חידושי אגדות על קידושין ל׳

1 חנוך לנער ע"פ דרכו ר"י ור"ן ח"א משיתסר כו' פרש"י שכל ימיו יהא מתנהג בו כו' ואיזהו נערותו כו' עכ"ל ולשון ע"פ לא משמע כן ונראה לפרש חנוך לנער ע"פ דרך טבע שלו דהיינו זמנו משיתסר עד כ"ב יש מי שראוי לקבל תוכחה מתחלת ט"ז ויש שזמנו מאוחר בכל השנים מט"ז עד כ"ב לפי שכלו וטבעו וכן למ"ד מי"ח כו' היינו יש מתחלת י"ח ויש שזמנו מאוחר בשנים שמי"ח עד כ"ד וכה"ג אמרינן גבי ספי ליה כי תורא כבן ו' וכבן ז' הא לבריא הא לחולה ודו"ק:

2 והודעתם לבניך וגו' כאילו למדו לבנו ולבן בנו עד סוף כו' דכיון שכ"א מלמד את בנו הרי ע"י אבי אביהם עד סוף כל הדורות הם יודעים בתורה כי ממנו בא הלימוד לכולם וכאילו הוא היה מלמד בעצמו כולם:

3 שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר עמדת וגו'. רש"י בחומש פירש לפי פשוטו יום אשר עמדת מוסב על מקרא שלמעלה ממנו אשר ראו עיניך והדרש דהכא ימאן זה אלא דקאי אדסמיך ליה והודעתם לבניך גו' שזאת ההודעה לבני בנים ה"ל כאילו הוא יום אשר עמדת וגו' ולכאורה דעם דור המדבר ידבר המקרא שהיו בהן הרבה שקבלוה מהר סיני ומאי כאילו קבלה כו' דמ"מ כיון דבערבות מואב בסוף מ' שנה נאמר כן ולכולם אמר כן שהיו בהן הרבה שלא עמדו על הר סיני ועי"ל דלא קאי כאילו קבלה מהר סיני על האב אלא על בן הבן שלא היה בהר סיני ודו"ק:

4 עד דמקרי ליה ומוספיה כו'. דמה שקרא עמו אתמול לא קרי ליה הודעה כיון שכבר ידעו ומ"מ קרא ליה נמי הא דאתמול שיהא חדוד בפיו כדדרשינן מושננתם מלשון שינון וחידוד כדלקמן ואהא מייתי דאמר רב ספרא כו' דדריש ושננתם בענין אחר מלשון שניות והיינו משום דכתיב ושננתם בב' נונין שישנה לימודו ב' פעמים דה"ל עם תחלת למודו ג' פעמים וקאמר אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם שהנו"ן מתחלף בל' באותיות דטלנ"ת וקאמר דישלש לימודו במקרא ומשנה ותלמוד ויש לדקדק דמשמע דחייב אדם גם ללמוד עם בנו מקרא משנה ותלמוד דהא ושננתם לבניך כתיב ולעיל מקשינן בפשיטות לשמואל מברייתא דקתני למדו מקרא אין מלמדו משנה ויש ליישב דהך ברייתא דלעיל לא איירי אלא בבן בנו כדמסיק כזבולן בן דן ולא כזבולן כו' אבל בבנו חייב ללמדו מקרא משנה ותלמוד כדמוכח הכא אבל הרא"ש לא כ"כ אלא דבבנו נמי אינו חייב ללמדו רק מקרא ודו"ק:

5 לפיכך נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים כל אותיות כו' וכה"ג דרשו פ' חלק ובפ' אין דורשין איה סופר כל אותיות שבתורה דלפי פשוטו סופר ממש כמו עזרא הסופר שפן הסופר אין זה במעלות התורה כ"כ כמ"ש סופרי המלך ועוד כי הוא מוכרע ממקומו דכתיב סופרים תרעתים שמעתים כו' דנדרש במעלות התורה כמ"ש בסוטה ובפ' חלק וכן סופר דכתיב גבי איה שוקל דנדרש איה שוקל הק"ו וק"ל:

6 שהיו אומרים וי"ו דגחון חציין של אותיות כו' דרש דרש חציין כו' והתגלח כו'. הכונה כלפי מה שאמרו כי התורה יש לה מ"ט פנים טהרה ומ"ט פנים טומאה וזה ע"פ חיבור אותיות לתיבות והתיבות לפסוקים אבל האותיות אינן מורים רק על שמותיו של הקב"ה שהוא הנסתר גמור של התורה ולפי שהסטרא דשמאלא וכח הטומאה הוא נחש הקדמוני וע"פ מ"ש הולך על גחו"ן זה נחש וע"כ הפסיק באותיות התורה בוי"ו דגחון לרמוז כפי אותיות התורה שהם כולן שמותיו של הקב"ה אין כאן מקום כלל לכח הטומאה דוי"ו דגחון מפסיקו:

7 ואמר כי דרש דרש הוא חציין של תיבות כו' כי התיבה בחיבור אותיות יש לה משמעות לצד הטהרה ולצד הטומאה ולזה רמז בתיבת דרש דרש דר"ל שהדרש והמכוון של התיבה שנים הם אחד לצד הטהרה וא' לצד הטומאה שהם ב' חלקי התורה ולפי פשוטו הוא כן כמ"ש דרש דרש ב' דרישות היו מפני מה נאכל זה וזה נשרף שהיה דרישה א' לצד הטהרה ודרישה שנית לצד הטומאה:

8 ואמר והתגלח הוא חציין של פסוקים דודאי הפסוק לפי חיבורו בתיבות אין לו רק משמעות אחת לפי פשוטו מ"מ הענין נוגע בשתים בטהרה ובטומאה כי האי קרא והתגלח ואת הנתק לא יגלח והסגיר גו' דמעשה זה אינו מעשה למצורע מוחלט אלא למוסגר שהוא ספק טהור וספק טמא וע"פ כוונה זו בעצמה אמר עי"ן דיער הוא חציין של אותיות דספרי תהלים לפי שהוא נתייסד בתפלות לבטל כחו של עשו שהוא כח הטומאה של נחש הקדמוני ע"כ בא החלוקה וההפסק באותיות חזיר מיער שהוא כחו של עשו כדאיתא במדרשות:

9 ואמר והוא רחום כו' הוא חציין של פסוקים לומר כי המכוון בחיבור האותיות לתיבות ולפסוקים שאנו מבקשים ומתפללים שירחם הקב"ה עלינו ולא ישחית ע"י האף והחמה שהם מכוחות של מלאכים משחיתים כדאמרינן בנדרים ודו"ק:

10 לתלתא פסוקי ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב וגו' ר"ל משום דבעבור ישמע העם לפי פשוטו אינו טעם אאנכי בא אליך בעב גו' וע"כ אמרו במערבא שהוא פסוק אחר ור"ל בעבור שישמע העם בדברי עמך יאמינו גם בך לעולם כענין שנאמר בים סוף ויאמינו בה' ובמשה וגו' ואח"כ ויגד משה את דברי גו' לא משמע להו לפי ענינו פסוק אחד דלא מצינו בכל הענין דברי הש"י למשה ושוב דברי משה לישראל בפסוק אחד ודו"ק:

11 שנאמר אמור לחכמה אחותי גו'. פרש"י שתהא בקי כו' א"נ מסיפא דקרא ומודע גו' עכ"ל וכפי' ראשון מפורש בהדיא בגמרא בפ"ק דסנהדרין וע"ש בחידושינו:

12 קשרם על אצבעותיך גו'. כמה קראי מקמיה דהאי קרא בכה"ג כתיבי שם קשרם על גרגרותיך גו' קשרם על לבך גו' אבל מהאי קרא דמייתי משמע ליה דתהא רגיל ושגור בידך כ"כ שתוכל להבין בהם בלי דיבור גם ברמיזות יד ואצבע דהיינו קשרם על אצבעותיך וק"ל:

13 ואמר כחיצים ביד גבור כן בני הנעורים גו' דעיקר החידוד והשינון בימי נערות דלענין שינון מדמה בני הנעורים לחץ ומייתי דמצינו שינון גבי חץ חצי גבור שנונים חציך שנונים ואומר אשרי הגבר גו' משמע דלא בבני נעורים מדבר אלא עם רבם אשרי רבם שהוא גבור שלהם כי מלא את אשפתו שהוא בה כעין תיק החיצים מאותן תלמידים שהן שנונים כחיצים הללו ועי"ל אשפה ממש כי יש ב"ב המונעים את הנערים מללמוד בביתם שאומרים שהם ממלאים ביתם באשפה וע"כ אמר אשרי הגבר אשר מלא על ידיהם את ביתו באשפה ואינו מונע ביתו מהם וק"ל:

14 לא יבושו כי ידברו את אויבים גו'. מכי ידברו גו' משמע להו דלא במלחמת אויב ממש אמר אלא במלחמת אויב בתורה איירי דבתחלה נעשים אויבים ולבסוף נעשו אוהבים שנאמר את והב שהוא חסר א' וכמו והוא אהב ומצינו כה"ג חסר א' כמו שפרש"י בחומש גבי וימש חושך:

15 ואמר אל תקרי בסופה כו'. יש לעיין בזה דהא אמלחמה קאי כפרש"י ומצינו בה לשון נקבה ותכבד המלחמה ותוסף עוד מלחמה כמ"ש התוס' בר"פ ושפיר כתיב בסופה בלשון נקבה דהיינו בסוף המלחמה ונ"ל להגיה בגמרא אל תקרי בסופה אלא בסופן בנו"ן ור"ל כיון דאמלחמות דקרא קאי שהוא לשון רבים לא שייך בסופה שהוא לשון יחיד לנקבה אחת אלא בסופן בנו"ן שהוא לשון לנקבות רבות וק"ל:

16 ושמתם סם תם כו' דלשון שימה לא יפול אאת דברי כמ"ש פ"ק דסנהדרין גבי אשר תשים אלו כלי הדיינין ופרש"י שם דשייכא בהו שימה דבר המיטלטל כו' עכ"ל. ובדרך צחות נקט סם חיים במקום סם תם כי ההיפך מתם הוא מת שיהיה לו סם המות למכתו כמ"ש שהוא יצה"ר הוא מלאך המות והמשל אכול מה שהנאתך כו' יש לפרש בנמשל דכל זמן שאתה עוסק בתורה שהיא הרטייה ע"ג מכתך שהוא יצה"ר אכול מה שהנאתך כו' ר"ל שתוכל ליהנות מתענוגי עוה"ז ואי אתה בא לידי עבירה כי התורה מגינה לו כרטייה זו שמגינה על המכה שלא תעלה נומי אבל כשאין אתם עוסקים בתורה שהוא העברת הרטייה מן המכה א"א שלא יבא לידי עבירה כענין ולא ע"ה חסיד שאינו יודע במה יכשל ויש לעיין שאמר כך אמר הקב"ה לישראל כו' אין אתם נמסרים בידו שנאמר הלא אם תיטיב שאת גו' וזה הכתוב לקין נאמר ויש ליישב דלכאורה הענין כפול שאמר אם תיטיב שאת כפרש"י שתתנשא על היצה"ר למשול בו ול"ל למכתב שוב ואתה תמשול בו וע"כ אמרו תחלת המקרא אם תיטיב גו' לגבי ישראל נאמר דלהם נתנה התורה שנקראת לקח טוב אבל לקין לא נתנה התורה ואע"פ כן קאמר לו כי הבחירה נתנה לו שנאמר ואתה תמשול בו:

17 קשה יצה"ר שאפילו יוצרו קראו רע כו'. דד"א שהפועל הדבר לא יגנה מלאכתו ואפי' הכי קאמר בו שיוצרו גינהו וקראו רע וכמ"ש אוי לו לעיסה כו' ועי"ל שאפילו יוצרו שבראו לטובת האדם כדי שיזכה על ידו אם ינצחהו כמ"ש כי טוב מאד זה יצה"ר מ"מ קראו רע ע"ש שמחשבתו של היצה"ר הוא להרע כמ"ש הוא השטן הוא היצה"ר הוא מלאך המות ודו"ק:

18 יצרו של אדם מתחדש כו' ויצרו של אדם מתגבר כו'. הכונה בזה דלגבי כח הנשמה שהוא שכל העיוני אמר שיצרו מתחדש עליו בכל יום להחטיאו בהרהור הלב מה שאין דרכו בכך במעי אמו כדאמרינן פרק המפלת ולכך מקרי דבר חדש ומייתי רק רע כל היום כדאמרינן דאין אדם ניצול מהרהור עבירה אבל לגבי כח הגופני שדרכו בכך אמר שמתגבר עליו להוסיף על חומר שלו ולזה אמר מבקש להמיתו דבגוף שייך מיתה ודבר הנלמד מענינו הוא דהאי קרא צופה רשע גו' בשטן איירי ולא ברשע אדם מדכתיב לעיל מיניה פי צדיק יהגה גו' תורת אלהיו בלבו גו' וע"ז אמר צופה רשע לצדיק להחטיאו ולהמיתו כמ"ש הוא השטן הוא היצה"ר הוא מלאך המות ואמר שהקב"ה עוזרו מלהחטיאו דאע"ג דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים מ"מ הבא ליטהר מסייעין אותו:

19 אם פגע בך מנוול זה כו'. קראו כך ע"ש מבית הסורים יצא למלוך כמ"ש לפתח חטאת רובץ משעה שיוצא ממעי אמו ממקום סרחון וטינופת כפרש"י בקהלת:

20 ואמר משכהו לבהמ"ד למקום תורה שהוא התבלין ליצה"ר כדלעיל:

21 ואמר אם אבן הוא מצד הגוף והחומר הוא נמוח כחומר על ידי התורה:

22 ואם ברזל הוא להחטיאו מצד כח הנשמה הוא מתפוצץ ע"י התורה וזה שדימה התורה לאש מצד כח הנשמה שהברזל מתפוצץ על ידו כפירוש התוספות ודימה התורה למים מצד כח הגוף שהאבן נמוח ע"י וק"ל:

23 אם אשה ממש כשם שחייב להשיאו כך כו'. המקרא על עצמו ידבר אבל מהיקשא יליף דגם באביו הדין כן ותלה הדבר באשה דכיון דמשיאו ביותר צריך לאומנות להחיות גם את אשתו ולפי הדרש אם תורה היא תלה הדבר בתורה דגם אם הוא עוסק תמיד בתורה צריך לאומנות ולא יסמוך על הנס כדאמרינן כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה ובחסידים ראשונים נמי לא אמרו בברכות אלא שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי והיא מתברכת ודו"ק:

24 השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום כו'. נ"ל דה"ק דודאי אין שוין ממש דכבוד אב ואם מאכיל ומשקה כו' לא שייך במקום וכן במורא לא עומד במקומו ולא כו' כל זה לא שייך במקום אבל השוה אותן הכתוב בחד לישנא לומר לך דכן בדין להשוותן לפי ששלשתן שותפים בו וכדמסיק דהמכבדן כאילו כיבד גם את המקום וקאמר דמעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם דהיינו שם י"ה המחבר ומשתף שם איש ואשה כדאמרינן בסוטה וכאילו כבדני הבן כצ"ל וברוב נוסחות גרסינן וכבדוני בוי"ו וקאי גם לאב ואם שזכו לצאת מהם ולגדל בן כשר כזה ובהיפך קאמר לקמן בזמן שאדם מצער אביו ואמו אמר הקב"ה יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם כו' היינו דהשם י"ה מסתלק מביניהם ולא רצה בשיתופם ונשאר אש ואש לפי שלא זכו לגדל בן כשר ודו"ק: