1יום הכיפורים — סיום שנת החמה2א. יום החיתום של שנת החמה יום הכיפורים נחשב כסיום לימים הנוראים, ימי הדין, התשובה והכפרה. ביום זה אם זוכים מתכפרים העוונות של כל השנה שעברה — "מיום כיפורים שעבר, עד יום כיפורים זה". ואולם, כפי שראינו בפרק הקודם, יום הכיפורים הוא סיומה של שנת חמה מלאה 'מראש השנה שעבר עד יום כיפורים זה', כלומר, שנים עשר חודשי לבנה, ועוד עשרה ימים להשלמת ההפרש הממוצע בין שנים עשר חודשים ירחיים לבין שנה שמשית. ההפרש האמתי קרוב לאחד עשר יום, אבל היום האחד עשר איננו שלם, ולכן היום העשירי בחודש תשרי של ראשית השנה, הוא היום השלם האחרון של השנה השמשית הקודמת ברוב השנים. השנה השמשית מתחלפת באמת בי"א, בי"ב או בי"ג בתשרי, בכפוף לשאלה האם שנים עשר חודשי הירח היו יותר מלאים או יותר חסרים, אבל י' בתשרי שייך תמיד לשנה שמשית קודמת אם מתחילים למנות אותה בראש חודש תשרי הקודם, ולפיכך הוא החותם אותה.3כך ביארנו גם מדוע שנת היובל מתקדשת בהעברת שופר בכל הארץ רק ביום הכיפורים ויקרא כ"ה, ט-י, ולא ביום התרועה הרגיל, "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ" ויקרא כ"ג, כד; במדבר כ"ט, א, הוא ראש החודש הירחי של ראשית השנה ובקיצור, 'ראש השנה', כפי שנתבאר בפרק הקודם. בשנה רגילה מכריזה התורה על ראשית השנה בראש החודש הירחי, אף שהשנה השמשית והחקלאית עוד לא הסתיימה, והיא עתידה להסתיים במהלך החודש השביעי =תשרי; אולם כאשר ישנן שתי שנים מקודשות רצופות — שנת השבע השביעית ושנת היובל, הכרח הוא להמתין עד לחיתום האחרון של שנת השבע ביום הכיפורים, ורק אז לתקוע בשופר ולהכריז על שנת היובל המקודשת, שנת החמישים.4כך הפך יום הכיפורים של היובל ליום של חיתום ופתיחה, סיום והתחלה, צום כפרה אחרון של השנה החולפת, יחד עם שופר הדרור והחירות המבשר תקופה חדשה של גאולה לאדם ולאדמה ויקרא כ"ה.5להבנה זו של יום הכיפורים ניתן להביא סימוכין נוספים, והיא עשויה לשפוך אור על נקודות שונות הנוגעות ליום הכיפורים. כך למשל, בנוגע לכפרת יום הכיפורים במשכן ובמקדש מדגישה התורה שלוש פעמים את הביטוי "אַחַת בַּשָּׁנָה":6וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו של מזבח הקטורת אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה' שמות ל', י.7וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה ויקרא ט"ז, לד.8כפי שהזכרנו לעיל בפרק השביעי, המושג 'שנה' במקורו מתייחס לשנה שמשית, שכן אין באמת בטבע 'שנה ירחית'. התורה מדגישה אפוא את הביטוי "אַחַת בַּשָּׁנָה" בנוגע לכפרת יום הכיפורים, כי יום זה נחשב יום מיוחד מבחינת השנה השמשית, יום של סיום השנה וכפרת עוונותיה.9ראיה טובה להבנה זו של יום הכיפורים עולה מן הברייתא על מעשה הקטורת:10ת"ר: קטֹרת היתה נעשית שס"ח מנה, שס"ה כנגד ימות החמה, שלשה מנין יתירין שמהן מכניס כהן גדול מלא חפניו ביום הכיפורים... ושלש מנין יתירין שמהן כ"ג מכניס מלא חפניו ביוה"כ, נותן אותה למכתשת בערב יוה"כ ושוחקן יפה יפה כדי שתהא דקה מן הדקה כריתות ו ע"א-ע"ב.11עבודת הקטורת איננה מושפעת כלל לא מיום השבת ולא ממועדי השנה. הקטורת מוקטרת באופן שווה בימות החול, בשבתות ובמועדים — מנה בכל יום, "פרס בשחרית ופרס בין הערביים" יומא פ"ד מ"ד. רק ביום הכיפורים יש הקטרה מיוחדת — שלושה מנים יתרים של קטורת, וגם קטורת דקה יותר מן הרגיל. מן הברייתא עולה, שלוח הקטורת הוא שמשי: 365 מנים כנגד ימות החמה, ועוד שלושה מנים יתרים ביום הכיפורים. מכאן שהקטורת המיוחדת של יום הכיפורים מסכמת וחותמת את הקטורת של השנה השמשית.12זוהי רק נקודה אחת בשורה של קשרים הדוקים בין המקדש ובין לוח השנה השמשי. כפי שכבר ראינו בפרקים הקודמים, המקדש קשור בטבורו אל הפעילות החקלאית ואל החגים החקלאיים, התלויים בלוח השמשי: הנפת העומר באביב, ביכורי קציר החיטים ואסיף הגורן והיקב. אף פתחי המקדש היו מכוונים כנגד זריחת השמש — "כמה יגעו נביאים הראשונים לעשות שער המזרחי שתהא החמה מצמצמת בו =מנצנצת בו בשעת זריחתה באחד בתקופת טבת ובאחד בתקופת תמוז" ירושלמי עירובין פ"ה, כב ע"ג. עבודת המקדש בכל יום, כמו גם סדרי הכפרה על עם ישראל ביום הכיפורים, מתחילים עם אור ראשון, כשהצופה אל המזרח מודיע 'ברקאי' יומא פ"ג מ"א. היממה במקדש היא 'יממה שמשית' — מתחילה בבוקר ומסתיימת בערב, והלילה נמשך אחרי היום, כפי שראינו לעיל עמ' 234.13לא פלא אם כן, שהיום החותם את השנה השמשית התאפיין במקדש, המכוון לפי הזריחה, בהקטרת קטורת מרובה לסיום שנת הקטורת השמשית.14הבנת יום הכיפורים בדרך זו עשויה לשפוך אור גם על הברייתא התמוהה, הקושרת את יום הכיפורים עם ט"ו באב כימים הטובים ביותר שהיו לישראל, ימי מחולות ושידוכים תענית ל ע"ב. הגמרא שם לא ע"א קובעת, שבט"ו באב "תשש כוחה של חמה", כלומר, התקצרות היום הארוך מתחילה להיות מורגשת בחצי החודש הירחי, כמה שבועות לאחר היום הארוך ביותר, ולכן הלחות גוברת ואין כורתים עוד עצים למערכת האש במקדש. לאור דברינו, בנקודה זו ישנו קשר ברור בין יום הכיפורים לט"ו באב, המציינים שניהם נקודות זמן משמעותיות בסיום שנת החמה.15ב. 'שני המאורות הגדולים' אחרי שלימדתי דברים אלה כמה שנים הראני תלמיד אחד שמואל גרינגליק שעיקרו של רעיון זה כבר מופיע בחיבור התשובה של ר' מנחם המאירי:16ונועד הזמן הנכבד =יום הכיפורים לסוף עשרה ימים מראש השנה, הכוונה אצלי מצד שאחד בתשרי כבר נשלמו בו ימות שנות הלבנה, ושנות החמה יתרה עליו עשרה ימים, כמו שהתפרסם לבעלי התכונה =אסטרונומיה, והחל זאת ההערה הנכבדת =להתעוררות התשובה להיותה מיום הראשון לשנת הלבנה עד היום האחרון לשנת החמה, והרמז, להיות תחילה וסוף =מתחילה ועד סוף ליבנו נכנע לעבודתו יתעלה, ולהיות עינינו צופיות אל התכלית מראשית השנה ועד אחרית השנה. ולא חשש הקב"ה לקובעו בי"א בתשרי לחוש לחשבון י' כ"א ר"ד =י' ימים, כ"א שעות ור"ד חלקי שעה — ההפרש המדויק בין שנת חמה לשנים עשר חודשי לבנה לפי מסורת הלוח העברי, שאין מדרכי התורה לדקדק בדקדוקים דקים אחר שאינו יום שלם, וכבר אמרו חז"ל מגילה ה ע"א, ימים אתה מונה ואי אתה מונה שעות, מצורף אל חשבון =חשיבות העשירי כמו שקדם...17כשנתיים אחרי שנוכחתי לדעת שזכיתי לכוון לדעתו של המאירי, אחד מגדולי הראשונים, הראה לי ר' ארי קאהן שאף הגר"א כתב דברים דומים:18שנת הלבנה נחלקה לי"ב חדשים, ואחר כך באלו עשרה ימים =עשרת ימי תשובה מתעברין בה כל הי"ב חדשים... והיא שנת החמה... לכן אין נחלקים בה לחדשים, כיוון ששנת החמה אין בה חודשים... ושנת החמה יתירה על שנת הלבנה עשרה ימים, ואלו הם עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים... ולכן הם נחשבים לשנה שעברה, כמו שאמרו ראש השנה טז ע"א: 'אדם שאירע לו קרי או אונס קודם יום הכיפורים נידון לשעבר, לאחר יום הכפורים — נידון להבא'. ובשלשה שנים מצטרפים הימים לחֹדש, והוא החֹדש השלשה עשר...19בעזרת ה' זכינו לכוון לדבריהם של שני 'המאורות הגדולים', המאירי והגר"א, וכעת יכולים אנו להתבונן בתורה ובדברי חז"ל בביטחון גמור ובמנוחת הנפש, עם שמחת הגילוי של הארת התורה החוזרת למשכנה בארץ נחלת ה'.20ג. יום התרועה ויום הכיפורים בתודעתנו יום התרועה 'ראש השנה' ויום הכיפורים הם חלק ממערכת אחת של 'הימים הנוראים' או 'ימי הדין'; אולם לאור דברינו ישנו הבדל משמעותי בין שני הימים: יום התרועה הוא ראש החודש הירחי של ראשית השנה, והוא מציין אפוא את תחילתה של שנה חדשה, ואילו יום הכיפורים מציין את הסיום, את חיתומה של השנה השמשית החולפת.21פתיחת השנה מצוינת במסדר תרועה חגיגי של התייצבות לפני המלך, אשר מופיע לפקוד את ברואיו 'בשדה', כלומר בכל מקום שבו הם חיים, ואילו סיום השנה מתאפיין בהתייצבות של סיכום וחשבון לפני המלך בהיכלו.22אכן, בהתבוננות ראשונית נראה יום הכיפורים כהיפוכו של יום התרועה:23יום התרועה 'ראש השנה'24יום הכיפורים25שבתון26שבת שבתון27סעודות חג ראו: נחמיה ח', ב, י-יב28צום ועינוי נפש היחיד בתורה29שופר ותרועה בכל הארץ30וידוי וכפרה מנהג לתקוע בסוף היום31אין אומרים סליחות,32אין וידוי ומידות הרחמים33כל היום אומרים סליחות,34וידוי ומידות הרחמים35מלכויות, זיכרונות ושופרות36תפילת שבע עם וידוי37אין עבודה מיוחדת במקדש38העיקר הוא עבודת המקדש39המלך בשדה'40המלך בהיכלו'41יום זיכרון = יום דין לכל באי עולם42יום חנינה וכפרה לישראל43ראש החודש של ראשית השנה44חיתום, סיום וסיכום45מועד ירחי46מועד שמשי47ד. יום ולילה ביום הכיפורים ליממה ישנן שתי התחלות — מן הבוקר ומן הערב, כפי שכבר ראינו לעיל, עמ' 229-235. היממה השמשית מתחילה בבוקר, עם אור ראשון, שלאחריו באה הזריחה. עבודת המקדש התנהלה תמיד על פי היממה השמשית, והדבר מתבטא היטב בתפילה. ההתחלה של היממה בערב נגזרת מן הלוח הירחי, כדי שחודש ירחי יוכל להתחיל בתחילת היממה.48החלוקה בין שתי ההתחלות של היממה נוגעת גם ליום הכיפורים. השבתון, הצום והעינוי ביום זה נקבעו לפי סדר הזמנים של יציאת מצרים, "מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם" ויקרא כ"ג, לב, ואילו סדר העבודה במקדש התחיל, כבכל יום, עם אור ראשון, כשהצופה אל פני המזרח הודיע 'ברקאי' יומא פ"ג מ"א.49לכאורה גם השבתון והצום ביום החותם את שנת החמה היו צריכים להימשך מבוקר עד בוקר, כיממה שמשית של המקדש וקודשיו. לכן ראתה התורה צורך להדגיש במיוחד לגבי יום הכיפורים — "מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם". בשבת ובמועדים לא הייתה התורה צריכה לפרש שהיממה מתחילה בערב, אבל ביום הכיפורים, החותם את שנת החמה, היה צורך מיוחד להדגיש זאת. בכך קבעה התורה שהשבתון והצום נמשכים לאורך יממה ירחית, ולא יממה שמשית. בכך קבעה התורה שליטה מוחלטת של סדרי הזמן שהתחדשו ביציאת מצרים על כל הימים והחודשים, השבתות והחגים, ואפילו על יום הכיפורים.50אכן, הקביעה שיש ללכת אחר היממה הירחית מופיעה בתורה פעמיים: בפעם הראשונה במקום חידושה ביציאת מצרים, בפרשת "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים", שבה מופיעות מצוות הלוח והפסח עם חג המצות — "...עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב". זהו לימודו של רבי שמעון בן לקיש ראש השנה כ ע"ב, בהתאם לשיטתו שהיממה מתחילה בערב בגלל 'החודש' של יציאת מצרים, שחייב להתחיל בערב. ההדגשה השנייה מופיעה ביום הכיפורים החותם את שנת החמה, שבו היינו עלולים לטעות בגלל אופיו המיוחד של היום, והיא מתאימה ללימודו של רבי יוחנן שם.51קביעת התורה שגם צום השבתון של יום הכיפורים הוא "מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב", לפי סדרי הזמן של יציאת מצרים, לא השפיעה על פעילות המקדש ביום הכיפורים, שהתחילה עם אור ראשון של בוקר ונעשתה בעיקר ביום. בלילה נעשית בדרך כלל אכילת הקרבנות — על ידי המזבח, הכוהנים מנחה, חטאת ואשם והמקריבים שלמי תודה, אולם קרבנות יום הכיפורים אינם נאכלים לאדם, פרט לשעיר של קרבן המוסף הפר והשעיר לחטאת של עבודת היום נשרפים, מפני שהם מכפרים בקודש פנימה, וממילא במוצאי יום הכיפורים אין אוכלים במקדש אלא את שעיר החטאת של המוסף, ואין הקטר חלבים ואיברים על המזבח כלל קרבנות העולה הספורים כבר עלו למזבח ונתאכלו ביום. משום כך, בלילה אחר יום הכיפורים המזבח שָׁבַת וכך הדבר בכל מוצאי שבת, כי אין בשבת שום קרבן נאכל לאדם, ובדרך כלל גם לא למזבח. עבודת יום הכיפורים התחילה בבוקר והסתיימה בשביתת המזבח עד בוקר וכך גם בכל שבת — בליל שבת היו נאכלים על המזבח חלבי קרבנות מיום שישי.52ה. מדוע לא נקבע יום הכיפורים לפי תקופות שנת החמה? עד כה הראינו בבהירות שהתורה העמידה את כל לוח המועדים בכפוף ללוח החודשים הירחי של יציאת מצרים. זוהי הכרעה גורפת!53אולם, בכל זאת עלינו לשאול — מדוע? האם אי-אפשר היה להותיר מועד שיחתום את שנת החמה וייקבע על פי תאריך שמשי, כלומר על פי מועדי התקופות?54התשובה העיקרית היא, שהכפיפות ליציאת מצרים בתורה היא מיסודות האמונה בה' אחד, שכל גילויי כוחותיו בטבע הבריאה כפופים לחלוטין להופעתו בהיסטוריה. אמונה מונותאיסטית איננה משאירה מקום לחריגות ביסודותיה.55אולם ראוי להוסיף: גם תאריך שמשי של אמצע 'תקופת תשרי' למשל, איננו חד-משמעי. האסיף החקלאי של השנה הקודמת גולש לתוך תחילת היורה, עונת הגשמים. גשם היורה מופיע באזורנו כחודש וחצי אחרי מועד שוויון היום והלילה בסתיו, וזו בדיוק עונת האסיף החותמת את השנה הטבעית-חקלאית, מאסיף הגורן ותום הבציר עד המסיק ועונת השמן. בתוך המערכת השמשית, אי-אפשר לחתום שנת חמה לפי התקופה בלבד, מפני שהסיום כמו ההתחלה אינו יכול להיות מוגדר ביום אחד, אלא מתמשך על פני תקופה.56לפיכך, החודש הירחי הסמוך לאחר שוויון היום והלילה הוא המגדיר היטב את "תְּקוּפַת הַשָּׁנָה" שמות ל"ד, כב. בחודש זה ישנו איזון בין הגורמים השונים, ולכן בו תתחיל השנה החדשה וגם תסתיים השנה הקודמת. מבחינת האסיף מסתיימת השנה ב'חג האסיף' =סוכות, אך מבחינת הכפרה נעוץ החיתום בשנת שמש מלאה ומדויקת מיום ליום, ויום הכיפורים הוא היום שלם האחרון של שנת החמה הקודמת, כשמחשבים 365 יום מתרועת השופר בראש החודש =תשרי של ראשית השנה הקודמת ואין לוקחים בחשבון את העיבור.57ו. יום הכיפורים בימי שלמה בתיאור חנוכת הבית לה' בימי שלמה נאמר:58וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג =חג הסוכות וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל... שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם. בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם... וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ מל"א ח', סה-סו.59לפי פשטות הכתובים, עם ישראל חגג ארבעה עשר ימים רצופים — שבעה ימים של חנוכת הבית ועוד שבעה ימים של חג הסוכות. בגמרא מועד קטן ט ע"א הסיק מכך רבי יוחנן, ש"אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכיפורים". כך כתב גם רש"י בפירושו למלכים שם — "נמצא שאכלו ושתו ביום הכיפורים".60סוגיית הגמרא מתלבטת בשאלה, מניין למדו לבטל את יום הכיפורים ומדוע אכלו ושתו — מדוע המשיכו לחוג את חנוכת הבית ביום הכיפורים, ומדוע לא קיימו לפחות את הצום? רד"ק בפירושו למלכים שם הוסיף והעיר, שלפי פשוטו של מקרא אין הכרח לומר שאכלו ושתו ביום הכיפורים. אמנם שבעת הימים של חנוכת הבית היו רצופים לפני סוכות, שהרי הכתוב מונה ברצף וגם מסכם — "שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם", אולם ייתכן שביום הכיפורים רק הקריבו את קרבנות חנוכת הבית, אך לא אכלו ולא שתו אלא למחרת, וכך שואלת גם סוגיית הגמרא שם. ואולם הגמרא אומרת ש"אין שמחה בלא אכילה ושתיה", ולכן בוודאי אכלו ושתו ביום הכיפורים. רלב"ג בפירושו למלכים שם קובע שהייתה זו הוראת שעה.61כל זה תמוה ביותר — וכי לא הייתה לשלמה דרך אחרת לחגוג את חנוכת הבית בלי לעקור את יום הכיפורים? הלוא אפשר לחנוך את הבית בניסן, כמו במשכן! גם אם היו נימוקים כבדי משקל לחנוך את הבית סמוך לסוכות, יכלו לקיים את חנוכת הבית מראש החודש השביעי, בלי רציפות לסוכות — וכי הרציפות בין ימי חנוכת הבית לימי חג הסוכות כהדגשת הכתוב: "שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם" חשובה יותר מיום הכיפורים?!62תמיהה זו מקבלת ביטוי ברור בדבריו של רבי יוחנן בגמרא שם:63אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן: אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכפורים, והיו דואגים ואומרים: שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל =לשון 'סגי נהור' כלייה. יצתה בת קול ואמרה להם: כולכם מזומנין לחיי העולם הבא.64מהמשך הסוגיה מתברר, שבת קול זו נרמזה בשמחה ובטוב הלבב שבהם הלכו לאוהליהם אחרי חג הסוכות; אולם מה עבר עליהם באותו יום הכיפורים לפני שיצאה בת הקול? איך אפשר ליישב את השמחה של חנוכת הבית באכילת בשר ובשתיית יין יחד עם הדאגה החמורה מביטול יום הכיפורים וביטול הכפרה? האם מסתבר ששלמה וכל ישראל שמחו ואכלו ושתו, ורק צדיקים כרבי יוחנן היו דואגים וחרדים?65מבקרי המקרא מצאו שלל רב בפרשה זו, וטענו בין השאר על סמך פסוקים אלה, ששלמה ובני דורו לא ידעו כלל על יום הכיפורים, שנזכר רק ב'ספר הכוהנים'. עוד הוסיפו והצביעו על כך, שגם בפסוקי עזרא ונחמיה לא נזכר יום הכיפורים, לא בתחילת ההקרבה בעליית זרובבל עזרא ג', וגם לא בימי עזרא ונחמיה, כאשר מצאו כתוב בתורה גם את מצוַות הסוכות, "כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד" נחמיה ח', יז, וראו שם, יג-יח. מכל אלה הסיקו המבקרים, שספר ויקרא בכלל, ופרשיות יום הכיפורים בפרט, לא היו ידועים כלל בימי הבית הראשון, שכן רק שלושת הרגלים שנזכרו ב"סֵפֶר הַבְּרִית" בשמות כ"ג, יד-יט; ונזכרו גם בשמות ל"ד, יח-כו ובדברים ט"ז היו ידועים בעם ישראל מימים קדמונים, ואילו 'ספר הכוהנים' נכתב רק אחרי יחזקאל על ידי 'האסכולה הכוהנית', ויום הכיפורים נקלט בעם ישראל רק בימי הבית השני, אחרי ימי נחמיה. בכך הפכו את עזרא הכוהן-הסופר ואת תלמידיו ל'עורכי התורה' בהפלגה מעניינת על דברי רבי יוסי: "ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל, אילמלא קדמו משה..." — סנהדרין כא ע"ב.66ואולם, טענות אלו מופרכות מכל כיוון:671. פרק ח' בנחמיה הוא אחד המקורות המובהקים של ראשית הבית השני, ובו 'ספר התורה' כולו כבר כתוב אפילו לדעת אותם חוקרים. בפרק זה מפורש כיצד קראו בתורה בפרשות המועדים שבספרי ויקרא ובמדבר. אם בכל זאת לא נזכר שם יום הכיפורים, כנראה יש לכך סיבה אחרת. כאן מתבקש קשר כלשהו בין ביטולו של יום הכיפורים בימי שלמה לבין העלמתו בימי עזרא ונחמיה.682. לשונו של יחזקאל מלאה השפעות לשוניות של אכדית וארמית, אשר שלטו בגולת בבל, ואילו לשונו של ספר ויקרא ושל שאר הפרשיות ה'כוהניות' בבראשית, בשמות ובבמדבר היא עברית מקראית קדומה, שאין בה השפעות כאלה. בכך כבר הרגישו חוקרי מקרא חשובים וחסרי פניות, והוסיפו עוד ראיות רבות על קדמותו של 'ספר הכוהנים'.693. עצם המחשבה שאילו ידעו בני ישראל על יום הכיפורים לא היו מעזים לבטלו, ואילו ידעו על האיסור המודגש בספר דברים י"ב; ט"ז להקריב "בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה" דברים י"ב, יג, בוודאי לא היו זובחים בבמות בימי המלכים הישרים ההולכים בדרך ה', היא מחשבה נאיבית ביותר, הצריכה להעלות גיחוך אצל כל יהודי מודרני. מחשבה זו נובעת מן ההנחה המופרכת, כאילו אי-אפשר שעם ישראל לא ישמור את התורה, ומה שלא שמרו ודאי לא ידעו, בניגוד לאמת הקשה הבוקעת מדברי הנביאים, ובניגוד לכל מה שאנו מכירים. כל בר דעת מבין, שהזעקה המקראית על אי-שמירת התורה בעם ישראל היא האמת האותנטית.70לכן, מסורת חז"ל על ביטולו המפתיע והמוזר לכאורה של יום הכיפורים בימי שלמה היא הנושאת בחובה את חותם האמת. שום כוהן או חכם לא ימציא רעיון כזה.714. ספר יחזקאל הוא אכן ספר נבואה כוהני, אך ספר ויקרא, הכתוב בשפה כוהנית, איננו 'ספר כוהני' בשום פנים, ושום כוהן לא כתב ולא יכתוב חיבור כזה לעולם.72בספר יחזקאל אין שום חטא או פגם וכישלון בכוהנים. אדרבא, הם הנאמנים שומרי התורה: "וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי וְעָמְדוּ לְפָנַי לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם נְאֻם אֲדֹנָי ה'" יחזקאל מ"ד, טו. זהו אידאל נבואי-כוהני נפלא, שהחזיק מעמד דורות אחדים בימי הבית השני ואז כשל לגמרי, עד שמשפחת חשמונאי ממשמרת יהויריב עלתה וטיהרה את המקדש, וגם בה התגלה משבר חמור אחרי שלושה דורות.73בתורת האמת המוחלטת, העומדת מעל לכל נבואה כדברי חז"ל והרמב"ם, ניתן למצוא חטאים וכישלונות של גדולי האומה כולם: משה רבנו התייאש פעמים אחדות אחרי גזרת התבן — שמות ה', כב-כג; מול המתאווים — במדבר י"א, יא-טו; אהרן אבי משפחת הכהונה חטא בעגל שמות ל"ב, ב-ו, כא-כה, וביום הראשון לעבודתו במשכן הקריב "עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת" ויקרא ט', ב, ובני ישראל הקריבו עגל לעולה שם, ג. זהו המקום היחיד בתורה שנזכר קרבן בשם 'עגל', ומובנת לגמרי דרשת חז"ל, שקרבן זה בא לכפר על חטא העגל. בהמשך הפרשה מתו שני בני אהרן נדב ואביהוא בהקריבם אש זרה ויקרא י', א-ב, והלם המוות הזה פרוס על פני ספר ויקרא ובא לידי ביטוי מיוחד בפרשת העבודה והכפרה בקודש הפנימי, שהיא המוקד של עבודת יום הכיפורים לדורות.74מעל לכול עומדת פרשת החטאת בתחילת ויקרא פרק ד', אשר פותחת בחטא אפשרי של הכוהן הגדול וממשיכה בחטא של גדולי החכמים בישראל, 'עיני העדה', ובחטא של הנשיא, קודם שהיא מדברת על החטאת של כל אדם מישראל.75שום כוהן לא יכתוב כך על הכהונה, כשם ששום רב לא יכתוב ספר מופת שבמרכזו חטאים וכישלונות של גדולי הרבנים, שום נביא לא יכתוב ספר מופת על חטאים וכישלונות של נביאים, ואין צורך לומר שכך הדבר גם במלכים ובשליטים, ברופאים ובאנשי מדע ומשפט וכיוצא באלה. רק חותם האמת של 'תורה מן השמים' העומדת מעל כל נטייה אנושית, אפילו של גדולי הנביאים והכוהנים, יכול להנחיל לעם שלם תורת אמת שבמרכזה עומדים כולנו מול טעויות וייאוש, חטאים וכישלונות, גם של גדולי עולם.76אפילו משה רבנו עצמו דברים א', לז; ג', כו תלה את עונשו בחטא העם והגן גם על אהרן אחיו שם י', כ; ל"ג, ח, ורש"י שם, ורק ה' אמר לו שוב כי מותו נגזר עליו בגלל חטאו עם אהרן במי מריבה שם ל"ב, מח-נב.77שאלה גדולה זו מקבלת מבט אחר לגמרי, אם מבינים כהלכה את משמעותו של יום הכיפורים כיום הכפרה והחיתום של שנת החמה המסתיימת. עבודת הכפרה במקדש ביום הכיפורים מכוונת בראש ובראשונה לכפר ולטהר את המקדש עצמו מכל הטומאות שדבקו בו במהלך השנה שחלפה, ורק אחר כך, בזכות כפרה זו, מכפרת העבודה על חטאי בני ישראל במקדש ומחוצה לו — "וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם" ויקרא ט"ז, טז; "וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר" שם, לג, ורק אחר כך "וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר" שם.78מכאן ברור שעבודת יום הכיפורים בימי חנוכת הבית היא ממש בלתי-אפשרית — אי-אפשר לטהר מקדש שזה עכשיו נחנך ולכפר על הטומאות והפשעים שלא נעשו בו במשך השנה המסתיימת. כמובן, אסור לשלח שעיר לעזאזל על פשעי בני ישראל מחוץ למקדש בלי להקריב במקביל את השעיר הפנימי, כי הם קשורים זה בזה בפירוש בסדר העבודה בתורה. בשנים קודמות, לפני חנוכת הבית, כמו אחרי חורבנו, ודאי חובה להתענות, להתוודות ולכפר על עם ישראל בלי כפרת מקדש, אבל כשיש מקדש בנוי והוא נחנך לפנינו, אי-אפשר בשום פנים לנהוג יום הכיפורים לחצאין, כאילו אין מקדש.79החשיבה ההלכתית-רבנית המוכרת הייתה מכריעה ללא ספק לנהוג צום ועינוי מספק, מתוך דאגה דתית לכפרת עם ישראל, ומאידך גיסא, לנהוג גם חנוכת הבית בקרבנות שמחה =שלמים, שייאכלו ברוב שמחה אחרי הצום. רעיון זה אמנם עלה בדיון הגמרא מועד קטן ט ע"א ונדחה, אולם כל הלימודים מן הפסוקים על דחיית יום הכיפורים בחנוכת המשכן והמקדש אינם מספיקים להסיר את הדאגה מהיעדר הכפרה על העם. המקדש איננו זקוק לכפרה, ואי-אפשר כלל לכפר על מה שלא נעשה בו, אולם העם זקוק מאוד לכפרה על כל פשעיו בשנה המסתיימת, והתלות בין כפרת המקדש לבין כפרת העם עלולה לגרום סכנת כליה לעם. על דאגה זו יכלה לענות רק 'בת קול' כדברי הגמרא שם, שגילתה כי השמחה המתוארת בכתוב היא היא כפרת עם ישראל בשנה ההיא לפני ה', וזה באמת רצון ה' בהשכנת כבודו בבית אשר בנה שלמה.80מסורת חז"ל מוכיחה את עצמה כמפתח להבנה הנכונה של עבודת יום הכיפורים, שאיננה אפשרית כלל בשנת חנוכת הבית. הפתרון של שלמה היה גאוני — שבעת ימי חנוכת הבית לפני חג הסוכות באו במקום יום הכיפורים הבלתי-אפשרי.81מאותה סיבה לא יכלו לקיים את עבודת יום הכיפורים בחנוכת המזבח בעליית זרובבל עזרא ג', וגם אי-אפשר לקיים עבודה זו בלי מקדש שלם שיש בו דביר פנימי =קודש קודשים.82ברם, בימי עזרא ונחמיה שרר מצב הפוך. הבית השני כבר נחנך בימי זרובבל, לקראת הפסח של שנת שש לדריווש עזרא ו', טו-כב. אך אחר כישלון העלייה הראשונה, היעלמות זרובבל ובית דוד, גניזת הנבואה וחתימתה, חוללה עליית עזרא תהליך חדש לגמרי של העמדת לימוד התורה במרכז החיים היהודיים. מדובר כאן בהתחלה דתית חדשה, אשר מתעלמת בכוונה מעבודת המקדש הממשיכה את העלייה הקודמת. חז"ל קראו להתחלה זו בשם 'קדושה שנייה' ותלו אותה בעזרא, ובשום מקום לא בזרובבל.83המעמד של עזרא ונחמיה התמקד בקריאת התורה ובקיום המצוות והתעלם מעבודת המקדש, ולכן התעלם גם מיום הכיפורים שעיקרו במקדש וכולו פונה לעבר, כיום החיתום של השנה וכיום הכפרה על חטאיה. ישנה סתירה מובהקת בין עבודת יום הכיפורים, שבמרכזה ודאי עמד אלישיב הכוהן הגדול, לבין יריבו המובהק עזרא הכוהן-הסופר, אשר פתח דרך תורנית חדשה בחודש השביעי, תוך התעלמות מוחלטת מן הדרך הקודמת, אשר הגיעה אלי משבר. קל לראות את ההבדל בתיאור ימי חג הסוכות בעליית זרובבל עם תחילת ההקרבה, "וַיַּעֲשׂוּ אֶת חַג הַסֻּכּוֹת כַּכָּתוּב וְעֹלַת יוֹם בְּיוֹם בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפַּט דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ" עזרא ג', ד — אל מול התיאור בימי עזרא: "וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים יוֹם בְּיוֹם מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וַיַּעֲשׂוּ חָג שִׁבְעַת יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט" נחמיה ח', יח. בעליית זרובבל הקרבנות הם העיקר, ואילו בימי עזרא העיקר הוא קריאת התורה.84הבנת משמעותו של יום הכיפורים כחותם את שנת החמה החולפת מסבירה היטב הן את ביטולו ההכרחי בימי שלמה והמרתו בשבעת הימים של חנוכת הבית, הן את היעלמו מחנוכת המזבח על ידי זרובבל, וגם את היעדרו מן הפתיחה המחודשת של קריאת התורה ושל קיום מצוותיה בחודש השביעי בימי עזרא ונחמיה.85ז. מדוע לא נזכר יום הכיפורים בספרי שמות ודברים? עדיין עומדת לפנינו שאלה גדולה: מדוע לא נזכר יום הכיפורים, וגם יום התרועה של ראשית השנה, לא בספר שמות ולא בספר דברים, אלא רק בספר ויקרא פעמיים ובפרשת המוספים בספר במדבר? מדוע בשלושת המקומות בתורה שבהם נזכרו 'שלושת הרגלים' שמות כ"ג, יד-יט; ל"ד, יח-כו; דברים ט"ז, א-יז, אין שום זכר ליום התרועה וליום הכיפורים?86כאן חיונית ההבחנה העקרונית בין שלושת הרגלים לבין מועדי ראשית השנה וחיתומה. יום התרועה ויום הכיפורים כלל אינם 'חגים' — אין בהם עלייה לרגל ולא זבחי חגיגה, ואין שום חיבור מהותי בינם לבין שלושת הרגלים. יום התרועה ויום הכיפורים הם 'מועדי לוח' — ראש החודש של ראשית השנה פותח שנה חקלאית ירחית-שמשית, ויום הכיפורים חותם את שנת החמה הקודמת. ימים אלו מאזנים את לוח השנה הכפול ואינם מבוססים על אירועים היסטוריים או חקלאיים כשלושת הרגלים. ממילא אין מקום להזכיר אותם בפרשות העלייה לרגל בשמות כ"ג ול"ד, ובדברים ט"ז.87רק בפרשת המועדות ויקרא כ"ג ובפרשת המוספים במדבר כ"ח-כ"ט מזכירה התורה את מועדי הלוח יחד עם שלושת הרגלים, לא מפני שזו 'רשימת החגים המאוחרת', אלא מפני שרק שם מופיע לוח המועדים הכולל. בפרשות אלו הנושא איננו 'שלושת הרגלים' או העלייה לרגל, אלא מטרתן למנות בפירוט את כל הימים שיש בהם "מִקְרָא קֹדֶשׁ" וקרבן מוסף, לרבות הימים המכוננים את לוח המועדים כלוח כפול ירחי-שמשי.88לכאן מצטרף גם 'שמיני עצרת', שגם הוא אינו נזכר עם שלושת הרגלים בשמות ובדברים, אף שהוא צמוד לחג הסוכות וחותם אותו בוויקרא ובבמדבר. אכן, קרבן המוסף של שמיני עצרת פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים — במדבר כ"ט, לו זהה לקרבנות המוסף של יום התרועה ושל יום הכיפורים שם ב, ח.89ישנם אפוא שלושה מועדי לוח בחודש של ראשית השנה וצאת השנה:90א. ראש החודש של ראשית השנה, הוא יום התרועה, ראש הראשית.91ב. יום הכיפורים, החותם שנה קודמת במילואה.92ג. שמיני עצרת, ראש השנה החקלאי, אחרי חג האסיף "בְּצֵאת הַשָּׁנָה".93שמיני עצרת אינו שייך לרגלים אלא למועדי הלוח של ראשית השנה ואחריתה, ולכן הוא מופיע בתורה רק ברשימות המועדים הכוללות את מועדי הלוח.
