1
אפילו מקדש השם הגדול, ר׳ עקיבא, שראה בקידוש השם אידיאל ומשאת נפש, ״מתי יבוא לידי ואקיימנו?״, לא רדף אחרי המוות, אלא ברח ממנו ככל האפשר. הוא שמח כשזומן למות על קידוש השם ולא יכול היה לברוח ממנו, אך כל זמן שיכול היה לברוח ברח שלא כמו סוקרטס. ראה אופנהיימר עמ׳ 91 ו- 93 והר עמ׳ 85. הר מביא את הסיפור מהתוספתא בברכות ב, יג על תלמידי ר׳ עקיבא שקראו קריאת שמע ולא השמיעו לאוזניהם ״מפני קסדור אחד שהיה עומד על הפתח״. הסיפור הזה מוכיח, לדעת הר, שהתגובה הרווחת כלפי גזירות השמד לא הייתה של קידוש השם, אלא של ״נסיונות לקיים את המצוות בשינוי מסוים, המאפשר לצאת ידי קיום עיקרה של המצוה, תוך נסיון לא להילכד על ידי השלטונות הרומאים״. אם כן, אפילו ר׳ עקיבא, גדול מקדשי השם, לא רדף אחרי המוות על קידוש השם.