי חשבת לי צורבא מרבנן ה"ל למימר לישנא דאמרי רבנן ואי חשבת לי כשאר אינשי כמו שהזמנת לי הל"ל לישנא דאמרי אינשי ולא הוה לך למימר לישנא דלא רגילין ביה אבל גבי אתרונגא דלא שינה בלשון אלא בתוספת נו"ן הוצרך לאתויי ליה מדברי שמואל כל האומר אתרונגא תילתא ברמות רוחא כו' ועיין פרש"י ויש לפרש דב' לשונות הן א' לשון דרבנן וא' לשון שאר אינשי אבל לשון שאמרת הוא לשון שלישי ברמות רוחא כדשמואל ועי"ל שהגאוה מתחלקת לג' חלקים הא' במעשה כגון הולך טפוף והב' במחשבה בדעתו שאין כמוהו והג' בדבורו שמדבר גבוהה וזה שהוסיף באתרונגא הנ' מדבור הגבוהה שהנו"ן מאותיות דטלנ"ת שהם כח הלשון שע"י מדבר גדולות וגבוהה וק"ל:

12 א"ל תיתי דונג תשקינן א"ל כו' יש לדקדק בזה מאי קאמר רב נחמן הכי לרב יהודה דהא לפי דעתו שרי להשתמש מיהת באשה קטנה ודוחק לומר דדרך שאלה קא"ל וי"ל שהשיב לרב יהודה אמאי דקאמר לישתי מר אנבגא בלישנא דלא אמרי רבנן ולא אינשי כדלעיל ואהא השיב דלהכי אמרי בהאי לישנא כדי דתשמע בתי דונג ותיתי ותשקינן שהיא מורגלת בהאי לישנא בבית ריש גלותא וק"ל:

13 אין שואלין בשלום כו'. מפורש פ' הפועלים בחידושי אגדות ע"ש:

14 א"ל מאי שיאטיה דמר הכא כו'. אפשר ששכח בהזמנותו דמלתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה ודביתהו דא"ל שרי ליה תיגרא ברישא אמרה כן דודאי אית ליה מלתא הכא ודרך לומר כן לעשות בקשת איש כו' כפרש"י וק"ל:

15 מ"ט שמתיה מר ציער שלוחא דרבנן כו'. ולעיל משמע דשמתיה משום דביזה את רב יהודה ומנדין משום כבוד הרב כפרש"י לעיל ואפשר שרב יהודה מדרך ענוה לא תלה השמתא בכבודו דהא קושטא נמי דציער שלוחא דרבנן וק"ל:

16 לאכרוזי עליה מי אמר אדהכי והכי כו'. ר"ל אדהכי והכי שהיו נושאין ונותנין בדבר אם אמרה שמואל גם לאכרוזי לרב יהודה ודאי אמר שמואל אפי' לאכרוזי וק"ל:

17 אלא ההיא רביתא דסלקא לאיגרא ורמיא קלא כו'. משום צער דנהרגו כולם ע"י הורדוס עבדת הכי וברפ"ק דב"ב קאמר דהורדוס בעא למינסבה כדי שתהא משפחתו נקראת ע"ש חשמונאי ופרש"י הכא ומסתמא לאו בנות ישראל נשא דנזהרין הם להשיא כו' לשמואל דקסבר בפ' החולץ עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר הוצרך למימר הכי ומיהו בפ' אלו נאמרין פרש"י גבי אגריפס המלך שהיה מזרע הורדוס וא"ל אחינו אתה שהיתה אמו מישראל ועיין בזה בתוס' רפ"ק דב"ב ודו"ק:

18 איקרען כמה כתובות כו'. פרש"י מנשי אותה המשפחה עכ"ל נראה דר"ל דהנשים שלהן היו ג"כ מאותה משפחה דאל"כ הל"ל דכמה נשים נאסרו לבעליהן מאותה משפחה ודו"ק:

19 ואי לא מגלינא כו' תרתי זרעייתא כו' וחדא מקרייא דבי עורבתי כו' וסימנא טמא טמא כו' רב יהודה לא קא"ל אלא דרבינא ורב אשי שסדרו תלמודא קא"ל דאל"כ הא גילה רב יהודה פסולייהו ולמה חזרו מרגמייהו א"נ דלא הוו ידעי השתא כלל בשמותן איזה מהן דבי יונה ואיזה דבי עורבתי אלא דרב יהודה קאמר דהוה ידע לגלות איזה דבי יונה ואיזה דבי עורבתי וק"ל:

20 בטי בר טוביה ברמות רוחא לא שקיל גיטא כו'. משמע דאכרוז עליו כדי שלא ישא בת חורין וכמ"ד בפרק השולח דמעוכב גט שיחרור אסור בבת חורין ובתוס' סוף מסכת ע"ז כתבו שהיה מותר בשפחה ע"ש ודו"ק:

21 ד' מאות עבדים כו' היו לו לפשחור בן אימר וכולם נטמעו כו'. זה פשחור כהן היה והיה פקיד ונגיד בבית ה' כמפורש בירמיה וע"י שאכלו אצלו תרומה היו מחזיקים עצמן לכהנים ונשאו נשים כשרות ורש"י פי' נשאו בנות כהנים כו' ולא ידענא מי הכריחו לכך ואמר וכל כהן שיש בו עזות כו' כדלקמן דיחוסא דבבל שתיקותא ואמר אביי וכולן יתבי בשורא דבנהרדעי כו' דמפורש בירמיה שגלו דכתיב ואתה פשחור וכל יושבי ביתך תלכו בשבי וגו' ע"ש וק"ל:

22 אם ראית כהן בעזות כו' שנאמר ועמך כמריבי כהן ר"ל דמתוך יחוסו וחשיבותו של כהן הוא עומד במריבה ואינו שותק שלפי דעתו מתוך חשיבותו אין ראוי לעבור על מדותיו וזה כוונת הכתוב איש אל יריב וגו' אלא ישתוק במריבה וזהו ייחוסו כדלקמן אבל עמך שהוא גם ההמון אין עושין כן אלא שהם עושין כמריבי כהן כאילו הוא מיוחס וחשוב ככהן שאינו שותק במריבה ודו"ק:

23 ואין מעיד עליו שנאמר שבטי יה עדות לישראל כו' מבואר בסוטה איש ואשה אם זוכין י"ה ביניהן י' מאיש וה' מאשה ואם לאו שאין זוכין כה"ג שאינה הוגנת לו אש אוכלתן והיינו שם י"ה המעיד עליהן דקאמר הכא וק"ל:

24 אין משרה שכינתו כו' שנאמר אהיה להם לאלהים לכל משפחות כו' לפי מה שדרשו פרק נושאין להיות לך לאלהים ולזרעך וגו' בזרעך מיוחס אחריך מהאי קרא דאורייתא ה"מ לאתויי דאין שכינה שורה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל אלא דהאי קרא דמייתי הכא הוא מפורש טפי לפי פשוטו דלשון משפחות הוא מלשון ייחוס של זרע וק"ל:

25 קשים גרים לישראל כספחת כו' מפורש ביבמות פרק החולץ ע"ש:

17 יבמות פתח ↗

אָמַר רַב יוֹסֵף: רְבוּתָא לְמִחְשַׁב גַּבְרֵי?! הָא רַב וּשְׁמוּאֵל בְּבָבֶל, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וּבַר קַפָּרָא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאָמְרִי לַהּ חַלּוֹפֵי בַּר קַפָּרָא וְעַיֹּילֵי זִקְנֵי דָרוֹם, דְּאָמְרִי: גּוֹי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד כָּשֵׁר!

23 סוטה פתח ↗

דָּרֵישׁ רַבִּי עֲקִיבָא: אִישׁ וְאִשָּׁה זָכוּ — שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶן. לֹא זָכוּ — אֵשׁ אוֹכַלְתָּן.

24 יבמות פתח ↗

מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא: אֶלָּא מֵעַתָּה גַּבֵּי אַבְרָהָם, דִּכְתִיב: ״לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ״, הָתָם מַאי קָא מַזְהַר לֵיהּ רַחֲמָנָא? הָכִי קָאָמַר לֵיהּ: לָא תִּנְסַב גּוֹיָה וְשִׁפְחָה, דְּלָא לֵיזִיל זַרְעָךְ בָּתְרַהּ.

25 יבמות פתח ↗

אָמַר מָר: גֵּר שֶׁבָּא לְהִתְגַּיֵּיר, אוֹמְרִים לוֹ: מָה רָאִיתָ שֶׁבָּאתָ לְהִתְגַּיֵּיר? וּמוֹדִיעִים אוֹתוֹ מִקְצָת מִצְוֹת קַלּוֹת וּמִקְצָת מִצְוֹת חֲמוּרוֹת. מַאי טַעְמָא? דְּאִי פָּרֵישׁ — נִפְרוֹשׁ. דְּאָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ: קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת, דִּכְתִיב: ״וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב״.

« חידושי אגדות על קידושין ס״ט ×¢×´×‘ חידושי אגדות על קידושין ע״א ×¢×´× »