בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר כ״ט

מהדורה: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ"ו

מקור שולחן ערוך, אבן העזר כ״ט
1 שצריך ליתן הכסף במתנה שלימה ודין המקדש במשכון או במנה ונמצא חסר או רע. ובו י סעיפים: האומר לאשה הרי את מקודשת לי בדינר זה ע"מ שתחזירהו לי אינה מקודשת: הגה אבל האשה שנתנה לאחד מתנה ע"מ להחזיר לה לאחר ל' יום כדי לקדשה בה תוך ל' ונתן לה תוך ל' לקדושין הוי מקודשת תשו' הרא"ש כלל ל"ה י"א דאם נתן לה מתנה ע"מ להחזיר ואמר לה בהנאה זו שאת נהנית תוך הזמן הרי את מקודשת לי הוי קדושין ר' ירוחם:
2 אמרה לו תן מנה לפלוני ואתקדש אני לך ונתן לו ואמר לה הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו שנתתי על פיך הרי זו מקודשת: הגה ואם היו עסוקים באותו ענין אע"פ שנתן סתם בציוויה ה"ז מקודשת ב"י בשם ר"י וכל זה דוקא שהיא התחילה לומר תן מנה לפלוני אבל אמר לה הוא תחלה והיא אומרת תן לפלוני ע"ל סי' ל' סעיף ח' אמרה לו הלוה מנה לפלוני ואתקדש אני לך והלוה לפלוני ואמר לה הרי את מקודשת בו הוי קדושין כמו במתנה אבל אם הרויח זמן מלוה על פיה וקדשה בו אינה מקודשת ב"י בשם הרשב"א:
3 אמרה לו תן דינר לפלוני ואתקדש אני לו ונתן לו וקדשה אותו פלוני ואמר לה הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו שקבלתי כרצונך ה"ז מקודשת:
4 אמרה לו הילך מנה ואתקדש אני לך נתבאר בסי' כ"ז:
5 אמר לה הילך דינר משלי והתקדשי לפלוני ואותו פלוני עשאו שליח או שלא עשאו שליח ואמר לה אותו פלוני התקדשי לי במנה שנתן ליך פלוני ה"ז מקודשת:
6 אמר לה התקדשי בדינר ונתן לה משכון עד שיתן הדינר אינה מקודשת: הגה וכ"ש אם נתן לה שטר על הדינר דלא הוי קדושין הגה"מ פ"ה בשם הרשב"א אמר לה הרי את מקודשת לי בדינר ותזכה בו בגוף המשכון שאני נותן לך על זה הרי זו מקודשת ר' ירוחם נתיב כ"ג:
7 האומר לאשה הרי את מקודשת לי בק' דינרים ונתן לה אפי' דינר אחד ה"ז מקודשת משלקחה הדינר והוא ישלים לה השאר שזה כמו שאמר הרי את מקודשת לי בדינר זה ע"מ שאתן לך ר' זוז שהיא מקודשת לו מעכשיו וה"ה אם חסר דינר אחד או שהיה רע הרא"ש והרמב"ן ויש חולקין הרשב"א בד"א כשאמר לה בק' דינרין סתם אבל אם פירש ואמר לה הרי את מקודשת לי בק' דינרין אלו והתחיל למנות לתוך ידה וי"א דבחדא מינייהו כגון שאמר ק' דינרין אלו או שמתחיל למנות הרא"ש והטור אינה מקודשת עד שישלים לה ואפי' בדינר האחרון שניהם יכולים לחזור זה בזה אלא א"כ אמר לה דינר החסר יהא עלי במלוה ונתרצתה וכן אם נמצא מנה חסר דינר או נמצא מהם דינר נחושת ולא הכירה בו תחלה אינה מקודשת ויכולין לחזור בהן דעת רש"י וי"א דאפי' בלא חזרה אינה מקודשת הר"ן פ"ק דקדושין עד שיאמר לה אח"כ התקדשי בזה ושתקה ואם יכולה להוציא ע"י הדחק ה"ז מקודשת:
8 האומר לאשה התקדשי לי בדינר זה ע"מ שאשלים ליך מנה והיא אומרת על מנת שתשלים לי ר' והלך זה לביתו וזו לביתה ולא הסכימו ביניהם ואח"כ תבעו זה את זה וקדשו ונתן לה הדינר אם האיש תבע את האשה יעשו דברי האשה וישלים לה ר' ואם האשה תבעה את האיש יעשו דברי האיש ולא ישלים אלא מנה:
9 האומר לאשה התקדשי לי בכוס זה אם היה מלא מים הרי זו מקודשת בו ובמה שבתוכו דמצטרפו לשוה פרוטה ואם היה מלא יין הרי זו מקודשת בו ולא במה שבתוכו ואם היה מלא שמן הרי זו מקודשת במה שבתוכו ולא בו לפיכך אם לא היה בשמן שוה פרוטה הרי זו מקודשת בספק ואם היה בשמן שוה פרוטה הרי זו מקודשת ודאי ויש חולקים ואומרים במים בו ולא במה שבתוכו וביין במה שבתוכו ולא בו ובשמן או בציר דגים בו ובמה שבתוכו:
10 היו לו מיני כלים או מיני מאכל או שאר כל דבר ואמרה לו תן לי מעט מאלו ואמר לה אם אתן ליך תהיה מקודשת לי אם אמרה הן ונתן לה הרי זו מקודשת אבל אם אמרה לו תן לי מהן או השלך לי או דברים שענינם לא תשחק עמי בדברים אלו אלא תן לי בלבד ונתן לה אינה מקודשת: הגה ואם אמר לה בשעה שהוא נותן לה הרי את מקודשת לי וקבלה מקודשת טור בשם הרא"ש ואם קבלה בשתיקה רק חזרה ואמרה תן לי או השלך וכיוצא בזה אינה מקודשת כך משמע מדברי הרא"ש וכל זה בהתחילה היא לומר תן לי מעט אבל אם התחיל הוא לדבר אם אתן לך תתקדש לי ואמרה לו בל' שחוק הן וקבלה ממנו הוי ספק קידושין סברת הר"ן וכן אם היה שותה יין ואמרה לו תן לי כוס אחד ואמר לה אם אתן לך הרי את מקודשת לי בו ואמרה השקני או תן והשקה אותה אינה מקודשת שאין הדברים נראים אלא השקיני בלבד ולא תשחק עמי בדבר אחר ואם אמר בשעה שנתנו לה הרי את מקודשת לי וקבלה מקודשת:
פירוש בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר כ״ט
1 אינה מקודשת כ' הב"ש כ' תשו' רש"ך וכו' ובש"ג כ' כשמקנה לה ע"י סודר מנה להתקדש בה לא הוו קדו' ובסמוך אכתוב עוד מזה ור"ל ס"ק י' כ' בשם הש"ג בלשון זה והא דס"ל אם מקנה לה טבע' ע"י ק"ס לא הו' קדו' כמ"ש בסמוך ולע"ד בב' המקומות לא העתיקו כהוגן דהכא שכ' כשמקנה לה ע"י סודר מנה דמשמע מנה בעין זה א"א להתקיים דאין מטבע נקנה בחליפין ומה שכ' בשמו ס"ק י' ועשה פלוגתא עם רש"ך זה לא מצאתי כלל וזה ל' הש"ג כאשר מצאתי אני לא אמרו שאין האשה נקנית בחליפין אלא כשדעתה להתקדש במנה ונותן לה קנין כדי לקיים הקידושין והוא יתחייב לה המנה וע' תו' רי"ד תמצא שיטה זו מבוארת ובאמת זה ענין חליפין גמור הנהוג בכל עניני מכירה שהמוכר מחויב ע"י זה בקיום המקח והלוקח נתחייב בהדמים דרך חיוב ולא במנה בעין ולפ"ז נמי לא יפה כ' בשמו ס"ק י' אלא משום דנעשה עי"ס ודומה לחליפין אלא זה חליפין גמור ואולם זה ברור שפי' זה אינו אלא לשיטת הראב"ד שבס"ק י' דאלו להרמב"ן ק' כיון דעיקר דעתה להתקדש בעד המנה שנתחייב ת"ל דעיקר הקידוש' אגיד גבי' ומינה דלפ"ז מ"ש שהש"ג חולק על רש"ך לע"ד אינו דשני דין דש"ג דעיקר קיום הקדוש' ע"י הק"ס שהוא חליפין ממש משא"כ דין דרש"ך שמקנה לה חפץ בעין ע"י ק"ס ודעתה להתקדש בעד החפץ שתיקנה ע"י הק"ס והברור בעיני אף שתשו' רש"ך אינה לפני ר"ל שהקנה לה הטבעת ע"י סודר שלה כדין בכלי' של קונה וא"כ מ"ש שקנתה הטבע' בהגבהתה ומ"ש ע"י ק"ס ואין זה דומה כלל לחליפין ומכ"ש לדין הש"ג שהוא גוף חליפין בכליו של הבעל שהוא הקונה אותה אך צ"ע בש"ג אולי ימצאו אף דבריו כי לא ראינו וכו' וגם מה שכ' ס"ק י' דרש"ך אתי' כהראב"ד ולהרשב"א לא הוי קדו' כיון דאגיד גבי' זה נמי לע"ד להנ"ל ליתא דע"כ ל"א הרשב"א אלא במנה שנתחייב שאין כאן דבר שנקנה בעין אלא שעבוד דאית לה עלי' ודומה למקדש במלוה כיון דלהוצאה ניתן כמבואר בח"ר ופ"י אבל טבעת בעין שמיד שמקניהו אינו אלא פקדון גבי' וכל היכא דאיתא ברשותה איתא מה זה ענין למלוה:
2 הג"ה אמרה לו הלוה מנה כו' כל האחרונים תפשו על הרשב"א וז"ל הב"ש אע"ג הערב לא נשתעבד מ"מ בקדו' מה שהרויח זמן ללוה על פיה הוי כאלו נותן פרוטה לפלוני בשבילה עכ"ל נמצא לדבריהם הוי כאלו קיבלה פרוטה זו דאל"ה במה מתקדשת ואולי י"ל הרשב"א דהא קי"ל ערב אחר מתן מעות נשתעבד ע"י קנין ולפ"ד י"ל דה"ה אם המלוה נותן לערב פרוטה שבשכר זה ישתעבד נקנה לשעבודו בפרוטה זו אף לאחר מ"מ כמו אשה ועבד עברי שנקנים בכסף ואף ק"ו הוא מאשה דלא נקנית בחליפין וכן משמע במס' ב"מ דף מ"ח דבמידי דלא מחוסר משיכה נקנה ונשתעבד בכסף ע"ש בתו' ד"ה בלן אמת שלא מצאתי דין זה מבואר מ"מ לפ"ר הכי מסתביר אך צ"ע כי י"ל שערב מפני שדומה לאסמכתא אף על ידי כסף לא משתעבד כי היכי דלא מהני כסף באסמכתא. וקודם מתן מעות שאני כפי' הרשב"ם בבא בתרא דף קע"ג ע"ב ד"ה גמר ומשתעבד בלב שלם ושליחותא דערב קא עביד מלוה כאלו הוא עצמו הלוה אך הא ניחא לשיט' הרמ' שאף ע"י שטר לא נשתעבד אחר מ"מ אבל לשטת הרשב"א שע"י שטר נשתעבד כדאי בח"מ סי' קך"ט בב"י בשמו י"ל דה"ה עי"כ וא"כ אלו נאמר דהנאה זו תהא גבי האשה ש"פ הכל ק' אף אחר מ"מ יהא ערב משתעבד ונימא הנאה זו המגיע לו שעל פיו הרויח המלוה זמן ללוה תהא כאלו קיבל ש"פ בשכר שיהי' ערב אלא ש"מ דהחכמי' עמדו על סוף דעתן דב"א דהנאה כזו שאינו מוציא ממון מידו אינה נחשב פרוטה לגבי אינש אחרינא ודוקא לגבי הלוה עצמו הנאת הרווחת זמן שוה פרוטה אבל הערב לדידי' לית לי' הנאה זו ומה שע"פ נעשה לא נעשה הוצאות ממון והיינו שלא על אמונתו הלווה להכי אינה אצלו הנאה של כלום ואינו נשתעבד על ידה וה"ה אשה דלא מקני' בו:
3 אמר לה הילך דינר משלי או שלא עשאו שליח ואמר לה אותו פ' התקדשי וכו' משמע דוקא שאמר לה אבל ברצוי למעשיו לחוד לא מהני וכן איתא בבח"ר דף ז' שחולק על העיטור שכ' אע"ג דלא ארצי' אלא בתר דקדשה לה אודעי' לההוא גברא ואירצי בעדי' מקוד' לא נראו דבריו ומיהו תמיה לי למה לן לא רצוי' מעיקר' והא זכין לאדם שלא בפניו וכו' ואפשר דהכא חובתו היא דשמא באחרת ניחא לי' וכל כמה דאגיד כו' ובתר הכי מביא ל' הרמ' דהכא או שלא עשאו וכו' ואמר לה אותו פ' וא"כ בע"כ לחלק בין אם הפ' אמר לה הכי דכ"ע מודים דעדיף מרצוי למעש' המקדש ומשום אלו בהרצוי צריכי' הקדו' לחול בשעה שקבלה מטעם זכין וכו' ואפשר חוב היה לו בשעה זו כדכ' הרשב"א אבל באמר לה משעת אמירה ואילך מתקדשת וא"כ אם נתאכלו המעות בין הנתינה לאמירה צ"ע וע' סי' ל"ז דין קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה ושוב נתרצה גם ריש סי' מ' גם צ"ע הרי סי' ל"ז מביא הב"ש ס"ק י"ח בשם הר"ן טעם למה שרצוי האב מהני למפרע משום דזכי' הוא לו וכ' נמי דאם לא נתרצה לא הוה קדו' משו' דלאו זכות גמור הוא ומ"מ מהני רצוי והנה אף כי שיטת בע"ה כנראה היא דחויה מכה"פ מ"מ אמינא שבדעתו י"ל מהא דק' מה הוצרך ללמוד הילך מנה מעבד כנעני ולא מקדו' ממש דהיינו קדושי יעוד שהאב מייעדה לבנו כדאי' ברמ' הלכו' עבדים פ"ד וכיצד מייעדה אם היה בנו גדול ונותן רשות לאביו הרי האב אומר לה בפני ב' ה"א מקוד' לבני וידוע בין לת"ק בין לר"י בר יהודה האב הוא שנחס' דלת"ק מעות ראשונות לקדו' נתנו והוא כמו שמקדש בת קטנה עם אותן המעות ולר"י ב"י הא מקדשה בהנאת מחילת שעבודו שעליה ולגבי האב הוה כאלו אמר לה צאי וקבלי קדושיך ומה שתקבל יהא כאלו התקבלתי עכ"פ האב נחסר ולא הבן ובדף י"ט לומד דין קדושי' מיעוד לענין אמירות צאי וה"ה דיש ללמוד דין הילך מנה והתקדשי לפ' ומה שדוקא הבן קם תחת אביו היינו משום שאביה לא התרצה במכירתה אלא להאדון או לבנו ולבע"ה ניחא דאילו ביעוד מצריך הרמ' רשו' הבן ונלמד מן הברי' מדעתו משמע הא אם יעדה לו בלא דעתו ושוב נתרצה אינה מקוד' ואלו בעבד פסק הרמ' פ"ה וא"צ דעת העבד שזכות הוא לו וביארו המפרשים דמ"מ בעל כרחו לא מבואר עכ"פ שברצוי בתר מעשה נמי די וי"ל דלהכי מדמיהו לע"כ כדי להשוותו אף בזה אך ע"כ פשיטא ק' ומה אם האב לגבי בן צריך דעתו תחילה לקדו' יעוד ולקדו' פשוטי' אפי' באחר נימא דיהני רצוי ויש מדהיתה אמה שאני וע' סי' ל"ה סעיף ד' בדין אב שקיד' לבנו ואח"כ נתרצה הבן ולהרשב"א דלשם ע"כ דקדו' יעוד גרועים או דלא ס"ל כמשמעות הרמ' ודוק:
4 הג"ה ותזכה בגוף המשכון כ' ב"ש ולכאור' נראה וכו' כן כ' נמי הריט' אמר רבא אמר ר"נ כו' י"מ אותה אפילו שזכ' לה במשכון מנה שאמר לה זכה בו לשעבוד מנה וקנתה אותו אין כאן משכון דהא לא מטי וכו' וע"ש וא"כ יש לתמוה על הרמ"א ז"ל שסתם כהר"י ואף הב"י סימן ך"ח מביאו בסתם ואולי הר"י איירי באופן זה שנתן לה משכן בשעבוד אפותוקי שלא יהא לה פרעון אלא מזה ושלא תוכל לתבעו בפרעון זוזא אלא שתזכה בגוף המשכן בדינר כעין אפותיקי שבח"מ סי' ר"ז ע"ש בטור סעיף י"ג ובב"י שכ' בשם הרא"ש אע"ג דמצי לסלוקי' בזוזי מ"מ לא חשיב דאי כיון שהמלוה א"י לתבוע פרעון ממקום אחר חשוב כקנוי בידו אפי' בלא מעכשיו דבאופן זה ליכא למימר דעתה אמנה וזה אגוד גבי' דהא אינה יכול' לתבוע זוזא ועכ"פ דעתה נמי על המשכון וממנו קנתה שעור מנה או דינר ויוכל להיות נמי דאיירי דבאופן המוזכר שם בשם רש"י דאף המלוה אינו יכול לסלקו במעות ע"ש וצ"ע בגוף הספר תו כ' הב"ש ואם ל"א תזכה וכו' מהני לענין מתנה ולא לענין קדו' ר"ל אלא אמר אל תחזיר וכנראה מפרש שטת התו' ע"ד שפירשם הפ"י בסוף דבריו ע"ש ולשטתם זה דעת ג' דלא כהרמב"ן ורשב"א דהטעם משום דאגיד גביה דא"כ אף זכי לא מהני וגם דלא כהראב"ד דלדידיה כל דמהני במתנה ה"ה בקדו' ואלו לתו' באל תחזור מהני מתנה ולא בקדו' והטעם אף דנשתעבד מ"מ מנה זו מלוה היא ובהמשכון אין לה זכו' קנין משא"כ במשכן דאחר כל זכות שיש לו בגוף המשכון נותן לה ומה שלמדים מתו' דזכי מהני ע"כ היינו מדכתבו וודאי אי אמר והמשכן יהא שלך ואם לא נפרש דבריהם ע"ד פירש"י שבפ' א"נ הנ"ל באופן שאף המלוה א"י לסלק בזוזא א"י לפרש במה יהא עדיפו' בל' זכי בגוף המשכן לענין שיהא המשכן נשא' בידה שע"ז נראה שסמכו וכתבו בפשיטות דמקוד' היפך שכתבו קודם כיון שלא ישאר ביד האשה וע' ספר ע"י:
5 הג"ה וה"ה אם חסר דינר כ' הב"ש משמע וכו' ואם לא קיבל לא הוי קדו' ולרמב"ן אפי' לא קיבל וכן מדויק כו' ר"ל משום דרש"י ור"ן פירשו אוקימתא זו כגון דאמר לה התקדשי לי במנה ונתן מנה חסר דינר וקיבלו עליו במלוה ש"מ דס"ל דבזה כע"מ דיש חילוק בין מנה חסר דינר לבין נתן לה רק דינר אף דשניהם במנה סת' דבנתן אך דינר סתמא הוה כקידשה על תנאי שישלים משא"כ בנתן צ"ט אינה מקודש' אף למ"ד לא כסיפא לה עד שיקבל עליו במלוה דאל"ה לא הו' סתמא על תנאי משא"כ הרמב"ן דסמך ליפסק דמקוד' על הבריי' דקתני מנה זה והיה חסר אינה מקוד' נשמע הא מנה סתם אפי' חסר דינר מקוד' ומה דאמר ר"א התקדשי לי במנה ונתן דינר ל"א דה"ה בנתן צ"ט נמי מקודש' וישלים ש"מ דס"ל תמיד תנאי הו' ואפי' לא קיבל עליו בפירוש וכן משמ' מהרמ' מדכתב ונתן אפי' דינר א' ומשמע ומכ"ש נתן צ"ט: