1הלוקח ירק מן השוק, הרי זה בורר כל היום כולו ואינו חושש, משגמר בלבו אסור, להחזיר אין יכול, מפני שצריך לעשר, ולעשר אין יכול, מפני שמחוסר מניין, וליטול אחד אין יכול, שמא יבוא אחר ויטול ונמצא מעשר מן המתוקן על שאינו מתוקן.2הרוצה להחזיר עלי ירק ולהקל ממשאו, לא ישליך עד שיעשר. ר' יוסה או' בודיי אסור, ובדמיי מותר.3המוצא פירות בדרך ונטלן לאכלן, ונמלך להצניע, לא יצניע עד שיעשר. ר' יוסה אומר בודיי אסור, ובדמיי מותר.4קנובת ירק שבגנה הרי זו מותרת. של בעל הבית, ושבתוך ביתו, הרי זו אסורה. שעל גבי אשפה בכל מקום, הרי זו מותרת.5ר' יוסה או' כרוב שלקטו לקנב את האספרגוס שבו ולהשליך, הרי זו מותר, לקטו לאכלו, ונמלך להצניע, לא יצניע עד שיעשר. ודיי שתיקנו דמיי, ודמיי שתיקנו ודאי, לא עשה ולא כלום דברי ר' יעקב. ר' יוסה או' ודיי שתיקנו דמיי לא עשה כלום, דמיי שתיקנו ודיי לא עשה כלום דמיי שתיקנו ודאי, מעשרותיו מעשרות, ותרומתו אין תרומה שאין תרומה אחר תרומה.6כל העיר מוכרין ודאי, ואחד דמיי, לקח ואינו יודע מאי זה מהן לקח, הרי זה אסור. מפריש תרומה ומעשר ונותנן לכהן והשאר שלו.7הטבל והמתוקן שנתערבו ואבד אחד מהן, נוהג במשוייר ודאי, מפריש תרומה ותרומת מעשר, ונותנן לכל כהן שירצה.8כל העיר מוכרין מתוקן ואחד מוכר שאינו מתוקן, ולקח ואינו יודע מאי זה מהן לקח, הרי זה אסור.9כל העיר מוכרין בשר שחוטה ואחד מוכר בשר נבילה, ולקח ואינו יודע מאי זה מהן לקח, הרי זה אסור.10כל העיר מוכרין יין טהור ואחד מוכר יין טמא, ולקח ואינו יודע מאי זה מהן לקח, הרי זה אסור. במי דברים אמורים בזמן שלקח ואינו יודע מאי זה מהן לקח, אבל בלוקח מן השוק הולכין אחר הרוב.11פירות, לא הלכו חכמים בהן לא אחר הטעם, ולא אחר הריח, לא אחר המראה, ולא אחר הרוב הדמים, אלא אחר הרוב בלבד.12זתים, משיחסום בבד ובבודידה דברי ר' מאיר. וחכמים או' אין הבד והבודידה שוין לא בעיר ולא במדינה. רבו בעיר לא רבו במדינה, בעיר מותר ובמדינה אסור. רבו במדינה ולא רבו בעיר, במדינה מותר ובעיר אסור.13רבו בהר ולא רבו בבקעה, בהר מותר ובבקעה אסור. רבו בבקעה ולא רבו בהר, בבקעה מותר ובהר אסור. רבו לחנוני ולא רבו לבעל הבית, לחנוני מותר לבעל הבית אסור. לבעל הבית ולא לחנוני, לבעל הבית מותר לחנוני אסור. זה הכלל כל שרבו לו מותר, לא רבו לו אסור. רבו ונתמעטו, חזר השוק ליושנו. אמ' ר' יוסה מעשה שנכנס גורן אחד של פול במירון, ובאו ושאלו את ר' עקיבא והתיר להם את השוק. אמרו לו, ר', נתמעטו, וחזר השוק ליושנו. ר' שמעון או' אפי' לא נכנס אלא גרן אחד בעיר, הנחתומין מותרין מפני שרצין אחר החדש.14מצרפין מפירות חוצה לארץ על פירות הארץ, כדי שירבו על פירות הארץ לפוטרן מן המעשרות.15מצרפין מפירות חוצה לארץ על פירות שנייה, כדי שירבו על פירות שלישית לפוטרן מן מעשר עני.16מצרפין מפירות חוצה לארץ על פירות שלישית, כדי שירבו על פירות רביעית לפוטרן מן מעשר עני.17מצרפין פירות חוצה לארץ על פירות ערב שביעית, כדי שירבו על פירות שביעית לפוטרן מן הביעור.18מצרפין מפירות חוצה לארץ על פירות שביעית, כדי שירבו על פירות מוצאי שביעית לפוטרן מן המעשרות.19אמ' לו מכור לי יין ישן, אמ' לו של אשתקד הוא נאמן להחמיר, של ארבע ושל חמש שנים הוא נוהג בו כשעת לקיטתו, בין להקל ובין להחמיר.20חזקת תגר בכל מקום דמיי, אחד הגוי ואחד ישראל ואחד הכותי. במי דברים אמורים בזמן שמביאין לו מישראל, אבל מביאין לו מן הגוי ומן הכותי חזקתו וודאי.21אי זהו תגר, כל שהביא ושנה ושלש. הלוקח מן התגר, ואמ' זה מתוקן וזה אין מתוקן, דמיי. מבעל הבית, ואמ' זה מעושר וזה אין מעושר, וודאי. רבן שמעון בן גמליאל או' הלוקח מבעל הבית, ואמ' זה אינו מתוקן, ודיי. זה אינו מעשר, מוציא עליו שני מעשרות לפוטרו מן התרומ', שאין תרומה אחר תרומה.22המפקיד פירות אצל עם הארץ, הרי זה בחזקתן למעשרות ולשביעית. אם היו של טבל, עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר, או קורא שם לתרומה ומעשר שבהם. אם היו של מעשר טבל, עושה אותן תרומה מעשר על מקום אחר, או קורא שם לתרומת מעשר שבהן. אם היו של מעשר שני, מחללן על המעות, והמעות מחללן על השני. אמ' לו נטלתים והנחתי לך ישנים תחתיהם, מתוקנין תחתיהם, אם את מאמינו שנטל, האמינו שנתן, ואם אין את מאמינו שנתן, אל תאמינו שנטל.23במי דברים אמורים בזמן שהניח ובא ומצא את אותו המין שהניח, אבל הניח עגרון ומצא קסרי, קיסרי ומצא עגרון, הרי זה חושש להן משם מעשרות ומשם שביעית.24המפקיד פירות אצל כותי, הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית. ואם היו של טבל, עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר, וקורא שם לתרומת מעשר שבהן. ואם היו של מעשר טבל, עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר, וקורא שם לתרומת מעשר שבהן. ואם היו של מעשר שני, מחללן על המעות, והמעות מחללן על השיני. אמ' לו נטלתים והנחתים לך ישנים תחתיהן ומתוקנין, הרי זה אינו חושש להן משם מעשרות ומשם שביעית.25המפקיד פירות אצל הגוי, הרי זה חושש משם מעשרות ומשם שביעית. רבן שמעון בן גמליאל ור' שמעון או' עשו פירות ישראל את פירות הגוי הזה דמיי.26המשלח ביד עם הארץ וביד כותי, אינו חושש לא משם מעשרות ולא משם שביעית. המשלח ביד הגוי, הרי זה חושש משם מעשרות ומשם שביעית. אבל חמרי גוים המודדים מן הגרן לעיר, אינו חושש לא משם מעשרות ולא משם שביעית, מפני שהן בחזקת המשתמר.27הטוחן אצל עם הארץ ואצל הכותי, אינו חושש משם טומאה. הטוחן אצל הגוי, הרי זה חושש משם טומאה.28מפקידין תרומה אצל ישראל עם הארץ, ואין מפקידין תרומה אצל כהן עם הארץ, מפני שלבו גס בה.29טוחנין ומרקדין אצל אוכלי שביעית ואצל עושי בטומאה, אבל אין טוחנין לא לאוכלי שביעית ולא לעושין בטומאה.30המשלח פירות לחבירו ונמלך להחזיר, נהג בהן כמות שהוא, אבא שאול או' חושש אני שמא חילפן. רבן שמעון בן גמליאל או' היה לו עריס שיודע לתקן, והוא אין מאמינו על מעשרות, והביא לו משלו, ואמ' שלך הן, מתוקנין הן, נאמן. ר' או' אין נאמן, שהחשוד על דבר לא דנו ולא מעידו.31נותן אדם לשכנתו תבשיל לבשל לו, ועיסה לאפות לו, ואינו חושש לשאר ותבלין שבהן משום מעשרות ומשום שביעית. במי דברים אמורים בזמן שנתן להן שאר ותבלין, לא נתן להן שאר ותבלין הרי זה חושש לשאר ותבלין משום מעשרות ומשם שביעית.32נותן אדם לפונדקית תבשיל לבשל לו, ומנחת את הקדירה בפניו, ומנערת בה, אפלו בין הגוים ואינו חושש.
