מפרשים:
1 זמנא וידי אדם נפקין. דאינון גדולה גבורה. ומקבלין דורונא דלהון.
2 הה"ד וידי אדם מתחת כנפיהם. מאי אדם ההוא דאתמר ביה כתפארת אדם.
3 ומקבלין מנייהו דורונ' ויהבין ליה למלכא. ואם דורונא לאו איהו כדקא יאות לכלבא אתמסר ודחיין שאלתוי ס"א לון לבר.
4 דאית דלא פתחין לון תרעין ואתמר בהון בחוץ תעמד. וממלל מלכא בהון מלבר ויהיב לון שאלתוי מלבר ואזלין לון.
5 דלאו כלהו עאלין לבי מלכא. אלא אלין מארי דביתא דאתמר בהון ילדים אשר אין בהם כל מום לא בצלותהון ולא בנשמתהון. וטובי מראה בכל עובדיהון. ומשכילים בכל חכמה ושפירן למחזי. דעלייהו אתמר הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה.
6 ויודעי דעת ומביני מדע דידעין בחכמה ובתבונה ודעת. דאין דורשין במעשה בראשית אלא אם הוא חכם בחכמה. ומבין בבינה. ויודע בדעת.
7 ואשר כח בהם דא שכינתא עלאה דאיהי כח אתוון דעובדא דבראשית לעמוד בכלהו בעמידה דצלותא.
8 אלין יעלון להיכלא דמלכא דאינון צדיקים גמורים.
9 בינוניים יהיב לון שאלתין דלהון מלבר ולא עאלין לגאו.
10 רשיעייא אדחיין מתמן ולא יהיב לון שאלתין דלהון אלא עלייהו אתמר מי בקש זאת מידכם רמס חצרי.
11 ואלין אינון רשיעייא דהוו מבזין למלכא בצלותהון דמנחן למשמע צלותא ופסקין לה על שיחה בטלה
12 אלין נפקין.
13 הא אחרנין עאלין. אינון מארי דצואר דהוו מברכין לקב"ה על מאכלין ומשתיין דקרבנין דאמרין בכל יומא צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי דהוו מקרבין לקב"ה ושכינתיה בכמה קרבנין דצלותין ואלין אינון דמהניין בענג שבת ומברכין לקב"ה. קב"ה יהיב לון שאלתין דלהון. ולאחרנין דהוו אכלין בלא צלותא אתדחיין מתמן ויהבין לון בידא דכמה מלאכי חבלה דאינון מזיקין.
14 הא אלין נפקין
15 הא מארי דקלין ודבורין בזמירות ותושבחות והודאות דצלותא דפקין ומארי דקלין דקראן לקב"ה בק"ש שמע ישראל תרין זמנין ערב ובקר.
16 אדהכי הא מארי דרגלין קא דפקין לפתחא מארי דעמידה דצלותא דאתמ' בהון ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך
17 המלך סתם דא קב"ה היכל המלך דא אדנ"י דאתמ' ביה אד' שפתי תפתח. אד' סליק לחושבן היכ"ל ואיתמר וה' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ
18 זכאה איהו מאן דזכי לאעלאה להיכליה דקב"ה למחזי למלכא ומטרוניתא
19 זכאה פימא דאיהי היכל יקו"ק דשריא ביה צלותא דאיהי אד' דאמרין לה אד' שפתי תפתח. וזכאין שפוון דאינון תרעין דהיכלא כגוונא דאלין דאתמר בהון פתחו לי שערי צדק.
20 דכד פומיה פתח בצלותא בשכינתא. ויי' יענה מיד. הה"ד אז תקרא ויי' יענה. א"ז תמניא אתוון יקו"ק אקי"ק. ויי' יענה הוא ובית דינו ודא יקו"ק אד' יאקדונק"י
21 לקבל תמניא אתוון אלין. אינון אתוון ס"א חיוון דחשמל. דאינון חיוון דאשא פעם חשות ופעם ממללות. בצלותא מיושב ממללות בצלותא דמעומד חשות.
22 נ"א כאן שייך וכד בר נש מצלי שבדף לד
23 ות"ח אם בר נש סליק במחשבתיה בצלותא דיליה לשכינתא. או בכל פקודא ופקודא דעביד. נ"א ות"ח בצלות' דסליקת שכינתא או בכל פקודא דסליקת שכינתא מיד דדפיק לפתחא דהיכלא דמלכא נביא או חוזה או חכם או צדיק או חסיד מיד דקרא לה לתרעא. אם שכינ' סליקת תמן יקוק יענה מיד. ולא אמתין לעבד או ממנא דאפתח ליה. אלא איהו ממש אפתח ליה מחביבו ורחימו דאית ליה לגבה כחתן לגבי כלה.
24 ואם שכינתא לא סליקת בההוא צלותא או פקודא. לא חשיב ליה קב"ה למפתח ליה היכליה ואפילו ע"י שלוחא.