תורה תמימה על התורה, דברים ז׳:ב׳

מהדורה: תורה תמימה, וילנה תרס"ד

« תורה תמימה על התורה Deuteronomy 6:20 תורה תמימה על התורה Deuteronomy 7:3 »

2 עבודה זרה פתח ↗

תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״לֹא תְחׇנֵּם״ — לֹא תִּתֵּן לָהֶם חֲנָיָיה בַּקַּרְקַע, דָּבָר אַחֵר: ״לֹא תְחׇנֵּם״ — לֹא תִּתֵּן לָהֶם חֵן, דָּבָר אַחֵר: ״לֹא תְחׇנֵּם״ — לֹא תִּתֵּן לָהֶם מַתְּנַת חִנָּם.

2 שולחן ערוך, אורח חיים פתח ↗

הרואה אילנות טובות ובריות נאות אפילו עכו"ם או בהמה אומר בא"י אמ"ה שככה לו בעולמו ואינו מברך עליהם אלא פעם ראשונה ולא יותר לא עליהם ולא על אחרים אלא אם כן היו נאים מהם:

2 שבת פתח ↗

וְכֵן הַגּוֹדֶלֶת כּוּ׳. גּוֹדֶלֶת, כּוֹחֶלֶת וּפוֹקֶסֶת מִשּׁוּם מַאי מְחַיְּיבָא? אָמַר רַבִּי אָבִין, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: גּוֹדֶלֶת — מִשּׁוּם אוֹרֶגֶת, כּוֹחֶלֶת — מִשּׁוּם כּוֹתֶבֶת, פּוֹקֶסֶת — מִשּׁוּם טוֹוָה. אֲמַרוּ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ: וְכִי דֶרֶךְ אֲרִיגָה בְּכָךְ, וְכִי דֶרֶךְ כְּתִיבָה בְּכָךְ, וְכִי דֶרֶךְ טְוִיָּה בְּכָךְ?! אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא,

3 יבמות פתח ↗

הֲדַר אָמַר רָבָא: לָאו מִילְּתָא הִיא, בְּגוֹיוּתָן — לֵית לְהוּ חַתְנוּת, נִתְגַּיְּירוּ — אִית לְהוּ חַתְנוּת.

3 קידושין פתח ↗

וְלָדָהּ כְּמוֹתָהּ מְנָלַן? דְּאָמַר קְרָא: ״הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ״.

3 תלמוד ירושלמי שבת פתח ↗

בְּנוֹתֵיהֶן. אָמַר רִבִּי לָעְזָר. בְּשִׁבְעָה מְקוֹמוֹת כָּתוּב לֹא תִּתְחַתֵּן בָּם. אָמַר רִבִּי אַבִּין. לוֹסַר שִׁבְעָה עַמְמִים. תַּנָּא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹנָיָיה. לוֹסַר אֶת בֵּיצֵיהֶן. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה. זוֹ בֵיצַת הַנַּעֲמִית.

2 ולא תחנם. תניא, ולא תחנם – לא תתן להם חניה בקרקע , דבר אחר ולא תחנם – לא תתן להם חן דבר אחר ולא תחנם – לא תתן להם מתנת חנם . ע"ז כ' א'

3 ולא תחנם. ר' אבהו בשם רבי יוסי ב"ר חנינא אמר, גודלת ישראל לא תגדל את הנכרית, משום ולא תחנם – לא תתן עליהם חן . ירושלמי ע"ז פ"א ה"ט

2 חולין פתח ↗

אִי הֲוָה פָּיְיסַתְּ מִינַּאי, מִי לָא סְפַיִי לָךְ מִשּׁוֹר שֶׁל פַּטָּם דַּעֲבַדִי אֶתְמוֹל? אֲמַר לֵיהּ: אֲכַלִי מִשׁוּפְרֵי שׁוּפְרֵי. אֲמַר לֵיהּ: מְנָלָךְ? אֲמַר לֵיהּ: דִּזְבַן פְּלוֹנִי גּוֹי וּסְפָא לִי. אֲמַר לֵיהּ: תְּרֵי עֲבַדִי, וְהָהוּא טְרֵפָה הֲוָה. אָמַר רַבִּי: בִּשְׁבִיל שׁוֹטֶה זֶה שֶׁעָשָׂה שֶׁלֹּא כַּהוֹגֶן, אָנוּ נֶאֱסוֹר כׇּל הַמָּקוֹלִין?! רַבִּי לְטַעְמֵיהּ, דַּאֲמַר: מָקוֹלִין וְטַבָּחֵי יִשְׂרָאֵל, בָּשָׂר הַנִּמְצָא בְּיַד גּוֹי – מוּתָּר. אִיכָּא דְאָמְרִי, אָמַר רַבִּי: מִפְּנֵי שׁוֹטֶה זֶה דְּאִיכַּוַּון לְצַעוֹרֵיהּ לְחַבְרֵיהּ, אָנוּ נֶאֱסוֹר כָּל הַמָּקוֹלִין?! טַעְמָא דְּאִיכַּוַּון לְצַעוֹרֵיהּ לְחַבְרֵיהּ, הָא לָאו הָכִי, אָסוּר. וְהָתַנְיָא: רַבִּי אוֹמֵר: מָקוֹלִין וְטַבָּחֵי יִשְׂרָאֵל, בָּשָׂר הַנִּמְצָא בְּיַד גּוֹי מוּתָּר! שָׁאנֵי הָכָא, דְּאִיתַּחְזַק אִיסּוּרָא. אָמַר רַב: בָּשָׂר, כֵּיוָן שֶׁנִּתְעַלֵּם מִן הָעַיִן – אָסוּר. מֵיתִיבִי: רַבִּי אוֹמֵר: מָקוֹלִין וְטַבָּחֵי יִשְׂרָאֵל, בָּשָׂר הַנִּמְצָא בְּיַד גּוֹי – מוּתָּר. נִמְצָא בְּיַד גּוֹי – שָׁאנֵי. תָּא שָׁמַע: תֵּשַׁע חֲנוּיוֹת, כּוּלָּן מוֹכְרוֹת בְּשַׂר שְׁחוּטָה, וְאַחַת מוֹכֶרֶת בְּשַׂר נְבֵלָה, וְלָקַח מֵאַחַת מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מֵהֶן לָקַח – סְפֵקוֹ אָסוּר, וּבְנִמְצָא הַלֵּךְ אַחַר הָרוֹב. הָכָא נָמֵי – בְּנִמְצָא בְּיַד גּוֹי. תָּא שְׁמַע: מָצָא בָּהּ בָּשָׂר אִם חַי – הַלֵּךְ אַחַר רוֹב טַבָּחִים, וְאִם מְבוּשָּׁל – הַלֵּךְ אַחַר רוֹב אוֹכְלֵי בָשָׂר. וְכִי תֵּימָא: הָכָא נָמֵי בְּנִמְצָא בְּיַד גּוֹי, מְבוּשָּׁל הַלֵּךְ אַחַר רוֹב אוֹכְלֵי בָשָׂר? וְנֶחְזֵי: אִי דְּגוֹי נָקֵיט לֵיהּ, אִי דְּיִשְׂרָאֵל נָקֵיט לֵיהּ! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן: בְּעוֹמֵד וְרוֹאֵהוּ. תָּא שְׁמַע: נִמְצָא בַּגְּבוּלִין, אֵבָרִים – נְבֵלוֹת, חֲתִיכוֹת – מוּתָּרוֹת. וְכִי תֵּימָא: הָכָא נָמֵי בְּעוֹמֵד וְרוֹאֵהוּ, אֵבָרִים נְבֵלוֹת – אַמַּאי? מִידֵּי הוּא טַעְמָא אֶלָּא לְרַב, הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ: רַב אָמַר מוּתָּרוֹת מִשּׁוּם נְבֵלָה, וְלֵוִי אָמַר מוּתָּרוֹת בַּאֲכִילָה. וְהָא דְּרַב, לָאו בְּפֵירוּשׁ אִתְּמַר, אֶלָּא מִכְּלָלָא אִתְּמַר. דְּרַב הֲוָה יָתֵיב אַמַּבָּרָא דְּאִישְׁתַּטְיָא, חַזְיֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה קָא

2 עירובין פתח ↗

וְדֶרֶךְ מִיל מְפִיגָה הַיַּיִן?! וְהָתַנְיָא: מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר וְהָיָה מְהַלֵּךְ מֵעַכּוֹ לִכְזִיב, וְהָיָה רַבִּי אִילְעַאי מְהַלֵּךְ אַחֲרָיו. מָצָא גְּלוּסְקִין בַּדֶּרֶךְ, אָמַר לוֹ: אִילְעַאי, טוֹל גְּלוּסְקִין מִן הַדֶּרֶךְ. מָצָא גּוֹי אֶחָד, אָמַר לוֹ: מַבְגַּאי, טוֹל גְּלוּסְקִין הַלָּלוּ מֵאִילְעַאי.

2 תלמוד ירושלמי עבודה זרה פתח ↗

רִבִּי שִׁמְעוֹן רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. גּוֹדֶלֶת יִשְׂרָאֵל לֹא תְגַדֵּל אֶת הַנָּכְרִית מִשֵּׁם לֹא תִתֵּן עֲלֵיהֶם חֵן. וְלֹא יֵעָשֶׂה יִשְׂרָאֵל שׁוּשְׁבִּין לְגוֹי מִשּׁוּם לֹא תִתְחַתֵּן בָּם. רִבִּי יִצְחָק בַּר גּוּפְתָּא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. לֵילֵךְ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה שֶׁלּוֹ אָסוּר. לְהֵיעָשׂוֹת לוֹ שׁוּשְׁבִּין לֹא כָל שֶׁכֵּן. אָמַר לֵיהּ. לִיתֵּן עֲלֵיהֶם בְּלֹא תַעֲשֶׂה.

3 שולחן ערוך, אבן העזר פתח ↗

איסור כותית ושפחה. ובו ו סעיפים:ישראל שבעל כותית דרך אישות או ישראלית שנבעלה לכותי דרך אישות הרי אלו לוקין מן התורה שנאמר לא תתחתן בם ויש חולקין בזה טור אבל הבא על הכותית דרך זנות במקרה חייב עליה מדרבנן משום כותית ומשום זונה ומכין אותו מכת מרדות ואם ייחדה לו בזנות חייב עליה מדרבנן משום נדה שפחה כותית זונה ואם היה כהן אפי' בא עליה דרך מקרה לוקה עליה מן התורה משום זונה:

3 עבודה זרה פתח ↗

וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, דְּאָמַר: ״כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי״ לְרַבּוֹת כׇּל הַמְּסִירוֹת, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶלָּא דְּאוֹרָיְיתָא אִישׁוּת דֶּרֶךְ חַתְנוּת, וַאֲתוֹ אִינְהוּ גְּזוּר אֲפִילּוּ דֶּרֶךְ זְנוּת.

3 תלמוד ירושלמי עבודה זרה פתח ↗

משנה: אֵין מוֹכְרִין לָהֶם דּוּבִּין וַאֲרָיוֹת וְכָל דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ נֶזֶק לָרַבִּים וְאֵין בּוֹנִין עִמָּהֶם בָּסִילִקִי גַּרְדּוֹן וְאִיסְטַדְיָיא וּבִימָה. אֲבָל בּוֹנִים עִמָּהֶם בִּימִיסְיָאוֹת וּמֶרְחֲצָאוֹת. הִגִּיעוּ לְכִפָּה שֶׁמַּעֲמִידִין בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה אָסוּר לִבְנוֹתָהּ:

« תורה תמימה על התורה Deuteronomy 6:20 תורה תמימה על התורה Deuteronomy 7:3 »