בניהו על פסחים קי״ג

1 פְּשׁוֹט נְבֵילְתָּא בְּשׁוּקָא וְטוֹל אַגְרָא. נראה לי בס"ד העון נקרא נבלה וממנו נעשה בגד טמא לנפש, ויש שהוא אין לו חטא משלו כדי לתקנו על ידי תשובה מאהבה לעשותו טהור, אלא יש לו בגד טמא מעון שעשו אחרים ולא הוכיחן דאז גם הוא ילבש בגד טמא זה, כמו שאמרו משנה שבת ה, ד 'פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה יוֹצְאָה בִּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ' ותנא שבת נה. לא שלו היתה אלא של שכינתו היתה והואיל ולא מיחה בה נקראת על שמו, נמצא האדם ילבש בגד טמא מעון של אחרים שלא הוכיחן, וזה אי אפשר לתקן הבגד הזה להפכו לטוהר אלא אפשר שיפשיט הבגד הזה מעליו על ידי שיוכח אותם. וידוע דעולם הזה נמשל לשוק ונקרא שוק דכתיב קהלת יב, ה 'וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסֹּפְדִים' וכמו שכתב הרב עוללות אפרים. וזהו שאמר פְּשׁוֹט נְבֵילְתָּא בְּשׁוּקָא בעולם הזה תפשוט בגד הטמא הנעשה מעון אחרים על ידי שתוכיח אותם, ובזה תְּקַבֵּל אַגְרָא גם כן מן השמים, וְלָא תֵּימָא: וְכִי כַּהֲנָא רָבָא אֲנָא דכתיב ביה מלאכי ב, ו 'וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָו‍ֹן' דחייב לטהר אחרים, או גַּבְרָא רָבָא אֲנָא שהוא גדול הדור אשר מחוייב בכך, ועוד אם אוכיח איכא זִילָא בִּי מִלְּתָא, שיזלזלו בו וילעגו עליו לומר 'מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ חָכָם וְשׁוֹפֵט עָלֵינוּ' כי כל אדם מישראל חייב להוכיח את חברו עד הכאה עד קללה ותחשב לו לצדקה. ובזה פרשתי בס"ד, ויקרא יט, יז 'הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא' תיבת עָלָיו חלקנה לשתים וקרי בה 'על יו' זו היד שיש בה י"ו פרקים, שאם לא תוכיח הרי אתה נושא על ידך את החטא, ואם הוכחת השלכת את החטא מעל ידיך.

2 קַבָּא מֵאַרְעָא וְלָא כּוּרָא מֵאִיגְרָא. נראה לי בס"ד ידוע שעולם הזה מכונה בשם חֹשֶׁךְ ובשם לַיְלָה, ועולם הבא מכונה בשם אוֹר ובשם יוֹם, וכמו שאמרו על פסוק בראשית א, ה 'וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה' ובעולם הבא שמכונה בשם אוֹר כולם עשירים ואין שם עני, אך בעולם הזה המכונה בשם חֹשֶׁךְ יש עשירות ויש עניות בר מינן, ואין דגן ומזון עולם הזה נאכל בהשוואה אלא העשיר נזון במדה גדושה ומרובה, והעני ניזון במדה קטנה ושיעור קטן. ואמרתי רמז נכון כי עולם הזה נקרא בשם חֹשֶׁךְ ומספר חֹשֶׁךְ הוא מספר כּוּר ומספר קַב קַב 102+ כּוּר 226= חֹשֶׁךְ 328, כי הכור הוא מדה גדולה והקב מדה קטנה, רמז יש אדם נזון במדה גדולה והוא העשיר, ויש נזון במדה קטנה והוא העני, ואלו הכור והקב הם שני גדרים אחד למעלה ואחד למטה, דהכור הוא גדר המרובה של העשיר והקב הוא גדר הקטן של העני, אך עולם הבא מכונה בשם אוֹר שהוא מספר גֶּדֶר 207 דאין שם ב' גדרים אחד עליון ואחד קטן אלא גדר אחד שוה לכל, ולפי זה כור וקב הם שני שיעורים, ושני מידות של מזון עולם הזה אחד של עשיר ואחד של עני שהם כור וקב. ובא ללמדנו מוסר, טוב שהאדם יסתפק בשיעור המועט להשיגו בקרוב דהיינו בעירו ומקומו ולא ירדוף אחר שיעור המרובה להשיגו ממקום רחוק, שיצטרך לילך למדינת הים וכיוצא כדי להרויח מזון שלו בשיעור הרב, ולמקומו של אדם מכנהו בשם אַרְעָא שהיא קרובה לאדם, ולמקום רחוק שהוא בעיר רחוקה מכנהו בשם אִיגְרָא שהוא רחוק מן האדם, וצריך לו טורח הרבה עד שיעלה שם, ולזה אמר קַבָּא מֵאַרְעָא, רוצה לומר תסתפק בשיעור הקב הרמוז בכינוי עולם הזה כאשר תשיג אותו במקומך בלא טורח יותר טוב משיעור הַכּוּר אשר תטרח עליו להשיגו ממקום רחוק המכונה בשם אִיגְרָא שהוא גבוה ורחוק ממך. ועט"ר הרב מור אבי זלה"ה בספרו הבהיר מדרש אליהו פירש, שאין אדם יכול להמשיך אורות השפע מלמעלה אלא אם כן יקדים להעלות אורות קב חרובין מהמלכות שמכונית בשם ארץ בסוד מ"ן מיין נוקבין וזהו שנאמר קַבָּא מֵאַרְעָא רוצה לומר תתחיל להעלות אורות ק"ב מֵאַרְעָא היא המלכות ולא תעשה להפך שתתחיל למשוך כּוּרָא מֵאִיגְרָא רוצה לומר אור השפע מלמעלה כי לא תוכל לעשות מלמעלה אלא אם כן תתחיל להעלות מלמטה עד כאן דבריו ודפח"ח ודברי פי חכם חן. ואמרתי לפי דבריו זלה"ה לכך קרי לשפע הנמשך מלמעלה בשם כּוּרָא שהוא אותיות אוֹר כ' כי כ"ף הוא כתר כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בכונת יַכִּירוּ בָּנֶיךָ וְיֵדְעוּ כִּי מֵאִתְּךָ מְנוּחָתָם, שצריך לכוין מאת כתר מנוחתם, והשפע העליון השלם ישתלשל מן הכתר. ובני ידידי כה"ר יעקב נר"ו פירש, טוב להיות האדם מתפרנס מיגיע כפו אפילו להיות עובד אדמה, שמגנה את העובד אותה ושכרה מועט, ולא ירדוף להיות לו שררה שיתפרנס בה בריוח שיטול בה פרס הרבה. ועוד פירש על דרך שאמרו במדרש ויקרא רבה ג, ה דאמרו לאגריפס המלך שני עופות שהקריב אותו העני קדמו לאלף עולות שהקרבת אתה בו ביום כי לפי ערכו קרבנו חשוב יותר ממך. עוד פירש על פי מה שאמר התנא במשנה דאבות משנה אבות ד, יז 'יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הַעוֹלָם הַבָּא' עד כאן דבריו נר"ו.

3 שְׁלֹשָׁה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֲבָן; מִי שֶׁאֵינוֹ כּוֹעֵס. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּר, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַעֲמִיד עַל מִדּוֹתָיו. נראה לי בס"ד ידוע דכל הכועס מגביר כוחו של ס"מ כמו שאמרו רז"ל שבת קה: 'כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה' שנאמר תהלים פא, י 'לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר' וידוע מה שאמר מא"א ז"ל כי ס"מ נקרא אֶפְעֶה כך נקרא בימינו סוג של נחש ארסי, ולפי זה שפיר אמרו כָּל הַכּוֹעֵס מגביר כוחו של ס"מ, כי 'כּוֹעֵס' גימטריא קנ"ו כמנין 'אֶפְעֶה' 156, ולכן הַכּוֹעֵס תקנתו לעשות לו פיוס תכף, שאם נתפייס תכף ומיד בטל הכעס וממילא יתבטל כוחו של ס"מ, ולכן תמצא 'פִּיּוּס' עולה קנ"ו כמנין 'אֶפְעֶה' שהפיוס מבטל כוחו של אֶפְעֶה! וידוע שיש צרופים בשם הוי"ה וכל צירוף הוא מספר ב' פעמים 'אַהֲבָה' אַהֲבָה 13×2=26 ואם כן י"ב צרופים הם כ"ד פעמים אַהֲבָה אַהֲבָה 13×24=312, אך אמרו רז"ל עירובין יח: 'דיו לעולם שישתמש בחצי השם' נמצא עתה יש י"ב פעמים אהבה שהם חצי הכ"ד. והנה י"ב פעמים אַהֲבָה עולה קנ"ו אַהֲבָה 13×12=156. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב דברים לב, יא 'כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף' רוצה לומר כְּנֶשֶׁר שהוא רחמני יָעִיר 'קִנּוֹ' אורות של י"ב פעמים 'אַהֲבָה' עַל גּוֹזָלָיו אלו ישראל יְרַחֵף, כי י"ב פ' 'אַהֲבָה' כנגד י"ב שבטי ישראל! ולכן מי שאינו כועס דאינו מגביר כוחו של 'אֶפְעֶה' הוא ס"מ שמספרו קנ"ו, אז כוחו גדול להמשיך קנ"ו אורות שהם י"ב פעמים 'אַהֲבָה' מן קנ"ו צרופים של שם הוי"ה, ולכן מי שאינו כועס אז מדה כנגד מדה, הקב"ה אוהב אותו כי הוא כוחו גדול להמשיך אורות י"ב פעמים 'אַהֲבָה' מן י"ב צרופים של שם הוי"ה. וכן מִי שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּר והיינו ששותה שכר שמביאו לקלות ראש ועבירה, שזה נקרא מִשְׁתַּכֵּר דהיינו 'מת שכר' שהשכר גרם לו להיות נקרא עליו שם מת, שעליו נאמר משלי לא, ו 'תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד' דאם אינו משתכר אינו נקרא 'אוֹבֵד' 13 שהוא מספר י"ג, לכן זוכה ל'אַהֲבָה' שהוא מספר י"ג שיאהב אותו הקב"ה. וכן מִי שֶׁאֵינוֹ מַעֲמִיד עַל מִדּוֹתָיו אין לו דאגה, דכל מה שיזלזלו בו אינו נחשב בעיניו זלזול ואינו דואג ומצטער בלבו כלל, וכמו שפירש באה"י על פסוק תהלים טו, ד 'נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס' ואז כיון שאין לו 'דַּאֲגָהּ' 13 שמספרה י"ג זוכה ל'אַהֲבָה' שמספרה י"ג שיאהב אותו הקב"ה.

4 שִׁשָּׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּסוּס. נראה לי בס"ד דקא משמע לן לענין דינא במקח וממכר, שאם האדם קנה סוס מחבירו והתנה עמו שיהיה נקי מכל מום וגרעון, הנה אם נמצאו בו דברים אלו אין זה מום אלא חשיבות הן בסוס, כי כך הוא טבעו ומזגו של סוס בכל הני ששה דברים.