1בין במזיד. פירש"י: לשם זנות.2או היתה וכו'. המלה "או" חסרה בד, וכן נכון, והכוונה שאם נמסרה לשלוחי הבעל, אפילו נכנסה לחצר שלה בעלה יורשה. עיין בבה"א.3אין חייב לפדותה. ובתנאים שמפרשת התוספתא להלן בסמוך. ועיין בבה"א.4בשבוית מלכות וכו'. כלומר, שחוששין שמא נתרצית לו ונבעלה ברצון.5כתובה מנה. עיין בבה"א. ושמא צ"ל: כתובה. אלמנה, נשבית וכו', ומלה זו דבוקה לבבא שלאחריה.6היתה ניזונת וכו'. כלומר, האלמנה. ועיין בבה"א.7שני בצרות וכו'. כלומר, והמזונות הם חיי נפש ממש שלא תמצא להרויח, אין דינן כפדיון, עיין בבה"א.8כאנשי ירושלם. כלומר, שנתנו רשות לאלמנה להיות ניזונת כל ימי חייה, אם תרצה להשאר באלמנותה. עיין במשנתנו ספ"ד9אחר הקיצה. אחר התנאים והחוזה.10לשון הדיוט. כלומר, דרש את הלשון כאילו היה הנוסח מתקנת חכמים, ולא עוד אלא שעשאוהו תנאי ב"ד, ואפי' לא כתבו במקום שנהגו לכתוב, ככתבו דמי, ודינו כתנאי ב"ד.11כתובת אמותיכם. כלומר, כתובות של אנשים אחרים מאותו מקום.12כשתכנסי לביתי וכו'. והלשון קשה, שהרי פשיטא הוא שהוא כן, ודרש הלל שהכוונה היא שהקידושין היו על תנאי, ואין האישות חלה אלא דווקא כשתכנס לביתו, ואם לא תכנס, יבטלו הקידושין למפרע.13אשלם במיטבא. ולא נתברר בשטר מה ישלם, ואפשר לפרשו שמשלם דמי פחיתת הקרקע, ומחמת הדרשה אנו למדים שמשלם כל מה שהיא ראויה לעשות.14שכך כותב וכו'. כלומר, שכך היו נוהגים ההדיוטות לכתוב בתקופה קדומה. עיין בבה"א.15ואחרי די איתאי וכו'. כלומר, ואחריות שיש לך עליי מקדמת דנא, והיינו שהבעל מקבל עליו גם אחריות שיש לאשה עליו מלפנים, מלפני הנישואין, וחייב בקרבנותיה שנתחייבה בהם לפני הנישואין. ועיין בבה"א.16היא כותבת וכו'. כלומר, כותבת בשובר על כתובתה שהאחריות שיש בזכותה על בעלה בטלה. ונהגו פעם לכתוב כן אף כשקבלה מקצת כתובתה. וכתבו אותו לשון בכתובה ובשובר, וכל אחד כעיניינו. ועיין בבה"א.17כותב לו וכו'. כלומר, שכך כותב הלוה למלוה שהתשלומים הם מן הנכסים שקנה וכו', ואעפ"י שלא כתב כמי שכתב דמי, ולפיכך אסור לו למלוה למשכנו יתר על חובו, שהרי אם יופחתו דמי המשכון יגבה משאר נכסים. ועיין בבה"א.18שגובין כתובה מלוה וכו'. כלומר, שכסף הנדונייא הוא מלוה לבעלה עד שימות או יגרשנה, אינו מוסיף שליש אלא מפני הכבוד, וכשהיא באה לגבות את כתובתה אינה גובה כל מה שכתוב בה אלא מה שקיבל בעלה מאביה, כדין מלוה. ועיין בבה"א.19מת בנך וכו'. והיוצא היה נבהל על נפשו, ולא היה בידו למכור את הנכסים, ונתייאש מלחזור, ובן כבר אין לו שיורידוהו לנכסיו.20מתנתו קיימת. שהרי שתק ולא אמר כלום, ודברים שבלב אינם דברים.21לא אמ' כלום. שהרי אמר במפורש "דמיתי שיש לי בן".22בשניה זכה. ואפילו למ"ד שאין עובר יורש, והרי אשתו הפילה, מכל מקום כבר נתייאש הזוכה בראשונה מן הנכסים כששמע שאשת הגר מעוברת.23פרנסתן. כלומר, עישור הנכסים שמקבלות כנדונייא.24מוציאין וכו'. כשהחזיקו הגדולים או הגדולות על הקטנים או על הקטנות, כשהם יורשין או יורשות.25ובנות מידי בנים וכו'. כלומר, בנכסים מועטין ב"ד מוציאין כדי מזונות מידי בנים, ונותנין לבנות מיד, אבל אין הבנים מוציאים מידי הבנות, אפילו אם מכרו הבנים את הקרקע, אחרי שירדו הבנות לתוכה. עיין בבה"א.26ובנים מידי בנות וכו'. כלומר, אפילו תפסו מטלטלין למזונותיהן, הבנים מוציאין מידיהן, אבל בנות אין מוציאות מידי הבנים מטלטלין למזונות.27לענין כתובה. כלומר, לעניין תנאי כתובה, והן מזונות וכסות.
