בניהו על ברכות ל״ה

1 "קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַהֳ''', מְלַמֵּד שֶׁטְּעוּנִין בְּרָכָה לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם. נ"ל בס"ד, הא דלימדנו הכתוב ענין הברכה בנטע רבעי, ולא בדבר אחר, להורות: כי הברכה עיקר תיקונה הוא במלכות, שהיא אות רביעי של שם הוי"ה ב"ה. ומה שֶׁאֵין אוֹמְרִים שִׁירָה אֶלָּא עַל הַיַּיִן, נ"ל בס"ד לרמוז זה במילוי אותיות 'שִׁיר' שהם: שי"ן יו"ד רי"ש, דהיינו: מילוי אות יו"ד הוא י' תצרפנו עם י"ן דמלוי שי"ן הרי יַּיִן, ומילוי רי"ש הוא י"ש הרי נרמז במילוי שיר – יֵשׁ יַיִן, לומר אֵין אוֹמְרִים שִׁיר אֶלָּא עַל הַיַּיִן.