1לך ה' הגדולה זו מעשה בראשית וכו' עושה גדולות וגו' והגבורה זו יציאת מצרים וכן הוא אומר וירא ישראל את היד הגדולה וגו' ולפום ריהטא קשה למה פירש גדולה על מ"ב וגבורה על י"מ והלא בשניהם נזכר לשון גדולה ואדרבה במ"ב מצינו גם לשון גבורה כדאמרינן בריש תענית דתני גבורת גשמים דילף מברייתו של עולם דכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה וא"כ איפכא הוה לי' למדרש הגדולה זו י"מ והגבורה זו מ"ב ואי משום דרצה לדרוש הקרא על סדר הזמנים ומ"ב קדים לי"מ הרי דריש והנצח זו מפלתה של בבל וההוד זו מלחמת כחלי ארנון אף שנחלי ארנון קדים הרבה ואח"כ ראיתי שאונקלוס תרגום הך קרא וירא ישראל את היד הגדולה וחזא ישראל ית גבורת ידא רבתא עיין שם וצריך לומר דכל היכי דכתיב גדולה אצל יד פירושו גבורה ועל דרך הרמז נלע"ד דבשירת הים כתיב ימינך וגו' ופירש רש"י שני פעמים ימין כשישראל עושין רצונו השמאל נעשית ימין וימינו נאדרי להציל ישראל וימין השנית תרעץ אויב ע"ש ברש"י ונמצא בעת קריעת ים סוף השמאל נעשית ימין ושמאל היינו מדת הדין ושם הוא הגבורה לענוש את הרשעים אבל הגדולה הוא רומז לחסד וזהו עצם הגדולה להטיב לכל וכיון שבקריעת ים סוף גם השמאל נהפך לימין הרי הגבורה אז ראוי להקרא בשם גדולה ולכן כתיב את היד הגדולה אבל באמת פעלתה אז להכות את מצרים היינו גבורה:2והתפארת זו חמה ולבנה שעמדו ליהושע. לפי שנס הזה נראה בכל העולם כלו וראו כל עמי הארץ ויראו מפני ישראל וכדכתיב במשה במלחמת סיחון שעמדה לו חמה היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני כל העמים אשר תחת כל השמים ועיין ברש"י בחומש פ' דברים ובתפילין דרשו בפ"ק דף ו' ע"א וראי כל עמי הארץ וגו' ויראו ממך אלו תפילין שבראש הרי שעמידת חמה ולבנה דומה לתפלין שבראש ותפילין נקראו פאר לעיל דף ט"ז ע"ב פארך חבוש עליך ולזה דרשו כאן והתפארת זו עמידת חמה ולבנה:3והנצח זו מפלתה של בבל נלע"ד ט"ס וכך הוא הנוסחה זו מפלתה של בצרה דהך קרא ויז נצחם וגו' קאי על תחלת הענין דכתיב חמוץ בגדים מבצרה ולכן כקרא בשם נצח כי אז היא גאולה נצחית שלא יהי' שום גלות אחרי' כי היא הגאולה האחרונה:4וההוד זו מלחמת נחלי ארנון שנא' את והב בסופה. נלע"ד כי הוד יש בו מדת הדין כי הוד למפרע הוא דוה וכן כתב בדניאל והודי נהפך עלי למשחית רמז בזה כי כאשר נהפך ההוד אז הוא למשחית והנה אונקלוס תרגום את והב בסופה קרבין דעביד על ימא דסוף וגבורין דעל נחלי ארנון הרי השוה נס של נחלי ארנון לנס של קריעת ים סוף ואומר אני כשם שבים סוף הימין שהיא נאדרי בכח כן מה שתרעץ אויב הוא ג"כ ימין והיינו כי הנס של קריעת ים הוא חסד גדול לישראל הוא מדת הדין למצרים כי לישראל נהפך מדת הדין לרחמים כן בנחלי ארנון הדין שנעשה לאמוריים שע"י שנתקרבו ההרים זה לזה וקטלינהו כדלעיל דף נ"ד ע"ב הוא עצמו חסד לישראל שלא הוצרכו להטריח עצמם בעלי' וירידת הרים וזה מדת ההוד יש לישראל הי' הוד ולאמוריים דוה כי נהפוך למשחית כי מדת הדין לפעמים נמשל ביד שמאל ולפעמים ברגל שמאל וכמו שאמרו לקמן דף כ"ט ע"א בועט ברקיע שנא' הידד כדורכים וגו':5במתניתא תנא וכו' הגדולה זו קריעת ים סוף. והיינו כדכתיב וירא ישראל את היד הגדולה. והגבורה זו מכת בכורות. דכתיב וה' הכה כל בכור ופירש רש"י שכל מקום שנאמר וה' היינו הוא ובית דינו ובית דין של מעלה היינו מדת גבורה ואולי בדברי ר' יוחנן במגילה דף ל"א ע"א בכל מקום שאתה מצא גבורתו של הק"בה אתה מוצא ענוותנותו כיון לזה דאם אתה מוצא גבורתו א"כ היינו בית דינו ואין לך ענוה גדולה מזה שמצרף בית דינו. והתפארת זה מתן תורה דכתיב וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה וגו' לתהלה ולשם ולתפארת ולהיותך עם קדוש וגומר כאשר דבר ובמתן תורה כתיב והייתם לי סגולה. והנצח זה ירושלים כי עתה ירושלים חסר יוד עד שיהי' השם שלם והכסא שלם אז יהי' ירושלים מלא יוד וכל זה אי אפשר כי אם כאשר יוכרת זרעו של עמלק דכתיב כי יד על כס וגו' וכאשר ריחם שאול על אגג אמר לו שמואל קרע ה' ממלכת ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך וגם נצח ישראל לא ישקר ורצונו בזה כי אף שאתה רחמת על אגג אעפ"כ נצח ישראל לא ישקר ומחה ימחה את זכר עמלק ע"י רעך הטוב ממך שהוא דוד ועתיד משיח בן דוד לקיים מצוה זו להכרית זרע עמלק הרי שבהכרתת זרע עמלק כתיב נצח ואז גם ירושלים יהי' שלם ביוד. וההוד זה בית המקדש דבחורבן בה''מ כתיב על זה הי' דוה לבנו וגו' על הר ציון ששמם ובשעת הגאולה ויבנה התקדש יהי' דוה נהפך להוד כמו"ש לעיל ולכן נקרא הבית המקדש הדום רגלי על דרך שכתבתי לעיל:6הרואה בתי ישראל בישובן. פירש רש"י כגון בישוב בית שני נלע"ד דאין כוונת רש"י שדוקא על בה"מ יאמר כן אבל כוונתו דאחר החורבן איך שייך לומר שום שבח על בית גדול וחשוב והלא אסור לבנות בית מסוייד ומכוייר ואף שאותן שנבנו בהיתר קודם החורבן או שקנה מנכרי מותר לקיימו היינו משום שלא הטריחוהו לסתור או לקלף בכתלים אבל לא שייך לשבח על זה ולומר מציב גבול אלמנה ואולי מזה הטעם כתב הרי"ף הרואה בתי כנסיות משום דאיירי בזמן הזה ואסור לבנות בית חשוב רק בית הכנסת מותר לבנות אף בזמן הזה כמבואר במג"א סימן תק"ס ס"ק ב' ומה מאד יש להוכיח בזמנינו זה שבונים בתים כמו השרים ואין זכרון לחורבן בית מקדשינו והגלות והצרות ומיעוט התורה והמצות וביטל כל הגדרים ומנהגים שנהגו אבותינו ואבות אבותינו אוי לנו שעלתה בימינו כך והרבה הי' לי לדבר בזה אבל מה אעשה ונתרבו בקרב עמינו אנשים המסרבים לקבל מוסר ואין דברי חכמים נשמעים ובעל הכרם יחוס על כרמו יגדור גדר לכרמו וירחם על עמו:7מר ברי' דרבינא וכו' ויודע מספר כולכם והוא עתיד להחיותכם ולקיים אתכם הנה הוסיף באמרו ולקיים אתכם אף שכבר אמר להחיותכם להאי דתנא דב"א בסנהדרין דף צ"ב ע"א צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותן שוב אינן חוזרין לעפרן שנא' והי' הנשאר וגו' קדוש יאמר לו מה קדוש לעולם קיים וכו'. והנה בגמ' הגירס' ויודע מספר כלכם והוא עתיד להחיותכם אמנם ברי"ף הגירסא בהיפך ועתיד להחיותכם בדין ויודע מספר כלכם הקדים התחי' לידיעת המספר. והנה יש