בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר י״ב

מהדורה: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ"ו

מקור שולחן ערוך, אבן העזר י״ב
1 עידי גט וכן עדים שהעידו מיתת הבעל אם רשאים לישא האשה ההיא. ובו ד סעיפים: המביא גט שצריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם וכן העד האחד שהעיד לאשה שמת בעלה לא ישאנה משום חשד ואם כנס לא יוציא אבל המביא גט שאינו צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם מותר לישא אותה כיון שאינה נשאת על פיו ושני עדים המעידים לאשה שמת בעלה מותר אחד מהם לישא אותה שאין שנים מצויים לחטא בשביל אחד ועיין בטור זה עצמו סימן קמ"א: הגה בתשובת הרא"ש שהביא בא"ע וי"א דאף בשנים אע"ג דשרי מ"מ בעל נפש ירחיק מזה הגהות מיי' פרק י' דגירושין וכלבו ותוספות דיבמות:
2 אשה שנדרה הנאה מבעלה ולא הפר לה ובאה לפני חכם להתירה ואסרה שלא מצא לה פתח להתירה לא ישאנה שמא יאמרו אסרה כדי שישאנה ואם כנס לא יוציא וה"מ ביחיד מומחה אבל בי דינא לא חשידי ומטעם זה אם מיאנה או חלצה בפני ב"ד יכול א' מהם לישא אותה:
3 וכלם שנשאו לאחרים ונתאלמנו או נתגרשו מותרות לינשא להם:
4 וכלם שהיו להם נשים באותה שעה ואחר כך מתו או שנתגרשו והיו הנשים הן שהרגילו את בעלהן לגרשן הרי אלו מותרות לינשא להם לכתחילה היו נשותיהם חולים ומתו לא יכנסו נ"י פ"ב דיבמות וכל אחת מהם מותרת לינשא לבן העד שהעיד לה או לבן החכם שאסרה על בעלה או לשאר קרובים דליכא למיחש שיוציאום מבעליהם בשביל קרוביהם:
פירוש בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר י״ב
1 וכן העד האחד המעיד מל' זה הי' משמע דוקא ע"א המעיד הא במסיח לפ"ת דלא נתכוין להעיד מותר לישאנה אמנם מדכ' הרשב"א יבמות כ"ה ד"ה גזלן דד"ת וק' דא"כ כי אקשינן מינה למתני' לימא מתני' במל"ת ולא תי' דא"כ אמאי לא ישא משמע מיני' דאף מל"ת אסור. וצ"ע קצת דהא אלו הי' שייך בעדות כזה לחשוד במכוין אמאי גזלן דד"ת כשר בו:
2 ואם כנס לא יוציא עיין ב"ש ועם שלע"ד מה שכתב להסכים דעת התוספת עם הפוסקים אינו דאטו למ"ד הוציאה קתני מי לא אירי' שהוציאה ע"י קלד"פ דהא מן הבעל ליכא למ"ד שמוציאין בע"כ ע"י קלא דבתר נשואין כמבואר סי' י"א וברנון בעלמא דאפשר דגרע מקד"פ פשיטא דאף מן הנטע' א"מ. מ"מ לדינא פשיטא אחרי שהרמב"ן ראה ראיות רשב"א מן התוספת וגם הרגיש בדברי רבותינו בעלי התו' ומ"מ ביטל דעתו נגד כל הראשונים מי יוכל להכריע להוציא אשה מבעלה:
3 אבל המביא גט שאצ"ל כ' ב"ש משמע אפילו בא"י וכו' זה בעדי' דלא כדברי הרשב"א שכ' ומסתברא לי דבא"י נמי היכא דאמר בפ"נ ל"י את אשתו משום דהתם נמי עלי' דידי' קסמכינן וכו':
4 הג"ה וי"א דאף בשנים כ' ב"ש ס"ק ד' וה"ה בג' כו' ט"ז ולפ"ר מוכח הכי מהסוגי' דא"א דיש חלוק בין ג' לב' מה מקשה טעמא דב"ד ומ"ש וכו' דילמא מה דמקפיד על ב"ד משום ישאנה דמשמע אפילו לבעל נפש א"ו דאין חלוק וכראיות הט"ז דשם נמי קאי על דן את הדין דאיירי נמי בב"ד כמבואר בתו' חולין ומ"מ קתני אבל אמרו וכו' אך ק"ק באמת ל' ישאנה דמשמע אפילו ב"נ אין לו לחוש אמנם הט"ז כ' תו' דמשמע לי' מדהשמיטו הכא הרמ' ורא"ש וטור דנראה לו דהך אבל לא קאי אלא אמקח דיש חשד ששניהם יחד חתמו שלא כדין להנאתם אבל בעדו' אשה אפי' לב"נ שרי דאיתתא לבי תרי לא חזי' וי"ל דהוציאו זה באמת מל' ישאנה וצ"ע: