1ועל הברקים וכו' שכחו וכו' מאי ברקים אמר רבא ברקא. הדבר יפלא מאי חידש רבא בזה ועוד למה כל האריכות הזה שרשם ועל הברקים הוא אומר שכחו וגבורתו מלא עולם והי' לו לרשום רק על הברקים מאי ברקים. והנה רש"י שינה בפירושו דלעיל בדברי רב אחא בר יעקב דאמר ברק תקיפא וכו' פירש רש"י ברקא ברקים של אש וכאן בדברי רבא פירש רש"י ברקא אישלזורא לשון מבריק נהר. ונראה דהמקשה הי' קשה לו על סידור המשנה דהקדים רעמים לברקים ואנן חזינן דברקים תמיד באים קודם לרעמים כדמסיק לעיל מסתברא כראב"י דבריק ברקא ומנהמי ענני אלא שאכתי הי' מקום לומר דלעיל היינו ברקא תקיפא דתבר גזיזא דברזא ואיהו קדים לרעמים שהרי הוא הגורם לרעמים אבל כאן מיירי ברקים שאינן תקיפים ואינהו לא מקדמי לרעמים כגון ברקא חיורא או ירוקתא שאינם ברקים של אש גמור כמו ברקא תקיפא דלעיל אלא שהי' סבור שעל ברקא דלאו ברקא תקיפא הוא אין ראוי לומר כחו וגבורתו מלא עולם ולזה רשם על הברקים הוא אומר שכחו וכו' וא"כ לאו היינו ברקא ירוקתא או חיורא וגם ברקא תקינא אינו מדשנאו אחר רעמים ולכן הקשה מאי ברקים ורבא השיבו ברקא שאפילו אינו ברקא תקיפא מברכין עליו שכחו וגבורתו מלא עולם ולכן שינה רש"י בפירושו דלעיל גבי ברקא תקיפי פירש רש"י ברקים של אש דהיינו שמבריק במראה אש ממש וכאן פירש רש"י אישלזורא שמבריק נהורא אגל לא מראה אש ממש:2דשמע משמע היינו בשורות טובות ויש לדקדק לפירוש רש"י בדברי המתחיל ה"ג והתנן וכו' שיש לו שותפות בה שהרי כל מי שיש לו קרקע הוא עמו שותף בטובה זו עיין שם וא"כ לא משכחת גשמים שלו לבד ולפי זה דלמא היא גופה קמ"ל דבשורות דמברך הטוב והמטיב היינו דוקא דומיא דגשמים שיש טובה גם לאחרים עמו לאפוקי היכי שהטובה היא לו לבדו אינו מברך הטוב. בשלמא להרי"ף דבעינן דוקא שיהי' לו שותפות באותו השדה שיש לו עיין ברא"ש א"כ משכחת גם בגשמים שלא יהי' לו שותפות וממילא ליכא למימר דתני גשמים להורות דבשורות טובות היינו דומיא דגשמים דערבך ערבא צריך דגשמים גופייהו מנא ידעינן דמיירי שיש לו שותף אבל לשטת רש"י קשה ואמנם לפי הנראה בסוגיא זו גרסינן במשנה בהדיא שלו ושל אחרים מברך הטוב והמטיב ועיין בדברינו בסמוך א"כ שפיר הקשה שמע משמע היינו בשורות טובות וגם מה דבעינן שיש טובה גם לאחרים ג"כ מפורש בסיפא דבעינן שלו ושל אחרים. ועוד נלע"ד דגם רש"י לא קאמר אלא דלא משכחת גשמים שיהי' רק טובתו לבדו אבל איפכא שפיר משכחת שיהי' הגשמים רק טובת אחרים וכגון שהוא אין לו שדה כלל וא"כ לא שייך למימר דתני בשורות טובות דומיא דגשמים דאכתי יש לטעות דעל טובות אחרים לבד ג"כ יברך הטוב ולא הועיל התנא במה דפרט גשמים:3הא דאתי פורתא וכו'. לכאורה קשה כמה חשיב פורתא וכמה חשיב טובא ונראה דפירוש הדבר מה דקאמר הא דאתא פורתא היינו שלא ירדו הגשמים רק על שדה שלו ולכך אינו יכול לומר הטוב והמטיב והא דאתי טובא וירדו גם על שדות אחרות וממילא כל בעלי השדות ההמה הם שותפים בטובה עמו ולכך מברך הטוב ובזה נוכל לומר שהרי"ף אינו חולק על פירש רש"י כלל ומ"ש הרי"ף וה"מ דאית לי' ארעא לדידי' ואיכא שותפות בהדי' וכו' כוונתו שירדו הגשמים ג"כ על שדות אחרים ומה שסיים הרי"ף אבל ליכא שותפות בהדי' היינו שירדו גשמים ולא ירדו רק על שדה שלו ולכך ליכא לאחרים שותפות בהדי' בגשמים הללו. ובזה הונח לי מה דקשה דהרי לפי מה דמשני הא דאתי פורתא וכו' מוכח דעל פורתא אינו אומר הטוב ואפילו לפי למה דקאמר ואבע"א הא והא דאתי טובא לא חזר בו מהא דעל פורתא לא אמרינן הטוב וקשה למה לא הזכירו הרי"ף והרא"ש דבר זה דעל פורתא לא אמרינן הטוב ובשלמא הרמב"ם רמזו במה דכתב ירדו גשמים רבים וכו' הרי התנה דבעינן גשמים רבים אבל הרי"ף והרא"ש לא הזכירו מזה כלום ולפי מ"ש ניחא דכיון שהזכירו דבעינן שיהי' לו שותפות בטובה לא הוצרכו להזכיר דבר זה כלל דפורתא היינו דלית לי' שותפות:4שלו ושל אחרים וכו' הדבר תמוה והלא מפורש כאן החילוק בין שלו לבד ובין שלו ושל אחרים וא"כ לדברי רש"י דבגשמים לא משכחת שלו לבד ותמיד יש לו שותף וא"כ מאי קשיא לי' וגם לגרסת הרי"ף קשה על התרצן דמשני לי' הא דאית לי' שותפות וכו' והתניא קצרו של דבר וכו' למה הוצרך להביא הך והתניא הלא היינו מה שהביא המקשן עצמו שלו ושל אחרים. ועלה בדעתי דהך סיומא שבדברי המקשן שלו ושל אחרים אומר הטוב והמטיב הוא טעות שנפל בדפוס וראי' לדבר דקאמר והתנן והרי במשנה ליכא הך סיומא :5ואם באנו לקיים הגרסא ולומר שהמקשה הי' לו זה הנוסח במשנתינו נלע"ד לקיים הגרסא ע"פ מ"ש הט"ז בסי' רכ"ג ס''ק א' בנולד לו זכר שיברך הטוב והמטיב היינו נוסף ברכת שהחיינו שיברך שהחיינו וגם הטוב והמטיב עיין שם בט"ז ואמנם לענ"ד הדבר הוא קצת זר שיברך על טובה אחת שתי ברכות דהרי ברכת הטוב והמטיב צריך עכ"פ שיכלול שתים וא"כ קאי ברכת הטוב עליו ועל אשתו ועל מה יברך עוד שהחיינו ואם מברך שהחיינו על חלקו איך יברך הטוב על של אחר לחוד ואמנם נוכל לקיים דין זה אם נכללו בטובה זו שנים חוץ ממנו דאז יברך שהחיינו על טובת עצמו והטוב והמטיב על הני תרי שעמו ובזה נוכל לפרש משנתינו לפי הנוסח שהביא המקשה בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו וכו' שלו ושל אחרים. ומיעוט אחרים הם שנים חוץ ממנו אומר הטוב והמטיב היינו גם הטוב והמטיב אבל על שלו אומר תמיד שהחיינו וא"כ מה ששנינו במשנתינו על הגשמים אומר הטוב ולא נזכר שהחיינו קשה כיון דאית לי' ארעא הי' לו לברך עכ"פ שהחיינו ומשני לי' הא דאית לי' שותפות וכו' והתניא קצרו של דבר וכו' על שלו ועל של חבירו והיינו חבירו יחיד אומר ברוך הטוב ואינו אומר אז שהחיינו כלל:
