בן יהוידע על סוטה מ״א

1 אַגְרִיפָּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד, וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים דברים יז, טו. קשא למאי אצטריך לומר עָמַד וְקִבֵּל והלא דבר זה נוהג בכל מלך שיהיה עומד ומקבל! ולא יאמר אלא קָרָא עוֹמֵד? ונראה לי דאם יאמר 'קָרָא עוֹמֵד' הוה אפשר לחשוב דמקצת קריאתו היתה מעומד ולאו כל קריאתו מעומד דלעולם בתחילה קרא יושב אלא דבסוף קריאתו עמד וקרא שסיים קריאתו מעומד לזה אמר 'עָמַד וְקִבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד' לומר שהתחילה עמידה של קריאתו מעת שקבל כי מעת שעמד וקבל נשאר עומד בקריאתו.

2 וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְ"לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי" זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת דברים יז, טו. מקשים למה לא בכה כשהגיע לפסוק מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ דברים יז, טו? ונראה לי בס"ד דפסוק זה הוא עשה וכל מצוות עשה קילא מן לאו, גם משמייא לא ענשי אעשה אלא בעידן רתחא ולכן לא נתבטל כל כך מזה אך כאן בפסוק ד'לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי' שהוא איסור לאו, נתבטל יותר ובכה על עצמו. ומה שאמרו לו אָחִינוּ אַתָּה, אָחִינוּ אַתָּה! בלשון כפול נראה לי בס"ד הכונה אחינו אתה בחייך שאין אנחנו מסלקים אותך ואחינו אתה בחיי בנך שאין אנחנו מסלקים המלוכה מזרעך. או יובן אחינו אתה בהיחוס ואחינו אתה במעשים טובים כי מלך צדיק וכשר היה.

3 בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְחַיְּיבוּ שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה, שֶׁהֶחֱנִיפוּ לוֹ לְאַגְרִיפָּס דברים יז, טו. יש להבין למה האריך לומר 'לְאַגְרִיפָּס הַמֶּלֶךְ' וסגי לומר מפני 'שֶׁהֶחֱנִיפוּ לוֹ' כיון דעל דברי המשנה דמשתעי באגריפס המלך קאי? ונראה לי בס"ד דאמרינן לקמן 'מוּתָּר לְהַחֲנִיף לָרְשָׁעִים' ולמה נתחייבו כליה בשביל שהחניפו לו? לכך פירש 'לְאַגְרִיפָּס הַמֶּלֶךְ' דיהיב טעמא בזה דאם היה זה למלך אחר כמו הורדוס וכיוצא בו יש להם טענה על החנופה משום דמותר להחניף לרשעים אך הם נענשו בשביל שהחניפו לאגריפס המלך הידוע שהיה אדם כשר ואינו עושה רעה, ולמה החניפו לו?! ונראה לי דמה שאמר נִתְחַיְּיבוּ כְּלָיָה קאי על אותם החכמים שאמרו לו 'אָחִינוּ אַתָּה' דאף על גב דהם אמרו כן משום שלום מלכות מכל מקום הוא לא ביקש מהם הודאה על כך ורק הוא בכה בפניהם ומי הכריחם לדבר דברים אלו? והיה לשתוק לבלתי יאמרו רע או טוב והיתה השתיקה יפה לחכמים בעת ההיא והם השיבו דבר ללא נדרש מהם!

4 מִיּוֹם שֶׁגָּבַר אֶגְרוֹפָהּ שֶׁל חֲנוּפָּה נִתְעַוְּותוּ הַדִּינִין. פירש רש"י 'כוחה' ונראה לי דנקיט לה בשם אגרוף, כי המחניף עושה כן בשביל לקבל הנאה גדולה מלא אגרוף ולכן תמצא חֲנוּפָּה בהיפך אתוון 'חפונה' דעל ידי החנופה מקבלים הנאות מלא חופנם. ועוד נראה לי בס"ד לרמוז בשם חֲנוּפָּה שהוא אותיות 'חן פה' רוצה לומר זה המחניף חושב למצוא חן בפה שלו. גם חֲנוּפָּה אותיות 'נפוחה' כי זה המחניף מגדל ומגביה את חבירו שמחניף לו כדבר נפוח. גם חֲנוּפָּה אותיות 'נוחפה' לשון חפוי שהוא מעלים ומסתיר ומכסה את המומין של זה המחניף לו. והא דאמר מֵבִיא אַף לָעוֹלָם פירש בני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו ה"א דחנופה תתחלף באות אלף נמצא 'חנו אף' עד כאן דבריו נר"ו.

5 כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲנוּפָּה נוֹפֵל בַּגֵּיהִנָּם ישעיה ה, כ. נראה לי בא ללמד אפילו הוא תלמיד חכם דאין גיהנם שולט בו קל וחומר מסלמנדרא כדאיתא בחגיגה חגיגה כז. עם כל זה לא תגין עליו תורה בזה אלא יהיה נופל בגיהנם! ורמז לדבר חֹנֶף 138 עולה מספר לַגֵּיהִנֹּם 138 ולזה אמר כל אדם רוצה לומר אפילו תלמיד חכם. אי נמי לומר אפילו עני הוא והוצרך להחניף בשביל פרנסתו. ומה שאמר אֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת נראה לי בס"ד מדה כנגד מדה, הפה הוא שערי תפלה וכיון דחטא בפה בחנופה נסתמו לו שערי תפלה. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שאמר הרמ"ז הרב משה זכות ז"ל יחוד התפלה הוא מספר חן 58 כזה 'ו־ה וה־י והה־י' 58 וכתב לכן התפלה נקראת בשם חן כמה דאת אמרת וָאֶתְחַנַּן אֶל הֳ' דברים ג, כג עיין שם. נמצא התפלה היא סוד חן בפה ולכן עון חנופה גורם דאין תפלתו נשמעת.

6 וְאֵין 'לְאוֹם' אֶלָּא עוּבָּרִין משלי כד, כד. נראה לי בס"ד כל עובר נקרא לאום אותיות לאם כי בהיותו עובר הוא מבורר שהוא לאמו אבל אחר שנולד אינו מבורר דדילמא אסופי או החלפתו אמו בילד אחר כעובדא דשתים זונות שבאו לפני שלמה המלך ע"ה במלכים מלכים א' ג, טז-כח ורק בהיותו עודנו עובר בבטנה הוא מבורר שהוא שלה וזו היא אמו לכן נקרא 'לְאוֹם' בחולם אותיות 'לְאֵם'. ומה שאמר אֲפִילּוּ עוּבָּרִין מְקַלְּלִין אוֹתוֹ רוצה לומר 'ראוי שיהיו מקללין אותו' והא דנקיט עוּבָּרִין רוצה לומר אפילו אלו דאינם בערבות כי דוקא הנולדים נכנסו בערבות אפילו הכי מקללין.