עקידת יצחק מ״ה

1 יבאר כי יגיע יותר תועלת היות עשרת הדברים ענינים אנושיים והמוניים מהיותם דרושים ועמוקים: ויבאר סדר הדברות על ערך מערכות השמים וגו':

2 וידבר אלהים את כל הדברים. אנכי יי אלהיך וגו':

3 דרש ר' עולא רבא אפתחא דבי נשיאה מאי דכתיב תהלים קל"ח יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך. מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך: בשעה שאמר הקב"ה אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש כששמעו כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך חזרו והודו למאמרות הראשונות. רבה בר יצחק אמר מהכא שם קי"ט ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך וכי ראש דברך אמת ולא סוף דברך אלא מה סוף דברך אמת אף ראש דברך אמת קידושין ל"א..

4 אין ספק כי עוצם החרדות ורוב הזמנות אשר תעשינה ע"י איש חכם ונבון אל דבר מהדברים יעידו ויגידו על גודל הדבר ההוא ועוצם מעלתו. הלא תראה צוה אלישע לאמר אל השונמית הלז הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת ומה לעשות לך היש לך לדבר אל המלך או אל שר הצבא מלכים ב ד׳:י״ג: כי הוא שיער שאותן חרדות לא תחדש אותן אשה חכמה כי אם אל תכלית גדול מתיחס עמהן עד שיהיה עסקו עם המלך או שר צבאו. והנה כאשר אמרה שם בתוך עמי אנכי יושבת לא נתישבה דעתו עד שחזר ושאל לגיחזי נערו ומה לעשות לה שא"א שאשה גדולה כזאת תעשה גדולות ללא תכלית גדול מפורסם עד שלזה נתעורר גיחזי ואמר אבל בן אין לה ואישה זקן שהוא התכלית היותר גדול ששער אצלה ומיד אמר לה למועד הזה כעת חיה את חובקת בן. ועם שנתבאר' הכוונה ממה שתלה הנביא החרדות ההנה בדברי עצמה הנה יותר מזה תתבאר ממה שהעיד הכתוב מכוונתה באומרה שם הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא עובר עלינו תמיד נעשה נא עליית קיר וגו'. וזה כי כאשר ראתה כי הוא מתמיד לעבור עליהם יום יום מה שלא חשבה כן מתחלה גזרה בדעתה שראוי להחרד לקראת איש האלהים הקדוש ההוא ולעשות לו בית וועד לכבוד קדושתו שלא תתחלל עמהם כי ראתה כי בזה היא מרבה בכבוד שמים. וירא אלהים טוב כוונתה בחרדתה ורצה שיצורף אליה טוב גדול ותועלת מפורסם חלף עבודתה. ושני הענינים יחד יעידו על מה שאמרנו שההזמנות הגדולות הנעשות ע"י כל בעל דעת הן עדות לעולם התכלית וגדולתו. וכבר נודע מה שאמר המליץ לא יחשב פועל חכם להכין כלים משקלם עשרת אלפים ככר כסף לעשות מחט ברזל אחת. ובקשו להם תכליות נעלמים לאלו הנמצאות הנוראים מלבד מה שהורגש מהם מהנהגת זה העולם ותועלתו כמו שאמר המליץ פ' י"ב אבל יצרם בתכונה ותבונה לא ידעה בלתו וכו'. וכל זה כדי שיהיו התכלית בהם מתיחסים אל ההכנות והפעולות הקודמת. האמנה שכבר כתבנו בזה מה שיאות לפי השכל והדת בשער ה' ת"ל. והנה בטענה זו בא משה ע"ה להליץ לפני השי"ת במעשה העגל כשאמר שמות ל״ב:י״א למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת ממצרים בכח גדול וביד חזקה לומר שאם יחרה אפו בהם על זה האופן יאמרו שכל הגדולות והנוראות ההם אשר עשה עמהם לטובתם יהיו ללא תכלית וכבר יהיה שמץ גדול בפועל שיכין כלים עשרת אלפים ככר ללא דבר וזה מה שיביא לאמר שכל הגדולות ההם לא נעשו אלא בבחינה רעה והוא שהכין כלי חצים ומות אל המצריים להוציא ישראל מתוכם להמיתם במדבר והרי יהיו ההכנות והפעולות הקודמות בענין התכלית ומתייחסות אליו והוא אומרו שם למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים ולכלותם מעל פני האדמה וכבר יהיה זה שמץ גדול מהראשון. ולזה אמר שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך שלא יאות לכבודך שיאמרו כי בבחינה רעה באת עליהם מתחלה ולזה וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו כי ראה טענתו חזקה לשישא אותם וינהגם באהבה וחבה ושימשכו טובותיו עמהם באופן שיוכיח סופן על תחלתן. ועל זה אנחנו סומכין באשר אנחנו שם במצב הדלות והשפלות כי יעשה למען שמו המחולל בזרים לאמר איה אלהיכם ואיה כל נפלאותיו אשר עשה מימי קדם וכמ"ש יחזקאל ל״ו:כ״ג וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגוים אשר חללתם בתוכם כי אני ה' נאם ה' אלהיכם בהקדשי בכם לעיניהם ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם וזרקתי עליכם וגו'. הנה שיסוד הברית הזאת הוא אמתת ההקדמה שהנחנו מהתחייב מההזדמנות וההכנות הגדולות תכלית או תכליות גדולות ונוראות מתיחסות אליהן. ועתה כמו כן כאשר בא האלהים להרעיש שמים וארץ לעשות נוראות ופליאות עצומות במעמד הגדול והנורא הזה אשר לא היה כמוהו מן העולם וכמ"ש דברים ד׳:ל״ג השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש וגו' כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים וגו'. וכבר נתפרסם שם מציאות חבור כל הדברים הגדולים בתכלית הגדולה להשמיע להם שם עניינים גדולים ונוראים גם כן בתכלית המעלה. אם מרוממות המלמד והרב ית' שמו. ואם ממעלת המעמד בתכלית פירסומו ומוראו. ואם הפלגת רוב התלמידים השומעים הלכה מפיו אשר יש בהם הרבה מששים רבוא הגברים לבד מהנשים והטף וגם מדרגת האמצעיים והם הזקנים שבדור ואהרן וחור ועל הכל משה רבן של נביאים עליו השלום אשר כל אלו הן הכנות והזמנות גדולות בתכלית הגדולה כל אחת מהם לפי טבעה המחייבות שיתחדשו שם הלמודים היותר מעולים. וביאר הדרושים העמוקים האלהיים ויודע להם אז מפי הגבורה אמתת הדבר בכל השאלות העמוקות אשר נואלו בהם דעות כל הפלוסופים כי הנה אחר שהודיע שם שהוא ית' ברא העולם בששה ימים ראוי היה שיודיעם איך יושפעו רבוי הנמצאות המתחלפות בשווי מסבה אחת פשוטה בתכלית הפשיטות. או איך הושפע מהנבדל הראשון הגלגל עם היותו בעל חומר ולא עוד כי גם צורתו ומניעו. גם בעניני הידיעה האלהית איכה ידע את הדברים הרבים והמתחלפים בידיעה אחת פשוטה מכל צד. גם הדברים המתחדשים בלי התחדש בו ידיעה כלל גם העתידים בלי התלות בהעדר גם הצודק משני קצות האיפשר במעשים הבחיריים מבלי הכרעת מציאותו. או שיודיעה נאמנה אם הגלגל הוא בעל נפש או לא ותכלית תנועותיהם ומספרם האמת. וכיוצא מאלו הדברים אשר נתחבטו אליהם כל החוקרים אשר מעולם ועד היום לא הוסכמה בהם בדעתם ולא הגיעו עד סוף תכונתם. ויהיו נא אישי העם הזה המסוגל מיושרים בהם באור הדעת האלהים כמו שהיה הענין בשאלת חדוש העולם כי הוא לבדו נמצא בכל המאמרות מתיחס אל המעמד ההוא כפי הנזכר כי הנה מאמר כבד את אביך ומשם ואילך הוא מבואר שהם דברים טבעיים הכרחיים אל החיים אשר כל האומות מלפנים וגם אחרי כן נפלו על אזהרתם בהם מבלי שיעמדו רגליהם על הר סיני. אמנם אנכי ולא יהיה לך כבר כתב הרב המורה פרק ל"ג חלק ב' כי מגבורת המופת שמעום כמו שחייבו אותם הפלוסופים כלם במופתיהם המוחלטים ומשם באמת יחוייב מאמר לא תשא את שם ה' וגו'. כי כל אשר אמרו בסבה ראשונה הודו במעלתה ורוממותה. והנה אם כן לא נזכר שם דבר מחודש אשר לא יספיק אליו השכל האינושי זולתי מאמר זכור את יום השבת והיה ראוי שיהיו כלם כמוהו או מהדברים אשר נבוכו עליהם החוקרים כמו שאמרנו. ואולם היותם על האופן שהיו הנה הוא כנגד ההקדמה שביארנו מהיותם בלתי מתיחסים אל ההכנות וההזמנות אשר נעשו אליהן במעמד ההוא הנכבד והנורא. ועל זה האופן בעצמו יש להפלא ממה שכתב אלו העשרת הדברים בשני הלחות האלהיות עם הפליגו בפלאי מעשיהם באומרו שמות ל״ב:ט״ז והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא שכבר נראת ההכנה ממעשה הלוחות גדולה מאד ממה שיאות לענינים הכתובים בהם כפי הנאמר. והנה באמת העיון הזה אינו קטן הערך וראוי לשום אליו לב כי בהבנתו ובנפול על אמתתו יובן בטוב סוד המעמד ההוא וטוב תכליתו שהוא יחד שכל ההצלח' הפרטית התורנית תלויה בו. וזה כי בטוב ההשקפה יתבאר כי עקר המעמד הנכבד והנורא ההוא לא היה ולא נברא להשלים בו האנשים מהסכלות ההעדרי הטועים בעניני האלהיים בלי טענה ביחס לו ית' כפי דמיונם תוארים ופעליות או הפעליות לא יכילם טבע האלהות כפי העיון הדק כי השבוש בכמו אלו הענינים לא יביאם לידי כפירה ולא אל הקל במצוה ממצותיו. אמנם היתה כוונת המעמד ההוא לתקן בו הסכלות הקניני אשר נפלו עליו מעייני הפלוסופי' בחקירת' אשר באו בחוזק טענותיהם המזוייפות לקיים אלוה בעולם כפי רצונם ועיונם כי הנה הם מודים במציאותו אבל כופרים ביכלתו על ממשלת הטבע ובידיעתו באלו הענינים האפשריים ובהשגחתו על כתות האנשים והשכירו והענישו אותם על פי מעשיהם וכבר כתבנו זכרם בשער כ"א ול"ט כי הנה אלה הם האנשים הצבועים הנושכי' בעם שנואי התורה האלהית ואויביה המסיגים את גבולה ומרחיבים גבול צרתה המכלים רגלי יוצאיה ובאיה ומגרשי' מאהליה כל בני מחמדיה יותר מכל כתת האנשים החטאים בנפשותם בכל מיני עכ"ום שבעולם ואלו הם אשר גברה ידם בזמן ההוא אשר היו מכחישי' פמליא של מעלה כמו שנודע מכפירותיו של פרעה אשר באו עליהם שלשה סדרי המכות על דרך המופת כמו שביארנום בשער ל"ו והמה אלה אשר נתפשט כחם תמיד בכל הדורות הנמשכים והם אשר צררונו מנעורינו להביא עלינו השוד והשבר בהגלות הבנים מעל שלחן אביהם וגם עד זקנה ושיבה לא עזבונו כי הם אשר האריכו קצינו והמשיכו תוחלתנו. והנה לתקן עולם במלכות שדי בא האלהים במעמד הנורא ההוא ולהפנות מפנינו כל אלו הדעות הנפסדות אחד לאחד כדי לקבוע אמונת ההשגחה האלהית בעולם אשר היא יסוד כל האמונות והצלחות והוא העני אשר היו המון עמנו מפקפקי' עליו ומספקי' בו כמ"ש במסע אשר נעתקו ממנו לסיני שם ט' היש ה' בקרבנו אם אין כי תמיד כל היום היו חושדים כי מרוב גדולתו ועוצם רוממותו אינו משגיח בהם ואינו מבחין בעניניהם וזו היתה ?נסבה למה שהיו רבים ועצומים מהם ממאנים לצאת לחפשי כי אמרו שטוב להם עבוד מצרים ממותם במדבר בלא אדונים ויאוש הבעלים ושאשר יתהלכו שם בפח ההפקר ילכדו ומבלי משים לנצח יאבדו. והנה באמת אם הי' מיחד שם הדבור עמהם בדרושי' ההם העמוקי' אשר אמרנו ראשונה הנה היה מפליג ומרחיק הכוונה מאד כי כל מה שיסופר מהענין ההוא הוא מפליג אותו יתב' מן הדעת האנושי ומבהיל אותו עד שבסוף הידיעה כלה צריך שנאמר שהוא ית' נמצא ולא במציאות מה ולא במהות אחד ולא באחדות קדמון ולא בקדמות יודע ולא בדעת רוצה ולא ברצון חי ולא בחיים פועל לא ביד ולא במאמר ולא במחשב' מניע ולא בפגישת ולא בצווי ולא בשום אופן שיפול עליו לב האדם כי זה וכיוצא בה הוא הנרצ' בענייני הדרושים ההם ודומיהם וזה כל פרי חכמתם ופלפוליהם. השמע עם קולות אלהים כאלה הן בעודם שם ישכילו ויציירו אותם באמתת' ברוח הקדש אשר היה שם עליהם. אמנם בהשאר אחר כך הדברים כפשוטן בזכרוניהם ואף כי בעט ברזל ועופרת במכתב אלהים על הלוחות חרות יכתבון הכל נשכח מזכרם במעט זמן והקושיות והספיקות כולן ישארו במקומן וכל שכן לבנים ולדורות הבאים השומעים אותם שהכל יהי' כדברי הספר החתום ולא יוקח משם רק מה ששיעורו ממנו ראשונה והוא כי גבהו דרכיו מדרכנו ושאין שום השגחה בעסקנו ופרטינו כ"א למשיגים בחושים ההיולאנים כמותנו ומה בצע כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו. לזה היה מחכמתו יתעלה לדבר אליהם במעמד ההוא המאמרים המיוחדים והמסוגלים להשקיט יראתם ופחדתם ולוותר אצלם כל דקדוקי הפילוסופיות העמוק ההוא הנמצא בין חכמי האומות ולתאר העניינים העיונים ההם בדעות צודקות ואמונות אמיתיות עם הצנע לכת גם אלהיהם כמו שכתבנו בשער כ"א הנזכר וכמו שמוותר בזולת זה במלאכת המשכן ועבודתו כאשר יתבאר שם שער מ"א בע"ה והיה כל זה כדי שיהיה מה שישאר מהם ברעיוניהם והמכתב החרות על הלוחות מקיים תמיד עוצם האמונה בהשגחתו יתברך הפרטית אשר הוא עקר ושרש הצלחת האדם ולזה אפילו בהכרתו עמהם והודיע טבעו אליהם לא אמר רק אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים והוא מה שיבא לידי חבה וקירוב כי הוא התירם מיד המלך העריץ אשר היה המונע קורבתם עד עתה ומעתה הוא אלהיהם והם לו לעם. ואמר לא יהי' לך וגו' לא תעשה לך וגומר. לגמור ולהשלים חפשיותם ושחרורים מכל הכנעה עבודה ושעבוד כמו שנפרש אותו יפה בבואנו אל הביאור ב"ה. ולא עוד אלא שאיימם מאד אם לא ישארו באותו חפשיות כמ"ש כי אני ה' אלהיך אל קנא ואחר אמר לא תשא וגו'. כי זה לבדו מה שיושאל מהם שיזהרו בכבודו כמנהג המלכים שנזהרים מאד מלישבע בחיי ראשם לשקר או לשוא כי הוא טכסים מלכות מעתה הודיעם כי הוא אשר ברא את השמים ואת הארץ אשר מטעם זה ישורש כח בידו לעשות כל אשר חפץ בהם לתת שכר טוב להולכים בתמים ועם כל הגדול' והגבור' הזאת יביט אל עני ונכה רוח לעשות חסד ומשפט וצדקה בארץ כי באלה חפץ. והתחיל בהנהגת הבית ואמר כבד את אביך ואת אמך וגו'. כי הוא דבר נרצה ונחמד בעיני הכל גם בעקרים גדולים מהנהגת המדינה ותקון השכנות לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה ולא תחמוד שיכללו כל מיני עסקי האדם וקורותם על דרך שאמר תהילים ס״ח:ה׳-ו׳ סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו וסמיך ליה אבי יתומים ודיין אלמנות וגומר. וכן אמר משה דברים י׳:י״ז כי ה' אלהיכם הוא אלהי אלהים וגו' וסמיך ליה עושה משפט גר יתום וגומר הנה שהודיעם והשאיר זכרונו לדורי דורות כי מן השמים הביט ה' ראה את כל יושבי הארץ לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. וכמעט שלא בא דבור אלא כנגד עיוני הפילוסופים ולהרחיק דעתם כמו שיבא עוד בפירוש ולמען הודיעם כי לא על ידיעת הדרושים הפילוסופים ההם יחיו כלל האנשים לפני אלהים כי על שומרם את כל מוצא פי ה' יזכו ויחיו לעד. ועל זה אמר האלהי אבות פ"ב דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין כי אף על פי שהמון האנשים יחשבו הדברים האלה כפשטן אין רע ובלבד שתתקרב אמונת ההשגחה בלבם כי הפקפוק או הפלפול ההוא הפלוסופיי הוא יוציאם מהאמונה התמימה ההיא אשר בלבם ולא יביאם אל טובה הימנה אדרבה ישארו קרחים מכאן ומכאן: והנה באמת כל הענין הזה הנכבד בצורתו וצלמו הוא מה שהית' אליו הכונה במאמר אשר זכרנוהו ראשונה שדרש אותו רבי עולא רבא אפתחה דבי נשיאה ואמר מאי דכתיב יודוך ה' וגו'. בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש ואומות העולם מאן דכר שמם והלא אמרו יבמות ק"ג: אומות העולם שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן מהם ונאמר דברים ד׳:ל״ג השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש וגו'. אמנם הכוונה לו ז"ל כי בבחינת הדברות הראשונות המורים על מציאותו ואחדותו אשר הם ענינים גזר עליהם העיון הפילוסופי וכמו שאמר הרב מ"נ פ' ל"ג ח"ב אנכי ולא יהיה לך מפי גבורת המופת שמעום הנה באמת לא יקבלו במעמד ההוא שום תועלת לענין האמונה וקבלת העבודה אדרבא העיון ההוא הוא מטריד את האנשים ומגרשם מעבודתו וזה כי הם גזרו בכבוד עצמו יתעלה תכלית הרוחק מכל אלו העניינים האנושיים ואינם משערים שרוצה בדבר מהם או ימאסנו. וגם בדבור השבת אע"פ שאף לדברי ארסטו לא בא מופת על סותרו כמו שכתב הרב המורה פרק ס"ו ח"ב הנה הוא לא היה להם בידיעה אמיתית וגם כל העם אשר לא בעלי עיון הם כלם היו להם בתורת אמונ' לבד ויאמרו כי אמיתתן ידיעה אצלי יתעלה לבדו ולזה יהיו הדברים רופפים בידם והמחשבות הרעות הם המכוונות בענינים האלה באומות העולם וכמו שאמרו במקום אחר תו"כ פ' אחרי פ' י"ג שהשטן ואומות העולם משיבין עליהם כי כשהן גוברות על אנשי זאת האומה הם קשות כאומות העולם ורעות מהם. אמנם כאשר שמעו הדבורים המדברים בענייני העולם והשגחתו עליהם כמו שהוא במאמר כבד את אביך ומשם והלאה שהם במדרגת המוחשות במה שהכל ירגישו תועלתם הנה אז יצטרפו הראשונות עם האחרונות להורות ולהודיע כי אלו ואלו דברי אלהים חיים וצודקים יחדו להישיר האדם אל הצלחתו המכוונת אליו מצד מה שהוא אדם בלי ספק. והנה ההשקפה בהם הוא מה שיסתום פי שטן ופיפיות כל האומות המקטרגות על זה הענין אשר אל זה היתה הכונה האלהית בזה המעמד הנבחר והקדוש הזה אשר היינו עליו. וכמה הפליגו חז"ל לדבר עוד בזה הענין הנפלא במדרש חזית. אמרו שם שיר א' וכיצד היה הדבור יוצא מפי הקב"ה. רשב"י ורבנין רשב"י אומר מלמד שהדבור היה יוצא מימינו של הקב"ה לשמאלן של ישראל וחוזר ועוקף את מחנה ישראל י"ח מיל על י"ח מיל וחוזר ומקיף מימינם של ישראל לשמאלו של הקב"ה והקב"ה מקבלו מימינו וחוקקו על הלוח וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו לקיים מה שנאמר תהילים כ״ט:ז׳ קול ה' חוצב להבות אש. ורבנין אמרין וכי יש למעלה שמאל והלא כתיב שמות ט״ו:ו׳ ימינך ה' נאדרי בכח ימינך וגו'. אלא הדבור היה יוצא מפי הקב"ה וכו' וחוזר ומקיף מימינם של ישראל לימינו של הקב"ה והקב"ה מקבלו וכו'. והנה באמת המאמרים האלו הן לכאורה תמוהין מאד אלא שנראה שכוונו לומר שכבר נפלה השקפת האלהית נפלאה על כל דבור ודבור מהם בענין יעשו את אשר חפץ ה' והצליחו את אשר שלחם וזה בבחינת עצה המקבלים אותם ודרך נטייתם אל השמאל כיצד מחשבות לבבם ולזה אמר שהדבור יוצא מימינו יתעלה לשמאלן אשר היו נצבים לפניו שמאל כנגד ימין ושהיה ד"מ הדבור מסכי' ונאות לכל אחד ואחד מהם וכן אמר שם ראשונה שהיה המלאך או הדבור עצמו אומר לכל אחד ואחד מישראל מקובלני עליך כך וכך מצות יש בי כך וכך דינין יש בי כך וכך גזרות כך וכך עונשים וכו'. כדאיתא התם. ואחר כך חוזר מימינם לשמאלו לומר שעל דרך זה כבר יהיו מימינם בדעתם ומקבלים עליהם עול הדבור בחומרותיו וגזרותיו ועונשיו אף כי ישלח אליהם בעדם יד שמאלו שהוא מדת הדין. אלא שרבנן אומרים ח"ו שיש שמאל למעלה וכו'. והנה אחר כל ההשקפות האלו קבל האל ית' הדבור בימינו וחוקקו על הלוח כי אמרת אלוה צרופה וחקוקה מבלי שום פקפוק וערעור. וכמו שאמר שם רבי ברכיה בשם רבי חלבו הדבור עצמו היה נחקק ומ"ד כתובים באצבע אלהיםשם ל"א כתלמיד שהוא כותב ורבו מישב על ידו. וכלן אמרו כי כשהוא נחקק קולו נשמע מסוף העולם ועד סופו כלומר שעדותיו נאמנו מאד במה שנראה שנתפשטו בכל העולם וכלה קבלום עליהם מבלי פוצה פה ומצפצף וכמו שאמרו על זה יודוך י"י כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך וכל זה להיות' מושקפים בתכלית ההשקפה ועוצם ההתבוננות להמשיך הכוונה לפי כח המקבלים ומהותם כמו שאמרנו. וגם בדבר החקיקה כוונו לשתפם בענין שמלאכי השרת משתמשים בו וכמו שאמר זה המליץ פרק י"ג הנה המלאכים לא עמדו על סוד מכתבך החרות על לוחותיהם ואיך נעמוד אנחנו די לא איתי אינשי די כתבא יכיל למיקרי ולזה אמר כי היתה חקיקה זאת כאלו היתה על לוח לבם והרי הם על ידי זה משתתפים לנמצאים היושבים ראשונה. ועתה אחר שנתיישב כל זה על האופן הנזכר והתרנו הספק העצום אשר עוררנו והראנו פליאות כוונת המעמד ההוא הנורא בכלל שהוא כלו כנגד הדעות הפילוסופיות המשחיתים בעם ולפרסם הדעות התוריות האלהיות המבטלות אותם. הנה עתה נבוא אל ביאור העשרה מאמרות כפי מה שיאות אל הכוונה הנזכרות בצירוף העניינים הראוים נצרף שם כפי מעלת המעמד ההוא ועוצם מדרגתו עם הדברים הנלוים אליהם ובאים מכחם כל דבר ודבר לפי מאמרו:

