חידושי אגדות על בבא בתרא ע״ד

מהדורה: מהדורת וילנא

« חידושי אגדות על בבא בתרא ע״ג ×¢×´×‘ חידושי אגדות על בבא בתרא ע״ה ×¢×´× »

1 בבא בתרא פתח ↗

וְגָנוּ אַפַּרְקִיד. וַהֲוָה זְקִיפָא בִּרְכֵּיהּ דְּחַד מִינַּיְיהוּ, וְעָיֵל טַיָּיעָא תּוּתֵי בִּרְכֵּיהּ כִּי רְכִיב גַּמְלָא, וּזְקִיפָא רוּמְחֵיהּ וְלָא נָגַע בֵּיהּ. פְּסַקִי חֲדָא קַרְנָא דִתְכֵלְתָּא דְּחַד מִינַּיְיהוּ, וְלָא הֲוָה מִסְתַּגִּי לַן. אָמַר לִי: דִּלְמָא שְׁקַלְתְּ מִידֵּי מִינַּיְיהוּ? אַהְדְּרֵיהּ, דִּגְמִירִי דְּמַאן דְּשָׁקֵיל מִידֵּי מִינַּיְיהוּ לָא מִסְתַּגִּי לֵיהּ. אֲזַלִי אַהְדַּרְתֵּיהּ, וַהֲדַר מִסְתַּגִּי לַן.

2 עירובין פתח ↗

תָּנָא דְּבֵי רַב עָנָן: מַאי דִּכְתִיב ״רוֹכְבֵי אֲתוֹנוֹת צְחוֹרוֹת יוֹשְׁבֵי עַל מִדִּין וְהוֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ שִׂיחוּ״, ״רוֹכְבַי אֲתוֹנוֹת״ — אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמְּהַלְּכִין מֵעִיר לְעִיר וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה לִלְמוֹד בּוֹ תּוֹרָה. ״צְחוֹרוֹת״ — שֶׁעוֹשִׂין אוֹתָהּ כְּצָהֳרַיִם. ״יֹשְׁבֵי עַל מִדִּין״ — שֶׁדָּנִין דִּין אֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ. ״וְהוֹלְכֵי״ — אֵלּוּ בַּעֲלֵי מִקְרָא. ״עַל דֶּרֶךְ״ — אֵלּוּ בַּעֲלֵי מִשְׁנָה. ״שִׂיחוּ״ — אֵלּוּ בַּעֲלֵי תַלְמוּד, שֶׁכׇּל שִׂיחָתָן דִּבְרֵי תוֹרָה.

3 סנהדרין פתח ↗

״וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ״. תָּנָא מִשּׁוּם רַבֵּינוּ אָמְרוּ: מָקוֹם נִתְבַּצֵּר לָהֶם בְּגֵיהִנָּם וְיָשְׁבוּ עָלָיו וְאָמְרוּ שִׁירָה. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: זִימְנָא חֲדָא הֲוָה קָאָזֵילְנָא בְּאוֹרְחָא, אֲמַר לִי הַהוּא טַיָּיעָא: תָּא וְאַחְוֵי לָךְ בְּלוּעֵי דְקֹרַח. אֲזַלִי חֲזַאי תְּרֵי בִּזְעֵי דַּהֲוָה קָא נָפֵק קִיטְרָא מִנַּיְיהוּ. שְׁקַל גְּבָבָא דְעַמְרָא, אַמְשְׁיֵיהּ מַיָּא, וְאוֹתְבֵיהּ בְּרֵישׁ רוּמְחֵיהּ, וְאַחְלְפֵיהּ הָתָם. אִיחֲרַךְ. אָמַר לִי: אַצֵּית מָה שָׁמְעַתְּ. וּשְׁמַעִית דַּהֲווֹ קָאָמְרִי הָכִי: ״מֹשֶׁה וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת, וְהֵן בַּדָּאִים״.

4 תוספות על שבת פתח ↗

אין מזל לישראל - והא דאמר רבא בשילהי מו"ק דף כח. ושם בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא מכל מקום על ידי זכות גדול משתנה אבל פעמים שאין המזל משתנה כדאמר ביבמות פרק החולץ יבמות דף נ. ושם זכה מוסיפין לו לא זכה פוחתין לו דאין מזל לישראל:

5 בבא בתרא פתח ↗

רַבִּי יוֹחָנָן מִשְׁתַּעֵי: זִימְנָא חֲדָא הֲוָה קָא אָזְלִינַן בִּסְפִינְתָּא; וַחֲזֵינַן הָהוּא כְּווֹרָא דְּאַפְּקֵיהּ לְרֵישֵׁיהּ מִיַּמָּא, וְדָמְיָין עַיְינֵיהּ כִּתְרֵי סֵיהֲרֵי; וּנְפוּץ מַיָּא מִתַּרְתֵּי זִימֵיהּ כִּתְרֵי מַבָּרֵי דְסוּרָא. רַב סָפְרָא מִשְׁתַּעֵי: זִימְנָא חֲדָא הֲוָה קָא אָזְלִינַן בִּסְפִינְתָּא; וַחֲזֵינַן הָהוּא כְּווֹרָא דְּאַפְּקֵיהּ לְרֵישֵׁיהּ מִיַּמָּא, וַהֲוָה לֵיהּ קַרְנֵי וַחֲקִיק עֲלָיהּ: ״אֲנָא בְּרִיָּה קַלָּה שֶׁבַּיָּם״; וַהֲוֵינָא תְּלָת מְאָה פַּרְסֵי, וְאָזֵילְנָא לְפוּמָּא דְלִוְיָתָן. אָמַר רַב אָשֵׁי: הָהוּא עִיזָּא דְיַמָּא הוּא, דְּבָחִישָׁא וְאִית לַהּ קַרְנֵי.

6 חולין פתח ↗

דְּתַנְיָא, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מָה נִשְׁתַּנָּה תְּכֵלֶת מִכׇּל הַצִּבְעוֹנִין? מִפְּנֵי שֶׁתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לַיָּם, וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְאֶבֶן סַפִּיר, וְאֶבֶן סַפִּיר דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, דִּכְתִיב: ״וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא״.

6 בבא בתרא פתח ↗

רַבִּי יוֹחָנָן מִשְׁתַּעֵי: זִימְנָא חֲדָא הֲוָה קָא אָזְלִינַן בִּסְפִינְתָּא; וַחֲזֵינַן הָהִיא קַרְטְלִיתָא, דַּהֲווֹ קָא מְקַבְּעִי בַּהּ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, וְהָדְרִי לַהּ מִינֵי דִכְווֹרֵי דְּמִקְּרֵי כַּרְשָׁא. נְחֵית

7 בבא בתרא פתח ↗

רַב יְהוּדָה הִינְדְּוָא מִשְׁתַּעֵי: זִימְנָא חֲדָא הֲוָה אָזְלִינַן בִּסְפִינְתָּא, וַחֲזֵינַן הָהוּא אֶבֶן טָבָא דַּהֲוָה הָדַיר לַהּ תַּנִּינָא. נָחֵית בַּר אָמוֹרָאֵי לְאֵתוּיַהּ, אֲתָא תַּנִּינָא קָא בָּעֵי לְמִבְלַע לַהּ לִסְפִינְתָּא. אֲתָא פִּישְׁקַנְצָא פַּסְקֵיהּ לְרֵישֵׁיהּ, אִתְהֲפִיכוּ מַיָּא וַהֲווֹ דְּמָא. אֲתָא תַּנִּינָא חַבְרֵיהּ, שַׁקְלַהּ וְתַלְיַהּ לֵיהּ וַחֲיָה. הֲדַר אֲתָא קָא בָּעֵי בָּלְעָא לִסְפִינְתָּא, הֲדַר אֲתָא צִיפְּרָא פַּסְקֵיהּ לְרֵישֵׁיהּ. שַׁקְלוּהָ לְהַהִיא אֶבֶן טָבָא שַׁדְיוּהָ לִסְפִינְתָּא; הֲוָה הָנֵי צִיפְּרֵי מְלִיחִי בַּהֲדַן, אוֹתְבִינְהוּ עֲלַיְיהוּ; שַׁקְלוּהָ וּפְרַחוּ לְהוּ בַּהֲדַהּ.

8 בבא בתרא פתח ↗

לְאַכְסַדְרָה הוּא דּוֹמֶה, וְרוּחַ צְפוֹנִית אֵינָהּ מְסוּבֶּבֶת, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעָה חַמָּה אֵצֶל קֶרֶן מַעֲרָבִית צְפוֹנִית – נִכְפֶּפֶת וְעוֹלֶה לְמַעְלָה מִן הָרָקִיעַ. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: עוֹלָם לְקוּבָּה הוּא דּוֹמֶה, וְרוּחַ צְפוֹנִית מְסוּבֶּבֶת, וְכֵיוָן שֶׁחַמָּה מַגַּעַת לְקֶרֶן מַעֲרָבִית צְפוֹנִית – מַקֶּפֶת וְחוֹזֶרֶת אֲחוֹרֵי כִיפָּה;

9 בבא בתרא פתח ↗

אָמַר רַב אָשֵׁי, אָמַר לִי הוּנָא בַּר נָתָן: זִימְנָא חֲדָא הֲוָה קָא אָזְלִינַן בְּמַדְבְּרָא, וַהֲוַאי אַטְמָא דְּבִשְׂרָא בַּהֲדַן. פְּתַחְנָא, וְנַקַּירְנָא, וְאַנַּחְנָא אַעִשְׂבֵי. אַדְּמַיְיתִינַן צִיבֵי, חֲלַם אַטְמָא, וּטְוֵינַן. כִּי הֲדַרַן לְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, חֲזֵינְהוּ לְהָנְהוּ גּוּמְרֵי דַּהֲווֹ קָא מְלַחֲשִׁי. כִּי אֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּאַמֵּימָר, אֲמַר לִי: הַהוּא עִישְׂבָּא סַמְתָּרִי הֲוָה; הָנְהוּ גּוּמְרֵי דְּרִיתְמָא הֲווֹ.