כאן חקירה גדל' ועמוקה קצר השכל האנושי להשיגה והוא כי ידוע מה שנתפרסם באומנתינו שיש גלגול נשמות ונשמה אחת מתגלגלת פעמים ושלש ובכל פעם הגוף הוא גוף אחר איננו הגוף הראשון ולעתיד בתח"ה איך יהי' תחיית הגופים אם כלם יקומו או רק האחרון אשר בו נגמר תיקון הנשמה והראשונים ישארו בתרדמת המות ולא יקיצו בתח"ה ונראה שזהו החילוק בין חילוק הגרסאות דלגירסא שלפנינו ויודע מספר כלכם והוא עתיד להחיותכם הקדים ידיעת המספר לתחי' וא"כ עם הגופות המתים ידבר שיודע מספר כלם וכל הגופות בכלל ועל כלם שוב אמר ועתיד להחיותכם שכלם ישארו חיים אבל גרסת הרי"ף ועתיד להחיותכם דבר תחלה מהתחי' ואח"כ אמר ויודע מספר כלכם דהיינו מספר הנשמות והגופים שיחיו דהיינו האחרון והשאר לא יקיצו ובזה נוכל להבין עוד שינוי שבין גרסא שלפנינו לגרסת הרי"ף שבגרסא שלפנינו מסיים ולקיים אתכם ובגרסת הרי"ף ליתא והנה מה שאמר לקיים אתכם לכאורה הוא מיותר שפשיטא שאם יחיו יתקיימו ולעיל כתבתי מה שכתבתי ואמנם עוד נראה פירושו על דרך הזה שכתבתי שלעתיד יקומו כל הגופים ונמצא יש כאן כמה גופים שאין לכלם רק נשמה אחת והי' מקום לומר שאף שקמו כולם היינו לדון אותם מי הוא שעשה ביותר מצות ומע"ט הוא שיזכה להנשמה וישאר חיים והשאר יחזרו לעפרן ולכן קאמר כי לא כן הוא רק כלם יתקיימו ואל אלקי הרוחות הוא יודע באיזה אופן תוכל הנשמה להשפיע לכמה גופים וכל זה לנוסחא שלנו אבל לנוסחת הרי"ף שבאמת לא יקום רק גוף אחד שוב פשיטא שיתקיים לכך לא הוצרך לומר ולקיים אתכם:8אנא נמי כיון דחזינתכו חשבתינכו עלואי כשיתין רבוא וכו' אמרו לו חכימת כולי האי נלע"ד דהא דברכינן על שיתין רבוא ברכת חכם הרזים היינו שמסתמא בכלל כלם נכללו כל מיני מחשבות חכמה ועצה ואמנם לפעמים נמצא חכם גדול שהוא בדעתו הרחבה כולל הכל אלא שבששים רבוא הוא מסתמא כן אבל בפחות ממספר זה אין זה מן הסתם אבל הוא בצד האפשר ואמנם להכיר את זה צריך זה הרואה המכיר להיות ג"כ חכם גדול להכיר זה ע"פי ראות עיניו בפרצוף פנים בחכמת הפרצוף ולכן אמרו לעיל גבי אוכלסא שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומה זה לזה ולכאורה מה ענין פרצופיהן לברכת חכם הרזים ולפי מ"ש נכון הוא שכל אחד פרצוף פניו מעיד על מה שבלבו ודעתו במחשבתו למי שהוא חכם להכיר בחכמת הפרצוף ולכן אמרו הם לר' חנינא חכמת כולי האי להכיר בפרצוף שלהם שוב מצאתי שגם הרמב"ן במלחמות כ' כן והנאני. ואמנם אמרתי בזה ליישב דברי הרמב"ם בפרק יו"ד מהל' ברכות הל' י"א שכתב הרואה שש האות אלף וכו' ואם ישראל הם ובארץ ישראל אמר בא"י וכו' חכם הרזים וכתב הכ"מ שלמד כן מדברי עולא שאמר לעיל נקטינן אין אוכלסא בבבל אלא שהקשה עליו דהרי עובדא דר' חנינא דהכא הי' בבבל ולענ"ד נראה טעם החילוק בין א"י לח"ל לפי שאוירא דא"י מחכים ולכן מן הסתם יש במספר הזה כל הרזים אבל בח"ל שאין האויר מחכים אפילו במספר הזה אפשר שלא הושלם בהם כל הרזים והיינו מן הסתם אבל ר' חנינא הרי בירך על שני בני אדם כן והיינו משום שהי' מכיר כן בפרצוף ולכן אין חילוק בין א"י לח"ל:
