1אורז במקומו מותר בחולת אנטוכיה. ר' לעזר בן ר' יוסה או' אורז שבחולת אנטוכיא מותר הוא עד בורו.2המקבל עליו ארבעה דברים, מקבלים אותו להיות חבר. שלא יתן תרומה ומעשרות לעם הארץ, ושלא יעשה טהרות לעם הארץ, ושיהא אוכל חולין בטהרה. המקבל עליו להיות נאמן, מעשר את שהוא אוכל, ואת שהוא מוכר, ואת שהוא לוקח, ואין מתארח אצל עם הארץ, דברי ר' מאיר. וחכמים או' המתארח אצל עם הארץ נאמן. אמ' להם ר' מאיר על עצמו אינו נאמן, יהא נאמן עלי. אמ' לו מימיהם של בעלי בתים לא נמנעו מלהיות אוכלין זה אצל זה, ואע"פ כן פירותיהן שבתוך בתיהם מתוקנין.3עם הארץ שקבל עליו דבר חבירות ונחשד על דבר אחד, נחשד על כולן דברי ר' מאיר. וחכמים אומ' אין חשוד אלא על אותו דבר בלבד.4גר שקבל עליו כל דברי התורה ונחשד על דבר אחד, אפי' על כל התורה כולה, הרי הוא כישראל משומד.5עם הארץ שקבל עליו כל דברי חבירות חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו. גר שקיבל עליו כל דברי תורה חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו. ר' יוסה בי ר' יהודה או' אפי' דבר קטן מדקדוקי סופרים.6כהן שקבל עליו כל מתנות עבודות כהונה חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו.7בן לוי שקבל עליו כל עבודות לויה חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו, שנאמר המקריב את דם השלמים וג'. אין לי אלא זריקות דם והקטר חלבים, מניין ליציקות, ובלולות, תנופות, והגשות, הקמיצות, והקטרות, המליקות, והקבלות, וההזאות, והשקאת סוטה, ועריפת עגלה, וטהרת מצורע, ונשיאות כפים מבפנים ומבחוץ, ת"ל בני אהרן, כל עבודה שהיא בבני אהרן. אמ' ר' שמעון יכול אין דוחין אתם אלא ממתנות מקדש בלבד, מניין אף ממתנות גבולין, ת"ל ראשית דגנך תירושך ויצהרך וג', מפני מה, כי בו בחר ה' וג', כל המקבל עליו שירות יש לו במתנות, כל שאין מקבל עליו שירות אין לו במתנות.8בזמן שהכהנים עושין רצונו של מקום מה נאמר בהם, חלקם נתתי אתה מאישי, משלהן הן נוטלין, ואין נוטלין משלי. ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מה נאמר בהם, מי גם בכם ויסגר דלתים וגו'.9וכולן שחזרו בהן, אין מקבלין אותן עולמית דברי ר' מאיר. ר' יהודה או' חזרו בפרהסיא מקבלין אותן, במטמורנית אין מקבלין אותן. ר' שמעון ור' יהושע בן קרחא או' מדין בין כך ובין כך מקבלין, שנ' שובו בנים שובבים.10הבא לקבל עליו, אם היה נוהג מתחלה בצינעה, מקבלין אותו ואחר כך מלמדין אותו, ואם לאו, מלמדין אותו ואחר כך מקבלין אותו. ר' שמעון או' לעולם מקבלין אותו ומלמדין אותו והולכין.11ומקבלין לכנפים ואחר כך מקבלין לטהרות. אם אמ' איני מקבל עלי אלא לכנפים בלבד, מקבלין אותו. קבל עליו לטהרות ולא קבל עליו לכנפים אף על הטהרות אין נאמן.12עד מתי מקבלין, בית שמיי או' למשקין שלשים יום, לכסות שנים עשר חדש, ובית הלל או' זה וזה לשלשים יום.13הבא לקבל עליו, אפי' תלמיד חכם, צריך לקבל עליו, אבל חכם היושב בישיבה, אין צריך לקבל עליו, שכבר קבל עליו משעה שישב. אבא שאול אומ' אף תלמיד חכם אין צריך לקבל עליו, ולא עוד אלא אף אחרים מקבלין בפניו.14המקבל בפני חבורה, אין בניו ועבדיו צריכין לקבל בפני חבורה, אלא מקבלין בפניו. רבן שמעון בן גמליאל אומ' אין דומה חבר שקלקל לבן חבר שקלקל.15בן חבר שהיה הולך אחר אבי אמו עם הארץ, אין אביו חושש שמא מאכילו בטהרות. אם בידוע שמאכילו בטהרות, הרי זה אסור, ובגדיו טמא מדרס.16בת עם הארץ שנשאת לחבר, אשת עם הארץ שנשאת לחבר, עבדו של עם הארץ שנמכר לחבר, צריכין לקבל עליהן כתחלה.17בת חבר שנשאת לעם הארץ, אשת חבר שנשאת לעם הארץ, עבדו של חבר שנמכר לעם הארץ, הרי זה בחזקתן עד שיחשדו. ר' שמעון בן אלעזר אומר צריכין לקבל עליהן בתחלה. וכן היה ר' שמעון בן לעזר או' משם ר' מאיר מעשה באשה אחת שנשאת לחבר, והיתה קומעת על ידו תפלין, נשאת למוכס והיתה קושרת על ידו קשורין.18בנו של חבר שהיה למד אצל עם הארץ, עבדו של חבר שהיה למד אצל עם הארץ, הרי הן בחזקתן עד שיחשדו.19בנו של עם הארץ שלמד אצל חבר, עבדו של עם הארץ, צריכין לקבל עליהן. בנו של עם הארץ שהיה למד אצל חבר, או עבדו של עם הארץ שהיה למד אצל חבר, כל זמן שהן אצלו הרי הן כחבר, יצאו מאצלו הרי הן כעם הארץ.20לא יאמר חבר לעם הארץ הילך ככר זו ותן לפלני חבר, שאין משלחין טהרות ביד עם הארץ.21חבר שאמ' לו עם הארץ הילך ככר זו והולך לפלני עם הארץ, לא יתן לו, שאין מוסרין טהרות לעם הארץ.22עם הארץ שאמ' לחבר תן לי ככר זה ואוכלנו, יין זה ואשתנו, לא יתן לו, שאין מאכילין טהרות לעם הארץ.23היה נדור מן הככר, ואמ' לו תן לי ואוכלנו, אבטיח וניקר ואמ' לו תן לי ואוכלנו, יין ונתגלה ואמ' לו תן לי ואשתנו, לא יתן לו, שאין מאכילין את האדם את האסור לו.24כיוצא בו, לא יושיט ישראל אבר מן החי לבני נח, ולא כוס יין לנזיר, שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו. וכולן אין מברכין עליהן, ואין מזמנין עליהן, ואין עונין אחריהן אמן. נשאלין לעם הארץ על טהרותיו, ובלבד שלא יאמר לו צא אכול, צא שרוף, אלא אומ' לו אם בזה שאלת טמא, ואם בזה שאלת טהור.
