3הפרק השני4יבאר הענינים ראוים להשים פנות מיוחדות לזאת התורה.5ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי וגו':6אחר שהנחנו ראשונה שהיה סדר המועדים הלזה ספר זכרונות הרשום בכתב מפורש למען דעת כל עמי הארץ הפנות השרשיות באשר הם בעלי תורת מרע"ה חוייב שיונחו פרקיו בשרשים והפנות המיוחדות אליה לא בזולתם ואם היו לה הכרחיות. וזה שלא כל מה שלא יצוייר מציאות תורת אלהית זולתו הוא עקר מיוחד אליה שא"כ יהיה מציאות הטבע והיות האדם שכלי או בעל בחירה עקרים לה כיון שא"א לשום תורה זולתם. אמנם כיון שהדברים האלה הם משותפים לבעלי תורה ולזולתם מבעלי העיון ושאר האמונות הנה אינם ראויים שיושמו עקרים מיוחדים לה. ומזה הטעם הוא מבואר ג"כ כי מציאות השם ואחדותו ובלתי היותו גשם וכח בו אף ע"פ שתניחם התורה ותזהיר עליהם מאד כהזהיר על הרציחה וניאוף וזולתם הנה אינם עקרים מיוחדים לה כי כל חכמי הפילוסופים חייבו אמתתם במופתים מוחלטים עם שלא הודו בתורה האלהית. ומהראוי שהתורה האלהית הזאת והעקרים המיוחדים אליה יתהפכו יחד כהתהפך הגדר בנגדר עד שנאמר שכל בעל תורה האלהית יאמין אותם וכל מי שיאמינם הוא בעל תורה אלהית. והנה לזה לא הושמו במועדים האלה סימן ורושם מיוחד לשום אחד מהם אבל שמו אותם שזכרנו ראשונה שלא נשתתף בהם שום אומה ועיון עד שנתפרסמה התורה האלהית בעולם משתתפת בקצתם או ברובם להדמותם לאלהיות עם היות שההבדל ביניהם נכר ומבואר מהצדדים שביאר הרב המורה פ"מ ח"ב.והנה הגדול מהם והראשון לכלם הוא אמונת חדוש העולם ואמר ששת ימים תעשה מלאכה וגו'. כי עקר מה שצריך להתיחד באמתתו כל בעל דת האלהית הוא שהאל יתעלה המציא העולם כלו וחדשו אחר שלא היה ברצונו המוחלט באותו עת שעלה במחשבתו ובאותו אופן אשר ישר בעיני היוצר לעשות כי באמונה זו יכול לקבל ולקיים כל שאר העקרים אשר תניחם אח"כ ומזה הטעם התחילה התורה ממנו בלי ספק. לא כמו שכתב החכם בעל העקרים בתחלת ספרו שהסב פני הספור ההוא האלהי ושנה את טעמו אל עקר מציאות השם יתעלה ואמר כי הוא היה העקר הראשון אל התורה האלהית מה שביארנו ביטולו אלא האמת הברור שחדוש העולם בעצמו הוא העקר המיוחד אליה כמו שהזכירה אותו בפי' שאפילו נודה מ"ש שם שחדוש העולם מאין אינו הכרחי לאמונת התורה הנה חדושו באי זה אופן שירצה רצוני מהיולי קדום על כרחנו היא עקר שכל התורה כלה תלייה בו ואל החדוש הזה אשר הוא עקרי אליה תכוין בהתחלתה בו. ולזה לא דקדק הכתוב לומר בראשית ברא אלהים מאין את השמים ואת הארץ כי לא הקפיד רק בשיודע לכל שהוא ית' חדשם והמציאם להעמידם על זה התוכן שהן בו כי העושם יכול להחזירם תוהו ובוהו כאשר בתחלה והנה להיות העקר הזה מיוחד לכל המצות האלהיות כיון בתכלית הדיוק לצמצמו בהקדמתו שמות כ׳:י״ב למצות כבד את אביך וגו' וללא תרצח וללא תנאף ולחביריו וכו' כמו שכתבנו שם. הנה שאין לפקפק בשחדוש העולם שהשבת הוא סימנו ורושמו הוא העקר הראשון המיוחד לתורה מאלהית. ולפי שכבר ביארנו מה שבידנו בענין מצות השבת הנכבד והנורא בפרשת ויכלו שער ד' ובפרשת ויקהל שער נ"ה ופירשתי שם רוב הפרשיות הנוגעות בעניינו אקצר עכשיו בהזכיר לבד כי הוא עקר ראשון אל התורה האלהית אשר לצורך צירוף העקרים יחד מנאו הנה כי על כן נאמר בכאן שבת שבתון מקרא קדש מה שלא נאמר כן על השבת בשום מקום כי השבת הוא עצמו קדש וכל המועדים המה קרואיו כי לזה נקראים כלם מקראי קדש לא שהוא קרוי אצל קדש אחר זולתי במקום הזה שהוא קרוי עמהם לצרכם כמו שאמרנו שם. וזה מה שראוי עתה לדבר בזה הפרק:
