בן יהוידע על סוטה כ״ב

1 אֵיזֶהוּ עַם־הָאָרֶץ? כָּל שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית בְּבִרְכוֹתֶיהָ. נראה לי בס"ד דאינו קוראה בזמנה ולכך אינו קוראה בברכותיה וכיון דקוראה שלא בזמנה ובלא ברכות נמצא הוא קורא בתורה בלבד ואינו בא להעיד על אלקינו ואחדותו יתברך כי רק הקוראה בתורת חובה הרי היא בתורת עדות ונמצא דאין זה מעיד בכל יום בתורת עדות ולכך נקרא עם הארץ דהוא פסול לעדות ואין מקבלים ממנו עדות כלל וזה החסרון נעשה לו מדה כנגד מדה. ומאן דאמר כָּל שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ תְּפִלִּין רוצה לומר דקורא קריאת שמע בלא תפילין דאמרו רבותינו זכרונם לברכה ברכות יד: כאלו מעיד עדות שקר בעצמו, ונמצא זה נקרא עם הארץ דנחשבת עדותו עדות שקר. וכן אֵין לוֹ צִיצִית בְּבִגְדוֹ שהוא סימן של חבר. וכן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים וְאֵינוֹ מְגַדְּלָן לְתַלְמוּד תּוֹרָה אף על פי שהוא בעל תורה נקרא עם הארץ כי זה מנהגן של עמי הארץ שאין מלמדין בניהם תורה.

2 לֹא קָרָא וְלֹא שָׁנָה, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וְזָרַעְתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה" ירמיה לא, כז. נראה לי בס"ד דכל איש ישראל נקרא בשם בֶּן ונקרא בשם אָדָם ולכן היה קורא הקדוש ברוך הוא ליחזקאל הנביא ע"ה בשם בֶּן אָדָם יחזקאל ב, א והיינו שם בֶּן זוכה בו בעבור התורה כמו שנאמר אֲסַפְּרָה אֶל חֹק הֳ' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה תהלים ב, ז ופרשתי בס"ד הטעם דזה איירי בתורה שבעל פה שהיא סוד שם הוי־ה במלוי ההי־ן שעולה בן יו־ד ה־ה ו־ו ה־ה=52 כי תורה שבכתב הוא סוד התפארת שהוא שם הוי־ה במלוי אלפין ותורה שבעל פה הוא סוד המלכות שהיא שם הוי־ה במלוי ההי־ן. ואיך שיהיה הנה תואר בֶּן זוכה בו איש ישראל על ידי עסק התורה וכמפורש בכתוב הנזכר ותואר אָדָם זוכה בו מצד היחוס שכל ישראל הם מיוחסים לזרע כשר עד אדם הראשון ותואר אָדָם הוא הניתן לאדם הראשון שם עצמיי על אשר נברא 'מן האדמה'. ולכן איש ישראל אם הוא עם הארץ אין לו תואר בֶּן אבל עדיין יש לו תואר אָדָם כי זרע ישראל הוא דכתיב בהו אָדָם אַתֶּם יחזקאל לד, לא וכיון שמאס בלימוד התורה ולא שנה בה כדי שיקח לו תואר בֶּן הנה לוקח תמורתו תואר בְּהֵמָה 52 כי מספר בֶּן נהפך לו למספר בְּהֵמָה חושבנא דדין כחושבנא דדין ולכן על עם הארץ נאמר זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה ירמיה לא, כו.

3 לָמַדְנוּ יִרְאַת חֵטְא מִבְּתוּלָה וְקִיבּוּל שָׂכָר מֵאַלְמָנָה. הקשה הרב פתח עינים ז"ל דמשמע לולי אלו לא היינו יודעים שצריך האדם להיות ירא חטא ויש קבול שכר? אתמהא! עיין שם. ונראה לי בס"ד הכונה לולי זאת לא היינו יודעים שצריך האדם לדאוג ולהיות ירא ומפחד ומבקש גם על חטא של אחרים שלא יחטאו מסיבתו ורק ירא ויפחד ויבקש על עצמו שלא יחטא, ומבתולה זו למדנו שצריך להיות ירא ומפחד ומבקש גם בעבור אחרים! וכן בקבלת שכר ודאי יודעים אנחנו שיש קבלת שכר אך אסור לאדם לעשות מצוה בשביל קבלת שכר מיהו אם עושה יותר מכדי חיובו מותר לבקש שכר על זה וכמו שאמרו המפרשים על ברייתא דנותן סלע צדקה על מנת שיחיה בנו ראש השנה ד. דאיירי בנותן הסלע אחר שנתן כדי חיובו. וכאן אמר רבי יוחנן למדנו מזאת האלמנה המצאות ואופנים לעשות במצות תוספת על חיוב כדי שבזה יהיה מותר לנו לבקש שכר להדיה כהאי עובדא דאלמנה דהיה לה בית הכנסת קרובה לביתה והיתה הולכת לבית הכנסת הרחוקה משום שכר פסיעות דאם אנחנו נעשה כמוה במצוה זו ובשאר מצות נוכל לבקש שכר דהא ההליכה לבית הכנסת הרחוקה הוא תוספת על החיוב כיון דאפשר לקיים המצוה בקרובה וכהן גדול מותר לבקש שכר לכן אנחנו נלמוד אופן שנוכל לקבל ולבקש שכר בפינו כמו אופן מעשה האלמנה וכיוצא בו.

4 בָּרָאתָ גַּן עֵדֶן וּבָרָאתָ גֵּיהִנָּם, בָּרָאתָ רְשָׁעִים וּבָרָאתָ צַדִּיקִים. קשה הוה ליה למנקט צדיקים ברישא כמו דנקטה גן עדן ברישא? ונראה לי בס"ד שנתכוונה להתחיל בטוב ולסיים בטוב לכן התחילה בגן עדן וסיימה בצדיקים. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו תירץ דרמזה לפי דרכה שסופם של רשעים להיות צדיקים דאין בר ישראל נשאר בטומאתו אלא סופו להתקן הן על ידי גיהנם הן על ידי גלגול ויהיה צדיק עד כאן דבריו נר"ו.

5 יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ לֹא יִכָּשְׁלוּ בִּי בְּנֵי אָדָם. הקשה מהרש"א אמאי לא היתה מתפללת על עצמה שלא תכשל בבני אדם? עיין שם. ונראה לי בס"ד דתפילה זו היתה ראויה לה מפני שהיא בתולה שעדיין לא נשאת ודרכם של בחורים לחזר אחר בתולות לראותם כדי לישא אחת מהם דאסור לאדם לישא אשה עד שיראנה קידושין מא., וכן איתא במשנה בסוף תענית שאומרים הבתולות בחור שא עיניך וראה וכו' משנה תענית ד, ח. ולכן היתה מתפללת על אלו הבחורים שבאים לראות אותה ולהסתכל בה שלא יכשלו בקרי בלילה מחמת הרהור שיהיה להם מצד הראיה והסתכלות שראו והסתכלו בה אבל הבתולה אין דרכה להסתכל ולראות בבחורים בעבור שתברור לה בחור נאה כדי שתהיה צריכה להתפלל על הרהור. ועוד אם הסתכלה וראתה את הבחורים שבאים לראותה כדי להנשא, אין לה מכשול של קרי כמו שנמצא באיש ודבר זה מוכרח שבקשתה הוא על אופן זה ואין כונתה לומר שלא יכשלו בה בני אדם לאונסה ולשכב עמה דעל זה אין צריך להתפלל כי כל אשה תשמור עצמה מן הרשעים וכל שכן בתולה. ומה שכתב הרב עיון יעקב משום דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ברכות לג:, ולא שייך בזה תפלה זה אינו דהא כמה תפלות יש לנו כיוצא בזה כי בברכת השחר כל יום מתפללין הַרְחִיקֵנוּ מִיֵּצֶר מִיֵּצֶר הָרַע וְאֶל תְּבִיאֶנּוּ לִידֵי חֵטְא וְלֹא לִידֵי עֲבֵרָה, וכן מתפללים אחר ובא לציון בברוך אלקינו שבראנו לכבודו תפלות כיוצא בזה ועוד ועוד. גם לפי דבריו איך מתפללת 'אל יכשלו בני אדם אחרים' מאחר דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים? ומה שחשב לתקן בזה לא תיקן כלום! והנה לפי הבנת המהרש"א ז"ל תירץ בני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו דאמרו רבותינו זכרונם לברכה בבא קמא צב. כל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה, ופירשו הכונה שהוא אינו צריך להתפלל על עצמו בפירוש כיון דהוא מתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר ולכן כיון דהתפלל שלא יכשלו בה בני אדם והיא גם כן צריכה לאותו דבר אין צריך שתתפלל על עצמה עד כאן דבריו נר"ו.

6 כְּגוֹן יוֹחֲנִי בַּת רְטִיבִי. הא דלא תירץ אבתולה כלום, דלא אצטריך מאחר דמפרש אלמנה דנקיט התנא בסתם לאו בכל אלמנה איירי אלא בכגון יוחני בת רטיבי תו לא נשאר קושיא בבתולה דגם בזה יש לומר לאו איירי בכל בתולה שמתפללת אלא איירי בבתולה שמארכת בתפלת חובה הרבה דלהכי קורין אותה צַלְיָינִית ואותה בתולה דחזה רבי יוחנן היתה מתפללת תפלה קצרה ולא היתה בתפילת חובה ועוד מן נוסח תפלתה נראה שהיא תמה וישרה ירבו כמותה בישראל ובהאי לא איירי התנא בברייתא דבתולה צליינית.

7 אַל תִּתְיָרְאִי לֹא מִן הַפְּרוּשִׁים וְלֹא מִמִּי שֶׁאֵינָן פְּרוּשִׁים, אֶלָּא מִן הַצְּבוּעִים, שֶׁדּוֹמִין לַפְּרוּשִׁים, שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם כְּמַעֲשֵׂה זִמְרִי וּמְבַקְּשִׁים שָׂכָר כְּפִינְחָס. דקדק מהרש"א ז"ל והלא של זמרי היתה בגלוי ואיך מדמה לה להאי? עיין שם. ונראה לי בס"ד גם זמרי עשה בתחלה במרמה ובהסתר לעיני הרואין שתפס את כזבי והביאה לפני משה רבינו ע"ה ואמר לו זו אסורה או מותרת? ואם תאמר אסורה! בת יתרו מי התירה לך? סנהדרין פב., נמצא הראה לעיני הכל שהוא מגייר אותה כמו צפורה חס ושלום ובאמת לא הוה הכי אלא היתה עודנה ארמית זונה ובא עליה בניאוף. ואומרו מְבַקְּשִׁים שָׂכָר כְּפִינְחָס פירוש מכניסים עצמם בעניינים שאינם שלהם באומרם שהם מתקנאים קנאת הדת כמו שנתקנא פנחס אך באמת כל מגמתם כדי להתייהר ולהתגדל לערבב העולם בריב ומחלוקת ומבקשים ליקח אחר כך בזה גדולה שישימו אותם פרנסים ודיינים באומרם אלו מקנאים קנאת הדין וראויים לכך וכונתם שתשאר שררתם לזרעם וזרע זרעם כאשר היה שכר פנחס בְּכְּהֻנַּת עוֹלָם לּוֹ וּלְזַרְעוֹ במדבר כה, יג.

8 שִׁבְעָה פְּרוּשִׁים הֵם. נראה המה מספר שבעה כנגד שבעה שמות שיש ליצר הרע שהם שבעה רוחות טומאה דכנגדן הם שבעה מדורי גיהנם ואלו השבעה פרושים נמשכין ובאים ונעשים מצד היצר הרע שיש לו שבעה רוחות טומאה.

9 לָא תִּתְּנִי 'פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה', 'פָּרוּשׁ מִיִּרְאָה', דְּאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ. הקשה מהרש"א ז"ל אמאי לא אמר לו לָא תִּתְּנִי 'פָּרוּשׁ שִׁיכְמִי' לפי דברי רש"י ז"ל דהוא גם כן עניינו שלא לשמה כמו שכם שמלו שלא לשם שמים? ונדחק לתרץ עיין שם. ונראה לי בס"ד 'פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה' וּ'פָּרוּשׁ מִיִּרְאָה' עושה מצות דחייב בהם שלא לשמה ולכן בזה יש לומר כיון דעל כל פנים הוא מקיים בזה מצות ה' דחייבו לעשות כן אף על פי שכונתו שלא לשמה יגין עליו זכות המעשה דמקיים חיוב שלו שתהיה אחרי זה כונתו לשם שמים, דהא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ קאי על עסק התורה שהוא חייב בו במצות ה' שצוהו לעסוק בתורה ואף על גב דהוא כונתו שלא לשמה על כל פנים עביד מעשה שהוא חייב לעשותה במצות ה' עליו. אבל 'פָּרוּשׁ שִׁיכְמִי' איירי בעושה מילי דחסידותא שאינו חייב לעשותה מן הדין והוא מתכוין שלא לשמה דדמי זה לענין שכם שמלו שלא לשמה והם לא חייבים מעיקרא במילה כי לא נצטוו בה אלא אברהם אבינו ע"ה וזרעו ולכן זה שעושה דבר שאינו חייב בו וכונתו לשם פניה זרה הרי זה חוטא שהוא מתעטף בטלית שאינו שלו לכבוד עצמו ואין זה עושה דבר שחייב בו כדי שנאמר זכות המעשה דעל כל פנים הוא קיים חובתו בה יגין שתהיה אחר כך כונתו לשמה דהא זה אינו חייב בכך ולא קיים מצות ה' בכך כלל כי לא צוהו בזה כי לזה יאמר השם יתברך מי ביקש זאת מידך לכבד עצמך ולענג חומרך בדבר טוב שלי אשר אני לא צויתיך לעשותו? דודאי זה גרע גם מצד המעשה דאדרבה יותר טוב שלא היה עושה כלל שלא בדבר שבקדושה לצורך חול! משל למלך שגזר על עבדיו שלא ילבשו מלבוש הצבוע בגון פלוני ויהי היום ויבואו שנים עבדים לפניו לובשים מלבוש שגזר עליו אך אחד המלך קראו לבא לפניו ובא והשני לא קראו המלך ובא לפניו, על מי כועס המלך ביותר? על אותו שלא קראו ובא מאיליו ולבש מלבוש זה! אך חבירו שקראו המלך ובא הנה על כל פנים קיים מצות המלך בביאתו לפניו אף על פי שחטא למלך מצד המלבוש. וכן הענין כאן ולכן לא אמר לו לָא תִּתְּנִי 'פָּרוּשׁ שִׁיכְמִי'.

10 אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: דְּמִטַּמְרָא, מִטַּמְרָא, דְּמִגַּלְיָא, מִגַּלְיָא וכו'. קשה מאי מחדש בזה הלא דברים פשוטים הם? ונראה לי בס"ד באלו השבעה פרושים יש בהם רעתם מכוסית בפנים כמו פָּרוּשׁ שִׁיכְמִי שעניינו הוא בלב ואין אדם יודע מה כונתו בלבבו. וזהו דְּמִטַּמְרָא רוצה לומר דברים שדרכם להיות טמונים בלב אלו דמטמרן מעיני בני אדם דמי יודע מה בלב חבירו ויש דברים דעניינם גלוי לעיני בני אדם כמו פָּרוּשׁ נִקְפִי דהכל רואין הדם שותת מרגליו וניקף ברגליו וכן קִיזָאִי הכל רואין אותו דעניינים אלו הם עצמן גלויין לעיני הכל הנה גם כונה שלהם היא גלויה. ואל תאמר אין בני אדם יודעים מה בלבבם דבאמת אנן סהדי דאינו עושה כן אלא לפניה זרה דמי שהוא חסיד אמיתי הוא מסתיר חסידותו ועניינו מבני אדם ואיך יעשה חסידות גדולה כזו לעיני הכל דתהו בה אינשי אלא ודאי כונתו להרע כדי להתכבד ולהתגדל.

11 דְּבֵי דִּינָא רַבָּה לִיתְפָּרַע מֵהַנֵי דְּחָפוּ גּוּנְדֵי. פירש רש"י מתכסין בטליתות ומראין עצמן כפרושין עיין שם. ונראה הכונה שמורידין הטלית שלהם עד סוף פניהם כדי שיחשבום כפרושין ויאמינו בם כהך מעשה דאיתא בירושלמי באחד שהיה מניח תפילין ביום כולו וראהו אחד בערב שבת והאמין בו והפקיד כיסו אצלו ובמוצאי שבת בא לקבל כיסו וכפר זה בכל אמר לאו לדידך מנית אלא להלין דברישך המנית. עד כאן עיין שם. ולכן זה מוריד הטלית עד סוף הפנים שיחשבו אותו לחסיד ויפקידו אצלו בלא עדים ואחר כך יכפור בכל.