זכור ושמור, שער שלישי; בימי הבית השני: מחלוקות ומרד נגד הלוח הכפול, פרק אחד עשר; מחלוקות הלוח בימי הבית השני

1 מחלוקות הלוח בימי הבית השני

2 א. סילוק הנבואה והספרים החיצוניים בין הידועים ביותר ב'ספרים החיצוניים', שנכתבו בין המקרא למשנה, היו חנוך א, חנוך ב וספר היובלים. במרכז הספרים האלו עמד לוח אידאלי בן 364 יום בשנה, הקרוב ללוח שמשי, ובספר היובלים מופיעה גם דחייה חד-משמעית של הלוח הירחי. מקור ההשראה בספרים אלה הוא מלאך או מלאכים, שהתגלו באמצעות חיזיון מיסטי לאנשים מיוחדים כמו חנוך וגילו להם סודות שמימיים, ובהם סודות הלוח. ספרים אלה לא התקדשו במסורת ישראל ולא נכללו באסופת התנ"ך. חכמי ישראל הכריעו, לדעתי כבר בימי הבית השני, שהנבואה האמתית נסתלקה, והחזיונות המיסטיים דרך מלאך אינם נחשבים המשך לגיטימי של הנבואה המקראית. הספר היחיד מסוג זה שנכלל במקרא הוא ספר דניאל, וגם הוא לא נחשב במסורת היהודית כנביא ממש, ונכלל בכתובים.

3 ככל הנראה, חלקים מהתנועה שנשענה על מקורות השראה וסמכות שמימיים בימי הבית השני הרחיקו לכת גם אל הכרעות מן השמים במחלוקות על פירושי התורה, על שאלות הלוח ועל עיצוב החיים היהודיים, בניגוד למסורת ובהמשך, בניגוד להלכת חז"ל. נראה שלפילוג של כיתות הבית השני במיוחד על רקע זה הייתה תרומה קריטית לסגירת שערי היהדות בפני רוב היצירה הדתית הכתובה מימי הבית השני, והיא נותרה מחוץ לתנ"ך, וברובה הגדול גם מחוץ לעולמם של חכמי ירושלים המכונים 'פרושים' בהקשרים פולמוסיים, ושל חז"ל בעקבותיהם.

4 העמדה העקרונית שראתה בתחילת הבית השני את סילוק הנבואה מפורשת בספרי עזרא ונחמיה וגם במזמורים מאוחרים בתהילים. היא גם מסבירה יפה את המאמץ בספר דברי הימים להציף ולהזכיר כל נביא קדום מימי הבית הראשון, גם כשלא נזכר בספרי הנביאים. בכך גם מובלטת היעלמות הנבואה בתקופה שבה נכתב הספר.

5 מן העבר האחר של המתרס אנו מוצאים את ההכרה שהנבואה כבר נסתלקה בספר בן סירא, בסיכום הפיוטי שלו של 'שבח אבות עולם', כשהוא עובר מאחרוני הנביאים דרך זרובבל ונחמיה אל הכוהן הגדול שבימיו, ימי הכהונה הקדם-חשמונאית. כעבור כמה דורות אנו מוצאים את הציפייה לחידוש הנבואה ולעמידת 'נביא אמת' בספר מקבים א, המייצג היטב את ההנהגה הירושלמית בתחילת התקופה החשמונאית.

6 1. פילוג הכיתות בתקופה החשמונאית הפילוג החריף של כיתות הבית השני התחולל בעיקרו בראשית התקופה החשמונאית, אך שורשיו קדומים יותר. קבוצות של כוהנים וחסידיהם, שהונהגו על ידי מקבלי השראה ממלאך ומ'לוחות השמים', וביניהן הקבוצה הנאמנה לספר היובלים הקדם-חשמונאי, פרשו "מרוב העם" ומן המקדש שההנהגה הירושלמית טימאה אותו, לדעתם, ובכלל זה גם מלוח השנה שנהג בירושלים ובמקדש. כמה מכתביהן של קבוצות אלו התגלו עם מציאת המגילות הגנוזות במערות קומראן, סמוך לחוף ים המלח.

7 מקבוצות אלו הושפעו גם כמה מחוגי הנצרות הקדומה שבשלב הראשון הייתה עדיין כת יהודית. מאוחר יותר שאבו חוגי הכנסייה מכיתות הבית השני השראה מיסטית וחזון אפוקליפטי, השקפה דואליסטית על טוב ורע, וגם תיעוב עמוק כלפי ההנהגה הירושלמית על כוהניה ועל חכמיה, לצד אידאל של טהרה ונזירות מדברית. בסופו של דבר עם התגבשות הכנסייה ירשו חוגיה מכיתות הבית השני גם את לוח השמש, המנוגד ללוח היהודי הירחי-שמשי שנהג בירושלים.

8 הספרים החיצוניים' של ימי הבית השני נשמרו בתרגום 'השבעים' ביוונית, משם הגיעו אל הכנסייה האתיופית בשפת הגעז, ובאמצעות התרגום הלטיני 'הוולגטה' הגיעו אל הכנסיות הקתוליות. חלק מהן אף ראה בכמה מספרים אלו את המשך התנ"ך, בעודם נדחים כליל על ידי העולם היהודי.

9 ב. הלוח בן 364 הימים ומשמעותו במקורות רבים מימי הבית השני מופיע לוח של שנה בעלת 364 ימים. לוח שנה זה מופיע מצד אחד בכמה מן הספרים החיצוניים, כמו ספר חנוך א בפרט בחלק המכונה 'ספר המאורות' וספר היובלים, ומצד שני היא מופיעה ברבים מן החיבורים שהתגלו בקומראן, ובהם תעודות הלוח ומשמרות הכהונה, מגילת המקדש, מגילת הסרכים — סרך היחד, ברית דמשק, מקצת מעשי התורה ופשר חבקוק.

10 כמה מחוקרי הלוח חיברו את כל המקורות הללו וראו בהם שיטה אחת של לוח יהודי-שמשי, שהיה פרי אמונתן ורוחן של קבוצות כוהנים שפרשו מן המקדש בתקופה החשמונאית ושימש כחלופה ללוח של ירושלים שנהג גם בארצות השכנות. במרכזו של הלוח עומדת שנה בת 364 ימים, הקרובה מאוד לשנה שמשית, ויחד עם זאת שומרת על מספר שלם של שבועות 52 בכל שנה. ההרמוניה המחזורית של שנה השומרת על שבועות שלמים, כמו ההרמוניה הבסיסית יותר של 12 פעמים 30 יום, היו יסודות חשובים ביותר בתפיסת הבריאה והעולם של התנועה הזו.

11 כפי שהתבאר לעיל עמ' 213-215, המשמעות העיקרית של לוח שמשי מדויק היא קביעות יציבה של טבע הבריאה, שכן בלוח זה אורך הימים והלילות בעונות השונות קבוע בכל שנה ושנה, והטבע החקלאי מתנהל בעיקרו לפי השמש. בלוח הירחי, לעומת זאת, הקביעות איננה מתאימה לעונות החקלאיות, ואורך היום והלילה בתאריך ירחי נתון משתנה משנה לשנה. לכן, רוב הלוחות הירחיים הקדומים נקטו שיטות שונות של עיבור והתאימו את חודשי הירח לעונות השמש.

12 מצד שני, הירח נוח מאוד לצפייה מדויקת לכל אדם. הוא זורח בכל לילה ויום בשעה אחרת ביחס לשמש, ובכל זריחה הוא נראה אחרת. לכן הוא מתאים כל כך לבטא את השינויים בחיים ואת ההתחדשות המתמדת. רוב העמים העתיקים החזיקו בלוח חודשים ירחי עם שיטת עיבור, ודווקא בממלכה המצרית העתיקה הלך והשתלט הלוח השמשי, עם הדומיננטיות של הסגידה לשמש ולטבע 'הנצחי' הנובע ממנה.

13 משום כך, לוח החודשים הירחי נקבע בתורה שמות י"ב, א במסגרת יציאת מצרים, כהיפוך לשיטה הממלכתית המצרית שבמרכזה עמד לוח השמש. מכאן קיבל הלוח הירחי בעם ישראל היוצא ממצרים את המשמעות הייחודית של ההתחדשות ההיסטורית.

14 לוח בן 364 יום בשנה, שיש בו 52 שבועות שלמים בדיוק, ניסה להשיג קביעות שלמה עוד יותר מלוח שמש טבעי בתנאי שהיה לו מנגנון תיקון להשלמת ההפרש בינו ובין לוח השמש, כדלהלן. בלוח זה שוררת הרמוניה קבועה של 4×13 שבועות בשנה, כל חג נופל לעולם ביום קבוע בשבוע, וישנו גם תיאום הרמוני מושלם בין השמש לירח כפי שיוסבר להלן. אולם היסוד ההיסטורי נעלם כמעט כליל בהגות הבית השני ובייחוד בספרות המיסטית, ועיקר המשמעות של החגים ושל הלוח נתפס כנובע מסודות הבריאה, כפי שנתגלו לחנוך ולדמויות אחרות של כוהנים עלומי שם. כל זה, עד שפרץ המרד החשמונאי והחזיר את המהפכה ההיסטורית למוקד החיים של יהודה וירושלים לכמה דורות.

15 תורת הסוד נוטה לברוח מן ההיסטוריה אל הבריאה, וכך היא מעגנת את מצוות התורה בסודות בריאת העולם ומעמידה חלופה רוחנית יציבה כל אימת שמתפשט הייאוש מישועה היסטורית. לכן ספרי חנוך, צוואות השבטים, ספר היובלים ודומיהם הם מדרשי סוד על ספר בראשית עד מתן תורה. הם מגמדים את משמעותה של יציאת מצרים כנס היסטורי המחולל שינוי כביר בחיי האומה, נס שעליו מבוסס גם מתן תורה. לפי ספר היובלים, הלוח והחגים כולם היו ידועים כבר בימי בראשית, נח חגג כבר אחרי המבול את חג ביכורי הקמה, הוא חג השבועות פרק ו', וכל חישובי השמיטה והיובל התחילו מבראשית. כך מעוגנת התורה בבריאה ובסודותיה ואיננה תלויה עוד במהפכות שבהיסטוריה, שלעתים הן נסים מופלאים, ולעתים הן חורבנות וכוס תרעלה ירמיהו כ"ה, טו-יז, כח.

16 ג. לוח השנה בספרי חנוך שנה של 364 יום הופיעה לראשונה במקורות יהודיים בחיבור האסטרונומי 'מהלך מאורות השמים' המכונה 'ספר המאורות' שבספר חנוך א פרקים ע"ב-פ"ב. לעומת זאת, בספר חנוך ב מתוארת שנה שמשית מלאה בת 365 יום.

17 בספרי חנוך מופיע גם הסבר אגדי-מיתולוגי על סטייה אשר שיבשה את ההרמוניה הקוסמית הראשונית של מהלך המאורות ושל לוח השנה השמשי. סטייה זו קשורה אולי בחטאים של "בְּנֵי הָאֱלֹהִים" ו"בְּנוֹת הָאָדָם" בראשית ו', א-ד.

18 כפי שהזכרנו, כמה מן החוקרים חיברו את הלוח השמשי המופיע בספרי חנוך עם לוח המועדים המופיע בספר היובלים, הנוקט עמדה ברורה ועקרונית של דחיית הלוח הירחי ואימוץ לוח מועדים המבוסס על השמש בלבד.

19 ברם, עיון קפדני בספרי חנוך מעלה, שבניגוד לספר היובלים, אין בהם כל נימה פולמוסית נגד הנמשכים אחר הירח, ולא שום ביטוי של שלילה ביחס ללוח הירחי. בכלל, בספרי חנוך אין שום עיסוק במועדים ובפולחן. גילוי סודות השמים כולל אצל חנוך את השמש ואת הירח כאחד. ספר היובלים המאוחר לחלקים המוקדמים בספרי חנוך, ובפרט ל'ספר המאורות' הוא שפתח במערכה בוטה וקשה נגד 'השגיאות' של הנוטים אחרי הירח וקבע מועדים לפי לוח השמש, במקום לפי "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים" במובנו הפשוט והמקורי.

20 זאת ועוד: אין בספרי חנוך הכרעה לטובת לוח שמש בלבד. חוק היחד של המאורות נזכר בו בפירוש, וסודות הנהגת השמים שהראה 'אוריאל המלאך' לחנוך הם סודות שני המאורות הגדולים.

21 נוסף לכך, ספר חנוך א גם ציין במפורש ראש חודש ירחי בחוק למאור הקטן ששמו ירח: "ואחרי החוק הראשון הזה ראיתי את החוק השני של המאור הקטן... וראשו אשר לצד מזרח יצא בשלושים יום יצא וביום ההוא יֵרָאה ויהיה לכם ראש חודש בשלושים יום עם השמש בשער אשר בו יצא השמש" ע"ג, א-ד.

22 הניסוח בספרי חנוך גם תואם בהרחבתו את תיאור בריאת המאורות בתורה: "וְהָיוּ =שני המאורות לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים" בראשית א', יד. כך נאמר בספר חנוך א:

23 כי את האותות ואת המועדים ואת השנה ואת הימים הראני אוריאל המלאך אשר הושיב אלוהי הכבוד על כל מאורות השמים בשמים ובעולם למלוך על פני השמים ויֵרָאו על הארץ ויהיו מנהיגי היום והלילה השמש והירח והכוכבים וכל העבודות אשר יסובבו =יקיפו, יתהלכו בכל מרכבות השמים ע"ה, ג.

24 דמותו המסתורית של חנוך המקראי בראשית ה', כא-כד רומזת אמנם להתהלכות "אֶת הָאֱלֹהִים" בדרך הקשורה לסוד השנה השמשית 365 יום, ועל כך מרמזות 365 שנותיו, אולם אין ברמז קלוש זה כדי לדחות את חודשי הירח, שאף הם מסודות הבריאה.

25 גישת ספרי חנוך בעניין הלוח ברורה: השנה 'האידאלית' היא שמשית בקירוב אידאלי 364 יום. היא נחלקת גם ל'חודשים' קבועים של שלושים יום כל אחד, ועוד ארבעה ימי תקופה "ובהם יטעו האנשים" — חנוך א ע"ה, ב, אבל החודש הירחי עומד במקומו בלוח כמו בשמים, ובסוף שלוש שנים ישנו תיאום מופלא בין שני הלוחות ובין שני המאורות המובלים על ידי מרכבות השמים. משום כך צריך לדעת את התמעטות הירח במדויק חנוך ב ו'; י"ג, טו-טז.

26 כאשר מוסיפים בכל שלוש שנים חודש ירחי אחד של שלושים יום, מקבלים בדיוק שלוש שנים שלמות של 364 יום, שכן ההפרש בין שנים עשר חודשי ירח 354 יום בממוצע לבין הקירוב השמשי 364 יום הוא עשרה ימים בשנה. שתי הבעיות היחידות בשיטה הרמוניסטית זו הן הסטייה הקלה בחישוב הירחי של חודש כ-44 דקות יותר מ-354 יום, והסטייה הגדולה יותר של קצת פחות מיום ורבע לשנה שמשית מלאה 365.24 יום.

27 1. השלמת שבוע 'אפל'?! האם לתומכי הלוח בן 364 יום בשנה היה פתרון מסודר לבעיות אלה? כאן נציע פתרון אפשרי רק לבעיה השנייה — הסטייה הגדולה משנת השמש, שכן הלוח העיקרי, לוח המועדים, נקבע אצלם לפי לוח הקירוב השמשי של 364 יום, שהם 52 שבועות שלמים. הלוח הירחי חושב אצלם בנפרד, בלי קשר למועדים.

28 ב'לוח משמרות הכהונה' מקומראן 4Q320/321 מתואר לוח שמשי של 364 יום, הפרוס לאורך שש שנים ואחריו, במקביל, שש שנים של לוח ירחי, בהוספת חודשיים. במשך שש שנים מצטבר ההפרש הגדול באורך שנת השמש לקצת יותר משבוע ימים 1.24×6 = 7.44 — שבוע ועוד כ-11 שעות.

29 מסתבר כי אנשי הלוח בן 364 יום הוסיפו מדי שש שנים 'שבוע אפל', שכיסה את הפער העיקרי בין שנת השמש המדויקת ובין הלוח שבו 364 יום בשנה. שבוע ימים אינו פוגם את העיקר בלוח הזה — שנה של שבועות שלמים 52, שרק בה יכולים כל החגים לחול ביום קבוע בשבוע כפי שיבואר להלן, ולעולם לא יחול חג בשבת. הוספת שבוע שלם פעם בשש שנים לא פגעה בעיקר הזה והשאירה את שיטת השבועות השלמים בשלמותה.

30 שבוע זה לא חודש! היה מעין 'סוד עיבור' — לא היו מדברים עליו, והוא לא נכנס לחשבונות הלוח, אך מסיבה זו קבעו לוח מאורות בן שש שנים. השערה זו שהעלה הרב פרופ' יוסף באומגרטן פותרת את השאלה העיקרית — בלי תיקון/עיבור כזה היה נוצר פער בולט בלוח על פני עונות השנה, חודש 'האביב' היה נודד לאחור אל החורף, ואחריו היו נודדים גם חגי הקציר והאסיף. ישנו פער בולט בין התורה והחגים ובין הלוח בן 364 הימים, ולא מצאנו שום מאמץ להסביר אותו, לכן יש להניח שהפער לא נוצר כי ידעו למנוע אותו.

31 אך מדוע לא נזכר דבר על אותו שבוע בשום מקום בתעודות הלוח ומשמרות הכהונה מקומראן? איזו משמרת כהונה שירתה בשבוע זה במקדש?

32 ככל הנראה, השבוע הזה מבטא סטייה מן הלוח המושלם שהוצג בספר היובלים ככתוב ב'לוחות השמים', ולכן הוא נחשב ל'שבוע אפל' ולא היה מקום להזכירו. שבוע זה עלול היה גם לחזק את טענת החכמים ='הפרושים', שאי-אפשר לקיים לוח שמימי בלי התערבות של 'עיבור' אנושי. שאלת משמרת הכהונה באותו שבוע הפכה לשאלה תאורטית לאור פרישתם של חוגים אלו מן המקדש בירושלים.

33 השערות אלה על סגירת פערים בעזרת זמנים 'אפלים' מחולקים לשבע הן הדרך היחידה לפתרון הבעיות, אם הלוח בן 364 הימים נהג למעשה בחיים הדתיים ובחיים בכלל בחוגי הכיתות והפורשים מירושלים בימי הבית השני. המחשבה שהלוח הפורש היה מעין 'תאוריה אידאלית' שלא נהגה כלל למעשה סותרת את המגילות לחלוטין ואי-אפשר לקבלה. אם לוח זה לא נהג למעשה, מתי רדף "הכוהן הרשע" אחרי "מורה הצדק" בקץ "מועד מנוחת יום הכפורים", כמסופר במגילת פשר חבקוק? אנשי ירושלים בוודאי לא רדפו אחרי הפורשים, 'מורה הצדק' ואנשי 'היחד', ביום הכיפורים שלהם, לפי לוח ירושלים שנהג במקדש!

34 2. הלוח השמשי ומקורו במקדש לפי הסבר זה, הלוח הכפול בספרי חנוך קרוב מאוד לעמדתם של מקורות חז"ל, שאף הם לא שללו שנה שמשית, בפרט במקדש. המקדש בכללו קשור מיסודו בסדרי הבריאה ובטבע החקלאי הצמוד לעונות השמש, ורבים מסדרי העבודה בו תלויים בשמש: לוח הקטורת מבוסס על ימות החמה; היממה במקדש מתחילה מהבוקר, ובלילה נאכלים שיירי הקרבנות מהיום שלפניו; פתחי המקדש מכוונים לפי הזריחה; יום הכיפורים, יום העבודה החשוב ביותר במקדש לטהרת המקדש והעם כולו, הוא יום החיתום של שנת החמה; ועוד.

35 הלוח השמשי היה נוכח במקדש ויכול היה לשמש בסיס מצוין לחידוש המהפכני שבספרי חנוך. החיבור 'מהלך מאורות השמים' שבספר חנוך א יכול היה להישען על המקדש בירושלים ועל הידע שהיה לכוהנים במקדש, ידע שהתבסס על המסורות שהיו בידיהם וגם על מידע אסטרונומי שהגיע בעיקר ממסופוטמיה. אפילו הרעיון של 364 יום לשנה יכול היה לצמוח במקדש, שכן יום הכיפורים החותם כאמור את שנת החמה יכול היה להתפרש כתוספת של עשרה ימים על שנים עשר חודשי ירח 354+10. מכאן אפשר היה להגיע למסקנת הכוהנים הפורשים, שהלוח השמשי 'הנכון' של המקדש צריך להיות בן 364 יום בשנה, בניגוד ללוח הקטורת שנהג במקדש 365 יום לפי מקורות חז"ל.

36 ואולם בתורה, במקדש בירושלים ובהלכת חז"ל רק התחדשות אור הירח קבעה את ראש החודש, וממילא גם את המועדים. כך נאמר במפורש גם בתהילים: "עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ" ק"ד, יט. באמצע ימי הבית השני כתב גם בן סירא דברים ברורים בעניין זה. לאחר שהצהיר: "מה נורא מעשי ה'" מ"ג, ב, פתח בן סירא בנוראות השמש בצאתו, אשר "בהצהירו ירתיח תבל" שם, ג, אולם אחר כך המשיך ודיבר בהדגשה על הירח: "וגם יֶרַח יַרִח או: יאריח עִתוֹת שָבוֹת, ממשלת קץ ואות עולם, בָּם מועד וזמני חוק, וחפץ עֹשֶׂה או: עִתֹה בתקופתו, חֹדש בחדשו הוא מתחדש, מה נורא בהשתנותו..." שם, ז-ט. "מועד וזמני חוק" תלויים אפוא בשני המאורות כמו בפרשת הבריאה בתורה, והחודש הוא ירחי, כי רק הוא מתחדש — השמש לעולם איננה מתחדשת!

37 כאמור, גם ספרי חנוך אינם רחוקים מן הכיוון הזה. "מרכבות השמים" מובילות שם את שני המאורות, ואין בהם קביעת מועדים על פי לוח השמש. הצד השמשי של הלוח שהיה חשוב בעיקר במקדש קיבל אמנם בספרי חנוך מעמד מרכזי ומודגש, כולל 'חודשים' שמשיים סכמתיים של 30 יום, אך בלי לקשור אליו את המועדים.

38 רק ספר היובלים הוביל את הפילוג בלוח ובמועדים בפרוס התקופה החשמונאית. עמדתו המתפלגת של ספר היובלים, שלפיה המועדים צריכים להיקבע רק על פי לוח השמש ו'חודשיו' הקבועים, איננה נזכרת כלל בספרי חנוך אשר קדמו למחלוקת הגדולה על הלוח, על השבת ועל המועדים.

39 ד. המרד נגד הירח בספר היובלים תפיסתו של ספר היובלים, הדוחה באופן ברור את הלוח הירחי, עולה כבר מן האופן שבו הוא מתאר את הבריאה. לפי דבריו, רק השמש לבדה היא האות למועדים:

40 וביום הרביעי ברא את השמש ואת הירח ואת הכוכבים... ויתן ה' את השמש לאות גדול על הארץ ולימים ולשבתות ולירחים ולמועדים לשנים ולשבתות שנים וליובלים ולכל עִתוֹת =תקופות השנים ב', ח-ט.

41 ובהמשך:

42 ויתן לנו ה' אות גדול את יום השבת... שם, יז.

43 בהבדל ברור מלשון התורה על פי המסורה: "וְהָיוּ המאורות לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים" בראשית א', יד, אין בספר היובלים אלא אות אחד והוא השמש, כמו אות אחד שהוא יום השבת, וכך התעצב לוח 'אידאלי' — השמש קובעת את סדריו, והשבת קובעת את סדר השבועות שלו, חמישים ושניים שבועות שלמים.

44 המסקנה העיקרית של ספר היובלים היא אימוץ הלוח השמשי 'האידאלי' כלוח 'המקורי' ופרישה מן 'ההשחתה והטומאה' של בני ישראל ושל המקדש בירושלים:

45 ואם יעברו ולא יעשום כאשר צֻוו עליהם כֻּלם ישחיתו את זמניהם והלכו השנים מזה והזמנים והשנים ועברו את חֻקם. ושכחו כל בני ישראל ולא ימצאו את דרך השנים ושכחו חֹדש ושבת וחג וכל חֹק השנים יתעוּ ו', לג-לד.

46 אמנם, בניסיונו של בעל ספר היובלים 'לתקן' את נוסח התורה הנתון במסורת, הוא מעיד שלא ברצונו שהנוסח המסורתי "וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים" אכן מצביע על קיומו של לוח כפול ירחי-שמשי ביסודה של הבריאה.

47 דבר דומה קרה בפרשת המבול, הפרשה היחידה בספר בראשית שבה מתוארת שנה שלמה. לפי נוסח התורה המסורתי, המבול התחיל בשבעה עשר לחודש השני, בשנת 600 לחיי נח בראשית ז', יא, והסתיים בעשרים ושבעה לחודש השני, בשנת 601 לחיי נח שם ח', יד. הפרש זה של עשרה ימים בא להשלים שנת שמש, כאשר החודשים הם ירחיים וכך כתב רש"י שם, וזוהי עדות ברורה ללוח כפול, ירחי-שמשי, בתורה מראשיתה. והנה, במגילת פשר בראשית א 4Q252 'תיקן' המחבר הקומראני את הכתוב כדי להתאימו ללוח 'הנכון' להשקפתו, וכתב שהמבול הסתיים בשבעה עשר לחודש השני:

48 ובשבעה עשר יום לחודש השני יבשה הארץ באחד בשבת... לקץ שנה תמימה לימים שלוש מאות ששים וארבעה...

49 בתרגום השבעים נמצא 'תיקון' הפוך. לפי האמור שם, המבול התחיל בעשרים ושבעה לחודש השני והסתיים בעשרים ושבעה לחודש השני בשנה הבאה. כך מצטרפים להם, שלא מרצונם, שני 'עדי נוסח', ששינו את נוסח המסורה מסיבה זהה אך בשני כיוונים הפוכים, ומעידים על נוסח המסורה שהוא אמת.

50 הלוח הכפול שנהג בירושלים הוא אפוא הלוח הקדום על פי התורה והמסורת כאחד. ואכן, לא כל כוהן מהבית השני ולא כל הקרוב אל סודות הבריאה הלך אחרי הלוח הפורש, לוח מועדים שמשי. גם בין הפורשים לא כולם ביטלו כליל את משמעותו של הירח, כעמדתו הרדיקלית של ספר היובלים. תפיסה דומה לזו של ספר היובלים ניתן למצוא במגילת ההודיות, מגילת מזמורי ההודיה מקומראן ממערה 11, שגם בה השמש היא המאור היחיד הקובע זמני יום ולילה בבריאה לתפילות הודיה! — "בתקופות יום לתִכּוּנוֹ לחוקות מאור גדול" טור כ, 8, אולם מגילת הסרכים ומגילות נוספות שנמצאו בקומראן שמרו גם על חודשי ירח, יחד עם העתקת המועדים ללוח השמשי 'האידאלי' כפי שנראה בהמשך. הדבר מצביע על גיוון בעמדות בתוך הקבוצות השונות בימי הבית השני, וגם בתוך קומראן.

51 אפילו בעל ספר היובלים עצמו לא טען ששיטתו נהגה אי-פעם בעם ישראל, אלא ש'מלאך הפנים' הודיע על כך למשה לפני מותו:

52 כי ידעתי אני ומעתה הנני מגידך ולא מלבי כי ספר כתוב לפני ותִנתן בלֻחות השמים חלֻקת הימים כי ישכחו את מועדַי ובריתי והלכו במועדי העמים אחרי שגגתם ואחרי אִוָלתָם. והיו אשר יביטו אל הירח והוא ישחית את הזמנים ויקדם משנה לשנה עשרה ימים. על כן תבֹאנה להם שנים אשר בהן ישחיתו ויעשו יום העדות לבוז =חג השבועות = חג ביכורי הקמה שחגג כבר נח לפי ספר היובלים בחמישה עשר לחודש השלישי ויום טומאה לחג =חג השבועות לפי קביעת חכמי ירושלים ובלבלו כל ימי קֹדש בטמאים ויום טֻמאה ביום קֹדש כי ישחיתו הירחים והשבתות והחגים והיובלים. על כן אני מצוך והעידותי בך למען תעיד בהם כי אחרי מותך ישחיתו בניך ולא יעשו את השנה שלש מאות וששים וארבעה ימים לבדם ועל כן יפריעו ראש חודש ושבת ומועד וחג ואכלו כל דם עם כל בשר ו', לה-לח.

53 מפורש לפנינו עד כמה היה ברור וידוע לבעל ספר היובלים כי מזמנים קדמונים אין נוהגים בעם ישראל ובירושלים כשיטתו — שנת שמש בלעדית ללא הבטה אל הירח. לכן הוא תלה את הדבר בהשחתת בני ישראל אחרי מות משה, כאשר שכחו בני ישראל את הלוח השמשי הבלעדי הכתוב ב'לוחות השמים' והחלו לטעות אחרי הירח.

54 ספר היובלים בא אם כן לחולל שינוי גדול בלוח המועדים הנוהג בישראל ובירושלים, בטענה שזוהי האמת המקורית הנבואית של פירוש הבריאה והתורה, וכך כתוב ב'לוחות השמים' שראה משה ו'ראה' גם בעל ספר היובלים ב'שחזור' שלו לתורת משה.

55 לשיטתו של ספר היובלים, זוהי גם הכוונה הנכונה של שער 'מאורות השמים' בספר חנוך א כפי ש'נתגלה' לחנוך בחזיונותיו. אכן, ספר היובלים ד', טז-כד נשען בפירוש על חנוך, וגם ייחס לו את שיטתו בעניין ממשלת השמש הבלעדית. אולם ההישענות על דמותו של חנוך והערצת פועלו כ'עד בשמים' על מעשי דור המבול איננה אלא פרשנות של בעל ספר היובלים לספרי חנוך. כשם שבעל ספר היובלים פירש מחדש את התורה לא לפי המסורת הנהוגה אלא על פי 'האמת' הגלויה לו, כך פירש גם את ספרי חנוך שכבר נחשבו אז כמקור מוסמך וחשוב ביותר על פי שיטתו, והפך את הלוח של 364 יום ללוח בלעדי, במיוחד לעניין קביעת המועדים.

56 כשלושה או כארבעה דורות בין ספרי חנוך המוקדמים לבין ספר היובלים — לפי מרבית החוקרים — מאפשרים לתארך את תחילת הפילוג בלוח המועדים עם הופעתו של ספר היובלים, בסמוך לתקופה החשמונאית. כאמור, עוד לפני כן נהג לוח של 364 יום שבו 'חודשים' סכמתיים של שלושים יום, אולם המועדים המשיכו להיקבע על פי הירח. ספר היובלים והחיבורים הקרובים אליו העבירו את קביעת המועדים אל אותם 'חודשים' סכמתיים. עמדה זו, שהוצגה כשחזור 'נבואי' של 'התורה האמתית' החרותה על 'לוחות השמים', גרמה לפילוג.

57 עצם התמיכה בחזיונות שמימיים כדרך עיקרית לשחזור 'התורה האמתית' או כדרך של 'מדרש נבואי' הייתה מנת חלקן של קבוצות שונות מבין התומכים בספרי חנוך הן מתוך הכהונה, הן מחוגים נוספים. ברם, רבים מחברי קבוצות אלה לא קיבלו את עמדתו של הלוח הפורש אלא נשארו בירושלים החשמונאית עם הלוח הירחי-שמשי הנוהג בה. הלוח השמשי לדעתם 364 יום בלוח 'האידאלי' או 365 יום בלוח 'הראלי' יכול היה להיחשב חלק מסדרי המקדש, כמו לוח הקטורת במקורות חז"ל, אבל המועדים נשמרו לפי חודשי הירח, כפי המנהג וכמסורת התורה.

58 קבוצת 'היובלים' הרדיקלית פרשה מהנהגה ירושלמית יראת שמים. הנהגה זו עמדה במלוא הכוח והתבונה מול ההשפעה התרבותית ההלניסטית תוך שהיא מחזיקה בתפיסות מורכבות יותר אך נשארת מחויבת למסורת ומזוהה עם הנס החשמונאי. עמדת 'היובלים' הקיצונית אף לא התקבלה על דעתם של כל התומכים בלוח 'האידאלי'. כפי שנראה להלן, אף מבין אלו שפרשו מירושלים ומהמקדש ועברו לחוג את המועדים לפי הלוח השמשי 'האידאלי', היו שהמשיכו להתחשב גם בירח.

59 ה. לוח כפול גם בקומראן לא כל הספרות הכוהנית הפורשת מימי הבית השני החזיקה בלוח שמש בלבד ולא כולם דגלו בעמדה הפולמוסית הנחרצת של ספר היובלים: "והיו אשר יביטו אל הירח והוא ישחית את הזמנים ויקדם משנה לשנה עשרה ימים" ו', לו.

60 ניתן למצוא סימוכין להתחשבות בלוח ירחי גם בספרות קומראן. כך למשל, במגילת סרך היחד, הטקסט הכיתתי המובהק של עדת 'היחד', מוזכרים שני המאורות "בהתחדשם":

61 עִם קִצים אשר חקקא ברֵשית ממשלת אור עם תקופתו, ובהֵאספו על מעון חוקו ברֵשית אשמורי חושך... באופיע מאורות מזבול קודש עם הֵאספם למעון כבוד. במבוא מועדים לימי חודש יחד תקופתם, עם מסרותם זה לזה בהתחדשם — יום גדול לקודש קודשים, ואות נאמן למפתח חסדיו עולם. לראשי מועדים בכל קץ נהיה. ברֵשית ירחים למועדיהם וימי קודש בתִכּוּנם לזכרון במועדיהם... ובתקופת מועדיהם, בהִשלם חוק תִכּוּנם יום משפטו זה לזה, מועד קציר לקיץ ומועד זרע למועד דשא, מועדי שנים לשבועיהם וברוש שבועיהם למועד דרור...

62 לפי האמור כאן, שני המאורות מופיעים "מזבול קודש עם הֵאספם למעון כבוד. במבוא מועדים לימי חודש יחד תקופתם, עם מסרותם זה לזה בהתחדשם". כלומר, שני המאורות שוקעים ביחד בהתחדש חודש ירחי, ואלה הם החוקים שחקק בורא העולם 'בראשית ממשלת אור' =השמש. כל זה מכוון אמנם לשם תפילות הודיה, כפי שנאמר בהמשך: "חוק חרות בלשוני לפרי תהלה", אולם בין השאר נזכר כאן לוח כפול: "ברֵשית ירחים למועדיהם וימי קודש בתִכּוּנם לזכרון במועדיהם". השאלה הגדולה היא, מהם "המועדים" כאן ומהם "ימי חודש".

63 בהקשר זה יש לציין גם את תעודות הלוח של משמרות הכהונה 4Q321, שבהן מופיעים קטעים מלוח קומראני בן שש שנים =פעמיים המחזור התלת-שנתי. לוח קומראני זה, בניגוד לספר היובלים, מציין גם את הופעות הירח וקובע את התאריך המדויק שלהן במשך שש שנים על פי סדר משמרות הכהונה, במקביל למניית ראשי החודשים השמשיים והמועדים המפורשים בתורה, שאותם הוא קובע לפי הלוח השמשי האידאלי 364 יום. אין מדובר בטקסט פולמוסי ולא ב'מדרש תורה' אלא בטקסט טכני-אסטרונומי לחלוטין, העוסק ישירות בלוח.

64 המועדים וראשי החודשים נקבעו אפוא בלוח משמרות הכהונה מקומראן על פי הלוח השמשי 364 יום, בניגוד גמור ללוח שנהג בירושלים ובמקדש, אולם במקביל הוגדרו בלוח זה גם הופעות הירח בתאריך המדויק בשבוע, בחודש ובמשמרות הכהונה המשרתות במקדש.

65 הלוח העברי הכפול היה תקף גם בקומראן וגם בהלכת חז"ל באופן ברור ביותר, והפילוג התחולל על רקע קביעת המועדים. כך משתמע גם מן הביאור =הסכוליון למגילת תענית מסוף ימי הבית השני, בהסבר הימים האסורים בתענית בחודש ניסן בגלל המחלוקת מול בֵּיתְסִין על המועדים.

66 1. התחלת היממה בקומראן ובמקורות חז"ל בלוח שמשי-טבעי היממה מתחילה בבוקר, עם האור והזריחה, כפי שהחוש הטבעי וצורכי החיים יום עבודה מחייבים — "יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב" תהילים ק"ד, כג, וממילא, הלילה עשוי לבוא אחרי היום. מנגד, לוח ירחי מחייב יממה שמתחילה בערב, שכן 'מולד' הירח המתחדש נראה בראשונה בתחילת הערב, במערב, אחרי שקיעת השמש, וחודש איננו יכול להתחיל באמצע היממה בהנחה שיחידות הלוח הן שלמות. גם הירח המלא עולה בתחילת הלילה ומאיר כל הלילה, ועל כן יש בו פוטנציאל טבעי של ליל "הִתְקַדֶּשׁ חָג" ישעיהו ל', כט. לכן, יממה שמתחילה בערב רומזת ללוח ירחי, או ליתר דיוק ללוח ירחי-שמשי, כי היממה עצמה נקבעת על ידי שקיעת השמש וזריחתה.

67 מוטיב השקיעה יכול להיחשב גם כמוטיב רעיוני-סמלי. הזמן של בורא הכול מתחיל דווקא עם שקיעת האור הטבעי וסילוקו, ברמיזה ליוצר אור ובורא חושך ומתוך התנגדות כוללת לסגידה לשמש בכל צורה שהיא. יממה שמתחילה בזריחה יש בה סכנה ברורה של סגידה לשמש, כמו שהיה נהוג במיוחד בפולחן השמש המצרי המלכותי. מנגד, המאבק נגד הסגידה לשמש ושלילת לוח השמש המלכותי המצרי בולטים במיוחד בתחילת חודש ירחי, במולד הירח, כאשר הירח הנראה מחדש שוקע גם הוא זמן קצר אחרי שקיעת השמש. הזמן המתחדש מעיד על הבורא, יוצר המאורות, והוא מתחיל עם שקיעת שני המאורות הגדולים — השמש והירח אינם 'אלים' אלא 'מאורות', וכל הכוחות בעולם שמורים לבורא העולם, יוצר אור ובורא חושך, יום ולילה, שמים וארץ.

68 בימי הבית השני כבר שקעה מזמן ההשפעה של המאבק מול פולחן השמש המצרי, וחסידי הלוח של 'היובלים' יכלו לצאת למערכה למען לוח 'אידאלי', לוח מקורב לשנת שמש. לכן סברו חוקרים חשובים, שגם היממה של 'בני האור' מקומראן התחילה בבוקר, על פי ההיגיון של לוח שמשי עקבי, וכך פירשו גם את התפילות שנמצאו בקומראן כמתחילות תמיד מן הבוקר.

69 ואולם, מגילת ברית דמשק חרגה באופן ברור מן התיאור הזה וקבעה שהשבת מתחילה לפני השקיעה כמקובל בכל עדות ישראל, כפי שיובא להלן. בנוסף, נמצאה מגילה אחת של תפילות המתחילה את סדרי התפילה מן הערב.

70 מגילת ברכות לימי החודש הראשון שנמצאה בקומראן 4Q503 היא טקסט ליטורגי ברור, 'סידור' קדום של תפילות הנאמרות בשקיעת השמש ובזריחתה. מן הטקסט עולה בבירור שהיממה שלו מתחילה בערב, והרי זהו סימן היכר מובהק ללוח ירחי או ללוח ירחי-שמשי. להלן קטע ממגילה זו עם ההשלמות המשוערות:

71 ובששה לחודש בערב יברכו וענו ואמרו: ברוך אל ישראל במועדי לילה... אנו עם קודשו... חמשה גורלות אור... ובצאת השמש להאיר על הארץ יברכו וענו ואמרו... אור היומם לדעתנו... בששה שערי אור... ואנו בני בריתכה מהללים שמכה עם כול דגלי אור... בשבעה לחודש בערב יברכו וענו ואמרו ברוך אל ישראל... ובצאת השמש להאיר על הארץ יברכו וענו ואמרו ברוך...

72 אפילו בלי ההשלמות, ברור שתפילת הערב והלילה היא הראשונה ביממה, והתפילה הנאמרת בצאת השמש להאיר על הארץ היא השנייה. הימים נמנים — קרוב לוודאי — לפי החודש הירחי, ואף ראשי החודשים מופיעים כימי חג.

73 אמנם, מדובר בטקסט ליטורגי =הקשור לסדרי התפילה, ויש הסבורים שישנם כללים שונים ללוח מועדים מקדשי וללוח ברכות ליטורגי.

74 למרבה הפליאה, בספרות חז"ל התמונה הפוכה: דווקא סדרי התפילות תואמים את סדרי הקרבנות במקדש, המתחילים בבוקר, והמשנה ברכות פ"ד פותחת את היום בתפילת השחר וממשיכה אל תפילות המנחה והערב, כמו קרבנות התמיד, מה שמאפיין באופן מובהק לוח שמשי; ואילו המשנה בעניין קריאת שמע שם פ"א, יסוד אמונת הייחוד, מתחילה בערב וממשיכה אל הבוקר, בהתאם לפסוק "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" דברים ו', ז, מה שמאפיין באופן מובהק את הלוח הירחי, לוח יציאת מצרים, שהוא גם לוח המועדים.

75 אם כן, בקומראן לוח המועדים היה שמשי על פי הקירוב האידאלי של 364 יום, אבל לוח הברכות על פי 4Q503 סודר על פי יממה שמתחילה בערב, ואילו בעולמם של חז"ל מצב הדברים היה הפוך: התפילות מסודרות לפי יממה של לוח שמשי, כמו במקדש, ואילו קריאת שמע מסודרת לפי היממה של הלוח הירחי, כמו לוח המועדים.

76 גם בקומראן הכירו אפוא את הלוח הכפול כמו בספרי חנוך וראו חובה דתית לברך את הבורא מערב עד בוקר, וגם מבוקר עד ערב. אכן, כך מפורש גם במגילת סרך היחד, המגילה המעצבת של 'עדת היחד': "עם מבוא יום ולילה אבואה בברית אל, ועם מוצא ערב ובוקר אֹמַר חוקיו". הברית כאן מתחילה ביום כמו מעמד הר סיני "בִּהְיֹת הַבֹּקֶר", שמות י"ט, טז, וכמו ברית מילה שזמנה רק ביום, ואילו אמירת החוקים, כלומר התפילה, מתחילה בערב כמו קריאת שמע במשנה, וזה דומה מאוד למגילת הברכות 4Q503.

77 ברם, הלוח הכפול נעלם בספר היובלים, שבו הירח הוא רק מטעה ומתעה.

78 במגילת המקדש מקומראן לא נזכר שום פולמוס בין השמש והירח. רוב החוקרים מניחים שלוח המועדים השולט במגילת המקדש הוא הלוח בן 364 יום, ואין שם רמז לחודשי ירח, בדיוק כמו בספר היובלים, אולם אין שם דברים מפורשים.

79 לדעתנו, גם בחבורות הכיתות שפרשו מן המקדש ומירושלים בימי הבית השני היו לפחות שתי תפיסות: האחת הותירה את הלוח הכפול לברכות לילה ויום ולשבח הבורא, והאחרת, הרדיקלית, דחתה כליל את לוח הירח, כשיטת ספר היובלים.

80 לכך יש להוסיף כאמור לעיל גם את מה שנכתב במגילת ברית דמשק שנמצאה בגניזת קהיר, וגם בקומראן:

81 אל יעש איש ביום הששי מלאכה מן העת אשר יהיה גלגל השמש רחוק מן השער מלואו, כי הוא אשר אמר: 'שמור את יום השבת לקדשו'.

82 כלומר, יממת השבת התחילה בערב ולא בבוקר. יממת השבת נותרה ירחית-שמשית והתחילה בערב גם ברוב הכיתות ואף בעדת 'היחד' בקומראן, כמו בכל בית ישראל. די היה להם בפילוג לוח המועדים.

83 ו. מופעי הירח בקומראן ויום ה'דוקה' דוגמה ברורה לחשיבות הירח בקומראן עולה מלוח משמרות הכהונה 4Q320/321, שבו כלולות שש שנים: תחילה נזכרים חודשי הירח, ואחר כך באותן שש השנים מופיעים המועדים בלוח השמשי האידאלי, והכול לפי סדר משמרות הכהונה. בחלק הראשון נזכרים שני מופעים של הירח מדי חודש לאורך שש השנים של המחזור: למראה אחד אין שם, והחוקרים רגילים לקרוא לו יום ה-X, ואילו המראה השני נקרא בטקסט 'דוקה'. על פי האמור שם, בין 'דוקה' ל-X ישנו הפרש של שלושה עשר יום, ואילו בין ה-X ל'דוקה' ישנו הפרש של שישה עשר או של שבעה עשר יום תלוי אם החודש הירחי מלא או חסר.

84 כך למשל נאמר באחת מן התעודות עם השלמת השחזור על ידי המהדירים:

85 השנה הראשונה: החודש הראשון, בחמשה במשמרת ידעיה, בשלושים בחודש, ודוקה בששה במשמרת מעוזיה, בשבעה עשר בוא =בו. שבת במשמרת קוץ, בשלושים בשני, ודוקה באחד במשמרת מלאכיה, בשבעה עשר בוא...

86 השנה השנית: החודש הראשון, בשנים במשמרת מלאכיה, בעשרים בוא =בו, ודוקה בשלושה במשמרת חרים, בשבעה בוא =בו...

87 את פשרם של מושגים אלו ניתן לבאר בשלושה אופנים:

88 1. 'דוקה' הוא יום הופעת הירח המתחדש, לאחר המולד, כאשר כולם רואים את הירח החדש, השוקע במערב זמן קצר אחרי שקיעת השמש, ואילו יום ה-X הוא יום מילוי הלבנה. הופעת הירח המתחדש היא מופע חשוב כל כך בעיני חז"ל, עד שכל הרואה אותו חייב ללכת ולהעיד על כך בפני בית דין, אפילו בשבת. אולם חז"ל ביססו את העדות של קביעת החודש על הראייה הראשונה שראו אנשים מעטים בלבד, ולכן לדבריהם יש הפרש של ארבעה עשר יום מן המולד ועד המילוי. מאידך, אנשי קומראן לפי הצעה זו הלכו אחרי הופעת הירח הבטוחה, שכולם רואים אותה ויכולים לברך עליה כעל נפלאות הבריאה מעין ברכת הלבנה אצל חז"ל, וזה מתרחש יום אחד לאחר המולד הנראה. כך נוצר הפרש של שלושה עשר יום מיום המולד עד יום מילוי הירח הנזכר לפי זה במקורות קומראן כדבר פשוט וידוע יום ה-X. לאחר יום המילוי עוברים שישה עשר או שבעה עשר יום עד שהירח המתחדש נראה שוב. יש אפילו חוקרים שראו כאן רמז לחודש ירחי בקומראן, שהתחיל בירח המלא.

89 2. להפך מן ההצעה הקודמת: 'דוקה' הוא יום מילוי הלבנה, ואילו יום ה-X הוא המופע האחרון של הירח לפני המולד. אפשרות זו אפילו לא עלתה בדיוני החוקרים, אף על פי שהיא מסבירה היטב מדוע ההפרש בין X ל'דוקה' משתנה — שישה עשר או שבעה עשר יום. פירוש זה מצביע על חודש ירחי של עשרים ותשעה או של שלושים יום, שנקבע לפי התצפית של סוף החודש.

90 3. 'דוקה' הוא יום אחד אחרי הירח המלא, ואילו יום ה-X הוא יום היעלמות הירח, דהיינו ראש החודש המוחלט, לפני המולד הנראה לעין. ביום ה'דוקה' מתחיל הירח להתמעט, ולאחר שלושה עשר יום הוא נעלם, וזהו יום ה-X הנזכר ראשון בטקסט. לאחר מכן עוברים שישה עשר או שבעה עשר יום עד שהירח המלא מתחיל שוב להתמעט.

91 ש' טלמון וי' קנוהל העדיפו את האפשרות השלישית, מפני שראו בה הוכחה להשקפת עולם שדגלה בלוח השמש כלוח של 'בני אור', וראתה בלוח הירח את עולמם של 'בני החושך'. ציון יום ה'דוקה' כיום התמעטות הירח השתלב לדעתם בתפיסת עולם זו. עיקר ניתוחם של טלמון וקנוהל נוגע למונח 'דוקה' ='דוקו'/'דוֹקֹה', ובלשונם:

92 המונח 'דוקה' הוא יחידאי, אינו נמצא בכתבי קומראן שנתפרסמו עד עתה, וגם אינו בא לא במקרא ולא בספרות חז"ל. לפיכך יש לנסות ולפרשו... מדרכי שימושו במגילה זו, וכן על פי גזרונו.

93 ואולם, במגילת לוח זו אין שום רמז לפגם כלשהו בירח. הלוח רק מציין ברשימה טכנית-אסטרונומית את הופעות הירח כחלק מנפלאות הבריאה. גם הטענה שאין שום מקור מקראי למונח 'דוקה' איננה נכונה. מונח זה נשען לדעתי על פסוק מפורש בישעיהו מ', כב: "...הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת". 'דוק' מציין בפסוק זה מעין כיסוי דק ומתוח, כמו יריעת אוהל מתוחה. כך יכול מונח זה להתפרש גם בלשון חז"ל, כמו בדבריהם על "דוקין שבעין", כלומר מום קל של כיסוי לובן, וזהו פירוש חז"ל גם למום שבתורה: "אוֹ דַק אוֹ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ" ויקרא כ"א, כ.

94 דווקא הגזרון של 'דוקה' משורש דק"ק, יחד עם הפסוק המפורש בישעיהו, מוליכים לפירוש הביטוי כהופעת אור הירח כאור לבן, דק ובהיר מאוד על פני השמים, ולא כהתמעטות ופגימה.

95 מתצפיות שלי בהופעות הירח למדתי עד כמה חשובה ובולטת הופעת הירח דווקא ביום שאחרי הירח המלא, כאשר עוד לא ניכרת בו שום התמעטות. בליל המילוי עצמו עולה הירח בזמן שקיעת השמש, כאשר השמים עודם מוארים, ופעמים רבות ניתן לראות לזמן קצר את "שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים" בראשית א', טז. אולם לילה אחר כך, אור ליום השישה עשר בחודש הירחי שלנו, זורח הירח לבדו ועולה במילואו ובכל הדרו לתוך שמים שחורים. קל להבין את שבח הבורא בבריאת הירח דווקא עם ה'דוקה' לפי פירוש זה — מראה ההוד של הירח המלא השולט לבדו בשמים. תחילת ההתמעטות ניכרת רק בלילה השני ובלילה השלישי שלאחר הירח המלא.

96 אמנם, אין לדחות גם את הצעתו של מיליק, שעל פיה המילה 'דוקה' נגזרת מן השורש דו"ק במובן של צפייה אסטרונומית מדויקת כמו בארמית הסורית או במובן של חשבון מדויק.

97 התרגום הירושלמי לתורה מתרגם "וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ" ויקרא כ"ה, נ "וידייק", ובלשון חז"ל מוכרים הביטויים: 'דיקא נמי', 'דיוקא' וכמובן 'דווקא'.

98 פירושי הביטויים הנגזרים משני השורשים מובילים אפוא לשני מובנים משלימים של השם 'דוקה':

99 1. הופעת אור הירח כמעטה לבן, דק ובהיר מאוד, ביטוי שיש בו שבח לבורא ואין בו כל פגם, במיוחד בלילה הראשון שאחרי מילוי הירח ליל השישה עשר בחודש ירחי.

100 2. חישוב מדויק של מופע הירח, שגם בו יש שבח לבורא, ואין בו כל פגם.

101 אין לדעתי יסוד לשוני לפרש דק"ק במובן של פגימה, חיסרון, התמעטות וכדומה, עד כדי מתן משמעות תאולוגית למונח מקצועי במגילת לוח שאין בה פולמוס כלל. אדרבא, דיקוק כמו ריקוע "נֹטֶה שָׁמַיִם... רֹקַע הָאָרֶץ...", ישעיהו מ"ד, כד יוצרים לבסוף משטח דק של אור.

102 על פי שני השורשים הלשוניים מתקבלות יותר שתי ההצעות הראשונות דלעיל, שלפיהן לוח משמרות הכהונה מדבר על ההופעות החשובות והבולטות של הירח: המולד הנראה 'דוקה' והמופע המדויק של הירח המלא יום ה-X, או לחלופין: הירח המלא 'דוקה' — מעטה דק ומאיר והמופע האחרון לפני המולד יום ה-X. האפשרות השנייה מתאימה מאוד למגילה מקבילה 4Q320, שבה מציינים ימי ה-X את ימי ה-29 וה-30 לחודש הירחי.

103 גם לפי ההצעה השלישית, ה'דוקה' מציין הופעה חשובה ומרשימה של הירח, כשהוא עדיין במילואו וזורח לבדו.

104 מכל מקום, אלה הן ההופעות החשובות של הירח, ומכאן עולה בבירור שחשיבותן לא נעלמה ולא נעקרה גם בקומראן, אף שהמועדים נקבעו אצלם לפי הלוח השמשי 'האידאלי' של 364 יום.

105 ז. סיכום הלוח הכפול הירחי-שמשי נהג בישראל גם בימי הבית השני, כמו בכל המרחב מסביב. גם בספר חנוך ב'ספר המאורות' ואפילו בקומראן, בין הפורשים מהמקדש ומירושלים, היה קיים לוח כפול. כך מוכיח לוח משמרות הכהונה, שבו נזכרים תחילה מופעי הירח ואחר כך המועדים בלוח השמשי האידאלי, במחזור שש-שנתי.

106 הפילוג הדתי העמוק בין חכמי ירושלים הפרושים ובין הכיתות הפורשות לא התרחש בשל ויכוח על לוח חודשים ירחי או לוח מועדים שמשי, אלא בעקבות המחלוקת בשאלה מתי חוגגים את המועדים. בירושלים ובמקדש חגגו את מועדי התורה לפי תאריכי התורה על פי חודשי הירח שרק הם מתחדשים בשמים, ועיברו את השנים כדי להגיע להתאמה עם שנות השמש. במקביל נהג במקדש גם לוח שמש בלתי-תלוי בחודשים, כעדות הברייתא בעניין הקטורת, והמקדש כולו התנהל לפי סדרי זריחה ושקיעה, כמו סדרי התפילות משחרית עד היום.

107 לעומת זאת, רוב הכיתות הפורשות קבעו את מועדי התורה לפי הלוח השמשי האידאלי 364 יום בשנה, 52 שבועות שלמים, שבו לכל מועד יום קבוע בשבוע. אמנם, כיתות אלו ציינו את מופעי הירח לשבח הבורא, וגם סדרי התפילות שלהם התחילו בערב.

108 רק ספר היובלים הרחיק לכת במאבקו נגד לוח החודשים הירחי, ותומכיו היו הקבוצה הרדיקלית ביותר בקשת של כיתות הבית השני.

109 קוטב רדיקלי נגדי של לוח ירחי בלבד כמו באסלאם לא היה קיים כלל בעם ישראל בשום תקופה.

110 המחלוקת בעניין לוח המועדים הייתה חלק בלתי-נפרד ממחלוקות השבת בימי הבית השני. 'תרומתו' העיקרית של הלוח בן 364 הימים הייתה 'שנה' של שבועות שלמים 52, והעתקת המועדים ללוח הזה הביאה לקביעת כל מועד ביום קבוע בשבוע, כך ששום מועד לא יחול בשבת. משמעות זו של הלוח בהקשר של מחלוקות השבת תתברר בפרק הבא.