10 חולין פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: כֹּל שֶׁיֵּשׁ בַּיַּבָּשָׁה יֵשׁ בַּיָּם, חוּץ מִן הַחוּלְדָּה. אָמַר רַבִּי זֵירָא: מַאי קְרָאָה? ״הַאֲזִינוּ כׇּל יֹשְׁבֵי חָלֶד״.

11 רש"י על איוב פתח ↗

כֹּחוֹ בְמָתְנָיו. בֵּיצָיו מְעוּכִים וְנִסְתָּרִים, וְלֹא נִתְּקוּ לְגַמְרֵי:

12 בבא בתרא פתח ↗

הָתָם נָמֵי, לִיסָרְסֵיהּ לְזָכָר וְלִיצַנְּנַּהּ לִנְקֵבָה! דָּגִים פְּרִיצִי. וְלֶיעְבֵּיד אִיפְּכָא! אִיבָּעֵית אֵימָא: נְקֵבָה מְלִיחָא מְעַלֵּי; אִיבָּעֵית אֵימָא, כֵּיוָן דִּכְתִיב: ״לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ״, בַּהֲדֵי נְקֵבָה לָאו אוֹרַח אַרְעָא. הָכָא נָמֵי, לִימְלְחַהּ לִנְקֵבָה! כְּווֹרָא מְלִיחָא מְעַלֵּי, בִּשְׂרָא מְלִיחָא לָא מְעַלֵּי.

13 בבא בתרא פתח ↗

14 תענית פתח ↗

כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: ״כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם נֹתֵן בְּאוֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת״. מִי גָּרַם לָאוֹצָרוֹת שֶׁיִּתְמַלְּאוּ בָּר — תְּהוֹמוֹת, כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הָהוּא

15 בבא בתרא פתח ↗

וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: יַרְדֵּן – יוֹצֵא מִמְּעָרַת פַּמְיָיס. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: יַרְדֵּן יוֹצֵא מִמְּעָרַת פַּמְיָיס, וּמְהַלֵּךְ בְּיַמָּהּ שֶׁל סִיבְכִי וּבְיַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָא, וּמִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד לַיָּם הַגָּדוֹל; וּמִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְפִיו שֶׁל לִוְיָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִבְטַח כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ״. מַתְקֵיף לַהּ רָבָא בַּר עוּלָּא: הַאי בִּבְהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אֶלֶף כְּתִיב! אֶלָּא אָמַר רָבָא בַּר עוּלָּא: אֵימָתַי בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אֶלֶף בְּטוּחוֹת? בִּזְמַן שֶׁמֵּגִיחַ יַרְדֵּן בְּפִיו שֶׁל לִוְיָתָן.

16 בבא בתרא פתח ↗

סִימָן: יָמִים, גַּבְרִיאֵל, רָעָב כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מַאי דִּכְתִיב: ״כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ״? אֵלּוּ שִׁבְעָה יָמִים וְאַרְבָּעָה נְהָרוֹת שֶׁמַּקִּיפִין אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאֵלּוּ הֵן שִׁבְעָה יָמִים: יַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָא, וְיַמָּהּ שֶׁל סְדוֹם, וְיַמָּהּ שֶׁל חֵילָת, וְיַמָּהּ שֶׁל חֵילָתָא, וְיַמָּהּ שֶׁל סִיבְכִי, וְיַם אַסְפַּמְיָא, וְיָם הַגָּדוֹל. וְאֵלּוּ הֵן אַרְבָּעָה נְהָרוֹת: יַרְדֵּן, וְיַרְמוּךְ, וְקֵירוּמְיוֹן, וּפֵיגָה.

1 פסקי חד קרנא כו'. לפי שקרח היה לובש טלית כולה תכלת והיה פוטרו מציצית וע"כ כשראה רבב"ח ומצא בא' מהם טלית שכולה תכלת חשב שהוא קרח ולטובתו היה פוסק לו חד קרנא דהיינו חד כנף דה"ל בגד בת ג' כנפים ופטור מציצית אבל אם לא יפסוק לו הכנף יעמוד לעתיד בטלית של ד' כנפים והרי אינה מצוייצת כהלכתה לפי האמת לדעת מרע"ה דבעי ביה נמי חוט של תכלת וא"ל ההוא טייעא החכם דלמא אין זה קרח דשקלת מחד מינייהו ושמא הוא א' מעדתו שהיו ג"כ לבושין תכלת ואותן אין להם חלק לעוה"ב ודשקל מידי מינייהו לא מסתגי ליה כו' והוא מטעם שבהן נתקיים אשר נשבעתי וגו' דהיינו לפי פשוטו שלא יבואו לא"י שעליהם לא נתחרט על שבועתן ובגדיהן כגופן שהרי בגדיהן נתגדלו במדבר כחומט הזה שהבגד כגופו ואמר למאי הלכתא שהם לא הבינו דעת רבב"ח ואמרו אי לממני חוטין דודאי קרח לא היה פוטר טליתו רק מתכלת דמלבן ודאי לא היה פוטרו משום דהיה הטלית כולה תכלת וא"כ בההוא חד קרנא של בגד תכלת של קרח לפי דעתו שהיה בו לבן ה"ל לממני החוטין אם ג' של לבן כב"ה או ד' לבן כב"ש לפירוש התוס' שם:

2 ואמר תא אחוי לך טורא דסיני חזאי דהדרא להו עקרבא כו' הוא הרמז התורה הנתנה לנו בהר סיני אין להוסיף ואין לגרוע עליה וע"כ אמר הדרא ליה עקרבא שהן דברי חכמים שעושין משמרת לתורה שעקיצתן עקיצת עקרב וקיימי בשמירתן כי חמרי חוורתא כמ"ש בעירובין רוכבי אתונות צחורות אלו ת"ח שהולכין מעיר לעיר ועושין אותן כצהרים דהיינו שמעמידין אותם על בוריה והיא שמירת התורה ואמר שמעתי ב"ק שאומרת אוי כי נשבעתי כו' היא השבועה בעצמה דקיימינן בה הכא בדור המדבר שלא יהיה להם חלק לעוה"ב שאמר אשר נשבעתי באפי דהיינו בכעס וחזרני בי דהיינו חרטה ומי מיפר לי דאף המתחרט צריך התרה ואין כאן מקום לקושית התוס' לפי זה:

3 ואמר אחוי לך בלועי דקרח כו'. בפ' חלק מייתי לה אבני קרח לא מתו דמקום נתבצר להם בגיהנם וישבו שם ואמרו שירה וא"ל אחוי לך אותן דבמה נצולו והראה לו תרי בזעי כו' בקוע נאמר על דבר עבירה כמו בקעה מצא וגדר כו' דהיינו ב' עבירות דהיינו שנתקנאו בכבוד משה ואהרן ולא במעשיהם הטובים כמ"ש ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ה' לפי שמשה היה אהלו של תורה מחוץ למחנה כמפורש בפרשת כי תשא ושם היה תמיד ואהרן היה דר בתוך המחנה ורדף שלום בין איש לרעהו ובין איש לאשתו ואמר על עדת קרח לא קנאו למשה בלמוד תורתו שמחוץ למחנה אבל קנאוהו במעלת כבודו כשבא למחנה שהיה חשוב לכולם ובהיפך באהרן לא קנאוהו על הטוב שעשה במחנה ישראל עשות שלום אבל קנאוהו על כבוד שמחוץ למחנה ישראל שהיה קדוש ה' במחנה שכינה לעבוד עבודת ה' שע"כ חלקו על הכהונה: ואמר שע"י זה קא מפיק קוטרא שעלה חרון אף ה' בהם אבל הם שקלי גבבא ומשייה כו' הוא הרמז שע"י התורה שנמשלה למים ושהרהרו תשובה בלבם שנאמר שפכי כמים לבך וגו' לא שלט בהן אש של גיהנם כמו שלא שלט האש בגבבא השרויה במים ועומד למעלה ברומח כן נשארו הם שם כתורן וכנס במקום גבוה ולא שלט בהן אש של גיהנם רק שהיו אחרוכי כמ"ש ביהושע בן יהוצדק כ"ג ואמר ששמע מכת דתן ואבירם שנשתיירו שם חיים שאמרו משה שנתקנאו בו בכבודו אמת הוא שראוי לכבוד הזה ובתורתו שלא נתקנאו בו הוא אמת כו' ואמר שכן הוא בכל ר"ח אפשר לפי שהם אמרו כי כל העדה כולם קדושים רצונם שראוי מכל י"ב שבטים מכ"א להיות כ"ג בחודש א' שיהיה מקריב כל א' בחדשו כעין הנציבים בימי שלמה ודעתם לכהונה לי"ב שבטים כנגד י"ב מזלות אבל הש"י ב"ה בחר לו כהן א' כי הוא אחד אמיתי:

4 אחוי לך היכי דנשקי ארעא כו'. הכונה בו ע"ד הכתוב חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו וכשיטת ר"י רבו שאמר בסוף מסכת שבת דאין מזל לישראל וכתבו התוס' שם והא דאמר רבא במו"ק בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא מ"מ ע"י זכות גדול משתנה כו' ע"ש וכדאמרינן פרק מי שהחשיך גבי אברהם מאי דעתך דקאי צדק במערב מוקמינן ליה במזרח דכתיב מי העיר ממזרח צדק ששינה הקב"ה מזלו ע"י מעשים טובים שלו כפרש"י שם ועיין בעיקרים מ"ד פ"ד וע"ז אמר קרא חסד הבא לאדם מן השמים ואמת שעושה אדם בארץ נפגשו וצדק שהוא מזל צדק בשמים ושלום שעושה אדם בארץ נשקו שנתחברו ונדבקו ע"י מ"ט ופי' הדבר אמת מארץ וגו' ע"י שאמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף לטוב דהיינו מזל הטוב גם ה' יתן הטוב אף שהמזל אינו מורה כן ע"י הזכות המזל משתנה וארץ תתן יבולה הם המזונות שתלוים במזל וע"ז אמר אחוי לך היכי דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי דהיינו כמ"ש שע"י זכות שבארץ ינשק הרקיע למזל שבו שישתנה ע"י מ"ט ותפלה דרחמי כמ"ש ואמר רבב"ח גם אני שהיה דרכי לילך למרחוק במדברות וימים להשיג מזונותי ואמרתי שלא אעשה עוד כן ושקלתי לסלתאי שהוא רמז למזונות בכ"מ ואנחתיה ג"כ בכוותא דרקיע דהיינו בחלון הרקיע שמשם יבואו מזוני בריוח ע"י התפלה שאפשר שישתנה מזלי לטוב אדמצלינא שעשיתי כן ולא אשכחתיו למזונותי בריוח אמינא ליה איכא גנבי הכא שגנבו מה שנתנו לי מן השמים או שרמז שגנבו וטרפו לתפלתי שלא עלתה לשמים שהרי לא נעשתה בקשתי וא"ל האי גלגלא דרקיע הוא דמזל הרקיע הוא מעכב עד דהדר ממערב למזרח שישתנה לטובה כמו באברהם ועדיין לא הגיע זמן השינוי נטר עד למחר עד שישתנה בריבוי זכיות ותפלה ומשכחת לה שישתנה מזלך לטוב וק"ל:

5 חזינן ההוא כוורא דאפיק רישיה כו'. נאמר על מזל אדר דאפיק רישיה ממיא שהוא סוף ימי הגשמים אבל דמיין עיניה כתרי סיהרי כמו שטבע הלבנה להוסיף מים כן באדר נתוספו מים מהפשרת שלגים כדאמרינן באבוה דשמואל דעביד לבנתיה מקוואות ביומי ניסן מטעם זה וז"ש שנפוץ בו מיא כו' כי בחדש ומזל טבת ושבט אשר לפניו נקרשו המים כקרח ולא נפוץ המים וחזינן ההוא כוורא דאפיק כו' ואית ליה קרני כו' ג"ז בדרך שכתבנו לעיל על מזל אדר שהוא בסוף ימי גשמים ואית ליה קרני כו' ע"ש מעשיו כי בהם עמים ינגח בימי המן וחקוק עליה אנא בריה קלה שבים ע"ש שהוא סוף י"ב מזלות כולם והוינן ג' מאות פרסי ע"ש מהלך כל מזל שלשים יום שהוא מהלך ג' מאות פרסי כשיעור מהלך אדם בכל יום י' פרסאות ואזלינא לפומיה כו' שזנב מזל זה הולך לפומיה כו' ר"ל לפומיה דראש המזלות דהיינו מזל טלה וע"ש שדימה מזל אדר לדג קטן שהוא סוף המזלות דימה ראש המזלות לדג גדול שהוא לויתן ושניהם מזלות של הגאולה גם דימה כן ע"ש שסוף מזל דגים הוא מוסיף מים בעולם כמ"ש לעיל ואמר שמוסיף כ"כ עד שהוא די לפומיה דלויתן כי גם בניסן שמתחילין ימי החמה נתוספו בו המים כדלעיל בההוא דאבוה דשמואל ודו"ק:

6 חזינן ההיא קרטליתא כו'. כדמסיק שזאת הקרטליתא היה שכר טוב הגנוז לצדקת זו לעתיד לבא לאשת רבי חנינא בן דוסא ליתן בו תכלת וע"כ הוה שדיא וגנוז בים ע"פ הכונה דפרק ג"ה תכלת דומה לים וים כו' וזכר שהיא זכתה לשכר של עוה"ב כזה ע"פ מ"ש בתענית שלא רצתה ליהנות משכר של עוה"ב בהך עובדא דיהבי ליה לר"ח בן דוסא חד כרעא מפתורא דדהבא וא"ל כ"ע אפתורא דמשלם ואנן אפתורא דמחסר בעי רחמי ושקלוהו והוא ענין שאמר דבעי דנישמטיה לאטמא לרמוז להם שזכתה לזה על שלא רצתה בעוה"ז משכר עוה"ב להיות חסר שם שלחן שלהם רגל א' אבל הם לא הבינו ברמז זה ושדא זיקא כו' עד דנפק ב"ק והודיע להם דבר זה מפורש ואמר דעתידה דשדיא תכלת כו' הוא המכון לצדיקים לעתיד לבא שיגיע השגתם עד כסא הכבוד כמ"ש תכלת דומה לים כמפורש פרק כיסוי הדם ע"ש:

7 וחזינן ההוא אבן טבא כו'. הביאור הנה אבותינו ראו בכל דור גם אנו מיום שעמדה מלכות הרשעה גזרו עלינו שלא יעסקו בתורה ובמצות כדאמרינן בברכות ובמגילה ובכמה דוכתין אבל הוא אלהינו ית' ב"ה עזרנו בעצתו ובסבות רחוקים ע"י מלכיות המתגרות בהם בכל דור ודור אשר ע"י זה יתבטל גזרתם הרעה וכההיא דקטיעא בר שלום דלא יכלת ליה לכולהו והנה רבב"ח ראה מלכיות המתגרות זו בזו בכלל הם נחלקים לב' מחנות ואמונות עד ביאת גואלנו בב"י והם מלכות הרשעה ומלכות ישמעאל וע"ז אמר הוה אזלינן בספינה כו' הוא בגלות מלכות הרשעה כמ"ש לעיל וחזינן ההוא אבן טבא שהוא רמז לתורה מפנינים היא יקרה וכל חפציך לא ישוו בה והדרא ליה תנינא שהוא מלכות הרשעה שהוא נחש הקדמוני שנקרא כן ע"ש אכזריותו עם אומה הישראלית כמ"ש לעיל בכוונת ההוא אקרוקיתא כו' וי"ל דהדר לההוא אבן טבא התנין ועשה לו גדר שלא יגע לו בן ישראל שלא יעסקו בתורה ואמר נחית בר אמוראי הם הת"ח שהם משיטים בים התורה אתא תנינא וקא בעי למבלע ספינתא שגזרו עלינו גזירות רעות על כל מי שיעסוק בתורה כדאי' פרק הרואה בעובדא דרבי עקיבא ואמר עד דאתא פושקנצא כו' שהוא מלכות ישמעאל שנקרא ע"ש עורב נקבה כמ"ש ג"כ לעיל ופסקיה לרישיה במלחמות ההם כו' והוה דמא ע"י ש"ד שנעשה במלחמות ההם כו' או רמז על ש"ד שעשו העובדי כוכבים באומה הישראלית במלחמות בבעלי התורה כמפורש בשבט יהודה ואמר דאתא תנינא חבריה שקליה ותלי לה וחיה כו' הוא רמז למלכי חסד שיהיו בו כמו אנטונינוס וחביריו דשקל לההוא אבן טוב ותליה ליה כו' שמצינו בו שהוא גופיה עסק בתורה וזכה בו לחיי עוה"ב ואמר הדר אתא תנין אחר שעמד מלכות אחרת ממלכי יון אתא קבעי ליטבע לספינתא דהיינו שרצה שוב לגזור גזרות רעות הדר אתא ההוא פושקנצא שהוא מלכות ישמעאל ופסקיה לרישיה דההוא תנין במלחמות ההם עד שנתבטל גזרתם הרעה עלינו ושקלה לההוא אבן טבא כמו שראינו בכל דור על הרוב במלכי ישמעאל שהיו מלכי חסד נתנה הרשות לנו בכל מלכותם לכל אדם לקבל עול תורה ומצותיה ואמר דהוה ציפרי מליחי בהדן כו' הם שליפי הגזירה וציפרי הוא רמז לת"ח העוסקים ומפטפטין בתורה כמפורש לעיל בההוא דחזינן ההוא ציפרא כו' והוי כאלו כבר מתו בגלות ההוא המר והוו מליחי ר"ל שלא הסריחו לעבור על דת ועמדו בנסיון עד כי מהת"ח ההם אותבינהו שלקחו לההוא אבן טבא שהיא התורה בהדן ופרחו בכמה גרושים שעברו עלינו בארצות מלכי יון ובאו בארצות ישמעאל להיות לנו שם הצלה ותשועה מגזירות רעות התם והאל יעזרנו בב"י א"ס:

8 א"ל מאור גדול ראיתי אמר מאור גדול ולא אמר אור גדול יש לפרש שר' יהושע חשב כדעת חכמי האומות דאמרינן בפרק מי שהיה דביום חמה מהלכת למעלה מן הרקיע ובלילה למטה מן הרקיע ונראין דבריהם שביום מעיינות צוננות ובלילה רותחין והיה זה המעשה בלילה כדמשמע שהיה ר"א ישן והוא שאמר ר' יהושע החמה שהיא מאור הגדול ראיתי בים שהיא מהלכת תחת התהום בלילה ור"א א"ל לפי דעתו בפרק לא יחפור דהעולם דומה לאכסדרה כו' וכיון שהגיעה חמה אצל קרן מערבית צפונית נכפפת ועולה למעלה מן הרקיע והוא כדעת חכמי ישראל בפרק מי שהיה דבלילה עולה למעלה מן הרקיע ולזה אמר ליה ר"א שא"א לראות החמה בים אבל עיניו של לויתן ראית בים דכתיב ועיניו כעפעפי שחר וע"ש זיכוך בריאותו כעצם השמש לטוהר כי הוא יהיה מאכל ותענוג נפשיי לצדיקים לעוה"ב כדלקמן וק"ל:

9 ההוא עישבא סמתרי כו'. יש לפרש שנקרא כן שזה סם דבעי ליה לתרי לעשותו חד וק"ל:

10 את התנינים כו'. אורזילי דימא כו' יראה לפי שכל מה שיש ביבשה יש בים כדאמרינן בחולין והמין היותר גדול הנזכר ביבשה הוא הראם כדלעיל יש לנו לומר שהניכר בים בבריאה ממין היותר גדול דהיינו תנינים הגדולים הוא ג"כ מין ראם ומה שפרט אותן התורה בבריאת רמש המים טפי מבריאת רמש האדמה שלא פרט בהן ראם י"ל שאלו במים יותר גדולים בהפלגה יותר מאותן שביבשה אע"ג שהפליגו ג"כ בהם הרבה לעיל בגדולתן ולמ"ד נמי שהם לויתן נחש כו' פרט בהן יותר בבריאה לפי שהן תענוג ומאכל נפשיי לצדיקים לעתיד ומה שלא פרט ג"כ ברמש האדמה בהמות בהררי אלף הכי נמי לפי שאינן גדולים כ"כ בהפלגה כמו הלויתן שמקיף כל העולם וק"ל:

11 אף לויתן נחש בריח כו'. זכר ונקבה בראם כו' ר"ל אע"ג דלא נבראו לקיום המין כדמסיק אלמלא נזקקים כו' אפ"ה נבראו זכר ונקבה וכן ואף בהמות כו' ואפשר שניתן להם מתחלה כח ההולדה כפי טבע הבריאה כי כל הנולד מסורס הוא תש כח בטבע אבל המסורס אח"כ הוא טוב למאכל וע"כ הוא מזומן לסעודה לעתיד לבא וסירס את הזכר בלויתן אינו מפורש אבל ילמוד סתום דהיינו בלויתן מן המפורש דהיינו מן הבהמות ופירוש הנה נא כחו במתניו כי הבנים הנולדים לזכר הם כחו כמו כחי וראשית אוני גם נקראים יוצאי חלציו וע"כ אמר בו כחו נשאר במתניו ולא יצא לחוץ ורש"י באיוב פי' בע"א וז"ל כחו במתניו ביציו מעוכים ונסתרים כו' ע"ש:

12 וליעבד איפכא כו'. לאו אקרא פריך דאימא דקושטא הכי הוא דצינן הנקבה והרג הזכר אבל אדרב יהודה שאמר שהרג הנקבה וסירס הזכר פריך דאימא איפכא ועוד יש לומר דאקרא נמי פריך דמדכתיב תנין בנו"ן ולא תנים כמו ותנים בהיכלי עונג בנוה תנים למעון תנים והרבה כמוהו משמע ליה דהרג הנקבה שנו"ן תבא לנקבות במקום המ"ם לזכרים וק"ל:

13 ה"נ לימלחה לנקבה כו'. ופר"ש מה בצע להחיותה וק"ק דא"כ מאי פריך מעיקרא גבי דגים ולצננה לנקבה ומסיק נמי אי לאו משום פריצות דדגים החיה נמי הנקבה ואפשר לפרש ולקיים פרשב"ם למאי דמסיק נקבה מליחה מעלי פירושו דמליחה מעלי ויותר טוב מלצננה ולהחיות לא איצטריך לן טעמא דפריצות בדגים ותו לא מידי וק"ל: ודע כי יש לנו להאמין בכל הדברים האלו בפשטן ואף שהמפרשים האריכו בדרוש הזה לפי כוונתם יעוין שם אין הדברים יוצאין ממשמען ודו"ק:

14 בשעה שבקש הקב"ה לברוא העולם א"ל לשר של ים כו'. גם זה המאמר שנסמך למאמר לויתן דלעיל יש לפרשו כפשטיה השר של ים הוא בריה גדולה בים דוגמת לויתן והוא מבואר כי לפי הטבע שיהיו המים עולים על הארץ בהיקף כ"א מהיסודות הפשוטים לחבירו וכפי אותו הטבע היה שר של ים ממונה על המימות ורצה הקב"ה לבטל אותו הטבע שתראה היבשה לישוב העולם וע"כ א"ל לשר של ים שיבלע כל מימות שבעולם לבטל הטבע והוא השיב די שאעמוד בשלי כפי טבע הבריאה ואמר דבעט בו והרגו וביטל אותו הטבע ובמאמרו ית' ב"ה כינס המים למקום א' היפך הטבע כדאיתא במסכת תענית אפסוק נותן באוצרות תהומות חול וגו' וז"ש בכחו ובמאמרו רגע והשקיט כל המימות תוך הים היפך הטבע ובתבונתו מחץ וביטל כח וטבע הרהב שלא עשה רצונו ית' בזה וע"ז אמר ר"י ש"מ שר של ים רהב שמו דלפי פשוטו קאי על המצריים הוא שם התואר מלשון מתגאה כמו שהם הרהבוני ירהבו הנער בזקן אבל לפי דרש זה אינו שם התואר אבל שרו של ים כך שמו ולא ע"ש הגאוה נקרא כך דמה שהשיב די שאעמוד בשלי אינו ממדת הגאוה והוא קרוב לענין ענוה ושאמר אין כל בריה יכולה לעמוד מריחו כי בריה גדולה כזו ודאי היה מסריח במקום מגולה ביבשה כיון שלא נמלח לקיום כמו הלויתן שאמרו לעיל שנמלח לקיום לעתיד לסעודה לצדיקים אבל במים אינו מסריח כדאמרינן בעלמא דמיא מטרשי ליה ושאמר אל תקרי לים מכסים כו' דלפי פשוטו מאי כמים לים וגו' דים היינו מים כפרשב"ם ולא ניחא להו למימר דים היינו הגומא וקרקע המקוה כפי' הרמב"ן בפרשת בראשית דלמקוה המים קרא ימים לא משמע כן אלא דכינוס המים הם עצמם קרוים ימים ודו"ק:

15 אימתי בהמות בהררי אלף בטוחות כו'. דכל זמן שהוא חי בטוחין הן כמו כן כפר"ש ויש לשאול למה תלה בטחונן בחיות הלויתן ולמה הן מובטחין בראותם בחיי הלויתן טפי מבחיותן ויש לפרש דאיתא במדרשות על פסוק אחד באחד יגשו איש באחיו ידובקו וגו' כי לעתיד הלויתן ובהמות בהררי אלף ילחמו זה בזה ויהרוג זה לזה שהבהמות ינגחו אותו בקרניו וימיתו אותו בזנבו והוא ישחוט אותו בסנפיריו וע"ז אמר הכא שרמז הכתוב אימתי בהמות בהררי אלף בטוחים להיות חי כי יגיח ירדן בפיו של לויתן ולא כשהם יגיחו את הלויתן בקרניו שאז גם הם אינן בטוחים שישחוק אותן הלויתן בסנפיריו כדאיתא במדרשות וק"ל:

16 כי הוא על ימים כו'. שמקיפין א"י ואלו הן כו' משמע ליה דהאי מזמור כי לה' הארץ ומלואה וגו' בא"י הכתוב מדבר וכמפורש בקרא דבתר הכי דכתיב מי יעלה בהר ה' ומי יקום וגו' וק"ל:

2 בבא בתרא פתח ↗

אֲמַר לִי: תָּא אַחְוֵי לָךְ הַר סִינַי. אֲזַלִי, חֲזַאי דְּהָדְרָא לֵיהּ עַקְרַבָּא, וְקָיְימָא כִּי חֲמָרֵי חִווֹרָתִי. שָׁמַעְתִּי בַּת קוֹל שֶׁאוֹמֶרֶת: ״אוֹי לִי שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי; וְעַכְשָׁיו שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי – מִי מֵפֵר לִי?״

3 בבא בתרא פתח ↗

אָמַר לִי: תָּא אַחְוֵי לָךְ בְּלוּעֵי דְקֹרַח. חֲזַאי תְּרֵי בִּיזְעֵי, וַהֲווֹ קָא מַפְּקִי קוּטְרָא. שְׁקַל גְּבָבָא דְעַמְרָא וְאַמְשִׁינֵּהּ בְּמַיָּא, וְדַעֲצִיתֵהּ בְּרֵאשֵׁהּ דְּרוּמְחָא וְעַיְּילֵיהּ הָתָם, וְכִי אַפֵּיק, הֲוָה אִיחֲרַךְ אִיחֲרוֹכֵי. אָמַר לִי: אַצֵּית מַאי שָׁמְעַתְּ, וּשְׁמַעִית דַּהֲווֹ אָמְרִין: ״מֹשֶׁה וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת, וְהֵן בַּדָּאִין״. אֲמַר לִי: כֹּל תְּלָתִין יוֹמֵי מַהְדַּר לְהוּ גֵּיהִנָּם לְהָכָא כְּבָשָׂר בְּקַלַּחַת, וְאָמְרִי הָכִי: ״מֹשֶׁה וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת, וְהֵן בַּדָּאִין״.

6 תענית פתח ↗

אֲמַר לַהּ: נִיחָא לָךְ דְּמֵיכָל אָכְלִי כּוּלֵּי עָלְמָא אַפָּתוּרָא דְּמַשְׁלַם וַאֲנַן אַפָּתוּרָא דִּמְחַסַּר. אֲמַרָה לֵיהּ: וּמַאי נַעֲבֵיד? בְּעִי רַחֲמֵי דְּנִשְׁקְלִינְהוּ מִינָּךְ. בָּעֵי רַחֲמֵי וְשַׁקְלוּהוּ. תָּנָא: גָּדוֹל הָיָה נֵס אַחֲרוֹן יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹן. דִּגְמִירִי, דְּמֵיהָב יָהֲבִי מִישְׁקָל לָא שָׁקְלִי.

7 ברכות פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: פַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ יִשְׂרָאֵל בַּתּוֹרָה. בָּא פַּפּוּס בֶּן יְהוּדָה וּמְצָאוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה מַקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה. אָמַר לוֹ: עֲקִיבָא אִי אַתָּה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי מַלְכוּת?

10 בבא בתרא פתח ↗

״וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדוֹלִים״ – הָכָא תַּרְגִּימוּ: אֻרְזִילֵי דְיַמָּא. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: זֶה לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִיחַ וְלִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה׳ בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְגוֹ׳״.

14 בבא בתרא פתח ↗

וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּשָׁעָה שֶׁבִּיקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְראוֹת אֶת הָעוֹלָם, אָמַר לוֹ לְשַׂר שֶׁל יָם: פְּתַח פִּיךָ וּבְלַע כׇּל מֵימוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, דַּי שֶׁאֶעְמוֹד בְּשֶׁלִּי. מִיָּד בָּעַט בּוֹ וַהֲרָגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב״.

« חידושי אגדות על בבא בתרא ע״ג ×¢×´×‘ חידושי אגדות על בבא בתרא ע״ה ×¢×´× »