5 וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר:

6 עם שברוב הענינים ימשכו המספרים אחר נושאיהן ואין לשאול טעם בהם אחר שאי אפשר לנושאים ההם שלא יפלו תחת מספר מה. הנה המספרים הנזכרים בתורת האלהית אם בקרבנות ואם במועדות ואם בטהרות ואם בזולתם אין לחשוב בהם שלא יבואו מכוונים ומעיינים בטוב טעמם ובחינת' כמו שכתב הרב ר' אברהם ן' עזרא ז"ל והנה אין מספר יותר מפורסם במעל' כללות כמספר העשרה כי הוא כולל עשרה מאמרות מאמר העצם וט' מאמרי המקרים שמהם הושתת העולם. גם המספר הזה יכלול ט' הגלגלים הגדולים הסובבים את הארץ עם מניעיהם עם הסבה הראשונ' יתעל' כי הוא רוכב ערבות ביה שמו ברוך הוא ומבורך. ולזה אמרו קצת הקדמונים כי עשרת הדברים האלו נאמרו במעמד ההוא כנגדם, והשתדלו לייחס אל כל דבור ודבור כל מדרגתו בגדול החל ובקטון כלה. ויתכן לומר כי לזה כיון באומרו בסמוך אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם לומר כי מן השמים ושמי השמים ודוגמת חילם וצבאם דבר עמהם ככל אשר דבר רצוני ביחסם ומספרם ומשפטם והוא ענין נפלא יועיל מאד להודיעם כי הדברות האלהיות הם מפתחות השמים ומניעיהם ועל פיהם הם נוסעים כמ"ש דברים ל״ג:כ״ו רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים. ואז"ל ויקרא רבות פ' ל"ט אם בחקותי תלכו ויקרא כ״ו:ג׳ חקים שחקקתי בהם שמים וארץ כמו שכתבנו יפה בפ' הנגון בשער י"ב. והנה אחר שהמספר הנכבד הזה הוא מעיד על אמתת הענין ועיונים כאלו מעלין בקודש ואין מורידין אבאר אותם בצירוף הענין הזה המעול' עם שאטה בו ביחסים ובדוגמאות ממה שכתבוהו הראשונים בכל מה שנראה שהנטיה נכונה ודבריהם הנם לפניהם והקורא ירא וישפוט. גם נמצא שנחלקו הדברות האלו לשתי מחלקות על שני הלוחות חמשה חמשה אשר לא היה זה לחסרון לוח גדול שיכילם רק ללמד על שהם מכוונים כנגד שני חלקי האדם. החמשה אלהיות ומיוחדות אל החלק השכלי. והחמשה אינושיות ומיוחדות אל הכח החמרי כי זה כל האדם. האמנה כי יש יחס ודמיון בדבורים אשר בשני הלוחות זה לעומת זה והכל יבא בביאור בעוז המיישיר האמתי:

7 הדבור הראשון כבר כתבנו בשער הקודם מה שאז"ל ב"ר פ' ס"ט ויחלום והנה סלם בראשית כ״ח:י״ב זה סיני וכו'. וכי היה המעמד הזה דרך סלולה לעלות תחתונים למעלה ועליונים למטה אשר בזה יושלם השתוף שכתבנו ביניהם גם במקומו שער כ"ה כתבנו בהסכמת הרב המורה ז"ל כי כוונת עולים ויורדים בו היא להודיע כי מטבע האלהי ההוא שיקדימו בו העליה אל הירידה וזה כי העליה בעיונים הטבעיים האנושיים בנמצאות כלן מן המתאחר אל הקודם היא הכרחית לשתמשך אחריה הירידה. וההשכל' בהם מהקודם אל המתאחר שהיא השגה נבואיית נפלאה הנקראת בל' רבותינו סוכה כ"ח. מעשה מרכב' ואין ספק שבמעמד הנכבד והנורא ההוא כלם החליפו כח והעלו אבר כנשרים לעלות בשכלם משפל מצבם בגרם המעלות השמימיות ממדרג' אל מדרגה עליונה ממנה עד עלותם אל השכל הנפרד מכלן ואשר הוא הסבה הראשונ' להם והוא יתברך אינו מסובב מזולתו כי על כן אמר ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי כמו שאמרנו. והנה כאשר יבקשו בכח עיוניהם חביון עוז ותעצומות המניע הכל בכחו וגבורתו מבלי שום צירוף ושתוף עם המתנועעים הראשונים ומניעיהם להודות לו האלהות הממשלה והאדנות על כל הנמצאים עליונים ותחתונים באמת עד האלהים יבא דבר עיוניהם אשר יאמר כי הוא זה ולא יחטיאו והוא יתברך אז נענה להם לפי עומק מחשבתם וטוב עיונם וישרו במדרגה הנבואיי בהקיץ ואמר:

8 אנכי ה' אלהיך על הדרך עצמו שאז"ל ב"ר פרש' ל"ט באברהם אביהם שהיה אומר לבני דורו כסבורין אתם שאין מנהיג לעולם מיד הציץ עליו הקב"ה ואמר אני בעל העולם שנאמר בראשית י"ב ויאמר י"י אל אברם כמו שנזכר שם שער ט"ז. והרי זו היתה להם תכלית המעלה וההשגחה אשר אין למעלה ממנה. ממנה ישיג האדם השגה שכלית נבואיית ובמראה אליו יתודע התקשרות המרכבה הכוללת ויכולת הרוכב והמנהיג בה יתברך שמו. אמנם יחד להם הכנוי באומרו אלהיך כי הוא הענין המכוון מכל זה המעמד כמו שאמר והייתם לי סגולה מכל העמים וגו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו'. והוא מה שהעיד עליהם בסוד שהשיגו אמתתו באומרו שמות כ"ד ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וגו'. כי הוא סוד מורכבת המשנה אשר לו יתברך להנהיג העולם בהנהגה שלמה לפי ההשגחה האישיית אשר כתבתי עניינה יפה בשער ל"א והוא טעם דבקות האומה הזאת עמו יתברך ועקר סודו ובזה ולא בזולת היתה כל הצלחתנו תלויה עיין שם: אמנם הוסיף עוד אשר הוצאתיך מארץ מצרים. כי הוא הדבר המיוחד להם והנודע אצלם בתכלית הידיעה כמ"ש להם אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים והיתה הכוונה לכלול במאמר הראשון הג' עקרים ההכרחיים להקדים לשום מצוה מן המצות מציאותו והשגחתו דכלתו והוא מבואר. ודוגמת זה אמר משה במשנה תורה דברים ד' ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כי"י אלהינו בכל קראינו אליו שכלל בזה המציאות וההשגחה והיכולת לענות בכל עת צרה וסמך אח"כ ומי גוי גדול אשר לו משפטים צדיקים ככל דברי התורה. ובמכילתא פ' מ"ת פ' פ"ו אנכי ה' משל למלך שנכנס במדינ' אמרו לו עבדיו גזור עלינו גזירות אמר להם כשתקבלו מלכותי אגזור עליכם גזרות שאם מלכותי אינכם מקבלים גזרותי היאך אתם מקיימים כך אמר הק"בה לישראל אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים וגו' אני הוא שקבלתם מלכותי עליכם במצרים אמרו לו הן כשם שקבלתם מלכותי קבלו גזרותי לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. והנה מכח זה המאמר כתב הרמב"ם ז"ל בספר המצות שלו בשם בעל הלכות גדולות כי דבור אנכי זה לא נמנה בכלל תרי"ג מצות לפי שמהכרחיותו שיוקדם להם מאחר שלא תצוייר מצוה בלי מציאות מצוה כמו שאמר בכאן בפי' אם מלכותי אין מקבלין גזרותי היאך מקיימין ואיך יהיה מציאות הש"י מצוה אם לא תקדם לו מציאות המצוה וקבלת מלכותו ראשונה. וכבר כתב זה ג"כ הרב ן' חסדאי בתחלת ספרו והנה לפי זה חוייב לו שתעלה אזהרת לא תעשה לך פסל וכל תמונה לחשבון המצות שהרי אמר מכות כ"ד. אנכי ולא יהי' מפי הגבור' שמעום ובהם משלימים מתרי"א לתר"יג ואנכי ולא יהיה לך לאו דוקא אלא שבמאמר ההוא יש שתי מצות והוא ז"ל הכריע לדעת הרמב"ם ז"ל בשדבור אנכי הוא מצוה אלא שאמר שכל הלאוין הבאים שם בעבודת אלילים הם בכלל לא יהיה לך. אמנם זהו דבר שלא תתברר אמתתו כי אם בבוא על חשבון המצות כלן לפי שהיות הדבורים על מספר עשרה לא ימנע היות בדבור שתי מצות או יותר כמו שהוא בדבור השבת. ועל כל פנים לדברי הכל לא ימלט משיהיה דבור אנכי מצוה או שרש המצות כולן ולכן הוא ראשון במעל' ובסדר במדרגת הנמצאות כמו שאמרנו וגם לאזהרת לא תעשה לך מצאתי סימן יפה ומבואר בבואנו על סדרן כמו שיבא לפי דרכנו: ונאמר כי אחרי הודיע אלהים אותם זה העקר הנפלא אשר הוא יסוד היסודות וראש המעלות כלן הנה הם ממנו החלו לשוב במחשבותיהם ולהוריד עיונם והשכלתם הנבואות דרך המעלות אשר עלו בהנה כפי עיונם האנושי והשכילם בהשתלשלות הנמצאות ונותנם עיונם בגלגל הראשון החלק אשר עליו נאמר יחזקאל א' ודמות על ראשי החיות רקיע כעין הקרח הנורא והוא הנקרא תהלים קמ"ח שמי השמים והרגישם הטעות בו אם מצד הפשטתו ואם מצד עוצם תנועתו אשר בה יכריח כל הגופים הנוראים אשר תחתיו אשר זה מביא לחשוב כי הוא האלוה עצמו והוא הראוי ליעבד והשכילם שסבת הסבות ועלת העלות אין לו שום שיעור ולא תמונה ולא תנועה ולא שום ענין מענייני הגלגל ההוא והנה מפני זה אי אפשר שיהיה הוא האלוה ולא גם כן הנבדל המניע אותו עד שיצוייר שבהסתלק התנועעות הגלגל תסולק תנועתו ולזה גזרו כי הוא יתעלה אין לשתף עמו שום נמצא ולזה בא הדבור השני בכיון מסכים אל טוב עיונם והשגתם:

9 לא יהיה לך אלהים אחרים על פני לומר התקיים בעיונך זה כי יפה דנת יפה זכית ויפה חייבת. ולענין כוונת הדבור יאמר שעם שהדבור הזה הוא אזהרת ומניעה מהודות שום אלהות לזה הנמצא העליון כ"ש למה שתחתיו. הנה הוא באמת כולל ג"כ בשורה טובה וחפשיות נפלא לומר שאחר שהוא אלהינו קרוב אלינו והוא יכול על כל אלהים כמו שנתבאר מהדבור הראשון מעתה מה לנו להודות אלהות ועבדות לשום נמצא מנמצאות מעלה ומטה עודנו חי. וכמו שאמרו ז"ל מכילתא שם על פני כל זמן שאני קיים. וזהו שאמרו ש"ר פ' מ"א חרות על הלוחות שמות ל״ב:ט״ז אל תיקרי חרות אלא חירות חירות ממלאך המות חירות מהמלכיות חירות מהיסורין. ויש בכלל זה הע"א הגדול' המצוי' היום בעולם מציאות חזק והוא רפואת כל המחשבות והעסקים לקבוץ הממון והצלחות הנכסים שהמה להם האלהים האדירים אשר עליהם הם נשענים ובאמונתם הם נסמכים ועל קדושת שמם הם מכחישים אלוה ממעל ועוזבים את תורתו ומניחין אותה עגונה ועלובה בקרן זוית וזו היא גופה של ע"א ועקרה כמו שיבא בלא תחמוד אשר ממנה נזהר איוב כמו שנתבאר באומרו איוב ל״א:כ״ד-כ״ה אם שמתי זהב כסלי ולכתם אמרתי מבטחי אם אשמח כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי. והדבר הקשה כי העמים אשר אנחנו גולים בארצם לא כן המה עושים ועינינו רואות וכלות אין מושיע. וכל זה בכלל לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם. ועל כל זה יאמר אחר שאני ה' אלהיך ואתם לי לעם בדרך אישות אשר כל צורכי האשה מוטלים על בעלה שארה כסותה ועונתה מעתה לא תזנה לבקש צרכך מאלהים אחרים על פני כנזכר או שירצה ועיני רואות והוא מליצה נחמדה שיבקש האיש מאשתו שלא תזנה בפניו והוא עצמו מאמר בעל המוסר חו"ה שער עבודת אלקי' פ"ה לא תמרוד באדונך והוא רואך. והוא מבואר שאם נזהר מזה לא נחטא לעולם. סוף דבר בהזהר בכל מה שבכלל הדבור הזה תושלם אמונת הדבור הראשון כי לא שלם ציור מציאות האל יתעלה עד שיסולק מעצמותו כל שום רבוי ושיתוף בצד מהצדדים עד שיהיה הוא והדבור ההוא שנים. ועל כן אמרו חז"ל מ"פ ר"א ס"פ מ"א אנכי ולא יהיה לך בדבור אחר נאמרו שנאמר תהילים ס״ב:י״ב אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי והכונה כי אמונת הישות למחוייב המציאות הוא עצמה אמונת שאין זולתו והמחשבה בשיש שם שני אלוהות היא עצמה הכפיר' בשניהם והרי הדבור הראשון נכלל בזה:

10 ואולם בהוריד עוד מחשבותיהם אל עלול השני אשר תחת הגלגל החלק והוא הגלגל הנושא השנים עשר מזלות בחגורתו אשר במתניו אשר לכלם בשם יקראו טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגי' וכן שמות שאר צורות הכוכביות המימינות והמשמאילות הרבה מאד אשר רבים מהקדמונים חשבום סבות ראשונו' לכל הצורות הנמצאות בארץ מתחת והשתדלם ברוב חריצותם לעשות תמונות וטלסמאות בדמותם וצלמם להוריד שפע טובם עליהם כמו שכתב הרב המורה פרק כ"ט ול' חלק ג' ואבותינו הקדושים השיגו במעמד הנכבד ההוא שהמה הבל בבחינת עצמם לזה באה בכלל האזהרה השנית בדבור הזה השני מסכים על עיונם:

11 לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים וגו' הזהיר שלא לעשות שום תמונה מאותן אשר במדור העליון ולא מאשר במדור התחתון ומזה שאין מעשה הכרובים בכלל שהרי אין צורתם נמצאת בשום אחד מהמדורים. אמנם אחר שצוה השם יתעלה לעשות אותם על הארון לסבה שתזכר שם בע"ה כבר נאסרו בשום מקום אחרי שהרי הם נמצאים במדור ההוא הנכבד. גם הכוונה בדבור הזה לשחרר אותם מעמל המעשים ההם אשר זכרנו מענייני הצורות והטלסמאות ויגיעת מלאכתם כי רבה היא. וזה כי אחר שהוא יתעלה הוא האלהים אינן צריכין להכין החמרים בפעולות ההם ולהוציא בהם כחם וזמנם. כי הוא ית' המניע הכל והמסבב הכל כמו שירצ' ומצות תורתו האלהית נתן להם להתעסק בהן במקום כל העבודות ההנ' כמו שביאר ויקרא כ״ו:ג׳ אם בחקתי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם וגו' וכל הטובות ההנה הנמשכות. וכן דברים י״א:י״ד והי' אם שמוע וגו' ונתתי מטר ארצכם וגו'. וכמו שהוא מבואר מכל דברי התור' הזאת וכמו שאמרו חקות שחקקתי בהם שמים וארץ: ואמר לא תשתחוה להם ולא תעבדם לומר אחר שאני אהיה לכם לאלהים למה להכנע לזולתי מכל הנמצאים ההם. ולא לבד שום אותם אלהות כי אפי' להכנע להם מפני צרכם ולהשתעבד אל קניינם יותר מדאי הוא אסור והוא לדעתי מה ששובחו בו המלקקים אשר נבחרו למלחמת גדעון שופטים ז' כמו שיתבאר בפ' שוטרים שער צ"ו בע"ה. ואמר כי אנכי ה' אלהיך אל קנא לומר כיון שאני עמכם כבעל האוהב את אשתו ומרחם עליה הנה בזה הענין ג"כ קנא שמי כי הוא עצם הניאוף וזנות אצלי כמו שמוזכר בכל הנביאים ירמיהו ג׳:ט׳ ותנאף את האבן ואת העץ הושע ב׳:ד׳ ותסר זנוניה מפניה וגו' יחזקאל ט״ז:ל״ה לכן זונה שמעי דבר ה' ודאי אצל עון זה קנוא ונוקם ה' ובעל חמה וכמ"ש משלי ו׳:ל״ד כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם. ומזה תשובה גדול' על מה שטוענין עלינו מאורך אפו אצל מכעיסיו בענין ע"א משאר האומות. כי הנה הוא יתעלה אינו מקנא ולא נוקם על חטא ע"א רק על האומה הזאת אשר לקחה לו לאלהים וקבלה להיות לו לעם. כמו שהאדם אינו מקנא על זנות וניאוף רק באשתו המיוחדת לו וזה הענין יבארהו משה רבינו בעצמו עם טעם תשובה אחרת בדומה לה בפרשת כי תוליד דברים ד׳:מ״ד כאשר יתבאר שם בע"ה. ואמר פוקד עון אבות על בנים וגו'. הנה הרב המורה כתב פ' נ"ד ח' א' כי כשתשמיד דתה עיר ומדינ' בעון ע"א הנה יכרתו שם האבות הזקנים עם בני בני בניו עד דור רביעי. והנה באמת גם זה יקרה כשיבא העונש על אי זה עון אחר גם כי המדה הזאת אי אפשר שלא ישתתף בה צד רחמים כי נזכרה בכלל מדותיו יתעלה גם מצינו שזכרה משה ע"ה בתפלתו על עון המרגלים ואם היא מדת פורענות מה לו ולה. והנה בפירוש השלשה עשר מדות יתבאר כל זה בשער נ"ד ב"ה. אמנם עכשיו יאמר שאין עון ופשע שעליו יפקוד השם יתעלה עון אבות על בנים ועל שלשים ועל רבעים זולתי לשונאיו אשר הכעיסוהו בעין עבודת אלילים כשתגרום סבה מהסבות שלא לכלותם יחד רגע אחד. ועכ"פ חלוק העונש על כלן צד רחמנות וחנינה הוא אשר נצטרכנו אליה בעון העגל ומרגלים וכל כיוצא כמו שיתבאר שם ב"ה: ועושה חסד לאלפים אמר שהכעס עם האבות השונאים הוא מתפשט עד ארבעה דורות אמנם החסד אשר עם האוהבים הוא מתפשט לדורי דורות וכמו שאמר תהילים ק״ג:י״ז וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וגו', או שירצה כי כשיפקוד עון ע"א על הדורות ההם הארבע' וכשתמצא שם הסבה כנזכר יהיה סבה בשהטיב דרכם ויהפכו לאוהבים שומרי המצות שיעשה עמם חסד ואמת לאלף דור והוא ענין נכבד עליו אנו נסמכים ועומדים לפניו:

12 והנה מפני שבדרך עיונם ישכילו וירגישו לגלגל ההוא המורכב שתי תנועות הפכיות. האחת היותר מפורסמת והיא תנועת הגלגל היומיי החלק אשר יכריחנו להשלים בכל יום תנוע' אחת שלמה והיא כלפי המערב. והשנית התנועה המאוחרת אשר לו בעצמו כלפי המזרח. והוא הראשון מכל הגרמים אשר ימצאו לו כן שתי תנועות, והוא מהמבואר כי המוד' לו האלהות מצד תנועתו העצמית יכחישהו מצד התנוע' ההכרחית. וכבר יקרה זה ההפכיות בעצמו למי שנשבע במלכו או באלהיו לשקר או לשוא כי מצד תנועת לשונו לישא את שמו בתורת שבוע' יודה לו האדנות או האלהות ומצד שהוא נשבע על שקר יכחישנה כמו שיבא. לזה בא הדבור השלישי בענין האלהות עצמו כנגד זאת הבחינה אשר בגלגל הנזכר:

13 לא תשא את ה' אלהיך לשוא. כי הוא ענינו. מצד אחד תשא את שם ה' ומנשא אותו כמי שהוא אלהיך, ואחר תכחישוהו בהיות הנשיאות ההוא לשוא או לשקר הרי שתי תנועות הפכיות. והיות הנשבע לשקר קרוב לכופר הוא מבואר כי הנשבע כוונתו להשוות בדבריו אמתת מה שנשבע עליו אל אמתו ית' ואם הוא נשבע לשקר אף על פי שאינו כופר בפירוש הנה מדבריו תמשך הכפיר' שיתהפך דברו שכמו הדבר ההוא אינו אמת כך הוא יתעל' חליל'. והוא עצמו מה שאמר יתעלה לירמיהו הנביא שוטטו בחוצות ירושלם וראו נא ודעו ובקשו ברחובותי' וגו' אם יש עושה משפט מבקש אמונ' ואסלח לה ואם חי ה' יאמרו לכן לשקר ישבעו ירמיהו ה׳:א׳-ב׳. יאמר בכלל תלונותיו שלא ימצא ביניהם איש מבקש אמונת אלהיו ודורש אותה לא בלב לא בפה ואם חי ה' יאמרו בשבועותיה' שיראה שהם מדברים אמת ויציב ושהם מאמינים בו הנה כשדקדק בענינם תמצאם שקרנים בדבורם באמרם חי י"י לפי שהם נשבעים לשקר. והכוונ' להם שהוא חי כמו שיש מציאות לדבר ההוא שנשבעים עליו ואין שקר גדול מזה. והנביא נענה לו יתעלה שם ה' עיניך הלא לאמונה הכיתה אותם ולא חלו כליתם מאנו קחת מוסר וגו' ואני אמרתי אך דלים הם וגו'. הליץ בעדם ואמר ה' איך תדקדק עמהם בזה ותתן עיניך בהם על ענין האמונ' שאמרת מבקש אמונה ואסלח לה כאלו הם שלמים בדעת ובבחירתם הלא ראית כי הם חסרי הדעת וההרגש אשר כבר הכית אותם ולא חלו כענין שנאמר משלי כ״ג:ל״ה בשכור הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי. ולא עוד אלא שכליתם ומאנו קחת מוסר ואע"פ שישיגם על פי דרכם כליון חרוץ חזקו פניהם מסלע מאנו לשוב ואני אמרתי בזאת התלא' ודאי דלי הדעת הם כי לא ידעו דרך ה' משפט אלהיהם וזה שסכלו ענין השבוע' ומשפט' עד שלא ידעו כי המשקר בה משקר באלהיו ופתיותם תצילם התנצלות מה. ואמר לשוא כי מכלל האדנות והאלהות לשאת אותו על שפתיו לא בשמירתו מהשקר לבד כי גם שיזכרנו בכבדות גדול' ועל דבר מצוה או קדוש' לבד וגם שם על המעט וכמו שאמרו נדרים י': קרבן לה' ולא לה' קרבן שמא לא יגמור דבורו וימצא שם שמים נזכר לבטל' וכבר האריך בזה הראב"ע בפירושו כ"ש להשתמש בו בענין שבוע' בדברי הבאי או ענינים קלים כי השבועה באמת ענין אלהי לא לתוהו בראה ולא לשוא יצרה רק להשתמש בה שמוש הכרחי בכל צרכי החיים והמתים הן לכלל הן לפרט אם לצדיקים ולרשעים ולבינוניים כמו שמצינו בכל ספורי התור' נשתמש בה האל ית' עם כתות האנשים להשכיר ולהעניש. גם קצת האנשים השלמים אלו עם אלו לשמור בריתם ומצותם כי יהיו יחדו או יסתרו אלו מאלו וכמו שאמר הנביא ירמיהו ד׳:ב׳ ונשבעת חי ה' באמת במשפט ובצדק'. והם שלשה ענינים אשר התיר אותה עליהם כמו שיתבא' אצל ובשמו תשבע שער צ"ב ב"ה. והנה כאשר תהיה השבוע' על זולת האופנים האלו הוא עון נמרץ ולזה אמרו שבועות ל"ט. שנזדעזע העולם בשעה שיצא מפי הגבורה לא תשא. וזה כי הנה העולם עומד עליה כמו שאמר ישעיהו נ״ד:ט׳ אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ ואם יקלו בה עמודי עולם ירופפו. אמנם אמר כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא אמרו ז"ל שבועות כ"א. ה' הוא דאינו מנקה אבל ב"ד מלקין ומנקין. אמנם ע"ד האמת יראה כי מפני שכבר יחשוב האדם שהשבוע' היא מהעבירות אשר בינו למקום ובידו לכפר ביום הכפורים או בתעניות או בתפלה אמר שאינו כן כי על הרוב היא באה על עסקי האנשים ובמקום שחבל אחרים אם בגופם אם בממונם ואם בכבוד' ולזה לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא כי משורת הדין אין בידו למחול ולנקות וכמו שאמרו יומא פ"ה. עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר. ובמדרש פרשת יברכך במדבר רבו' פ' י"א כתוב אחד אומר שמות ל"ד ונקה וכתוב אחד לא ינקה אלא בדבר שבינך לבינו הוא מנקה בדבר שבינך לבין חבירך לא ינקה. וכן במשוא פנים וכו'. וזה מה שיראה בזה הדבור המיוחס אל בחינת הפכיות התנועות שהוא ענין רביעי בגרם המעלות כמו שאמרנו:

14 ואחר נבוא אל הדבור הרביעי ונאמר כי בהשכילם עוד לראות בשמים התחתונים העלולים מהשמים העליונים והם שבעת הגלגלים הנושאים את המשרתים הידועים בככבי לכת. ובשום עיניהם בגלגל שבתאי אשר הוא ראשון לככבים ההולכים לרגלם לעשות מלאכתם איש אל עבר פניו סביב המזלות הנחשבים כקבועים לכבדות תנועתם וכאלו הגלגל הנושא אותם הוא המקום הקבוע אשר בתוכו ינועו כלם. וכבר יחשב מפני זה שמזה הככב יושפע כח לכל המתנועעים לעשות מעשיהם איש ממלאכתו וכ"ש ביום השבת שהוא משמרתו ומושל על שעה ראשונה שבו וכבר הגיעו שם הקדושים לדעת כי לא בכח שום מזל וככב יגבר איש איש מישראל וכל הנלוים אליהם. ולהסכים עם השגתם ועיונם זה בא הדבור הרביעי:

15 זכור את יום השבת לקדשו ששת ימים תעבוד וגו' ויום השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה וגו'. לומר שכן הוא האמת כמו שחשבוהו כי אין לעונן באלו המשרתים ולהמשך אחריהם ולכוין מלאכתם לשם היותר חרוץ מהם או לבטלה בעבור הזולת. אדרבה כי ששת הימים יכוונו למלאכתם ויום השביעי המיוחד למשרת הראשון הנוסע ראשונה שבת לא יהיה בו שום מעשה ונתן הטעם כי ששת ימים עשה י"י את השמים ואת הארץ וגו' לומר כי הוא יתב' עושה כל אלה והוא יכול על כל מעשיהם ומבטלן כאשר ירצה ולזה אין להם כי אם לשמוע בקולו ולשמור מצותיו והוא יענה את השמים והשמים יענו את הארץ וגו' הושע ב׳:כ״ג. והנה לפי שחדוש העולם הוא יתד ששכר ועונש כל מצות התורה האלהית תלויין בו הקדימו לכל הדברות הבאות אשר לא צותה התורה אותם רק בבחינת השכר והעונש אשר הטילה עליהן כמ"ש בראשון הבא אחריו למען יאריכון ימיך ואחרו אל הראשונות אשר לא הוצרך להם עקר זה. שאפי' הפילוסופי' האומרים בקדמות העולם יש להם אלו הדברות הראשונות בכח עיוניהם כמו שכתבנו ראשונה. וזאת היא סבה עצומה אשר בעבור' לא אמר אנכי ה' אלהיך אשר בראתי את השמים ואת הארץ מלבד מה שכתבנו שהוצאת מצרים ענין מיוחד להם. ולהיות האמונה במציאות החדוש הוא מה שתתן האפשרות על עוצם יכלתו לעשות את אשר חפץ בשמים ובארץ כמעשה ארץ מצרים עד שכבר יהיו שני הענינים האלו נזכרים ונשמרים ביום השבת. לכן נאמר בכאן זכור את יום השבת ונתן הטעם כי ששת ימים עשה ה' וגו' וסיים על כן בירך ה' את יום השבת ויקדשהו. ובמשנה תורה נאמר דברים ה׳:ט״ו שמור את יום השבת וכו' וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וסיים על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת כי שני העניינים הם נצמדים והיו לאחדים והוא אמרם ז"ל שבועות כ': זכור ושמור בדבור אחד נאמרו כמו שיבא ביאורו היטב בדבור אצל שמירת השבת שער נ"ה ב"ה. אמנם בפרשת ויכלו שער ד' פירשנו כי השביתה ביום השביעי היא מה שתתן אות ומופת לעקר אמונת החדוש מהאין המוחלט כי יסכר פי דוברי שקר שעולם כמנהגו נוהג שהרי הכתוב מעיד שהאל ית' עשה בששת ימים מעשה ששבת ממנו מאז ועד עתה והוא ענין נכון מאד אם תשים עינך עליו. גם בהיות זאת המצוה הישרה שלמה לקנות העולם הבא כי על כן באה המצוה ששת ימים תעבוד וגו' וביום השביעי וגו' על דרך מי שטרח בע"ש יאכל בשבת ע"א ג'. כבר נכתב קצתו בפרשת המן שער מ"א ויכתב עוד במקומו ב"ה:

16 ועתה בבואם עוד ברעיונם בגלגל אשר תחתיו והוא הנושא את הכוכב הנקרא צדק ויחשב שכשמו כן הוא מעורר כל מעש' הצדק ויושר לבב וכמו שאמרו שבת קנ"ו. האי דבצדק גבר צדקן. ומצדקת האיש ויושרו לכבד את ההורים הגומלים אתו כל טוב וכאילו הוא טבע מוטבע באד' אבל הם ישכילו שם שמלבד זה הוא דבר מושכל ראוי שישותף בו הבורא ית' אם מצד הבריא' עצמה שנתן בו הנשמ' שהוא החלק היותר משובח ואם מצד הצווי עליה עד שמזה ראוי כי נוסף על שהיא מדה נכונ' היא מצוה שנוטלין עליה שכר ולזה בא הדבור הה' בהסכמת מחשבתם הטהורה:

17 כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך יאמר האמת כי טוב הדבר צדק הוא וצדקה תהיה. אמנם ממה שיחייבו הכוכב לא ימשך לעושה שום שכר כמו שהוא הענין בכל הדברים הטבעיים אבל כשתעשה במצותו תקבל שכר בעולם הזה ובע"הב כמ"ש למען יאריכון ימיך וגו', ובמשנה תורה דברים ה׳:ט״ז כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה' אלהיך למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך יבאר שיהי' השכ' להיותו מצווה ועושה. והקש על זה על שכר המצות אשר הם למטה מזו בחק האדם. ודע כי המצוה וחומר' כבר אמר בקדושין דף ל"א ע"ב אי זהו כבוד מאכילו ומשקהו מלבישו ומנעילו וכו'. איזהו מורא אינו מדבר בפניו ואינו יושב במקומו ובכלל כל הדברים המחוייבים והנאותים עד היכן יד כבוד אב ואם מגעת וכבר נשתבחו שם קצת החכמים במצוה כמוה שם. האמנם כי הבנים המקוים לרשת אחוזת נחלה שדה וכרם כסף או זהב מאבותם אין להחזיק להם כל כך טובה על כבודם ויראתם אדרבה יהיו סכלים וטפשים אם לא יעשו כן שיגרמו שיעבירו נכסיהם לאחרים וכמ"ש בשירת האזינו על המשל הלי"י תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלא הוא אביך קנך הוא עשך וגו' זכר ימות עולם וגו' בהנחל עליון גוים וגומר כי חלק ה' עמו וגומר והכוונה מבוארת. הנה שעקר המצוה היא לבני האנשים אשר אין להם די סיפוקם. ועל המתנכר להם בשביל ענים אמר הכתוב משלי ל׳:י״ז עין תלעג לאב ותבוז לקהת אם יקרוה עורבי נחל. שעם שהתנכר להם אביהם ולא השתדלו בפרנסתם כמ"ש איוב ל״ח:מ״א מי יכין לעורב צידו תהילים קמ״ז:ט׳ לבני עורב אשר יקראו. הנה מכל מקום הם בנים לאבותם שנתעסקו בהוייתן ופי' הכתוב הזה עם הסמוכים אליו כתבנו בשער י"ט. וכבר היה זה הדבור החמישי משותף לראשונים אשר לחלק השכלי הכתובים בלוח הראשון ולחמשה השניים הבאים בלוח השנית כמו שיאות בכל חבור מדברים מתחלפים באיכות שצריך ענין אמצעי מורכב משניהם לחברם. וכמה יאות זה לפי דרכינו שהם חמשה דבורים מכאן וחמשה מכאן והוא באמצעי ועם שהוא כתוב בלוח הראשון הנה יהי' משותף לשניהם:

18 ואחרי כן בבואם אצל גלגל מאדים אשר תחת צדק ויראו ויכירו כי הככב ההוא זר מעשהו בעורר לבית האנשים אל הקטטות והמלחמות להרג ולאבדן ורגליו לרע ירוצו וימררו לשפוך דם עד שכבר נחלט שמו בלשון החוזים בככבים ההורג. וכבר יחשב הנולד בכחו להיות איש דמים ומרמה וכמו שאמרו שבת קנ"ו. האי דבמאדים יהא גבר אשיד דמא וראו אז המאושרים והשכילו כי לא כאלה חלק יעקב וכמו שאמרו שם או טבחא או אומנא או מוהלא כי הנפש המשכלת תמשול על כל ההוראות ותטה אותם אל היושר עד שההוראה ההיא לא תצלח: לזה בא בדבור הששי:

19 לא תרצח לומר כן הדבר שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ואם בכוכב מאדים הולדת השמר לך לא תרצח כי מזלך לא יסלק העונש ממך לפי שבידך להטותו אל כל אשר יבחר החלק השכלי. וידרוש הזה עצמו כבר נתבאר בשער כ"ב. והנה בא הדבור ראשון בלוח השני כנגד אנכי ולא יהיה לך שבראשון לפי שהרציחה היא הרע היותר גדול שאיפשר לעשות איש לאיש כמו שהכפירה במציאות השם או אמונת השניות הוא החטא היותר עצום שיש באמונת האלהיית. ועוד שלא ירצח האדם רק בכפירה במציאות השם יתעלה והשגחתו. והוא מה שכתב הכתוב בראשית ט׳:ו׳ שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם ירצה וזה לא חס על דמות יוצרו וצלמו וכן אמר המשורר תהילים צ״ד:ו׳-ז׳ אלמנה וגר יהרוגו ויתומים ירצחו ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב. והנה חז"ל ב"מ צ"ח: כללו בכלל הרציחה הלבנת פני האדם בביישו בשום דבר שיכלם ממני בזכור מעשיו הראשונים או מעשה אבותיו תלאותיו וחסרונותיו ואמר דהא אזיל סומקא יאתי חיוורא רק אם יהיה להרחיק האדם מהעבירה. וגם על זה אמר ויקרא י״ט:י״ז הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא וכ"ש שיהיה בכלל זה הדבור כל המיצר לחבירו ויורד לאומנתו ומונע פרנסתו ואף שיהיה הוא דחוק אין לו לעשות כן. וכמו שאמרו אצל שפיכות דמים פסחים כ"ה: מאי חזית דמא דידך סומק מדחברך ולכן יהרג ואל יעבור ואין צריך לומר הגורם נזק לגופו או ממונו בשלוח יד לשונו להלשינו בסתר או בגלוי על ידי עכו"ם או על ידי לסטים וכיוצא:

20 ואחר זה בהזריח במחשבתם אור החמה אשר בגלגל הרביעי לכוכבי לכת היא המדרגה השביעית למניננו והוא אשר על ידי תנועתו וסביביו בתקופתו על קצותיו נעשו כל ההויות והתולדות וכאלו הוא האב המיוחד לכלם כמה שכתב החכם האדם יולידהו האדם והשמש ואלו המעולים ראו כי עם שמכח זה הכוכב הגדול יושפע כח ההולדה באי זה אופן שיהיה הנה היה מחוייב לאנשים השלמים החיים חיי הטהר' והנקיי' לישמר מהביאות הבהמיות והטמאות ולנהוג המותרות והראויות לזה בא הדבור הז' מסכים לעיונם:

21 לא תנאף לומר הלא כדבריכם כן הוא איש מכם לא ינאף את אשת רעהו ולא שום ניאוף כי לשון זה כולל כל מדרגות האיסור בזה כמ"ש הראב"ע ז"ל בשם הגאון ז"ל ולהיות הדבור הזה כנגד זה הכוכב בא העונש בהרבות הזמה ויקרא כ׳:י״ד באש ישרפו אותו ואתהן ובת כהן וגו' באש תשרף ויקרא כ״א:ט׳ ובתמר בראשית ל״ח:כ״ד הוציאוה ותשרף וגם מה שאמר' סנהדרין פ"ד: הבא על אשת איש מיתתו בחנק כך הוא דינם כי החנק אינו רק שריפת הרוח החיוני בקרבם כי בשרו של אש נזהרו באש ה' נשפט. והיה הדבור הב' בלוח הב' מפני שהוא נזק ב' וקרוב תחת הרציח' והוא כנגד לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בלוח הראשון כי הוא הניאוף הנזכר בכל הנביאים אצל האלהות וכמ"ש יחזקאל ט״ז:י״ז ותעשי לך צלמי זכר ותזני בם ומקר' מלא הוא בכל מקום. אמנם בדבור הזה נכללו כל הדברים אשר יחטא האדם בהם מפאת חוש המשוש אשר הוא חרפה לנו וכל ההרחקות שאמרו חולין מ"ד: הרחק מהכיעור ומהדומה לו. ובמ' אבות פ"א באשתו אמרו קל וחומר באשת חבירו וכמה הפליג שלמה הע"ה להזהיר על זה משלי ו׳:ל׳ לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו וגו' נואף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה ובכמה מקומות זולת זה ואולם רבים אומרים שהאשה גרמה הרבה חטאים ועונשים בעולם כמו שהאריך בזה הראב"ע ז"ל בפי' מיוחד שחבר לעשרת הדברים אבל אני רואה שאין עקר התלונה כי אם על האנשים כי הם הרודפים אחרי העביר' עד רדתה וכמו שאמרו עירובין ק': זו מדה טובה באשה וגו'. ואמרו ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך:

22 והנה בהוריד עוד מחשבתם במורד המעלות ובוא רעיונם אצל הגלגל אשר למטה במעלה השמינית הנושא לכוכב נוגה והכירו ממנו שהוא המחדש בעולם רוב טובות ומקשר פרי תבואות ושפע תנובות כמו שאמר שמואל ב כ״ג:ד׳ מנוגה ממטר דשא מארץ וראו בכחו וגבורתו ימלאו פני תבל תנובה ברבויה תהיה על פני השדות הבתים והחצרות ונער קטון שומר אותם או לא כלל. וראו אז כי כל זה אינו נשמר רק באמונת האנשים העומדים על משמרתם לפחות על מדת שלי שלי ושלך שלך אבות פ"ה. לזה בא הדבור כנגד מחשבה זו:

23 לא תגנוב להסכים עמהם שלא יגנוב איש דבר מהמושפע מאותו כוכב הנמצא בכל מקום או הנערים השומרים אותו כי הגניבה היא מפחיתות המדות וחסרונם בלי ספק. ובא שלישי בלוח הזה לפי שהוא שלישי ג"כ במדרג' לנזקי האדם כמו שלא תשא הוא שלישי בענין האמונ' גם הוא נכחו מפני כי החוטא בזה יפול בזה דכתיב משלי כ״ט:כ״ד חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד וכתיב שם ל' פן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי. גם שהחטאים שוים ודומים כי הנשב' על שקר מראה ענין אחד בנגלה והפכו עומד בפנימיותו והוא ענין הגנב בממון או בנפשות ובכלל זה כל גנבת הדעת באונאת המסוחרים במדה במשקל ובמשורה ובאונאת דברים כי בכל דבר מזה ראוי ליזהר כל אשר במעמד ההוא יתבאר:

24 וכן בהעמיק עוד מחשבותם אל הככב אשר במדרגה התשיעית הנקרא כוכב כשם מינו והשכילו שיש לו כח על הלשון לגלות סוד ולעורר ריבות ורגנים קטטות ומדנים. ואז ראו כמה צריך אדם להשתמש בו יען כי הלשון הוא כלי חמדה שניתן לאדם להשלים מציאתו אמנם בהפסדו ישחית ויכלה החברה המדינית ויפסד יישובה. לזה בא הדבור מתייחס אל המחשב':

25 לא תענה ברעך עד שקר. לומר שישתמש בלשונו ודבורו בכל מה שהוא תועלת לחברת האנשים ואם ידע עדות לחבירו מצוה להעידו שנאמר ויקרא ה' והוא עד או ראה וגו' אמנם שישמר משוא ודבר כזב. ויש בכלל זה גילוי הסודות והמסתרים גם כל מיני לשון הרע כי רבים הם כמו שיתבאר בפ' מצורע שער ס"ב ב"ה. והיה זה רביעי בזה הלוח כי הוא רביעי במדרגה ללא תרצח כמו שחדוש העולם הוא רביעי לאנכי ולא יהיה לך בלוח הראשון גם שידמה לו בשוה וזה הוא ענין עדות ממש כי מצות זכור את יום השבת היא שנזכור בפינו ונעיד שהוא יתעלה חדש העולם וכן אנחנו עושים כל ליל שבת מעידים בעמידה ויכלו השמים וגו' שבת קי"ט: וטא"ח סי' רס"ח והנמנע מעדות זה הוא כמעיד עדות שקר בבוראו שהעולם אינו שלו והוא קרוב לכופר במציאותו או כופר ממש ומכאן לכל האמונות שאמר הכתוב עליהם תהילים י״ט:ח׳ עדות י"י נאמנה מחכימת פתי:

26 והנה בהוריד עוד עין לבותם לשפלת המדרגות וסופן והוא גלגל הלבנה היותר קרוב אלינו וראו כי הוא היותר חרוץ במרוצתו מכל כוכבי לכת לפי התכונה אשר בידינו והשכילם במה שיראה ממנה לעינינו מילואו וחסרונו שהיה ענינו כאלו היא משתדלת בחריצות נפלאה להשלים חסרונה ולמלאות פגימתה ושאחרי מלואה עדין לא תתקרר דעתה ולא תנוח מתנועתה כסבורה להגדש ולא היה אבל חוזרת וחוסרת עד יום מולדה ותשוב שנית למלאת חסרונה ועוברת כפעם הראשונה ובתשוקה הזאת הולכת וסובבת עד שלש עשרה פעמים בשנה. ובמולד האחרון לא עלה בידה כלום אבל שלולה יצאה בראשית השנה ושלולה תשוב שמה באחרית' והשכילו מזה דוגמא גדולה לאדם כי הוא הולך סובב כל ימי צבאו מחיל אל חיל ממדינה למדינה למלאת חמדת נפשו בעושר ונכסים וכבוד גם כי יעשיר לא ימעט תשוקתו כמו שכתבנו בשער כ"ד ולסוף ערום יצא מבטן אמו וערום ישוב לאדמתו ובין כה וכה נשאר ערום וריק משלמותו על כן בא הדבור העשירי מתיחס מאד לרעיונם:

27 לא תחמוד בית רעך לא תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך. לומר שיחדל מחמדת הקנינים לסבה שנזכרה ועל הפחות מאותם אשר הם בדברים היותר מצויין לאדם כחמדת הבית או האשה ושורו וחמורו עם שהוא ראוי שיכלול כל דבר מאשר לו ולא יבהל אדם להון כי לסוף לא נשאר כל מאומה בידו ויהיה ענין הדבור הזה לאסור ההשתדלות בצדד צדדים שיבא לידו בית חבירו שדהו או שורו אפילו בדמיו אם לא יהיה לתועלת הבעלים ורצונו. גם בהמציא עלילו' יעזוב איש את אשתו ויקחנה לו וכן כל כיוצא בזה כי דברים אלו אינן בכלל לא תגנוב ולא תנאף. והראב"ע ז"ל השתדל להראות כי יש כח בהרגל האדם לעמוד על אזהרת לא תחמוד אפי' בלב והוא שירגיל אדם עצמו על ההסתפקות במה שיש לו כמו שהוא רגיל באיסור הקרובות וכיוצא. וישר חיליה. והנה הי' הדבור הזה חמישי בזה הלוח בעבור שהוא חמישי במדרג' ללא תרצח כמו שהוא דבור כבד את אביך במדרגה חמישי לדבור אנכי ולא יהיה לך ובא כנגדו כי באמת החמדה תביא לאדם להכחיש אלוה ממעל ולגזול אביו ואמו מתחת וכמו שאמר הכתוב משלי כ״ח:כ״ד גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית כי במה שגזל מהם מה שהוא חייב לכבודם וליראתם הוא חושב שאין בכאן פשע של גזילה ואינו כן וכדאי הוא לאו דלא תחמוד לסיים בו אלו הדברות כי בלי ספק החוטא בו חוטא בכלם וזה הרבה בו לאוין ולא כללם בלאו אחד כמו שהי' הענין במאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וגו'. כי צריך לשרש אחר החמדה וחלקיה כמו שצריך לשרש אחר מעשה הע"א. וזה יעיד כי מעשי ע"א אינן נדרשים רק למלאת נפש החומד והנה א"כ החמדן הוא עצמו עובד לע"א בלי ספק כמו שאמרנו בדבור לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. ובזה נשלמו כל עשרת הדברים על האופן אשר יעדנו: והנך רואה איך היו אבותינו הקדושים מלאכי אלהים עולים בשלום במדרגות הסולם בהשכלות האנושיות ויורדים בשלום בהשכלות עליונות והשגות נבואיות מתייחסות לפי מדרגות הסולם ההוא הנפלא שעליו יצדק אומרו כי מן השמים דברתי אליכם כנזכר. ואלו הן דברי הראב"ע ז"ל בשם זולתו הגלגל החלק כנגד לא יהיה לך לפי שחשבוהו רבים לאלוה בעבור שאינו גוף, ודבור לא תשא כנגד גלגל המזלות בעבור שיש בו מקום מכוכב ומקום חלק ולא תחשוב שזה היה לשוא רק בחכמה גדולה מכוונת מאתו ודבור השבת כנגד שבתאי כי לא ימצא לילה ויומם שימשלו בהם שבתאי ומאדים רק היום הזה ולזה אין ראוי לעשות בו מלאכ' כי לא יצליח רק יתעסק ביראת ה' לבד. ודבור כבד את אביך כנגד גלגל צדק שהוא מעורר אל הצדק ויראת ה'. ולא תרצח כנגד מאדים, והוא סדר נוגה למעל' מהשמש לומר שהוא כנגד לא תנאף מפני שהוא ככב מעורר אהבה וכו' ולא תגנב כנגד השמש שהוא מור' על האונס ולא תענה כנגד כוכב המורה על הלשון. ולא תחמוד על הלבנה שהוא כוכב התאוה והחמדה ע"כ. והנה באשר כתבתי יש נחת רוח ודברים של טעם ויראת שמים בהסכמת כל מה שאמרנו מהיות מצוות האלהיות שרות וראשיות על כל צבא השמים ואין שום כח לכוכב ומזל להתיצב לנגדם כי הוא שורש התורה ועצמותה:

28 וכל העם רואים את הקולות. יאמר שהם קבלו שם מהפשטת חמריותה שיעור מה שהספיק להם לראות ולהשיג קולות הדברו' האלהיים ההם עם היות עדין שם לפידים וקול שופר שהם כנוי המטרידים והמונעים מצד מעלת המושג כי על כן היה ההר עשן כמו שאמרנו ראשונ' ולזה חשכו עיניהם מראות בזיו האור האלהי המדבר בם. והוא טעם וירא העם וינועו כי ראו הרחקתם עדין עצומה מאד ונזדעזעו מהענינים הנוראים אשר לא יכלו שאתם ואמרו דבר אתה עמנו ונשמעה שכבר נספיק לשמוע מפיך הדברים ואל ידבר עמנו האלהים האדיר פן נמות מעוצם הצער אשר נבהלנו מפניו: ויאמר משה אל העם אל תיראו וגו'. ירצה אל תיראו שידבר השם יתעלה עוד עם כל קהלכם על זה האופן הנורא ושיפגע בכם בזה השיעור מהחרד' והצער כי לבעבור נסות אתכם זאת הפעם בא האלהים ירצה שתהיו בעלי נסיון לדעת כי ידבר אלהים את האדם וחי כמ"ש בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם. ועוד שנית בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו בעבור על דברי רצונו אשר יצוה לכם ע"י עבדיו הנביאים כי מעתה תראו חתת ותיראו כי יבקש מידכם בכח גדול וביד חזקה בכמה עניינים נוראים ומבהילים אשר ראית האלהים עשאם כדי שיראו מלפניו וכה יעשה וכה יוסיף להפרע מעוברי רצונו. ובכלל אל תיראו מאשר אמרתם פן נמות שאין הכונ' שימשך מזה המות אשר יראתם מפניו. אדרבא הכוונ' היא שתשאר הירא' לבדה תמיד על פניכם לבלתי תחטאו לפניו חטא משפט מות אשר תמותו עליו. משל למי שדורך קשתו כנגד זולתו והוא ירא כי חץ פתאום יהיה מכתו ואומרין לו אל תירא כי לא חפץ להכות בחמ' שפוכ' כי אם שתירא תמיד מפני קשת דרוכ' והוא פי' נכון מאד. ואמנם בזה ברא ה' חדשה בארץ אשר לא נראת' ולא נשמע' בכל הדורות שעברו אשר לא יראו את ה' מצד ראותם שהעולם מחוייב כמו שכתבנו אצל עתה ידעתי כי ירא אלהים שער כ"א והוא ענין נכבד מאד יושלם עניינו במאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך וגו' שער צ"ב ב"ה. והנה עם זה ויעמדו העם מרחוק ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים והוא להיות אמצעי וסרסור ביניהם לכל שאר המצות והאמירות כמו שסמך ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בית ישראל וגו' אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם לא תעשון אתי וגו' ואלה המשפטים וגו' והענין מבואר מאד מעדות התורה בכאן והוא מה שביארו במשנה תורה דברים ד' ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים ויכתבם על שני לוחות אבנים ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים לעשותכם אותם בארץ וגו'. בא מפורש שכל הדברות העשרה שמעו מפי הגבורה אמנם שאר המצות שמעו מפי משה כמו שאמר בכאן אחר עשרת הדברים דבר אתה עמנו וגו' וכן נאמר שם אחר ספור עשרת הדברים דברים ה' את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר וגו'. ועוד אמר שם אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי ואדבר אליך את כל המצוה והחוקים והמשפטים אשר תלמדם ועשו בארץ וגו'. האמנם שכבר נתפרסם מאמר חז"ל שאמרו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום. וכמה הוא קשה בעיני כתות החכמים. יש שהשתוממו על החלק המחוייב שבו לפי שדעתם וסברתם הוא שלא שמעו ישראל שם מפי הגבורה דבור מבואר כלל והוצרכו לתת כבוד לבעלי המאמר לפרש ולומר מפי גבורת המופת שמעום כמו שכתבנו בדברנו אשר בשער. ומהם שהוקשה בעיניהם החלק השולל במה שיראה מהם שלא שמעו רק השנים עד שהוצרך לזה הרמב"ן ז"ל להודות ברוב הענין ולהתפשר בדבר ולומר ששני הדבורים הראשונים שמעו כלם בפירוש כמאמר חז"ל אמנם שאר הדברים לא הגיעו אליהם אלא בהברת הקול לבד ומשה היה מבאר אותם ונתן לזה טעמים וראיות מהכתובים כפי מה שהכריחו המאמר ההוא המפורס'. אמנם שם במשנה תורה בדברו' השנייות שהוא מקום שנתייחד בו יותר זה הענין אבטל כל הטענות והראיות ההם ביטול גמור ויתבאר מבלי שום ספק ששמעו כל ישראל כל הדברות האלה מפי הגבורה שהם השרשים והיסודות לכל התורה כול': ואבאר כוונת חז"ל במאמר ההוא הנכבד שהיתה זולת מה שחשבו עליהם. וזה בהוכחה מדברי עצמן וכל זה בשער פ"ט ב"ה: כה תאמר אל בני ישראל כבר כתבנו בשער הקודם אצל ותגד לבני ישראל הטעם שלא הוזכר זה השם בכל המעמד עד הנה: אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם מבלי שום אמצעי מההיכלות והצורות אשר נוהגים בהם שאר העמים להוריד להם כחות הככבים והמזלות. לכן לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב כלומר להיות אמצעיי' ביניכם לביני וגם לא תעשון לכם לאלהים אלהי זהב. וזכר חשיבת המחצבי' לפי חשיבות הצורך המבוקש מהם הכסף לאמצעי והזהב לאלוה אמנם כשתדרשו אותי מזבח אדמה פשוטה כמו שבראתיה תעשה לי מבלי מלאכה כלל שלא תאמר מעשיך גורמין כמשפט בעלי מלאכת הצורות: וזבחת עליו את עולתיך ואת שלמיך אשר מצאנך ובקרך אשר אין בהם גם כן מלאכה ממעשיך. ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית מעשה אומן כי כלי מלאכתך הנפת עליה ותחלליה מעבודתי לסבה שקדמה שלא תאמר המלאכה ההיא גרמה מענין האמצעיות. ומזה הותר השמיר שהוא מלאכת שמים גיטין ס"ח.: ועל זה הדרך אמר ולא תעלה במעלות על מזבחי אלא כבש פשוט כדי שלא יצטרך לבנות מלאכת גזית כדרך המעלות העשויות בהיכלות אשר לא תגלה עליו ערות דבר ושמץ עכו"ם לומר פסילי עשה כמו שזכרנו. והנה בהרחקת כל אלו השבושים והדמיונות בכל מקום אשר יזכיר את שמו להוועד עליהם יבא לברכם ולהצליחם לא להחרידם ולהבהילם כפעם הזאת והוא מה ששאלו ממשה דברים ה' ויותר נאות ממנו. ואחר שהשלים זה הענין אשר יאות שם לפי שאלתם סמך ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כחוזר על מה שקדם ועצת יתרו הנכונה כמו שכתבנו בשער מ"ג וזה הלוך ישר באלו הכתובים על דרך הפשט. אמנם חז"ל אמרו מכלתא פ' מ"ת פ"י לא תעשון אתי אלהי כסף בא להזהיר על הכרובים שלא יהיה מכסף בבית המקדש ואפי' של זהב חוצה לו. ובטעם לא תבנה אתהן גזית יש מפרשים הראב"ע פ' זה שהטעם כדי שלא תהיה מקצת האבן באשפה או בבית ע"א ומקצתה בבית הש"י. ויש אומרים מ"נ ח"ג פ' מ"ה כדי שלא יבואו לסתת ציורין. וחז"ל אמרו מכלתא פ' מ"ת פ' י"א כדי שלא יונף המקצר על המאריך ונרא' שכוונו שלא וונף כלי השחתה ומפץ ויתגדל על המזבח שהיא עשוי להעמדה וקיום לומר אני עשיתיו כי המזבח קודם במעלה ובטבע כדברים הטבעיום על המלאכותיים והוא קרוב למה שאמרנו והנה המקראות יתיישבו על פשוטן והדרשות גם הסברות לא יזוזו ממקומן. והנה עם זה נתבארו אלו העניינים החמורים מהדברות ושאר הספורים הסמוכים להם בהסכמת כל מה שכתבנו ראשונה והתרנו קצת ספקות אשר לא זכרנום בתחלה. אם בעצם הדברות. ואם במאמר משה אל העם אל תיראו וגומר ובעבור תהיה יראתו על פניכם שנראים דברים סותרין. ואם בפר' קטנה זו האחרונה שיש קצת פקפוקים. וזה שיעור מה שרצינו אליו בזה החלק: