אֲהֵבוּךָ עַד מָוֶת, הרחבות וביאורים ל״ד

1 מעניין, שהכבוד כמניע למסירות הנפש בזמן גזירות אנטיוכוס שרד אף בספרות חז״ל, בסיפור המפורסם על חנה ושבעת בניה. כך מסופר בגיטין דף נז ע״ב: …ועליהם הכתוב אומר: תהלים מ״ד ״כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה״. ורב יהודה אמר: זו אשה ושבעה בניה. אתיוהו קמא לקמיה דקיסר, אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים! אמר להו, כתוב בתורה: שמות כ׳ ״אנכי ה׳ אלהיך״, אפקוהו וקטלוהו. ואתיוהו לאידך לקמיה דקיסר, אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים! אמר להו, כתוב בתורה: שמות כ׳ ״לא יהיה לך אלהים אחרים על פני״, אפקוהו וקטלוהו… אתיוהו לאידך, אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים! אמר להו, כתוב בתורה: דברים כ״ו ״את ה׳ האמרת וגו׳ וה׳ האמירך היום׳, כבר נשבענו להקדוש ברוך הוא שאין אנו מעבירין אותו באל אחר, ואף הוא נשבע לנו שאין מעביר אותנו באומה אחרת. א״ל קיסר: אישדי לך גושפנקא וגחין ושקליה, כי היכי דלימרו קביל עליה הרמנא דמלכא, א״ל: חבל עלך קיסר, חבל עלך קיסר, על כבוד עצמך כך, על כבוד הקב״ה על אחת כמה וכמה! אפקוהו למיקטליה, אמרה להו אימיה: יהבוהו ניהלי ואינשקיה פורתא, אמרה לו: בניי, לכו ואמרו לאברהם אביכם אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה מזבחות! אף היא עלתה לגג ונפלה ומתה. יצתה בת קול ואמרה: תהלים קי״ג ״אם הבנים שמחה״.