בניהו על פסחים נ׳

1 "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן", מַאי "אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן"? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: זֶה אוֹר שֶׁיָּקָר בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְקָפוּי הוּא לָעוֹלָם הַבָּא. הנה לכאורה נראה דרשה זו שייכה כפי הכתיב 'יְקָרוֹת יִקְפָּאוּן' שהוא זמן העתיד, כי כפי הקרי דקרינן 'יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן' דקאי יְקָרוֹת על זמן אחד וְקִפָּאוֹן על זמן אחר, לא תיכון דרשה זו, וכיון דדרשה זו היא על הכתיב יִקְפָּאוּן לא הוה ליה למימר דרשה זו בסתמא על הכתיב, דאין דורשין בסתמא אלא על הקריאה? ונראה לי דתכון דרשה זו על הקריאה נמי דקרינן וְקִפָּאוֹן לנכון, והיינו כי עתה האור בתחלת היום קל וקפוי וכן הוא בסוף היום, ורק באמצע היום הוא יקר, והטעם מפני שאור עיניהם של בני אדם חלוש ואין יכולין לצאת מאור חזק ויקר בפתע פתאום לחשך גמור, וכמו שאומרים 'הַמֵּאִיר לָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ בְּרַחֲמִים' וכל זה עתה אך לעתיד יתחזקו כל החושים של בני אדם ויכולים לסבול שני הפכיים מצד לצד, ואז יהיה האור של היום שוה, שגם בתחלת היום וכן בסופו הוא אור יקר תקיף וחזק, וזהו שנאמר בַּיּוֹם הַהוּא לעתיד לֹא יִהְיֶה אוֹר וְקִפָּאוֹן, פירוש שני מדרגות של אוֹר ביום תחלת היום וסופו לחוד ואמצעו לחוד, אלא מראשו ועד סופו יהיה יְקָר. ולמאן דאמר דמפרש על אוֹר תּוֹרָה גם כן אתיא הדרשה על הקריאה דקרינן וְקִפָּאוֹן, כי עתה יש חכמים שאצלם נְגָעִים וְאָהֳלוֹת קלים, ויש חכמים אצלם יְקָרִים כמו שאמר רבה בר אבוה בבא מציעא קיד: 'בארבעה לא מצינא בשיתא מצינא', אך לעתיד אצל הכל קלים, כי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת הֳ' ישעיה יא, ט, לא יהיה אצל זה 'יְקָרוֹת' ואצל זה 'קִפָּאוֹן'. ולמאן דאמר דמפרש על אוֹר הַכָּבוֹד הזורח על בני אדם מכח העושר, הנה עתה אין שוים כל בני אדם בעושר, ולכן אין כבודם שוה, אלא אצל זה יקר ואצל זו קפוי, דראובן אף על פי שהוא עשיר נחשב לגבי לוי עני, ולעתיד הכל שוים בכבוד העושר, כמו שנאמר ישעיה נד, יב 'וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ', ומביא דוגמה קרובה לזה מהא דבריה דרבי יהושע בן לוי.

2 בְּנִי, עוֹלָם בָּרוּר רָאִיתָ. פירוש הוא ראה במושב המון העם שאינם בני תורה, יש בני אדם שהוא מכירם שהיו עשירים ועליונים בעולם הזה שנתנו צדקה לעניים, ואלו העניים שקבלו צדקה מאלו העשירים הם יושבים למעלה מאותם העשירים שנתנו להם צדקה, וזהו עוֹלָם הָפוּךְ אשר ראה, ואל אביו אין זה הָפוּךְ אלא בָּרוּר כי כן שורת הדין מחייבת, כמו שאמרו רז"ל ויקרא רבה לד, ח יותר מה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית, ונמצא יש לעניים זכות יותר וכבודם בגן עדן כפי יתרון הזכות שיש להם.

3 אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ. נראה לי בס"ד 'אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה' משנה אבות ג, יז אך יש לומד תורה בשביל שהחזיקו בידו אחרים שנתנו לו פרס להתפרנס בו, ויש לומד תורה מחמת שהתפרנס מיגיע כפיו כמו שנאמר תהלים קכח, ב 'יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל' מלחמה של תורה 'אַשְׁרֶיךָ' יען כי 'טוֹב' התורה שנקראת טוב תתייחס 'לָךְ' וזהו שנאמר וְתַלְמוּדוֹ היה תלוי בְּיָדוֹ ביגיע כפיו ולא על ידי פרנסה של אחרים. או יובן על פי מה שאמר התנא משנה אבות ו, ד 'כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל וְאִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ' ופירש מהר"ם שיף ז"ל אם אתה בבחירתך שיש לך ממון ותוכל לאכול מעדני עולם, ועם כל זה אתה עושה כן אז אַשְׁרֶיךָ וכו'. וזהו שאמרו וְתַלְמוּדוֹ פירוש מנהגו ומדתו שהיה מתנהג בעבודת שמים היתה מסורה בְּיָדוֹ שלא לחצתו העניות אלא הוא היה ממאס תאות עולם הזה ומטה שכמו לסבול עול תורה, כמו שאמרו על חזקיה המלך ע"ה שהיה מלך ואוכל ירק בכל יום ועוסק בתורה סנהדרין צד:. ועוד נראה לי בס"ד דידוע בעסק התורה מתמתקים ה׳ גבורות הרמוזים ביד שמאל, בחמשה חסדים הרמוזים ביד ימין בחמש אצבעות, ובזה פרשתי בס"ד מה שנאמר דברים לג, ז 'יָדָיו רָב לוֹ' במלחמתה של תורה, וכן דרשו בקינת דוד המלך ע"ה על אבנר שמואל ב' ג, לד 'יָדֶךָ לֹא אֲסֻרוֹת' והיינו לֹא אֲסֻרוֹת בתורה, וצריך להבין מה ענין עסק התורה בידים? אך לפי האמור הוא נכון, בעסק התורה ממתקים ה׳ גבורות הרמוזים ביד שמאל בחמשה חסדים הרמוזים ביד ימין, ולכן התורה היא חמשה ספרים כי בה מתמתקים חמשה בחמשה, ולזה אמר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה 'לִשְׁמָהּ' לשם ה' רוצה לומר למתק הה׳ גבורות בחמשה חסדים, וזהו שנאמר וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ, רוצה לומר תַלְמוּדוֹ עשה פועל במיתוק הרמוז בְּיָדוֹ שהם חמש וחמש. ובני ידידי כה"ר יעקב נר"ו פירש על פי מה שאמרו חז"ל שבת סג. בפסוק משלי ג, טז 'אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד' למיימינים בה אֹרֶךְ יָמִים איכא וכל שכן עֹשֶׁר וְכָבוֹד, למשמילים עושר וכבוד איכא, אֹרֶךְ יָמִים ליכא, נמצא הלומד תורה לשמה זוכה לשכר הרמוז בשתי ידים, וזהו שנאמר וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ ב' ידו, רוצה לומר שלמד לשמה שזכה בו בשתי ידות, עד כאן דבריו נר"ו.

4 אַרְבַּע פְּרוּטוֹת אֵין בָּהֶם סִימָן בְּרָכָה לְעוֹלָם. מה דקרי להו פְּרוּטוֹת ולא אמר דנרים, נראה לי בס"ד כי פרוטה הוא לשון קריעה כמו שאמרו בגמרא דקמא דף קי"ז, חזא דפריטה שפוותיה, ופירש רש"י ז"ל נקרעה שפתו על ידי מכה עיין שם, ולכן קראן פְּרוּטוֹת, רוצה לומר אלו נקרעין והולכין כי קריעה היא ענין איבוד והשחתה שיתאבדו אלו מיד בעליהן שלא ימצאו בם סִימָן בְּרָכָה.

5 וְכָל הָעוֹסְקִים בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם, לְאַתּוּיֵי מוֹכְרֵי תְּכֵלֶת, אֵינָם רוֹאִים סִימָן בְּרָכָה לְעוֹלָם. נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רז"ל מנחות מג: תכלת דומה לים, וים דומה לרקיע ולכך קרי למוכרי תכלת עוסקים במלאכת שמים. והא דלא ערבנהו עם מוכרי תפילין ומזוזות וספרים? נראה משום דמוכרי תכלת אינם מצויים בזמן הזה והנך מצויין תמיד, לכן נקיט להו בפני עצמו. מיהו מוכרי תכלת לא קאי אלא על אותם שקונים התכלת משבט זבולון ומוכרים אותו בשאר שבטי ישראל, אבל שבט זבולון עצמם שהם בעלי התכלת, שהוא המצוי בחלקם ודאי רואין בו 'סִימָן בְּרָכָה' כר ברכת השבט בו, וגם בתכלת עצמו ברכו השי"ת שאמר לו כולן צריכין לך על ידי חלזון, ואמר זבולון רבונו של עולם שמא יגזלו ממני ומי מודיעני, ואמר לו סימן זה יהיה לך כל הנוטל ממך בלא דמים אינו מועיל בפקרמטייא שלו וכנזכר בגמרא דמגילה מגילה ו. עיין שם. והנה רש"י ז"ל פירש 'במוכרי תכלת אם יתעשרו לא יהיו עוסקין' וקשא מי ישבע מן העושר? ונראה משום דאית ביה טרחא גדולה בצידתן, דאפשר שיטרח האדם כל היום ולא יעלה בידו כלום, לכך היו קצים בטורח ולא מתעסקים בזה, ולפי דברי הגמרא דמגילה שהבאתי, אפשר לכך אין רואין סימן ברכה משום דאפשר אלו שקנו התכלת לא נתנו הדמים לשבט זבולון וכבר גזר השי"ת שכל הנוטל בלא דמים לא יצליח בפרקמטייא שלו, ולכן העוסקים בזה אין מצליחים.