1עד שלשים וכו'. במשנ' רפ"ז: המדיר את אשתו מלהנות לו עד שלשים יום יעמיד פרנס יותר מכאן יוציא ויתן כתובה.2בעניות וכו'. כלומר, אם הדיר את אשתו שלא תתקשט וכו', אם היא עניה וכו', כמשנתנו פ"ז מ"ג.3סופנה. מכבדה.4מטעמת וכו'. כדי לקנטרה כשהקדיחה את תבשילה, עיין בבה"א.5ומערה לאשפות. כלומר, שתהא ממלאה מים ומערה אותם לאשפה, עבודה בלי תכלית, כדי להטריח אותה.6בעבדיה ובשפחותיה בשכנותיה. בכי"ע: בעבדיה וליבה גס בשכיניה. וכן צ"ל לפנינו, עיין בבה"א.7הרי זו מקודשת. בכי"ע, בירושלמי ובבבלי: אינה מקודשת. והטעם שאין הרופא מרפא אלא מכאן ולהבא. ועיין בבה"א.8שלא בכתובה. הואיל ולא נתרפאה אלא אחרי שכנסה כבר נמאסה עליו.9וסנפו וכו'. כלומר, עינפו וכיסהו בתוך שאר המומים שפרט אינה מקודשת, ואין אומרים הואיל וקבל עליו הבעל מומים גדולים בוודאי קבל עליו עוד מומים, אעפ"י שלא הזכירן. עיין בבה"א.10ומום אחר וכו'. כלומר, שהזכיר בפירוש שיש בה עוד מום, אעפ"י שלא פרט ולא סימן את מהותו, אין זה מקח טעות, שהרי לא הטעה את הבעל. ועיין בבה"א.11מודי' חכמים לר' מאיר וכו'. במשנ' פ"ז מ"ח: נכנסה לרשות הבעל, הבעל צריך להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו וכו' דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים וכו' במומין שבגלוי אינו יכול לטעון. ופירש הרמב"ן, שאעפ"י שבמשנתנו מגרעין החכמים את כוחו של הבעל, ומניחים שהוא בודק יותר מאשר להנחת ר' מאיר, מודים במומין שדרכן לבוא מלידה שעל האב להביא ראיה, אעפ"י שהיא כבר ברשות הבעל. ועיין בבה"א.12ונמצאו בה וכו'. בכי"ע הוגה: בו, כלומר, שאין טענת מומין בבעל. ועיין בבה"א.