1כָּל הַשּׁוֹאֵל צְרָכָיו בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי, אֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִזְקָקִין לוֹ, לְפִי שֶׁאֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַכִּירִין בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי. פירוש יש מלאכי השרת ממונים על התפילות להעלותם ולהצילם מיד המקטרגים הרודפים אחריהם ואם התפלה בלשון ארמי אין נזקקין לה להצילה ולכן אם המתפלל הוא אדם גדול שאינו צריכה תפילתו שמירה מפני המקטרגים אינה צריכה למלאכי השרת שיהיו נזקקין לה להצילה כי אין פוגעין בה ולכן אין לו הפרש בין אומרה בלשון ארמי לבין אומרה בלשון הקודש ולכן רשב"י היה מתפלל כמה תפילות בלשון ארמי. והא דתקינו תפילת יְהֵא רַעֲוָא בלשון תרגום וזה אומרה כל אדם, התם שאני כיון דעיקרה היא תפילה בעד עולמות העליונים מלאכי השרת נזקקין לה. והא דתקנו בסליחות בנוסח רַחֲמָנָא דְעָנֵי וכו' ובנוסח 'מַחֵי וּמַסֵּי' תפילות בלשון תרגום התם שאני כיון דנתקנו אלו לציבור דינם כתפילת אדם גדול שאמרנו וגם מלאכי השרת נזקקין להם כיון דהם של ציבור.2וְהָתַנְיָא יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל שָׁמַע בַּת קוֹל מִבֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וכו'. קשא למה הקשה מן הברייתא ליקשי מפסוק מפורש בדניאל סימן ה' דכתיב בה דניאל ה, ה שַׁעֲתָה נְפַקָה נָפְקָא אֶצְבְּעָן דִּי יַד אֱנָשׁ וכו' וּדְנָה כְתָבָא דִּי רְשִׁים מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין דניאל ה, כה דנמצא המלאך יודע ארמי וכותב בלשון ארמי! ונראה לי בס"ד דמן הפסוק ליכא קושיא דודאי אותם השרים של שבעים אומות כל אחד יודע ומכיר בלשון האומה שלו וזה שכתב דברים הנזכר הוא היה השר של מלך בבל שלשונם ארמי והוא מכיר בלשון ארמי ובא להודיע לבלשצר שהוא מלך אומה שלו הדברים האלה דשייכים לו בלשון ארמי. אך אותם הקולות דנקיט בברייתא ששמע יוחנן בבית קודש קדשים בלשון ארמי אם האומר היה השר היה צריך שידבר בלשון יונית שהוא לשון יון שהם אומה שלו ולמה דבר בלשון ארמי? ועוד רחוק הדבר לחשוב שישלחו שר משבעים שרי אומות העולם לבית קודש קדשים שהוא מקום השראת שכינה, אלא ודאי היה זה מלאך ממלאכי השרת ועם כל זה דבר בלשון ארמי! ותירץ דגבריאל היה שיודע בשבעים לשון ולפי זה גם בהך דבלשצר יש לומר גבריאל הוה.3בָּא גַּבְרִיאֵל וְלִימְּדוֹ שִׁבְעִים לָשׁוֹן. קשה אף על גב דאיכא שבעים לשון מלבד לשון הקודש מכל מקום יוסף הצדיק ע"ה ודאי היה יודע לפחות שתי לשונות מן השבעים שהוא לשון ארמי שהיו מדברים בו עם אנשי המדינה בארץ כנען ולשון מצרי שהיה מדבר בו במצרים באותם י"ג שנה מעת שירד עד עת שיצא מבית האסורים ואם כן הוה ליה למימר בָּא גַּבְרִיאֵל וְלִמְדוּ שִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנֶה לְשׁוֹנוֹת? ונראה לי בס"ד בכל לשון ולשון יש הגיון פשוט שמדברים אותו המון העם ויש הגיון צח מאד שמדברים בו לפני שרים ומלכים וכמו שיש בלשון ערבי אחד פשוט ואחד קורין אותו נחוו'י וכן הוא בלשון תרכי. על כן יוסף הצדיק ע"ה הגם דהיה מדבר בלשון ארמי ובלשון מצרי הוא לשון פשוט ואינו צח שראוי לדבר בו בפני המלכים ובא גבריאל ולימדו לשון צח בשבעים לשונות שהיה יכול לדבר בו בפני המלך ולכן ברכו יעקב אבינו ע"ה בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בראשית מט, כב בֵּן פֹּרָת לשון חן עֲלֵי עָיִן הוא עי"ן לשונות שדברת בהם בלשון צח בפני המלך שנשאת חן בהם.4כֵּיצַד עָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן? בְּכָל יוֹם אָרוֹן, נוֹסֵעַ אַחַר שְׁנֵי דְגָלִים וְהַיּוֹם נָסַע תְּחִילָּה יהושע ג, יא. נראה לי בס"ד שהיה כן באותו היום לרמוז שנותן להם אַרְצוֹת גּוֹיִם בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו תהלים קה מד-מה ולכן נסע תחלה הארון שבו לוחות העדות שיכנס לירדן שהוא תחום ארץ ישראל תחלה ואותו היום הכהנים נשאוהו כי התורה שבארון היא בסוד החסד דכתיב מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ דברים לג, ב וכתיב וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ משלי לא, כו והכהנים הם בסוד החסד והמים שבירדן הם בסוד החסד הרי נצטרפו שלשה חסד כאן וג' פעמים חסד גימטריא רי"ו 72×3=216 כמנין גבורה 216 שנמתקה בכך וכאשר נטבלו רגלי הכהנים נושאי הארון במים נבקעו המים. ובקיעה זו שנעשית בו ביום במים על ידי הארון שבו התורה נרמז בה שתי מידות של 'מה' שצריך הצדיק להתנהג בהם כדי שבזה יוכל לשמור תורה וחוקה כאשר צוה השם יתברך והוא תיבת 'מה' יש לה שני משמעות אחד לשון רבוי כמו מָה רַב טוּבְךָ תהלים לא, כ ואחד לשון מעוט כמו וְנַחְנוּ מָה שמות טז, ז וצריך שבענייני עולם הזה כל מה שתשיג ידו יראהו בעיניו רב כדי שיהיה שבע ושמח בחלקו ולא יהיה להוט ימים ולילות אחר קנין עולם הזה! וכאן הוא מדת 'מה' שהיא לשון רבוי שאם לא כן יהיה טרוד כל ימיו בתאוות עולם הזה ומתי יעשה לעולם הבא בקיום תורה ומצות? אך בענייני עולם הבא כל מה שתשיג ידו יחשוב בעיניו למועט כדי שלא יהיה עשיר ושמח בחלקו שיאמר אין אני צריך לעשות יותר מזה שעשיתי וכאן צריך להתנהג במדת 'מה' שהוא לשון מיעוט דכל מעשיו יהיו בעיניו מיעוטין. ובזה פרשתי בס"ד מה שאמר הכתוב על הצדיק וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל 'פַּלְגֵי מָיִם' תהלים א, ג כי אם תחלק מספר מים 2÷90=45 לחצאין יהיה מזה ב' פעמים 'מה' שהוא מה לשון רבוי ומה לשון מיעוט והם המדות הנזכרים שכתבתי שראוי להתנהג בהם הצדיק. וזהו פַּלְגֵי מָיִם ב' חלקים של מספר מים שהם מה ומה כי רק על ידי מדות אלו של מה ומה יתקיים בצדקותיו. ובזה פרשתי בס"ד חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא ישעיה ב, כב פירוש הקדוש ברוך הוא אומר לרוחות הדין והמקטרגים חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם הוא הצדיק אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ שזוכה גם אל הנשמה יען כִּי 'בַמֶּה' רוצה לומר ב' מה נֶחְשָׁב הוּא שתמיד הוא נחשב בעיני עצמו בשני משמעות של 'מה' שהם מה למעלה מה למטה וכיון שהוא נזהר בכך כל דרכיו הם מתוקנים יפה וחדלו לכם ממנו שלא תקטרגו עליו ולא תרדפוהו. ועל כן עתה בכניסתם לירדן שהוא תחום ארץ ישראל אשר ניתנה להם 'בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו' עשה להם השם יתברך בבקיעת המים לרמוז להם שיזהרו בשני מדות של מה ומה שהם שתי בקיעות של מספר מים. ועוד נראה לי בס"ד הטעם שהיו אותו היום הכהנים נושאים את הארון ולא הלויים כנהוג לעשות אותו היום שהוא התחלת כניסתם לארץ ישראל סימן על גאולה אחרונה שתהיה בב"א במהרה בימינו אמן אשר יהיו הכהנים לויים כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל על פסוק וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק יחזקאל מד, טו שאם יזכו אז יהיה הדבר הזה עתה בכניסה ראשונה זו ולא יראו עוד גלות כלל. או יובן בס"ד הטעם להורות אם יחרב בית המקדש תהיה עבודת הקרבנות מתקיימים בדבור של תורה כמו שנאמר וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ הושע יד, ג ולכן הארון שבו התורה נשאו אותו הכהנים בעלי עבודה של קרבנות.
