בניהו על חגיגה ט״ז

1 שְׁלֹשָׁה כִּבְהֵמָה; אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּפָרִין וְרָבִין וּמוֹצִיאִין רְעִי כִּבְהֵמָה. קשא למה בתלתא דהם כמלאכי השרת נקיט כמלאכי השרת בכל חדא וחדא וכן בבבא דשדים נמי נקיט כמלאכי השרת בכל חדא ונקיט כבני אדם בכל חדא וחדא, ולמה הכא כיילנהו לכולהו דנקיט בבהמה לבסוף בלבד? ונראה לי בס"ד משום דבאכילה ושתיה ופריה ורביה אינם כבהמה ממש כי הבהמה אינה אוכלת אלא שעורים ועשבים ושותה מים דוקא אבל בני אדם אוכלים כל מיני מאכל ושותין כל מיני משקה וגם עוד תכונת אכילתם משונה דבהמה מכנסת פיה לתוך המאכל והמים והאדם אוכל ושותה על ידי ידים וכן בפריה ורביה משונים דאדם משמש פנים כנגד פנים ובהמה פנים נגד אחור להכי לא אטרח תנא למנקט כבהמה בכל חדא אלא נקיט חדא אכולהו.

2 כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים עֵינָיו כֵּהוֹת; בַּקֶּשֶׁת וּבַנָּשִׂיא וּבַכֹּהֲנִים. נראה אף על גב דכתיב ישעיה לג, יז מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ, התם בהעברה בעלמא וכאן איירי במסתכל שמאריך בהסתכלות שלו מיהו אם המלך הוא חכם ומלמדו תורה רשאי להסתכל כי זו היא מצוה דכתיב ישעיה ל, כ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ, וְשׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע קהלת ח, ה ולכן דוד המלך ע"ה שהיה מלמד לרבנן כדאיתא בגמרא מועד קטן טז: אמר יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ תהלים קיט, עד שאין חוששים לנזק הסתכלות בנשיא.

3 אַבְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם וְקוֹרוֹת בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם מְעִידִין בּוֹ. נראה לי בס"ד הגוף נקרא בית והאותיות נקראים אבנים בספר יצירה ולזה אמר אַבְנֵי בֵּיתוֹ פירוש אותיות בית הם מעידין בו כמו שנאמר ישעיה מה, יא הָאֹתִיּוֹת שְׁאָלוּנִי עַל בָּנַי וְעַל פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי. וְקוֹרוֹת בֵּיתוֹ רמז לאותיות שהם למעלה מן אותיות בית שהם שטא והם כינוי לכוחות השטן דכתיב יחזקאל כח, כד מִכֹּל הַשָּׁאטִים אוֹתָם הם מעידין בו כמו שנאמר רז"ל סוכה נב: על פסוק משלי כט, כא 'וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן' כלומר עֵד דכן קורין באפריקי לסהדא מנון.

4 אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁשָּׁרוּי בְּחֵיקוֹ שֶׁל אָדָם? הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ נְשָׁמָה. נראה לי בס"ד אותיות אדם החיק שלהם הוא אות דל־ת ותוכו של אות דל־ת במלואו הוא ת"ל כמנין נפש 430 ולזה אמר איזהו דבר ששרוי בתוך חיקו של אדם? זו נשמה דהיינו 'נפש' כי חיקו של שם אדם הוא אות דל־ת ותוכו של דלת הוא ת"ל כמנין נפש.

5 סְבוּרִין הָעָם לוֹמַר קוֹלוֹ שֶׁל הָרוּג הוּא. פירוש הוא היה הולך בלילה דוקא להשתטח על קברו שלא היה רוצה לעשות דבר זה ביום בפרסום ובגילוי אך יזדמן לפעמים הולכים בני אדם בלילה לדרכם סמוך לבית הקברות והיו שומעין קול יוצא והולך מבית הקברות מצד קברו של אותו הרוג והיו חושבין שהקול יוצא מן ההרוג והם אינם רוצים ליכנס לבית הקברות בלילה כדי שישמעו מה הקול קורא ומה מדבר ואם הקול יוצא מן הקבר או מן אדם חי שהיה יושב שם יען כי הם הולכים לדרכם בלילה רחוק מן בית הקברות ואינם רוצים להכנס בלילה לבית הקברות כדי לידע אמיתות הדבר ומה קורא אבל מהשערת שכלם היו חושבין שהקול יוצא מקבר ההרוג! ואמר להם רבי יהודה שהקול שאתם שומעין אינו מן ההרוג אלא ממני ומאחר כי אין אתם רוצים להכנס בלילה שם לידע האמת הנה יש לכם סימן אחר והוא כי אחר שיפטר הוא לא תשמעו עוד קול יוצא כלל בשום פעם.

6 יוֹסִי בֶּן יוֹעֶזֶר אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמֹךְ. כתבו התוספות דבירושלמי אתמר בראשונה לא היה מחלוקת אלא רק על הסמיכה בלבד, והקשו התוספות והרי נחלקו כבר בימי שאול על מלוה ופרוטה ושמא כיון דשאול ובית דינו כולם סברי הכי ורק דוד המלך ע"ה חולק בזה לא מקרי מחלוקת עיין שם, וזה דוחק עצום דודאי הוו קיימי כמה רבנן כסברת דוד המלך ע"ה דהלכה כמותו בכל מקום ופלטי בן ליש חד מנייהו שלא נגע בה כמה שנים! אך נראה לי בס"ד קושיא מעיקרא ליתא דלא אמרו כן אלא בדברים שנתנו למשה רבינו ע"ה בסיני שזה אומר כך נתנה מצוה זו וזה אומר כך נתנה ובהכא גבי סמיכה דחד אמר נתנה גם ביום טוב וחד אמר לא נתנה ביום טוב ואין עושין אותה ביום טוב אבל ודאי ימצא מחלוקת בין החכמים בסברות על מעשים אשר יתחדשו ויזדמנו לפניהם דחכם אחד מדמי האי מלתא לדין פלוני דמוכח מיניה לאסור וחבירו מדמי לה לדין אחר דמוכח מיניה להתיר ובסברות הוא דפליגי. וכן יזדמן בהאי עובדא דדוד המלך ע"ה שקדש במלוה ופרוטה דפליגי בסברה חד אמר הסברה מחייבת דדעתו אמלוה וחד אמר הסברה מחייבת דדעתו אפרוטה הנה כזאת וכיוצא בה ודאי יזדמן מחלוקת בין החכמים שיהיו חולקים בסברות תדע הלא במשפטי הסנהדרין בעינן עדה שופטת ועדה מצלת משנה סנהדרין א, ו ואם השוו כולם לחובה אינו נהרג ואיך יהיו הפכיים אם לא יחלוקו זה בזה בסברות? על כן ודאי לאו בכהאי גונא מיירי בירושלמי אלא דברי הירושלמי על מחלוקת בעיקר ההלכות שקבלו מן משה רבינו ע"ה זה אומר כך היתה הקבלה וזה אומר להפך ובענין כזה התחילה מדין הסמיכה.