מקור משנה כתובות א׳:ו׳
6 הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וְלֹא מָצָא לָהּ בְּתוּלִים, הִיא אוֹמֶרֶת, מִשֶּׁאֵרַסְתַּנִי נֶאֱנַסְתִּי, וְנִסְתַּחֲפָה שָׂדֶךָ. וְהַלָּה אוֹמֵר, לֹא כִי, אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא אֵרַסְתִּיךְ, וְהָיָה מִקָּחִי מֶקַּח טָעוּת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים, נֶאֱמֶנֶת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת בְּעוּלָה עַד שֶׁלֹּא תִתְאָרֵס, וְהִטְעַתּוּ, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ:
פירוש פירוש קצר על כתובות א׳:ו׳
6 שיש לה עדים. כלומר שנשבית בין הגוים, והגויים פרוצים הם, אבל כאן אין עדים שזנתה עם פסולים.
7 גדולה מזו וכו'. כלומר, כאן הרי בוודאי נבעלה, אבל בשבויה אין עדים שנבעלה.
8 על עריות. וחזקתה שבוודאי נבעלה.
9 אין אפטרופוס וכו'. ואין אשה בודקת ומזנה, ויש לחשוש שנבעלה לפסול. ועיין בבה"א.
10 שבגופה. שהרי לה יש חזקת כשרות, מה שאין כן בבתה.