תורה תמימה על התורה, דברים ו׳

מהדורה: תורה תמימה, וילנה תרס"ד

« תורה תמימה על התורה Deuteronomy 5:28 תורה תמימה על התורה Deuteronomy 7:2 »

1 שולחן ערוך, אורח חיים פתח ↗

אפילו ראש הכנסת או חזן לא יקרא עד שיאמרו לו קרא ונהגו ששליח צבור כשרוצה מברך וקורא בלי נטילת רשות משום דהוי כאלו משעה שמינוהו לש"ץ הרשוהו על כך: הגה ובמדינות אלו אין נוהגין כן ואין החזן עולה רק כשהסגן אומר לו לעלות אבל אין קורין לו בשמו כמו שאר העולים שקוראים אותם בשמם פלוני בר פלוני. מי שאביו מומר לעכו"ם קורין בשם אבי אביו אבל לא בשמו לבד שלא לביישו ברבים ת"ה סי' כ"א וס"ח ודוקא שלא עלה מימיו בשם אביו אבל אם הוא גדול והורגל באותו העיר לעלות בשם אביו והמיר אביו קורין אותו בשם אביו כמו שהורגל שלא לביישו ברבים וכן אם איכא למיחש לאיבת המומר מהר"ם פאדואה סי' פ"ז ואסופי ושתוקי קורין אותו בשם אבי אמו ואם אינו יודע קורין אותו בשם אברה' כמו לגר: ד"ע סומא אינו קורא לפי שאסור לקרות אפי' אות אחת שלא מן הכתב ומהרי"ל כתב דעכשיו קורא סומא כמו שאנו מקרין בתורה לע"ה:

4 רש"י על חגיגה פתח ↗

חטיבה אחת - שבח אחד שבח מיוחד לומר אין כמוך לכך בחרנוך לאלוה:

5 יומא פתח ↗

אַבָּיֵי אָמַר, כִּדְתַנְיָא: ״וְאָהַבְתָּ אֵת ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, שֶׁיְּהֵא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְאַהֵב עַל יָדְךָ. שֶׁיְּהֵא קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וּמְשַׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וִיהֵא מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת, מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו — אַשְׁרֵי אָבִיו שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה, אַשְׁרֵי רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה. אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת שֶׁלֹּא לָמְדוּ תּוֹרָה, פְּלוֹנִי שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה — רְאוּ כַּמָּה נָאִים דְּרָכָיו, כַּמָּה מְתוּקָּנִים מַעֲשָׂיו. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר״.

5 תלמוד ירושלמי סוטה פתח ↗

כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וְאָהַבְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר אֶת יי אֱלֹהֶיךָ תִירָא וְאוֹתוֹ תַעֲבוֹד. עֲשֵׂה מֵאַהֲבָה וַעֲשֵׂה מִיִּרְאָה. עֲשֵׂה מֵאַהֲבָה. שֶׁאִם בָּאתָה לִשְׂנוֹא דַּע שֶׁאַתְּ אוֹהֵב וְאֵין אוֹהֵב שׂוֹנֶא. עֲשֵׂה מִיִּרְאָה. שֶׁאִם בָּאתָה לְבָעֵט דַּע שֶׁאַתְּ יָרֵא. וְאֵין יָרֵא מְבָעֵט.

5 ברכות פתח ↗

חַיָּיב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָהַבְתָּ אֵת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וְגוֹ׳״. ״בְּכָל לְבָבְךָ״ — בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר הָרָע. ״וּבְכׇל נַפְשְׁךָ״ — אֲפִילּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ. ״וּבְכׇל מְאֹדֶךָ״ — בְּכָל מָמוֹנְךָ. דָּבָר אַחֵר: ״בְּכָל מְאֹדֶךָ״ — בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לְךָ הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ.

6 מגילה פתח ↗

רַב אָשֵׁי אָמַר: כִּי תַּנְיָא הָהִיא בִּשְׁאָר סְפָרִים, וְרַבִּי יְהוּדָה הִיא. דְּתַנְיָא: תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת אֵין נִכְתָּבִין אֶלָּא אַשּׁוּרִית, וְרַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּ יְוָנִית.

6 פסחים פתח ↗

וְכוֹרְכִין אֶת שְׁמַע. הֵיכִי עָבְדִי? אָמַר רַב יְהוּדָה: אוֹמְרִים ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד״, וְלֹא הָיוּ מַפְסִיקִין. רָבָא אָמַר: מַפְסִיקִין הָיוּ, אֶלָּא שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים ״הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ״, דְּמַשְׁמַע: הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ, וְלֹא מָחָר עַל לְבָבֶךָ. תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד הָיוּ כּוֹרְכִין אֶת שְׁמַע? אוֹמְרִים ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד״, וְלֹא הָיוּ מַפְסִיקִין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַפְסִיקִין הָיוּ, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיוּ אוֹמְרִים ״בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד״.

7 יבמות פתח ↗

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לָמַד תּוֹרָה בְּיַלְדוּתוֹ — יִלְמוֹד תּוֹרָה בְּזִקְנוּתוֹ. הָיוּ לוֹ תַּלְמִידִים בְּיַלְדוּתוֹ — יִהְיוּ לוֹ תַּלְמִידִים בְּזִקְנוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְגוֹ׳״. אָמְרוּ: שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף זוּגִים תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא מִגְּבָת עַד אַנְטִיפְרַס, וְכוּלָּן מֵתוּ בְּפֶרֶק אֶחָד, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה לָזֶה.

7 קידושין פתח ↗

אָמַר רַב סָפְרָא מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא: מַאי דִּכְתִיב ״וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ״ – אַל תִּקְרֵי ״וְשִׁנַּנְתָּם״, אֶלָּא ״וְשִׁלַּשְׁתָּם״.

7 כתובות פתח ↗

״וְלֹא הִכּוּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי נִשְׁבְּעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה״, וְכַמָּה רַבִּים? רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: שְׁלֹשָׁה. יָמִים — שְׁנַיִם, רַבִּים — שְׁלֹשָׁה. רַבִּי יִצְחָק אָמַר: עֲשָׂרָה, ״עֵדָה״ כְּתִיב בְּהוּ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כׇּל נֶדֶר שֶׁצָּרִיךְ חֲקִירַת חָכָם — לֹא יַחֲזִיר. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֹא אָסְרוּ צָרִיךְ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַבִּי מֵאִיר סָבַר: אָדָם רוֹצֶה שֶׁתִּתְבַּזֶּה אִשְׁתּוֹ בְּבֵית דִּין, רַבִּי אֶלְעָזָר סָבַר: אֵין אָדָם רוֹצֶה שֶׁתִּתְבַּזֶּה אִשְׁתּוֹ בְּבֵית דִּין. רָבָא אָמַר: הָכָא בְּאִשָּׁה חֲשׁוּבָה עָסְקִינַן, דְּאָמַר: לָא נִיחָא לִי דְּאִיתְּסַר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ. אִי הָכִי, סֵיפָא דְּקָתָנֵי: אֲבָל הוּא שֶׁהָלַךְ אֵצֶל חָכָם וְהִתִּירוֹ, אֵצֶל רוֹפֵא וְרִיפֵּא אוֹתוֹ — מְקוּדֶּשֶׁת, לִיתְנֵי אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת, וְלֵימָא הָכָא בְּאָדָם חָשׁוּב עָסְקִינַן, דְּאָמְרָה: לָא נִיחָא לִי דְּאִיתְּסַר בְּקָרִיבֵיהּ! אִיהִי בְּכׇל דְּהוּ נִיחָא לַהּ, כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ. דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: ״טָב לְמֵיתַב טַן דּוּ מִלְּמֵיתַב אַרְמְלוּ״, אַבָּיֵי אָמַר: דְּשׁוּמְשְׁמָנָא גַּבְרָא כּוּרְסְיַהּ בֵּי חָרָאתָא רָמֵי לַהּ. רַב פָּפָּא אָמַר: דְּנַפָּסָא גַּבְרָא, תִּיקְרְיֵיהּ בְּסִיפֵּי בָבָא וְתֵיתִיב. רַב אָשֵׁי אָמַר: דְּקַלָּסָא גַּבְרָא, לָא בָּעֲיָא טְלָפְחֵי לְקִידְרָא. תָּנָא: וְכוּלָּן מְזַנּוֹת וְתוֹלוֹת בְּבַעְלֵיהֶן. כׇּל מוּמִין שֶׁפּוֹסְלִין וְכוּ׳. תָּנָא: הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן זֵיעָה, וְשׁוּמָא, וְרֵיחַ הַפֶּה. וְהָנֵי בְּכָהֲנֵי לָא פָּסְלִי? וְהָתְנַן: הַזָּקֵן, וְהַחוֹלֶה, וְהַמְזוֹהָם. וּתְנַן: מוּמִין אֵלּוּ, בֵּין קְבוּעִין בֵּין עוֹבְרִין — פְּסוּלִין בָּאָדָם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּזֵיעָה עוֹבֶרֶת, כָּאן בְּזֵיעָה שֶׁאֵינָהּ עוֹבֶרֶת. רַב אָשֵׁי אָמַר: זֵיעָה אַמְּזוֹהָם קָא רָמֵית? הָתָם גַּבֵּי כֹּהֲנִים — אֶפְשָׁר לְעַבֹּרַהּ בְּקִיּוּהָא דְחַמְרָא. וּמֵרֵיחַ הַפֶּה נָמֵי — אֶפְשָׁר דְּנָקֵט פִּילְפְּלָא בְּפוּמֵּיהּ וְעָבֵיד עֲבוֹדָה. אֲבָל גַּבֵּי אִשָּׁה לָא אֶפְשָׁר. הַאי שׁוּמָא הֵיכִי דָּמְיָא? אִי דְּאִית בַּהּ שֵׂעָר — הָכָא וְהָכָא פָּסְלָה. אִי דְּלָא אִית בַּהּ שֵׂעָר, אִי שׁוּמָא גְּדוֹלָה הִיא — הָכָא וְהָכָא פָּסְלָה, אִי שׁוּמָא קְטַנָּה הִיא — הָכָא וְהָכָא לָא פָּסְלָה, דְּתַנְיָא: שׁוּמָא שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שֵׂעָר — הֲרֵי זֶה מוּם. אֵין בָּהּ שֵׂעָר, גְּדוֹלָה הֲרֵי זֶה מוּם, קְטַנָּה אֵין זֶה מוּם. וְאֵיזוֹהִי גְּדוֹלָה? פֵּירֵשׁ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: עַד כְּאִיסָּר הָאִיטַלְקִי. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: בְּעוֹמֶדֶת עַל פַּדַּחְתָּהּ. פַּדַּחְתָּהּ — רָאָה וְנִיפַּיַּיס הוּא! אָמַר רַב פָּפָּא: בְּעוֹמֶדֶת לָהּ תַּחַת כִּפָּה שֶׁל רֹאשָׁהּ, וְזִימְנִין דְּמִתְחַזְיָא וְזִימְנִין דְּלָא מִתְחַזְיָא. אָמַר רַב חִסְדָּא: הָא מִילְּתָא מִגַּבְרָא רַבָּה שְׁמִיעַ לִי, וּמַנּוּ — רַבִּי שֵׁילָא: נְשָׁכָהּ כֶּלֶב וְנַעֲשָׂה מְקוֹמוֹ צַלֶּקֶת — הֲרֵי זֶה מוּם. אָמַר רַב חִסְדָּא: קוֹל עָבֶה בָּאִשָּׁה — הֲרֵי זֶה מוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה״. תָּנֵי רַבִּי נָתָן בִּירָאָה: בֵּין דַּדֵּי אִשָּׁה טֶפַח. סָבַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא קַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי לְמֵימַר טֶפַח לִמְעַלְּיוּתָא. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי: גַּבֵּי מוּמִין תַּנְיָא, וְכַמָּה? אָמַר אַבָּיֵי: שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. תַּנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: כׇּל אִשָּׁה שֶׁדַּדֶּיהָ גַּסִּין מִשֶּׁל חַבְרוֹתֶיהָ — הֲרֵי זֶה מוּם. וְכַמָּה? אָמַר רַבִּי מְיָישָׁא בַּר בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: טֶפַח. וּמִי אִיכָּא כִּי הַאי גַוְונָא? אִין, דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: אֲנִי רָאִיתִי עַרְבִיָּא אַחַת שֶׁהִפְשִׁילָה דַּדֶּיהָ לַאֲחוֹרֶיהָ וְהֵנִיקָה אֶת בְּנָהּ. ״וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יוּלַּד בָּהּ וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן״. אָמַר רַבִּי מְיָישָׁא בַּר בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֶחָד הַנּוֹלָד בָּהּ, וְאֶחָד הַמְצַפֶּה לִרְאוֹתָהּ. אָמַר אַבָּיֵי: וְחַד מִינַּיְיהוּ עֲדִיף כִּתְרֵי מִינַּן. אָמַר רָבָא: וְחַד מִינַּן כִּי סָלֵיק לְהָתָם — עֲדִיף כִּתְרֵי מִינַּיְיהוּ. דְּהָא רַבִּי יִרְמְיָה דְּכִי הֲוָה הָכָא לָא הֲוָה יָדַע מַאי קָאָמְרִי רַבָּנַן, כִּי סְלֵיק לְהָתָם, קָרֵי לַן ״בַּבְלָאֵי טַפְשָׁאֵי״. מַתְנִי׳ הָיוּ בָּהּ מוּמִין וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ — הָאָב צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁמִּשֶּׁנִּתְאָרְסָה הָיוּ בָּהּ מוּמִין הַלָּלוּ וְנִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ. נִכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל — הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁעַד שֶׁלֹּא נִתְאָרְסָה הָיוּ בָּהּ מוּמִין אֵלּוּ, וְהָיָה מִקָּחוֹ מִקָּח טָעוּת. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּמוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר,

8 תוספות על ראש השנה פתח ↗

קרקפתא דלא מנח תפלין. אם עוסק בתורה כמניח תפלין דמי דאמר במכילתא העוסק בתורה פטור מן התפלין ורבינו תם מפרש דהכא כשהמצוה בזויה עליו שמגונות עליו רצועות של תפלין שבראשו אבל אם ירא להניח משום דבעינן גוף נקי כאלישע בעל כנפים כדאיתא בריש במה טומנין שבת דף מט. ושם והוא דואג כל שעה שמא לא יוכל להזהר לשמרה בטהרה ובקדושה הא ודאי אין עליו דין פושעי ישראל בגופן וכל הני דשמעתין בשלא עשה תשובה אבל עשה תשובה אמרינן ביומא דף פו. דתשובה תולה ומיתה ממרקת:

9 תוספות על עבודה זרה פתח ↗

הא אמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר היא - פירוש וא"כ אין לגזור בהו שכירות אטו מכירה דמכירה לא מפקע לה ממזוזה אבל בשדות במכירה מפקע להו ממעשר ויש מפרשים דאתיא אפי' למ"ד אין קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע מיד מעשר בסוף השולח גיטין דף מז. ושם ד"ה אמר דמ"מ חשובה הפקעה מה שהיא עתה ביד עובד כוכבים והוא זורעה שאינו מפריש ממנה מעשר נמצא שאין מקיימין בזה השדה מצוה התלויה בה אבל בית אין כאן הפקעה מפני שאין הבית עצמו חייב כיון שאין ישראל דר בתוכו ולא נהירא דא"כ מאי קאמר בסמוך לרבי יוסי שדה דאית ביה תרתי גזרו רבנן שכירות אטו מכירה הלא בשכירות גופא איכא תרתי דבשכירות גופיה איכא הפקעה ממעשר שלא יעשר העובד כוכבים מאותה תבואה ועוד קשיא דלשון הפקעה משמע שמפקיע החיוב לגמרי מן הקרקע וכאן אין הפקעה גמורה כיון דאין קנין שהרי גם עתה שהוא ביד העובד כוכבים אם יזרע בה ישראל תתחייב לעשר לכך נראה לפרש דאתיא כמ"ד יש קנין וכשמוכרה לעובד כוכבים הוא מפקיעה ממש ממעשר שאפילו יזרע ישראל לא יתחייב במעשר אבל בית ודאי אינו מפקיע מן המזוזה דאפי' לא ימכרנו לעובד כוכבים אלא שלא ידור בו ישראל אין כאן חיוב מזוזה מן התורה ואפילו אם שכרה ישראל אחר ודר בתוכה דהכי קיימא לן דהא אמרינן פרק התכלת מנחות דף מד. ושם ד"ה טלית השוכר בית בחו"ל כל ל' יום פטורה מן המזוזה מכאן ואילך חייבת בא"י חייבת מיד מכל מקום אין חיוב זה מן התורה דמדאורייתא פטורה לעולם כדכתיב ביתך ולא של אחרים ואף על גב דדרשינן ביתך ביאתך להניחה בימין דרך ביאה מ"מ תרי ביתך כתיבי אבל רבנן הוא דחייבוהו לאחר ל' יום מפני שהיא נראית כשלו מידי דהוה אטלית שאולה דכל ל' יום פטורה מן הציצית וה"ה לעולם מן התורה משום דכתיב כסותך ולא של אחרים ורבנן הוא דגזרו לאחר ל' יום מפני שנראית כשלו:

11 חולין פתח ↗

אֵימַת? אִילֵּימָא בְּשֶׁבַע שֶׁכִּבְּשׁוּ – הַשְׁתָּא דָּבָר טָמֵא אִישְׁתְּרִי לְהוּ, דִּכְתִיב: ״וּבָתִּים מְלֵאִים כׇּל טוּב״, וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב: כֻּתְלֵי דַּחֲזִירֵי – בְּשַׂר נְחִירָה מִבַּעְיָא?

13 פסחים פתח ↗

אוֹתוֹ אַתָּה מַשְׁלִיךְ לַכֶּלֶב, וְאִי אַתָּה מַשְׁלִיךְ לַכֶּלֶב כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה. וְרַבִּי מֵאִיר? אוֹתוֹ אַתָּה מַשְׁלִיךְ לַכֶּלֶב, וְאִי אַתָּה מַשְׁלִיךְ לַכֶּלֶב חוּלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בַּעֲזָרָה. וְאִידַּךְ? חוּלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בַּעֲזָרָה לָאו דְּאוֹרָיְיתָא הִיא. מֵתִיב רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא: וַהֲרֵי גִּיד הַנָּשֶׁה, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ״עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה״, וּתְנַן: שׁוֹלֵחַ אָדָם יָרֵךְ לְגוֹי, וְגִיד הַנָּשֶׁה בְּתוֹכוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמְּקוֹמוֹ נִיכָּר! קָסָבַר רַבִּי אֲבָהוּ: כְּשֶׁהוּתְּרָה נְבֵילָה — הִיא וְחֶלְבָּהּ וְגִידָהּ הוּתְּרָה. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר ״יֵשׁ בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם״. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר ״אֵין בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם״, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר ״אֵין בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם״ רַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּתַנְיָא: הָאוֹכֵל מִגִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁל בְּהֵמָה טְמֵאָה, רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב שְׁתַּיִם, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. רַבִּי שִׁמְעוֹן הָכִי נָמֵי דְּאָסַר בַּהֲנָאָה, דְּתַנְיָא: גִּיד הַנָּשֶׁה מוּתָּר בַּהֲנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר. וַהֲרֵי דָּם, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ״כׇּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם״, וּתְנַן: אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְעָרְבִין בָּאַמָּה, וְיוֹצְאִין לְנַחַל קִדְרוֹן, וְנִמְכָּרִין לַגַּנָּנִין לְזַבֵּל, וּמוֹעֲלִין בּוֹ! שָׁאנֵי דָּם דְּאִיתַּקַּשׁ לְמַיִם, דִּכְתִיב ״לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם״ — מָה מַיִם מוּתָּרִין, אַף דָּם מוּתָּר. וְאֵימָא, כַּמַּיִם הַמִּתְנַסְּכִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ! אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ ״כַּמַּיִם״ — רוֹב מַיִם. מִידֵּי ״רוֹב מַיִם״ כְּתִיב?! אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: כַּמַּיִם הַנִּשְׁפָּכִין, וְלֹא כַּמַּיִם הַנִּיסָּכִין. וְאֵימָא: כַּמַּיִם הַנִּשְׁפָּכִין לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה! הָתָם נָמֵי נִיסּוּךְ אִיקְּרִי, דִּכְתִיב ״יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם״.

13 שבת פתח ↗

דְּבָרִים שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין עֲלֵיהֶם אֶלָּא אִם כֵּן נִכְשָׁלִים בָּהֶן יֶשְׁנָן תַּחַת יָדֶיךָ, ״קָצִין תִּהְיֶה לָנוּ״. ״יִשָּׂא בַיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר לֹא אֶהְיֶה חוֹבֵשׁ וְגוֹ׳״ — אֵין יִשָּׂא אֶלָּא לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה׳״. ״לֹא אֶהְיֶה חוֹבֵשׁ״ — לֹא אֶהְיֶה מֵחוֹבְשֵׁי עַצְמָן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. ״וּבְבֵיתִי אֵין לֶחֶם וְאֵין שִׂמְלָה״ — שֶׁאֵין בְּיָדִי לֹא מִקְרָא וְלֹא מִשְׁנָה וְלֹא גְּמָרָא. וּמִמַּאי? דִּילְמָא שָׁאנֵי הָתָם, דְּאִי אֲמַר לְהוּ גְּמִירְנָא, אֲמַרוּ לֵיהּ: אֵימָא לַן. הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר גְּמַר וּשְׁכַח, מַאי ״לֹא אֶהְיֶה חוֹבֵשׁ״? — כְּלָל! לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּדִבְרֵי תוֹרָה, כָּאן בְּמַשָּׂא וּמַתָּן.

16 תענית פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ: וּמִי שְׁרֵי לְנַסּוֹיֵיהּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? וְהָכְתִיב: ״לֹא תְנַסּוּ אֶת ה׳״! אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא: חוּץ מִזּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָבִיאוּ אֶת כׇּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה׳ צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי״.

18 בבא מציעא פתח ↗

דְּמִדִּינָא אַרְעָא לָא בָּעֲיָא לְמֶיהְדַּר, וּמִשּׁוּם ״וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה׳״ הוּא דַּאֲמוּר רַבָּנַן תֶּהְדַּר. הִלְכָּךְ מֵרֵישָׁא הוּא דְּקָא זָבֵין, אִיבְּעִי לֵיהּ לְמִכְתַּב שְׁטַר זְבִינֵי.

18 שבת פתח ↗

שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּגוֹי אֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי. אָמַר לוֹ: גַּיְּירֵנִי עַל מְנָת שֶׁתְּלַמְּדֵנִי כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַל רֶגֶל אַחַת! דְּחָפוֹ בְּאַמַּת הַבִּנְיָן שֶׁבְּיָדוֹ. בָּא לִפְנֵי הִלֵּל, גַּיְירֵיהּ. אָמַר לוֹ: דַּעֲלָךְ סְנֵי לְחַבְרָךְ לָא תַּעֲבֵיד — זוֹ הִיא כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ, וְאִידַּךְ פֵּירוּשָׁהּ הוּא, זִיל גְּמוֹר.

1 וזאת המצוה וגו'. תניא, ר' יהודה אומר, סומא פטור מכל המצות שבתורה, דאמר קרא וזאת המצוה החקים והמשפטים, כל שישנו במשפטים ישנו במצות וחקים, וכל שאינו במשפטים אינו במצות וחקים . ב"ק פ"ז א'

1 שמע ישראל. א"ר יהושע בן קרחה, למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמע, כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ עול מצות . ברכות י"ג א'

2 שמע ישראל. ת"ר, ק"ש נאמרת בכל לשון, דא"ק שמע, בכל לשון שאתה שומע . ברכות י"ג א'

3 שמע ישראל. תניא, ר' מאיר אומר, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, עד כאן צריכה כונת הלב . שם שם ב'

4 שמע ישראל. ת"ר, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, זו ק"ש של רבי יהודה הנשיא . שם שם

5 שמע ישראל. א"ר אילא משמיה דרב, אמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ונאנס בשינה יצא . שם שם

6 שמע ישראל. הקורא את שמע צריך להשמיע לאזניו, שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד . שם ט"ו א'

7 שמע ישראל. תניא, נאמר כאן שמע ישראל ונאמר להלן פ' תבא הסכת ושמע ישראל, מה להלן בהסכת אף כאן בהסכת, מכאן שהקורא את שמע צריך שיכוין את לבו . שם ט"ז א'

8 שמע ישראל. תניא, אנשי יריחו היו כורכין את שמע ולא מיחו בידם חכמים, היכי הוו עבדי, א"ר יהודה שהיו אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ולא היו מפסיקין . פסחים נ"ו א'

9 שמע ישראל ה'. ת"ר, חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל מזכירין את השם לאחר שתי תיבות שנאמר שמע ישראל ה', ומלאכי השרת מזכירין לאחר שלש תיבות כדכתיב ישעי' ז' קדוש קדוש קדוש ה' . חולין צ"א ב'

10 ה' אלהינו. תניא, מפני מה קורין שלש פרשיות אלו בכל יום, א"ר לוי, מפני שעשרת הדברות כלולין בהן, אנכי ה' אלהיך – שמע ישראל ה' אלהינו . ירושלמי ברכות פ"א ה"ה

11 ה' אחד. תניא, אמר להם הקב"ה לישראל, אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר ה' אחד, אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר דה"א י"ז ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ . ברכות ו' א'

12 ה' אחד. תניא, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד – זה הוא מלכות . ר"ה ל"ב ב'

13 ה' אחד. תניא, מפני מה קורין שלש פרשיות אלו בכל יום, א"ר לוי, מפני שעשרת הדברות כלולין בהן, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני – ה' אחד . ירושלמי ברכות פ"א ה"ה

14 ה' אחד. תניא, עבדים פטורין מק"ש, שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, מי שאין לו אלא אדון אחד, יצא עבד שיש לו אדון אחר . שם שם פ"ג ה"ג

15 ה' אחד. מכאן שהקב"ה נקרא אחד . ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א

1 ואהבת. תנא, ואהבת את ה' אלהיך, שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ויהא משאו ומתנו באמונה ודבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו פלוני שלמד תורה כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו . יומא פ"ו א'

2 ואהבת וגו'. תניא, מפני מה קורין שלש פרשיות אלו בכל יום, א"ר לוי, מפני שעשרת הדברות כלולין בהן, לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא – ואהבת את ה' אלהיך, מאן דרחים מלכא לא משתבע בשמיה ומשקר . ירושלמי ברכות פ"א ה"ה

3 ואהבת את ה'. ולהלן הוא אומר פ' י"ג את ה' אלהיך תירא, הא כיצד, עשה מאהבה ועשה מיראה, עשה מאהבה – שאם באת לשנוא דע שאתה אוהב ואין אוהב שונא , ועשה מיראה, שאם באת לבעט – דע שאתה ירא ואין ירא בועט . ירושלמי סוטה פ"ה ה"ה

4 בכל לבבך. מהו בכל לבבך, בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע . ברכות נ"ד א'

5 ובכל נפשך. אפילו הוא נוטל את נפשך, מכאן אמרו, חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה . שם שם

6 ובכל מאדך. מהו בכל מאדך – בכל ממונך, דבר אחר בכל מאדך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו . שם שם

7 ובכל מאדך. תניא, ר' אליעזר אומר, אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך, ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך, אלא אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך, ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו, לכך נאמר בכל מאדך . ברכות ס"א ב'

1 והיו. ת"ר, והיו בהווייתם יהיו שלא יקרא למפרע . שם י"ג א'

2 והיו. תניא, והיו בהווייתם יהיו, מכאן שתפילין ומזוזות אין נכתבין אלא אשורית . מגילה ט' א'

3 היום על לבבך. תניא, אנשי יריחו היו כורכין את שמע ולא מיחו בידם חכמים, היכי הוו עבדי, אמר רבא שהיו אומרים היום על לבבך, דמשמע היום על לבבך ולא למחר על לבבך . פסחים נ"ו א'

4 על לבבך. מלמד שאחר כונת הלב הדברים אמורים, מכאן שהקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא . ברכות ט"ו א'

1 ושננתם. אמר רב ספרא משום רבי יהושע בן חנניא, מאי דכתיב ושננתם אל תקרא ושננתם אלא ושלשתם, לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בגמרא . קדושין ל' א'

2 ושננתם. ת"ר, ושננתם שיהיו ד"ת מחודדים בפיך, שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד שנא' משלי ז׳:ד׳ אמור לחכמה אחותי את וגו' . קדושין ל' א'

3 ושננתם לבניך. אלו תלמידיך, וכן באלישע הוא אומר מלכים ב ב׳:ג׳ ויצאו בני הנביאים, וכי בני הנביאים היו והלא תלמידים היו, אלא מכאן לתלמידים שקרויים בנים, וכן אתה מוצא בחזקיהו שלמד לישראל וקראם בנים שנאמר דברי הימים ב כ״ט:י״א בני עתה אל תשלו ספרי.

4 ודברת בם. ת"ר, ודברת בם – בם ולא בתפלה . יומא י"ט ב'

5 ודברת בם. אמר רבא, השח שיחת חולין עובר בעשה, שנאמר ודברת בם, בם ולא בדברים אחרים . יומא י"ט ב'

6 ודברת בם. תניא, ר' אחא אומר, ודברת בם, עשה אותם קבע ולא עראי . שם שם

7 ודברת בם. הקורא את שמע, שואל בשלום מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, מנלן, אמר רב יוסף, דאמר קרא ודברת בם, מכאן שיש לך רשות לדבר בם ירוש' ברכות פ"ב ה"א.

8 ודברת בם. ת"ר, ק"ש נאמרת בכל לשון, דכתיב ודברת בם בכל לשון שאתה מדבר . ירושלמי סוטה פ"ז ה"א

9 בשבתך בביתך וגו'. ת"ר, בשבתך בביתך – פרט לעוסק במצוה, ובלכתך בדרך פרט לחתן, מאי משמע, אמר רב פפא, בשבת דידך ובלכת דידך הוא דמחייבת, אבל דמצוה פטירת . ברכות י"א א'

10 ובלכתך בדרך. בית הלל אומרים, כל אדם קורא ק"ש כדרכו, עומד וקורא, יושב וקורא, ומטה וקורא, הולך בדרך וקורא, עושה מלאכתו וקורא, שנא' ובלכתך בדרך . שם י' ב'

11 ובשכבך ובקומך. מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, תנא היכי קאי דקתני מאימתי, ותו, מאי שנא דקתני דערבית ברישא ליתני דשחרית ברישא, תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך . שם ב' א'

12 ובשכבך ובקומך. מהו בשכבך ובקומך, בשעה שבני ארם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים . שם י' ב'

13 ובשכבך ובקומך. תניא, מפני מה קורין שתי פרשיות אלו בכל יום, א"ר סימון מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה . ירושלמי ברכות פ"א ה"ה

1 וקשרתם. תניא, כשהוא מניח תפילין מניח של יד תחלה, דכתיב וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפת בין עיניך . מנחות ל"ו א'

2 וקשרתם. תנא רב חיננא בריה דרבא מפשרוניא, ס"ת תפילין ומזוזות שכתבם צדוקי כותי נכרי עבד אשת קטן ומומר פסולין, שנאמר וקשרתם וכתבתם, כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה . שם מ"ב ב'

3 וקשרתם וגו'. כל פסוק זה הובא ונתבאר לפנינו סוף פ' בא בפרשת תפילין.

4 על ידך. ת"ר, ידך זו שמאל, או אינו אלא ימין, ת"ל ישעיהו מ״ח:י״ג אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, רבי נתן אומר, אין צריך, הרי הוא אומר וקשרתם וכתבתם, מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, וכיון דקשירה בימין הנחה בשמאל . מנחות ל"ז א'

5 לטטפת בין עיניך. תניא, כשהוא חולץ חולץ של ראש תחלה ואח"כ של יד, דכתיב והיו לטטפת בין עיניך – כל זמן שבין עיניך יהיו שתים . מנחות ל"ו א'

1 וכתבתם. תנא רבי אושעיא קמיה דרבא, וכתבתם – הכל בכתב ואפילו צוואות . ברכות ט"ו ב'

2 וכתבתם. שתהא כתיבה תמה, שלא יכתוב אלפי"ן עייני"ן ועייני"ן אלפי"ן , ביתי"ן כפי"ן וכפי"ן ביתי"ן, גמי"ן צדי"ן וצדי"ן גמי"ן דלתי"ן רישי"ן ורישי"ן דלתי"ן, ההי"ן חתי"ן וחתי"ן ההי"ן, ווי"ן יודי"ן יודי"ן ווי"ן, זייני"ן נוני"ן ונוני"ן זייני"ן, טיתי"ן פיפי"ן ופיפי"ן טיתי"ן, כפופי"ן פשוטי"ן ופשוטי"ן כפופי"ן, ממי"ן סמכי"ן וסמכי"ן ממי"ן, סתומין פתוחין ופחותין סתומין, פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה סתומה לא יעשנה פתוחה . שבת ק"ג ב'

3 וכתבתם. תניא, מזוזה מצוה להניחה בתחלת שליש העליון, דאמר קרא וקשרתם וכתבתם, מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה . מנחות ל"ג א'

4 וכתבתם. ת"ר, יכול יכתבנה על גבי אבנים תלמוד לומר וכתבתם שתהא כתיבה תמה . מנחות ל"ד א'

5 וכתבתם. ת"ר, יכול יכתבנה על האבנים, נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן פ' תצא וכתב לה ספר, מה להלן על ספר אף כאן על הספר . שם שם

6 וכתבתם. אמר רב ששת, כל שאין לו מזוזה בפתחו עובר בשני עשין, וכתבתם וכתבתם . שם מ"ד א'

7 על מזזות. תניא, בית שאין לו אלא פצים אחד פטור ממזוזה, מאי טעמא, מזזות כתיב . שם ל"ד א'

8 על מזזות. שומע אני מעוט מזוזות שתים, כשהוא אומר מזוזות בפרשה שניה פ' עקב שאין ת"ל, הוי רבוי אחר רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט, מעטו הכתוב למזוזה אחת . שם שם

9 על מזזות ביתך. תניא, ביתך – ביתך המיוחד לך, פרט לבית התבן ולבית הבקר ולבית העצים ולבית האוצרות שפטורין מן המזוזה . יומא י"א א'

10 על מזזות ביתך. יכול אף בית שער אכסדרה ומרפסת, ת"ל בית, מה בית מיוחד לדירה אף כל המיוחדין לדירה, פרט לאלו שאין מיוחדין לדירה . יומא י"א ב'

11 על מזזות ביתך. יכול ביתך ולא ביתה ולא בתיהם ולהוציא בית האשה ובית השותפין, ת"ל פ' עקב למען ירבו ימיכם, וכי הני בעו חיי והני לא בעו חיי . שם שם

12 על מזזות ביתך. יכול אף בית הבסא ובית הבורסקי ובית המרחץ ובית הטבילה, ת"ל בית, מה בית העשוי לכבוד, יצאו אלו שאינן עשויין לכבוד . שם שם

13 על מזזות ביתך. יכול אף הר הבית והלשכות והעזרות, ת"ל בית, מה בית שהוא חול, יצאו אלו שהן קודש . שם שם

14 על מזזות ביתך, תניא, בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה, מאי טעמא, בית כתיב בה . סוכה ג' ב'

15 על מזזות ביתך. תניא, ביתך – ביאתך מן הימין, מאי תלמודא, אמר רבה, דרך ביאתך מן הימין, דכי עקר אינש כרעיה, דימינא עקר ברישא . מנחות ל"ד א'

16 על מזזות ביתך. תניא, מפני מה קורין שלש פרשיות אלו בכל יום, א"ר לוי, מפני שעשרת הדברות כלולות בהן, לא תחמוד בית רעך – וכתבתם על מזזות ביתך – ביתך ולא בית חברך . ירושלמי ברכות פ"א ה"ה

17 על מזזות ביתך. תניא, נשים ועבדים וקטנים חייבים במזוזה, דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ירושלמי ברכות פ"ג ה"ג

18 על מזזות ביתך. בית שכורה פטורה מן המזוזה דכתיב על מזוזות ביתך ביתך ולא השכורה תוס' ע"ז כ"א א'.

19 ובשעריך. תניא, בשעריך אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות ואחד שערי מדינות ואחד שערי עיירות ורפת ולולין ומתבן ואוצרות יין ושמן חייבין במזוזה . יומא י"א א'

1 מלאים כל טוב. אמר ר' ירמי' בר אבא אמר רב, מאי דכתיב ובתים מלאים כל טוב זה קותלי דחזירי, מלמד שאפילו דברים טמאים הותרו להם . חולין י"ז א'

1 את ה' אלהיך תירא, את – לרבות תלמידי חכמים . פסחים כ"ב א'

2 את ה' אלהיך תירא. הרי זו אזהרה למוציא שם שמים לבטלה . תמורה ד' א'

3 ובשמו תשבע. מבעי ליה לשבועת אמת . תמורה ג' ב'

1 לא תנסו את ה'. מכאן דאסור לנסות להקב"ה . תענית ט' א'

1 ועשית הישר והטוב. אע"פ דקרקע הנשום לבעל חוב מדינא לא מיהדר בכסף, אפ"ה משום ועשית הישר והטוב אמור רבנן דתיהדר . ב"מ ט"ז ב'

2 ועשית הישר והטוב. אמרי נהרדעי, האי מאן דאחזיק ארעא ביני אחי ביני שותפי, מסלקינן ליה משום דינא דבר מצרא, משום שנאמר ועשית הישר והטוב . שם ק"ח א'

3 ועשית הישר והטוב, תניא, מפני מה נקרא ספר משנה תורה ספר הישר, משום דכתיב ביה ועשית הישר והטוב בעיני ה' . ע"ז כ"ה א'

1 מה העדת וגו', עיין מש"כ בפ' בא בפ' והיה כי יאמרו אליכם בניכם י"ב כ"ו.

1 בבא קמא פתח ↗

תַּנְיָא אִידַּךְ, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: סוֹמֵא אֵין לוֹ בּוֹשֶׁת. וְכֵן הָיָה רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטְרוֹ מִכׇּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה. אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? אָמַר קְרָא: ״וְאֵלֶּה הַמִּצְוֹת הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים״ – כֹּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּמִשְׁפָּטִים, יֶשְׁנוֹ בְּמִצְוֹת וְחֻקִּים; וְכֹל שֶׁאֵינוֹ בְּמִשְׁפָּטִים, אֵינוֹ בְּמִצְוֹת וְחֻקִּים.

4 כסף משנה על משנה תורה, הלכות קריאת שמע פתח ↗

וכתב ה"ר מנוח דאע"ג דרבי יהודה הנשיא לא היה מפסיק כדאמרינן שמע ישראל זהו ק"ש של רבי יהודה הנשיא שאני רבי יהודה הנשיא שתורתו אומנותו אי נמי רבי יהודה הנשיא שהיה מלמד תורה לרבים אינו פוסק:

5 תלמוד ירושלמי ברכות פתח ↗

מִפְּנֵי מַה קוֹרִין שְׁתֵּי פַּרְשִׁיּוֹת הַלָּלוּ בְכָל יוֹם. רִבִּי לֵוִי וְרִבִּי סִימוֹן. רִבִּי סִימוֹן אָמַר מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב בְּהֶן שְׁכִיבָה וְקִימָה. רִבִּי לֵוִי אָמַר מִפְּנֵי שֶׁעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כְּלוּלִין בָּהֶן. אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יי אֱלֹהֵינוּ. לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אַחֵרִים עַל פָּנָי. יי אֶחָד. לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יי אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא. וְאָהַבְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ. מַאן דְּרָחִים מַלְכָּא לֹא לִישְׁתַּבַּע בִּשְׁמֵיהּ וּמְשַׁקֵּר. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. לְמַעַן תִּזְכְּרוּ. רִבִּי אוֹמֵר זוּ מִצְוַת שַׁבָּת שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל מִצְוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה דִּכְתִיב וְאֶת שַׁבַּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעְתָּ לָהֶם וּמִצְוֹת וְחוּקִּים וְתוֹרָה צִוִּיתָ וגו׳ לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד מִצְוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה. כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִיְמֵי בְנֵיכֶם. לֹא תִרְצַח. וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה. מַאן דְּקָטֵיל מִתְקַטֵּיל. לֹא תִנְאַף. לֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם. אָמַר רִבִּי לֵוִי לִיבָּא וְעֵינָא תְּרֵין סִרְסוּרֵי דְחַטָּאָה כְּתִיב תְּנָה בְנִי לִבְּךָ לִי וְעֵינֶיךָ דְּרָכָי תִּצֹּרְנָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִי יְהָבַת לִי לִיבָּךְ וְעֵינָךְ אֲנָא יְדַע דְּאַתְּ לִי. לֹא תִגְנֹב. וְאָסַפְתָּ דְגָנְךָ וְלֹא דְגָנוֹ שֶׁל חֲבֵרְךָ. לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. אֲנִי יי אֱלֹהֵיכֶם. וּכְתִיב וַיי אֱלֹהִים אֱמֶת. מַהוּ אֱמֶת אָמַר רִבִּי אַבוּן שֶׁהוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם. אָמַר רִבִּי לֵוִי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם הֵיעַדְתָּ לַחֲבֵירָךְ עֵדוּת שֶׁקֶר מַעֲלֵה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִילּוּ הֵיעַדְתָּ עָלַי שֶׁלֹּא בָרָאתִי שָׁמַיִם וָאָרֶץ. לֹא תַחְמוֹד בֵּית רְעֶךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזּוֹת בֵּיתֶךָ. בֵּיתֶךָ וְלֹא בֵית חֲבֵירָךְ.

5 תלמוד ירושלמי שבועות פתח ↗

רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין לְפָנָיו שִׁכְחָה. כְּבְיָכוֹל מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה שָׁכְחָן. שֶׁנֶּאֱמַר מִי אֵל כָּמוֹךָ נוֹשֵׂא עָוֹן. נוֹשֵׁא כְתִיב. וְדָוִד אָמַר נָשָׂאתָ עֲוֹן עַמֶּךָ.

5 עירובין פתח ↗

סָח לוֹ כׇּל אוֹתוֹ הַמְאוֹרָע. אָמַר לוֹ: תֵּן לִי מַיִם שֶׁאֶטּוֹל יָדַי, אָמַר לוֹ: לִשְׁתּוֹת אֵין מַגִּיעִין, לִיטּוֹל יָדֶיךָ מַגִּיעִין?! אָמַר לוֹ: מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁחַיָּיבִים עֲלֵיהֶן מִיתָה? מוּטָב אָמוּת מִיתַת עַצְמִי, וְלֹא אֶעֱבוֹר עַל דַּעַת חֲבֵירַי!

6 סנהדרין פתח ↗

אָמַר מָר זוּטְרָא, וְאִיתֵּימָא מָר עוּקְבָא: בַּתְּחִלָּה נִיתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל בִּכְתָב עִבְרִי וּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. חָזְרָה וְנִיתְּנָה לָהֶם בִּימֵי עֶזְרָא בִּכְתָב אַשּׁוּרִי וּלְשׁוֹן אֲרַמִּי. בֵּירְרוּ לָהֶן יִשְׂרָאֵל כְּתָב אַשּׁוּרִי וּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ, וְהִנִּיחוּ לַהֶדְיוֹטוֹת כְּתָב עִבְרִית וּלְשׁוֹן אֲרַמִּי.

6 ברכות פתח ↗

בְּמַאי אוֹקִימְתָּא — כְּרַבִּי יוֹסֵי? וְאֶלָּא הָא דְתַנְיָא: לֹא יְבָרֵךְ אָדָם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּלִבּוֹ, וְאִם בֵּירַךְ — יָצָא.

7 יומא פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְדִבַּרְתָּ בָּם״, בָּם — וְלֹא בִּתְפִלָּה. ״וְדִבַּרְתָּ בָּם״, בָּם יֵשׁ לְךָ רְשׁוּת לְדַבֵּר, וְלֹא בִּדְבָרִים אֲחֵרִים.

7 שולחן ערוך, יורה דעה פתח ↗

חייב אדם לשלש למודו שליש בתורה שבכתב דהיינו הארבעה ועשרים שליש במשנה דהיינו תורה שבעל פה ופי' תורה שבכתב בכלל זה שליש בתלמוד דהיינו שיבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו ויוציא דבר מתוך דבר וידמה דבר לדבר וידון במדות שהתורה נדרשת בהם עד שידע היאך עיקר המצות והיאך יוצא האסור והמותר וכיוצא בזה דברים שלמד מפי השמועה כיצד היה בעל אומנות ועוסק במלאכתו ג' שעות ביום וט' בתורה קורא ג' מהם בתורה שבכתב ובג' תורה שבעל פה ובג' יבין דבר מתוך דבר במה דברים אמורים בתחילת לימודו של אדם אבל כשיגדיל בתורה ולא יהא צריך ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי תורה שבעל פה כדי שלא ישכח דבר מדיני התורה ויפנה כל ימיו לתלמוד בלבד לפי רוחב לבו וישוב דעתו: הגה וי"א שבתלמוד בבלי שהוא בלול במקרא במשנה וגמרא אדם יוצא ידי חובתו בשביל הכל טור בשם ר"ת וע"פ ע"ל סי' רמ"ה ס"ו ואין לאדם ללמוד כי אם מקרא משנה וגמרא והפוסקים הנמשכים אחריהם ובזה יקנה העולם הזה והעוה"ב אבל לא בלמוד שאר החכמות ריב"ש סי' מ"ה ותלמידי רשב"א ומ"מ מותר ללמוד באקראי בשאר חכמות ובלבד שלא יהיו ספרי מינים וזהו נקרא בין החכמים טיול בפרדס ואין לאדם לטייל בפרדס רק לאחר שמלא כריסו בשר ויין והוא לידע איסור והיתר ודיני המצות רמב"ם סוף מדע ס"פ ד' מהל' יסודי התורה:

7 משנה תורה, הלכות תלמוד תורה פתח ↗

כֵּיצַד. הָיָה בַּעַל אֻמָּנוּת וְהָיָה עוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם וּבַתּוֹרָה תֵּשַׁע. אוֹתָן הַתֵּשַׁע קוֹרֵא בְּשָׁלֹשׁ מֵהֶן בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּבְשָׁלֹשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וּבְשָׁלֹשׁ אֲחֵרוֹת מִתְבּוֹנֵן בְּדַעְתּוֹ לְהָבִין דָּבָר מִדָּבָר. וְדִבְרֵי קַבָּלָה בִּכְלַל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב הֵן וּפֵרוּשָׁן בִּכְלַל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְהָעִנְיָנִים הַנִּקְרָאִים פַּרְדֵּס בִּכְלַל הַגְּמָרָא הֵן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּתְחִלַּת תַּלְמוּדוֹ שֶׁל אָדָם אֲבָל כְּשֶׁיַּגְדִּיל בְּחָכְמָה וְלֹא יְהֵא צָרִיךְ לֹא לִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְלֹא לַעֲסֹק תָּמִיד בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה יִקְרָא בְּעִתִּים מְזֻמָּנִים תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְדִבְרֵי הַשְּׁמוּעָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח דָּבָר מִדִּבְרֵי דִּינֵי תּוֹרָה וְיִפְנֶה כָּל יָמָיו לַגְּמָרָא בִּלְבַד לְפִי רֹחַב שֶׁיֵּשׁ בְּלִבּוֹ וְיִשּׁוּב דַּעְתּוֹ:

8 בית יוסף פתח ↗

וצריך שיכתוב בימינו כ"כ בס"ה סימן ר"ה מדאמרינן בס"פ הקומץ מנחות לז. וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין ואפילו דיעבד פסול אם כתב בשמאל דהא תנן בפרק הבונה שבת קג. הכותב בין בימינו בין בשמאלו שתי אותיות ופריך הא אין דרך כתיבה בשמאל ומשני בשולט בשתי ידיו אבל באטר אשמאל דעלמא חייב ולא אימין ובענין זה צריך לכתוב ס"ת תפילין ומזוזות ומגילה דנאמר בכולהו כתיבה דאין לומר דדוקא בשבת דגמרינן ממשכן אינו מועיל כלאחר יד אבל בעלמא כשר אין סברא לומר כן שיכתוב ס"ת תפילין ומזוזות כהלכתן בשבת ולא יהיה חייב אמנם גבי שחיטה כתיב וזבחת ותנן חולין לא. נפלה סכין ושחטה פסולה הא הפילה כשירה אפילו כלאחר יד ואפ"ה פטור בשבת משום דהוי כלאחר יד עכ"ל ובפסק כתב וצריך לכתוב בימינו ואיטר בשמאל של עולם שהוא אליו ימין ושולט בשתי ידיו יכתוב בימין העולם וגם הרא"ש כתב בסדר תיקון תפילין שצריך שיכתבם בימינו אא"כ הוא אטר וכ"פ בסמ"ג ובספר אורחות חיים ולא כתבו אם הם פסולים בדיעבד בשכתבם בשמאל וכך הם דברי רבינו סתומים ג"כ אבל בהגהות מיי' פ"ב כתוב בשם סמ"ק שאם כתב בשמאל פסול אפילו בדיעבד:

9 רש"י על בבא מציעא פתח ↗

כנסיות - אסיפת מקום שמתכנסים שם להתיעץ ולהוועד:

11 משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות פתח ↗

חֲלוּצֵי צָבָא כְּשֶׁיִּכָּנְסוּ בִּגְבוּל הָעַכּוּ"ם וְיִכְבְּשׁוּם וְיִשְׁבּוּ מֵהֶן. מֻתָּר לָהֶן לֶאֱכל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת וּבְשַׂר חֲזִיר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אִם יִרְעַב וְלֹא מָצָא מַה יֹּאכַל אֶלָּא מַאֲכָלוֹת אֵלּוּ הָאֲסוּרִים. וְכֵן שׁוֹתֶה יֵין נֶסֶךְ. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב עָרְפֵּי חֲזִירִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן:

13 ברכות פתח ↗

הָא גוּפָא קַשְׁיָא: אָמְרַתְּ הַמַּבְדִּיל בַּתְּפִלָּה מְשׁוּבָּח יוֹתֵר מִמִּי שֶׁיַּבְדִּיל עַל הַכּוֹס, אַלְמָא תְּפִלָּה לְחוּדַהּ סַגִּי. וַהֲדַר תָּנֵי אִם הִבְדִּיל בְּזוֹ וּבָזוֹ — יָנוּחוּ לוֹ בְּרָכוֹת עַל רֹאשׁוֹ. וְכֵיוָן דְּנָפֵיק לֵיהּ בַּחֲדָא — אִפְּטַר, וְהָוְיָא בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה, וְאָמַר רַב וְאִיתֵּימָא רֵישׁ לָקִישׁ, וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כׇּל הַמְבָרֵךְ בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה — עוֹבֵר מִשּׁוּם ״לֹא תִשָּׂא״!

13 שבועות פתח ↗

אִם אָמַר: ״אֵינִי נִשְׁבָּע״ – פּוֹטְרִין אוֹתוֹ מִיָּד. וְאִם אָמַר: ״הֲרֵינִי נִשְׁבָּע״ – הָעוֹמְדִין שָׁם אוֹמְרִים זֶה לָזֶה: ״סוּרוּ נָא מֵעַל אׇהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְגוֹ׳״. וּכְשֶׁמַּשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ אוֹמְרִים לוֹ: הֱוֵי יוֹדֵעַ, שֶׁלֹּא עַל דַּעְתְּךָ אָנוּ מַשְׁבִּיעִין אוֹתְךָ, אֶלָּא עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת בֵּית דִּין.

18 עבודה זרה פתח ↗

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: זֶה סֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה, וְאַמַּאי קָרוּ לֵיהּ ״סֵפֶר הַיָּשָׁר״? דִּכְתִיב: ״וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה׳״. וְהֵיכָא רְמִיזָא? ״יָדָיו רַב לוֹ״, וְאֵיזוֹ הִיא מִלְחָמָה שֶׁצְּרִיכָה שְׁתֵּי יָדַיִם? הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ קֶשֶׁת.

« תורה תמימה על התורה Deuteronomy 5:28 תורה תמימה על התורה Deuteronomy 7:2 »