תוספות רי"ד על יבמות קי״ג

1 ומ"ש קטנה דאית לה כתובה ומ"ש חרשת דל"ל כתובה דא"כ מימנעו ולא מנסבה לה, פי' הלואי ויקחהו בלא כתו'. אבל קטנה דאתי' לכלל דעת לא מימנעי, וקטנה מנ"ל דאית לה כתובה דתנן הממאנת והשנייה והאיילנות אין להן כתובה. והחרשת מנ"ל דל"ל כתובה דתניא חרש ושוטה שנשאו פחקת אע"פ שנתפקח החרש ונשתפה השוטה אין עליהן כלום רצו מקיימין יש להן כתובה מנה. ופקח שנשא חרשת או שוטה אע"פ שכתב לה מאה מנה. כתובתה קיימת מפני שרצה להחזיק בנכסיו טעמא דרצה הא לא רצה אין לה. א"ה פקחת וחרשת נמי לתקיו לה כתובה דא"כ מימנעה ולא נסבא להו. יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא:

2 ההוא חרשא דהות בשביבותי' דר"מ אנסבי' וכתב לה ד' מאה זוזי מנכסיה א"ר מאן חכים כר"מ דגברא רבא הוא וקסבר אלו רצה שפחה למשמשו מי לא זבנינן להי. וכ"ש הכא דאיכא תרתי. וי"ל ה"ה אם משיאו מידי דהוה אקטן דתנן בשלהי פ' הותב קטן שהשיאה ואביו כתובתה קיימת שע"מ כן קיימה אבל איהו דוקא אם נתפקח דומיא דקטן שהגדיל אבל היכא דפסקה לה ב"ד אע"ג דלא נתפקח כעובדא דרב מלכוי.

3 נשתטתה לא יוציא. אר"י ד"ת שוטה מתגרשת מידי דהוה אפקחת בע"כ ומ"ט אמרו אינה מתגגרשת כדי שלא ניהגו בה מנהג הפקר. ה"ד אילימא דיודעת לשמור גיטה ויודעת לשמור עצמה מי נהגו בה מנהג הפקר. ואלא שאינה יודעת לא לשמור גיטה ולא לשמור עצמה ד"ת שוטה מתגרשת והאדר"י ונתן בידה מי שיש לה יד לגרש א"ע יצאת זו שאין לה יד לגרש א"ע ותנא דברי ושלחה מביתו מי שמשלחה ואניה חוזרת יצאת זו שמשלחה וחוזרת, פי' ומכאן מתמעטות אשה שאין לה דעת לשמור את גטה שאין לה יד להתגרש. ומהדר ל"צ דיודעת לשמור את גייטה שאין לה יד להתגרש. ומהדר ל"צ דיודעת לשמור גיטה דהיינו נותנים לה אגוז ונוטלתו צרור וזרקתו ואניה יודעת לשמו עצמה. ד"ת שוטה מתגרשת דהא יודעת לשמור גיטה ורבנן אמרו דלא ליפקא שלא ינהגו בה מנהג הפקר ובההיא שוטה איירי מתני'. אמר אביי דיקא נמי דקתני גבי דידה נשתטתה לא יוציא וגבי דידיי' לא יוציא עולמית. ש"מ האי דאורייתא והאי דרבנן. ש"מ. ובפ' מי שאחזרו דייק אביי דיוקא אחרינא דקתני לא יוציא עולמית ש"מ אעפ"י שא"י לדבר מתוך הכתב א"י לגרש ע"י כתיבה יכון שהי' קדושין בעודו פקח. והתם דייק מדתני לא יוציא עולמית ש"מ אפילו ע"י כתב. והכא דייק אמדלא תני נמי עולמית גבי נשתטית למימרא דלא יוציא דנשתטית אינה עולמית. דמדאורייתא יכול להוציא ואינו אסור אלא מדרבנן:

4 העיד ריב"ג וכו' א"ר מעדותו של ריב"ג אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה וחזר ואמר כנסי שט"ח זה מגורשת מי לא אר"י לא בעא5 דעתה ה"נ לא בעינן דעתה. פשיטא מ"ד כיון דא"ל כנסי שט"ח זה בטולי בטלי קמ"ל אם איתא דבטלי' לעדים הוה א"ל. ומדדלא אמר לעדים לא בטלי' מידי והא דקא"ל הכי מחמת כיסופא הוא דא"ל. ולא דמיא האי למאן דתנן בפ' הזורק א"ל כנסי שט"ח או שמצאתו מאחריו קראה וה"ה גיטה אינו גט עד שיאמר לה ה"ז גיטך. התם לא הודיע לעדים תחלה שלשם גירושין נותנו לה ולאשה לא אמר אלא כנסי שט"ח זה הלכך אינו גט עד שיאמר לה ה"ז גיטך. ופליגי התם תנאי בברייתא רשב"א ור'. דר' מכשיר באומר לה ה"ז גיטך ור"ש אומר אינו גט עד שיטלנה ממנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה ה"ז גיטך והתם מתני' דהזורק ר' היא. אבל הכא שהודיע לעדים מתחלה ואמר ראו גט זה שאני נותן לה ולשם גירושין אני נותן לה אע"פ שאמר לאשה כנסי שט"ח זה מגורשת אע"פ של"א ה"ז גיטך ולא בעי דעת אשה בגט. ובפ' הזורק שלא הודיע לעדים מתחלה ולאשה אמר כנסי שט"ח זה. וי"ל להצניע ננתו לה אבל לא להתגרש בו ואעפ"י שהוא אומר לה של גירושין הי' בלבי הו"ל דברים שבלב ואינן דברים כיון שלא פירש:

5 ר"י בר ביסנא אירכסו לי' מפתחות דבי מדרשא ברה"ר בשבתא אתא לקמי' דר' פדת א"ל זיל דבר התם טלי וטליא וליטיילו התם דאי משכחת להו אית להו. אלמא קסבר קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצוין להפרישו. פי' וה"ה גם אביו אינו מצוה להפרישו והיא דאמרינן שאביו חייב לחנכו במצות כדאמרינן בשלהי לולב הגזול ת"ר קטן היודע לנענע חייב בלבולב והיודע להתעטף חייב בציצית וכו' דוקא בקיום המצות שיש בהן מעשה חייב האב לחנך את בנו אבל מניעת האיסור אין בו מעשה ואין האב חייב למונעו עד שיגדיל.