ספר יהודית ט״ז

1 ותשר יהודית את השירה הזאת לעד בבני ישראל וכל העם ענו אחריה:

2 פצחו רנה לאלוה ותנו תוף זמרו לו בנבל וכינור הודו ליי קראו בשמו:

3 יי אדנינו משבית קרבות בקרב עריו הכין תחנות ומכפימו הציל שפחת עמו:

4 מהרי צפון ירד אשור המוני חייליו עד אין מספר גיבוריו הובישו נחלי מים פרשיו כיסו הר ובקעה:

5 אמר צורר אצית ארצם מבחר בחוריהם תאכל חרבי עולל ויונק אנפץ ארצה עלמות ובתולות אקח מלקוח:

6 לא יעץ ככה קנאת שדי ביד אישה רעץ קמיו:

7 לא נפל אדיר ביד כביר לא פגעו איש רום קומה בת מררי הרגתהו ביפי מראה נפל שדוד:

8 שמלת אבל פשטה להקים אומללי ישראל:

9 סכה פניה תמרוקים שערה העטתה בשבכה ותלבש בוץ לעוקבו:

10 עיניו עוורה בנעליה ותלהט ביופייה לבבו ובשלח קצצה ראשו:

11 פרס חרד על רוחה ומדי רגז על כוחה וחלושי עמי הריעו תרועה:

12 נערים ועלמות כליותם דקרו וחרבם הפילה חללים בנוסם בחרב עם שדי נפלו כולמו:

13 אשירה ליי כי גאה גאה נאדר בכוח ונאדר בגבורה:

14 לו יכרע כל ברך הוא צווה ויעמד שלח רוחו ויהי מי נגדו יקום יתייצב:

15 הרים ונהרים מפניו ירעשון צורים וכפים כדונג ימסון וליודעיו ימשוך חסד ורחמים:

16 לא בעולות מחים וחלב מראים אך ביראת יי ירצה איש:

17 אוי לך גוי נבל כי תעשוק את עמי גמולך ישלם כי יבקע יום נקם:

18 בשרך ינגע בחרחור וכליותיך תאכל רימה ונצח עיניך ידמעון:

19 ויהי בבואם ירושלימה וישתחוו ליי ויתקדשו ויקריבו עולות וזבחים כאשר נדרו:

20 ויהודית לקחה כל כלי הלופרנש אשר נתנו לה ואת יריעת מיטתו ותחרימם ליי:

21 וישמחו כל העם לפני יי בירושלים שלושה חודשים ויהודית עימהם:

22 ואחרי כן פנה כל העם איש איש לביתו ויהודית שבה אל בתול ויגדל שמה בכל הארץ:

23 ורבים היו המבקשים אותה לאישה ותמאן ולא הייתה עוד לאיש אחרי מות מנשה בעלה:

24 ותשב בביתה עד עת זקנתה ויהיו שני חייה חמש שנים ומאת שנה:

25 ואת אמתה שלחה לחופשי ותמות בבתול ותקבר בקבר מנשה בעלה:

26 ויבכו אותה כל בית ישראל שבעת ימים ותעזוב כל אשר לה לגואליה ולגואלי אישה:

27 וחרב לא עברה עוד בארץ כל ימי חייה וגם שנים רבות אחרי מותה: