תקוני הזהר ל״ג א

« תקוני הזהר ל״ב ע״ב תקוני הזהר ל״ג ע״ב »

3 סנהדרין פתח ↗

גּוּפוֹ מִבָּבֶל, וְרֹאשׁוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֵבָרָיו מִשְּׁאָר אֲרָצוֹת. עַגְבוֹתָיו, אָמַר רַב אַחָא: מֵאַקְרָא דְאַגְמָא. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בַּר חֲנִינָא: שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת הָוֵי הַיּוֹם. שָׁעָה רִאשׁוֹנָה – הוּצְבַּר עֲפָרוֹ, שְׁנִיָּה – נַעֲשָׂה גּוֹלֶם, שְׁלִישִׁית – נִמְתְּחוּ אֵבָרָיו, רְבִיעִית – נִזְרְקָה בּוֹ נְשָׁמָה, חֲמִישִׁית – עָמַד עַל רַגְלָיו, שִׁשִּׁית – קָרָא שֵׁמוֹת, שְׁבִיעִית – נִזְדַּוְּוגָה לוֹ חַוָּה, שְׁמִינִית – עָלוּ לַמִּטָּה שְׁנַיִם וְיָרְדוּ אַרְבָּעָה, תְּשִׁיעִית – נִצְטַוָּוה שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל מִן הָאִילָן, עֲשִׂירִית – סָרַח, אַחַת עֶשְׂרֵה – נִידּוֹן, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה – נִטְרַד וְהָלַךְ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין״. אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: אֵין חַיָּה רָעָה שׁוֹלֶטֶת בְּאָדָם אֶלָּא אִם כֵּן נִדְמָה לוֹ כִּבְהֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ״. שָׁעָה, בַּסּוֹף, אֲרַמִּי – סִימָן. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְראוֹת אֶת הָאָדָם, בָּרָא כַּת אַחַת שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. אָמַר לָהֶם: רְצוֹנְכֶם נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ? אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָה מַעֲשָׂיו? אָמַר לָהֶן: כָּךְ וְכָךְ מַעֲשָׂיו. אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, ״מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ״? הוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ קְטַנָּה בֵּינֵיהֶן וּשְׂרָפָם. וְכֵן כַּת שְׁנִיָּה. כַּת שְׁלִישִׁית אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רִאשׁוֹנִים שֶׁאָמְרוּ לְפָנֶיךָ מָה הוֹעִילוּ? כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ שֶׁלְּךָ הוּא. כׇּל מָה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּעוֹלָמְךָ – עֲשֵׂה. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל וְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְּלַגָּה שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶן מְקוּלְקָלִין, אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא יָפֶה אָמְרוּ רִאשׁוֹנִים לְפָנֶיךָ? אָמַר לָהֶן: ״וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל וְגוֹ׳״. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָדָם הָרִאשׁוֹן מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם״. כֵּיוָן שֶׁסָּרַח, הִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָדוֹ עָלָיו וּמִיעֲטוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה״. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָדָם הָרִאשׁוֹן מִן הָאָרֶץ עַד לָרָקִיעַ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם עַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם״. כֵּיוָן שֶׁסָּרַח, הִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָדוֹ עָלָיו וּמִיעֲטוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וְגוֹ׳״. קָשׁוּ קְרָאֵי אַהֲדָדֵי? אִידֵּי וְאִידֵּי חֲדָא מִידָּה הִיא. וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי סִפֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל״. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב ״זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם״? מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו, דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְדוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, שָׂמַח בְּתוֹרָתוֹ וְנִתְעַצֵּב בְּמִיתָתוֹ. אָמַר: ״וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל״. וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָדָם הָרִאשׁוֹן מִין הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְרָא ה׳ אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה״ – אָן נָטָה לִבֶּךָ? רַבִּי יִצְחָק אָמַר: מוֹשֵׁךְ בְּעׇרְלָתוֹ הָיָה. כְּתִיב הָכָא: ״וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית״, וּכְתִיב הָתָם: ״אֶת בְּרִיתִי הֵפַר״. רַב נַחְמָן אָמַר: כּוֹפֵר בָּעִיקָּר הָיָה. כְּתִיב הָכָא: ״עָבְרוּ בְרִית״, וּכְתִיב הָתָם: ״אֶת בְּרִיתִי הֵפַר״, וְאָמְרוּ: ״עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה׳ אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם״. תְּנַן הָתָם, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמוֹד תּוֹרָה, וְדַע מָה שֶׁתָּשִׁיב לָאֶפִּיקוֹרוֹס. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא אֶפִּיקוֹרוֹס נׇכְרִי, אֲבָל אֶפִּיקוֹרוֹס יִשְׂרָאֵל – כׇּל שֶׁכֵּן דְּפָקַר טְפֵי. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל מָקוֹם שֶׁפָּקְרוּ הַמִּינִים, תְּשׁוּבָתָן בְּצִידָּן. ״נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ״, וְאוֹמֵר: ״וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ״. ״הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם״ – ״וַיֵּרֶד ה׳ לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל״. ״כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים״ – ״לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי״. ״כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה׳ אֱלֹהֵינוּ בְּכׇל קׇרְאֵנוּ אֵלָיו״. ״וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֱלֹהִים לִפְדּוֹת לוֹ לְעָם״. ״עַד דִּי כׇרְסָוָן רְמִיו, וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִיב״. הָנָךְ לְמָה לִי? כִּדְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה דָּבָר אֶלָּא אִם כֵּן נִמְלָךְ בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא וּבְמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא״. הָתִינַח כּוּלְּהִי, ״עַד דִּי כׇרְסָוָן רְמִיו״ מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לְדָוִד, דְּתַנְיָא: אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לְדָוִד, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי: עֲקִיבָא, עַד מָתַי אַתָּה עוֹשֶׂה שְׁכִינָה חוֹל? אֶלָּא אֶחָד לְדִין וְאֶחָד לִצְדָקָה. קַבְּלַהּ מִינֵּיהּ אוֹ לָא קַבְּלַהּ מִינֵּיהּ? תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: אֶחָד לְדִין וְאֶחָד לִצְדָקָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: עֲקִיבָא, מָה לְךָ אֵצֶל הַגָּדָה? כְּלָךְ אֵצֶל נְגָעִים וְאֹהָלוֹת! אֶלָּא, אֶחָד לְכִסֵּא וְאֶחָד לִשְׁרַפְרַף: כִּסֵּא לֵישֵׁב עָלָיו, שְׁרַפְרַף לַהֲדוֹם רַגְלָיו. אָמַר רַב נַחְמָן: הַאי מַאן דְּיָדַע לְאַהְדּוֹרֵי לְמִינֵי כְּרַב אִידִית – לַיהְדַּר, וְאִי לָא – לָא לַיהְדַּר. אָמַר הָהוּא מִינָא לְרַב אִידִית, כְּתִיב: ״וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה׳״. ״עֲלֵה אֵלַי״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֲמַר לֵיהּ: זֶהוּ מְטַטְרוֹן שֶׁשְּׁמוֹ כְּשֵׁם רַבּוֹ, דִּכְתִיב ״כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ״. אִי הָכִי, נִיפְלְחוּ לֵיהּ! כְּתִיב: ״אַל תַּמֵּר בּוֹ״ – אַל תְּמִירֵנִי בּוֹ. אִם כֵּן, ״לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם״ לְמָה לִּי? אֲמַר לֵיהּ: הֵימָנוּתָא בִּידַן, דַּאֲפִילּוּ בְּפַרְוָונְקָא נָמֵי לָא קַבֵּילְנֵיהּ, דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים וְגוֹ׳״. אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: כְּתִיב ״וַה׳ הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גׇּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה׳״, ״מֵאִתּוֹ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֲמַר לֵיהּ הָהוּא כּוֹבֵס: שִׁבְקֵיהּ, אֲנָא מַהְדַּרְנָא לֵיהּ. דִּכְתִיב ״וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ״, נָשַׁיי מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא מִשְׁתַּעֵי קְרָא הָכִי, הָכָא נָמֵי מִשְׁתַּעֵי קְרָא הָכִי. אֲמַר לֵיהּ: מְנָא לָךְ הָא? מִפִּירְקֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר שְׁמִיעַ לִי. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כִּי הֲוָה דָּרֵישׁ רַבִּי מֵאִיר בְּפִירְקֵיהּ, הֲוָה דָּרֵישׁ תִּילְתָּא שְׁמַעְתָּא, תִּילְתָּא אַגָּדְתָּא, תִּילְתָּא מַתְלֵי. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שָׁלֹשׁ מֵאוֹת מִשְׁלוֹת שׁוּעָלִים הָיוּ לוֹ לְרַבִּי מֵאִיר, וְאָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא שָׁלֹשׁ.

8 ראשית חכמה פתח ↗

וגם יכוון בכל יום לעשות עצמו צדיק, ויתן צדקה רוחנית, כמו שכתוב בתיקונים דף לג ע"א זה לשונו ואלין דיהבין דורונא לך בימינא דאיהי צדק"ה, צ' תשעים אמנים, ד' ארבע קדושות, ק' מאה ברכאן, ה' חמשה חומשי תורה, עד כאן לשונו. ובמקום אחר פירש כי מצדי"ק הם י' קדישים שצריך לענות בכל יום.

11 יומא פתח ↗

שֶׁלֹּא תַּתְחִיל מִפָּנֶיךָ, שֶׁמָּא תִּכָּוֶה. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְנָתַן אֶת הַקְּטוֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה׳״ — שֶׁלֹּא יְתַקֵּן מִבַּחוּץ וְיַכְנִיס. לְהוֹצִיא מִלִּבָּן שֶׁל צַדּוּקִין, שֶׁאוֹמְרִים יְתַקֵּן מִבַּחוּץ וְיַכְנִיס. מַאי דְּרוּשׁ? ״כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפּוֹרֶת״ — מְלַמֵּד שֶׁיְּתַקֵּן מִבַּחוּץ וְיַכְנִיס. אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״וְנָתַן אֶת הַקְּטוֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה׳״. אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפּוֹרֶת״ — מְלַמֵּד שֶׁנּוֹתֵן בָּהּ מַעֲלֵה עָשָׁן. וּמִנַּיִין שֶׁנּוֹתֵן בָּהּ מַעֲלֵה עָשָׁן? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטוֹרֶת אֶת הַכַּפּוֹרֶת״. הָא לֹא נָתַן בָּהּ מַעֲלֵה עָשָׁן, אוֹ שֶׁחִיסַּר אַחַת מִכׇּל סַמָּנֶיהָ — חַיָּיב מִיתָה. וְתִיפּוֹק לֵיהּ — דְּקָא מְעַיֵּיל בִּיאָה רֵיקָנִית! אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, כְּגוֹן שֶׁשָּׁגַג בְּבִיאָה, וְהֵזִיד בְּהַקְטָרָה. רַב אָשֵׁי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא הֵזִיד בְּזוֹ וּבָזוֹ, וּכְגוֹן דְּעַיֵּיל שְׁתֵּי הַקְטָרוֹת, אַחַת שְׁלֵימָה וְאַחַת חֲסֵירָה. אַבִּיאָה לָא מִיחַיַּיב — דְּהָא עַיֵּיל לֵיהּ שְׁלֵימָה, אַהַקְטָרָה — מִיחַיַּיב, דְּקָא מַקְטַר קְטוֹרֶת חֲסֵירָה. אָמַר מָר: וּמִנַּיִין שֶׁנּוֹתֵן בָּהּ מַעֲלֵה עָשָׁן, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכִסָּה״. קְרָא לִקְרָא? אָמַר רַב יוֹסֵף, הָכִי קָאָמַר: אֵין לִי אֶלָּא עֲלֵה מַעֲלֵה עָשָׁן, עִיקַּר מַעֲלֵה עָשָׁן מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכִסָּה״. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְהָא אִיפְּכָא תַּנְיָא! דְּתַנְיָא: נָתַן בָּהּ עִיקַּר מַעֲלֵה עָשָׁן, הָיָה מִתַּמֵּר וְעוֹלֶה כְּמַקֵּל עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִשְׁמֵי קוֹרָה. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לִשְׁמֵי קוֹרָה, מְמַשְׁמֵשׁ וְיוֹרֵד בַּכּוֹתָלִים עַד שֶׁנִּתְמַלֵּא הַבַּיִת עָשָׁן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן״! אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: אֵין לִי אֶלָּא עִיקַּר מַעֲלֵה עָשָׁן, עֲלֵה מַעֲלֵה עָשָׁן מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכִסָּה״. רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אֵין לִי אֶלָּא אֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּמִּדְבָּר. שִׁילֹה וּבֵית עוֹלָמִים מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכִסָּה״. הַאי, מִ״וְּכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשּׁוֹכֵן אִתָּם״ נָפְקָא! אֶלָּא הָכִי קָאָמַר: אֵין לִי אֶלָּא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכִסָּה״. רַב אָשֵׁי אָמַר: חַד לְמִצְוָה, וְחַד לְעַכֵּב. רָבָא אָמַר: חַד לְעוֹנֶשׁ, וְחַד לְאַזְהָרָה. תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: ״וְלֹא יָמוּת״ — עוֹנֶשׁ, ״כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה״ — אַזְהָרָה. יָכוֹל יִהְיוּ שְׁנֵיהֶם אֲמוּרִין קוֹדֶם מִיתַת בְּנֵי אַהֲרֹן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן״. יָכוֹל יִהְיוּ שְׁנֵיהֶם אֲמוּרִים אַחַר מִיתַת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפּוֹרֶת״. הָא כֵּיצַד? אַזְהָרָה קוֹדֶם מִיתָה, וְעוֹנֶשׁ אַחַר מִיתָה. מַאי תַּלְמוּדָא? אָמַר רָבָא, אָמַר קְרָא: ״כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה״ — וַעֲדַיִין לֹא נִרְאָה. וְאֶלָּא מַאי טַעְמָא אִיעֲנוּשׁ? כִּדְתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לֹא מֵתוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶלָּא עַל שֶׁהוֹרוּ הֲלָכָה בִּפְנֵי מֹשֶׁה רַבָּן. מַאי דְּרוּשׁ? ״וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ״ — אַף עַל פִּי שֶׁהָאֵשׁ יוֹרֶדֶת מִן הַשָּׁמַיִם, מִצְוָה לְהָבִיא מִן הַהֶדְיוֹט. יָצָא וּבָא לוֹ דֶּרֶךְ כְּנִיסָתוֹ. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, אָמַר קְרָא: ״וַיָּבֹא שְׁלֹמֹה לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן יְרוּשָׁלִַם״, וְכִי מָה עִנְיַן גִּבְעוֹן אֵצֶל יְרוּשָׁלַיִם? אֶלָּא: מַקִּישׁ יְצִיאָתוֹ מִגִּבְעוֹן לִירוּשָׁלַיִם, לְבִיאָתוֹ מִירוּשָׁלַיִם לְגִבְעוֹן: מָה בִּיאָתוֹ מִירוּשָׁלַיִם לְגִבְעוֹן — פָּנָיו כְּלַפֵּי בָמָה, כְּדֶרֶךְ בִּיאָתוֹ, אַף יְצִיאָתוֹ מִגִּבְעוֹן לִירוּשָׁלַיִם — פָּנָיו כְּלַפֵּי בָמָה, כְּדֶרֶךְ בִּיאָתוֹ. וְכֵן כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָן, וּלְוִיִּם בְּדוּכָנָן, וְיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדָן, כְּשֶׁהֵן נִפְטָרִין — לֹא הָיוּ מַחֲזִירִין פְּנֵיהֶן וְהוֹלְכִין, אֶלָּא מְצַדְּדִין פְּנֵיהֶן וְהוֹלְכִין. וְכֵן תַּלְמִיד הַנִּפְטָר מֵרַבּוֹ לֹא יַחֲזִיר פָּנָיו וְיֵלֵךְ, אֶלָּא מְצַדֵּד פָּנָיו וְהוֹלֵךְ. כִּי הָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר כַּד הֲוָה מִיפְּטַר מִינֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, כַּד הֲוָה בָּעֵי רַבִּי יוֹחָנָן לְסַגּוֹיֵי, הֲוָה גָּחֵין קָאֵי רַבִּי אֶלְעָזָר אַדּוּכְתֵּיהּ עַד דַּהֲוָה מִיכַּסֵּי רַבִּי יוֹחָנָן מִינֵּיהּ. וְכַד הֲוָה בָּעֵי רַבִּי אֶלְעָזָר לְסַגּוֹיֵי, הֲוָה קָא אָזֵיל לַאֲחוֹרֵיהּ עַד דְּמִכַּסֵּי מִינֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. רָבָא כַּד הֲוָה מִיפְּטַר מִינֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף, הֲוָה אָזֵיל לַאֲחוֹרֵיהּ עַד דְּמִנַּגְּפָן כַּרְעֵיהּ וּמִתַּוְּוסָן אִסְקוּפָּתָא דְּבֵי רַב יוֹסֵף דְּמָא.

15 אדרת אליהו פתח ↗

ויש בברכות יוסף ח״י ברכות ט' כתובים בפסוקי' אלו. מברכת וגו' והן הכל כפולים לראש ולקדקד והן ח״י עלמין לצדיק וכמ״ש בת״ז ויתן אותם ברקיע השמים ט' מלעילא לתתא וט' מתתא לעילא שהוא ח״י בשני עולמות והן ט' נהורין וכנגדן ח״י ברכות בתפלה כמ״ש ברכו' לראש צדיק ולכן לא נזכר ברכו' בשארי שבטים כמו ביוסף שהוא מלא ברכו' וכן ברכת אבינו יעקב ואת שדי ויברכך וגו' וצדיק הוא מב' שמות בחו״ב ותשובה הוא מב' שמות דדעת דו״נ כמבואר. תשובה תשוב ה' וביו״ד ימי תשובה ידיו פתותות לקבל שבים ימין ושמאל ולכן אומרים בר״ה ג״פ עשרה של מלכיו' זכרונות ושופרות וכנגדן הזכיר ר' אבהו ל' קולות ולפי שצדיק נכלל מעשרה לפיכך אמרו שתי ברכאן דצלותהון כנגד עשרה דברים שנאמרו כאן וח״י אזכרות שבק״ש וח״י פעמים אברהם יצחק יעקב כנזכר בתורה וח״י פעמים אל משה ואהרן וח״י ציווים בפ' פקודי וא' הוא הכולל כמו א' שבק״ש שנאמר וירא משה את כל המלאכה וגו' וח״י שמות שבמזמור לדוד הבו לה' בני אלים וגו' וח״י מזמורים עד יהיו לרצון וח״י יו״ט כמ״ש לאתת ולמועדים וח״י פעמים יראת ה' במשלי. וח״י נענועין בלולב והם נגד ח״י חוליות שבשדרה וז״ש צדיק כתמר יפרח שהלולב דומה לשדרה וז״ש בגמ' כנגד ח״י חוליות שבשדרה ואלו הברכות הן נגד הברכות שנאמרו במשיח שכולן כלולין בצדיק והוא מה שנאמר ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' והן ארבע רוחין ונגד ה' נשמתין וד' עליונים נקראים רוחין שמסתיימין ברוח כמ״ש בזוהר פרשה ויקרא עולה הוא דכר וכו' וע״ש. ורוח ה'. היא יחידה שכולם כפולין והיא יחידה ששם אין נוקבא שנאמר ואין אלהים עמדי. רוח חכמה ובינה. הוא החיים כמ״ש והחכמה תחי' בעליה ונאמ' כי חיים הם למוצאיה' וכמ״ש בת״ז ועיקר החיים לעה״ב שאין משתה שם והן מחשבה ושכל המעשי. ושכל המעשי נחלק לשנים. והם בינה. ודעת הנכלל בה כמ״ש אם אין דעת אין בינה ועל זה נאמר ישעיה ל״ב ט״ו עד יערה עלינו רוח ממרום. רוח עצה וגבורה. הוא ברוח ממש והוא המתעורר והמניע שהם שתי בנות וכן לאה ורחל שהוא רוח המתעורר והמניע אבל המרגיש הוא בנפש ועליו נאמר והריחו ביראת ה' וגו' ובנפש הצומחת נאמר ונצר משרשיו יפרה ונפש הצומחת עליה נאמר ויהי האדם לנפש חיה ונאמר באיוב ל״ג י״ח יחשך נפשו מני שחת וחיתו מעבר בשלח ותקרב לשחת נפשו וגו' שם כ״ב פדה נפשו מעבור בשחת וחיתו באור תראה והגוף שהוא נגד הדומם נאמר ויצאו חוטר וגו' והוא נגד מלכת שהיא נכללת בכ״ע ונעשית כפולה והן חמשה שכוללין עשרה ועל זה נאמר ושפט בצדק דלים והוכיח וגו'. לימינו. והכה ארץ וגו'. לשמאלו. והיה צדק וגו'. לאמציעתו וכמ״ש האלהים אשר התהלכו אבתי לפניו וגו' האלהים הרעה אתי מעודי וגו'. וגר זאב עם כבש ג' מיני בהמות. והחיות ג' טהורות וג' טמאות והתשיעית נכללת מבהמ' וחיה שהוא שור הבר והוא ותאו אבל מ״מ היא נכללת בימין כמבואר ברכות נ״א ע״א בכוס של ברכה נוטלו בשתי ידיו ונותנו לימין ולכן היא טהורה והן כנגד ד' מלכיות המציקין לה שעליהם נאמר עמדו זרים ורעו צאנכם וגו' ופרה ודוב תרענה יחדיו ירבצו ילדיהן. נגד ישמעאל ועשו ימין ושמאל שכוללין הכל. ואריה וגו' הן הערב רב באמצעיתא ולכן לא נאמר בזה תיבת יחדו שגם בעוה״ז נקראו גרים אלא שלע״ל לא יטרפו רק כבקר יאכל תבן ועליהם נאמר ואצרף כבור סיגיך וגו' ושעשע יונק וגו' הוא השטן שעולה ומרגיז יורד וכו' והנה עשרה האלו הן תשעה שכלולין בארץ שאף שהנפש היא כלולה משבעה מ״מ היא אחד. כמו הארץ אע״פ שהיא כוללת שבעה ארצות מ״מ היא ארץ אחד וכן אמר כאן תשעה דרגין כולם כלולין בארץ וכמו שהגוף נכלל בכ״ע כן הוא אומר מברכת ה' ארצו שהיא נכללת בכ״ע:

22 ברכות פתח ↗

אֶלָּא, אִי אָמְרַתְּ ״אַהֲבָה רַבָּה״ הֲווֹ אָמְרִי, מַאי בְּרָכוֹת אֵין מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ? דִּלְמָא הַאי דְּלָא אָמְרִי ״יוֹצֵר אוֹר״ מִשּׁוּם דְּלָא מְטָא זְמַן ״יוֹצֵר אוֹר״, וְכִי מְטָא זְמַן ״יוֹצֵר אוֹר״ הֲווֹ אָמְרִי. וְאִי מִכְּלָלָא מַאי? דְּאִי מִכְּלָלָא, לְעוֹלָם ״אַהֲבָה רַבָּה״ הֲווֹ אָמְרִי. וְכִי מְטָא זְמַן ״יוֹצֵר אוֹר״ הֲווֹ אָמְרִי לֵיהּ. וּמַאי ״בְּרָכוֹת אֵין מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ״ — סֵדֶר בְּרָכוֹת. וְקוֹרִין עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת ״שְׁמַע״, ״וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ״, ״וַיֹּאמֶר״, ״אֱמֶת וְיַצִּיב״, וַעֲבוֹדָה, וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אַף בִּגְבוּלִין בִּקְּשׁוּ לִקְרוֹת כֵּן, אֶלָּא שֶׁכְּבָר בִּטְּלוּם מִפְּנֵי תַּרְעוֹמֶת הַמִּינִין. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: בִּגְבוּלִין בִּקְּשׁוּ לִקְרוֹת כֵּן, אֶלָּא שֶׁכְּבָר בִּטְּלוּם מִפְּנֵי תַּרְעוֹמֶת הַמִּינִין. רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה סְבַר לְמִקְבְּעִינְהוּ בְּסוּרָא, אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא: כְּבָר בִּטְּלוּם מִפְּנֵי תַּרְעוֹמֶת הַמִּינִין. אֲמֵימַר סְבַר לְמִקְבְּעִינְהוּ בִּנְהַרְדְּעָא, אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי: כְּבָר בִּטְּלוּם מִפְּנֵי תַּרְעוֹמֶת הַמִּינִין. וּבְשַׁבָּת מוֹסִיפִין בְּרָכָה אַחַת לַמִּשְׁמָר הַיּוֹצֵא. מַאי בְּרָכָה אַחַת? אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ: מִשְׁמָר הַיּוֹצֵא אוֹמֵר לַמִּשְׁמָר הַנִּכְנָס: ״מִי שֶׁשִּׁכֵּן אֶת שְׁמוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה, הוּא יַשְׁכִּין בֵּינֵיכֶם אַהֲבָה וְאַחְוָה וְשָׁלוֹם וְרֵיעוּת״. מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ. פְּשִׁיטָא הֵיכָא דְּקָא נָקֵיט כָּסָא דְחַמְרָא בִּידֵיהּ וְקָסָבַר דְּשִׁכְרָא הוּא, וּפָתַח וּמְבָרֵךְ אַדַּעְתָּא דְשִׁכְרָא, וְסַיֵּים בִּדְחַמְרָא — יָצָא. דְּאִי נָמֵי אִם אָמַר ״שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ״ — יָצָא. דְּהָא תְּנַן: עַל כּוּלָּם אִם אָמַר ״שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ״ — יָצָא. אֶלָּא הֵיכָא דְּקָא נָקֵיט כָּסָא דְשִׁכְרָא בִּידֵיהּ וְקָסָבַר דְּחַמְרָא הוּא, פְּתַח וּבָרֵיךְ אַדַּעְתָּא דְחַמְרָא, וְסַיֵּים בִּדְשִׁכְרָא, מַאי? בָּתַר עִיקַּר בְּרָכָה אָזְלִינַן, אוֹ בָּתַר חֲתִימָה אָזְלִינַן? תָּא שְׁמַע: שַׁחֲרִית, פָּתַח בְּ״יוֹצֵר אוֹר״ וְסִיֵּים בְּ״מַעֲרִיב עֲרָבִים״ — לֹא יָצָא. פָּתַח בְּ״מַעֲרִיב עֲרָבִים״ וְסִיֵּים בְּ״יוֹצֵר אוֹר״ — יָצָא. עַרְבִית, פָּתַח בְּ״מַעֲרִיב עֲרָבִים״ וְסִיֵּים בְּ״יוֹצֵר אוֹר״ — לֹא יָצָא. פָּתַח בְּ״יוֹצֵר אוֹר״ וְסִיֵּים בְּ״מַעֲרִיב עֲרָבִים״ — יָצָא. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַחִתּוּם. שָׁאנֵי הָתָם דְּקָאָמַר ״בָּרוּךְ יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת״. הָנִיחָא לְרַב דְּאָמַר כָּל בְּרָכָה שֶׁאֵין בָּהּ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם אֵינָהּ בְּרָכָה — שַׁפִּיר. אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר כָּל בְּרָכָה שֶׁאֵין בָּהּ מַלְכוּת אֵינָהּ בְּרָכָה, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶלָּא כֵּיוָן דְּאָמַר רַבָּה בַּר עוּלָּא: כְּדֵי לְהַזְכִּיר מִדַּת יוֹם בַּלַּיְלָה וּמִדַּת לַיְלָה בַּיּוֹם, כִּי קָאָמַר בְּרָכָה וּמַלְכוּת מֵעִיקָּרָא — אַתַּרְוַיְיהוּ קָאָמַר. תָּא שְׁמַע מִסֵּיפָא: ״כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַחִתּוּם״. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר לְאֵתוּיֵי מַאי? לָאו לְאֵתוּיֵי הָא דַּאֲמַרַן? לָא, לְאֵתוּיֵי נַהֲמָא וְתַמְרֵי. הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דַּאֲכַל נַהֲמָא, וְקָסָבַר דְּתַמְרֵי אֲכַל, וּפְתַח אַדַּעְתָּא דְתַמְרֵי וְסַיֵּים בִּדְנַהֲמָא — הַיְינוּ בַּעְיָין! לָא צְרִיכָא: כְּגוֹן דַּאֲכַל תַּמְרֵי, וְקָסָבַר נַהֲמָא אֲכַל, וּפְתַח בִּדְנַהֲמָא, וְסַיֵּים בִּדְתַמְרֵי — יָצָא. דַּאֲפִילּוּ סַיֵּים בִּדְנַהֲמָא — נָמֵי יָצָא. מַאי טַעְמָא — דְּתַמְרֵי נָמֵי מֵיזָן זָיְינִי. אָמַר רַבָּה בַּר חִינָּנָא סָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: כָּל שֶׁלֹּא אָמַר ״אֱמֶת וְיַצִּיב״ שַׁחֲרִית, וֶ״אֱמֶת וֶאֱמוּנָה״ עַרְבִית — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת״. וְאָמַר רַבָּה בַּר חִינָּנָא סָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: הַמִּתְפַּלֵּל, כְּשֶׁהוּא כּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ, וּכְשֶׁהוּא זוֹקֵף — זוֹקֵף בַּשֵּׁם אָמַר שְׁמוּאֵל: מַאי טַעְמָא דְרַב — דִּכְתִיב: ״ה׳ זוֹקֵף כְּפוּפִים״. מֵתִיבִי: ״מִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא״. מִי כְּתִיב ״בִּשְׁמִי״? ״מִפְּנֵי שְׁמִי״ כְּתִיב. אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְחִיָּיא בַּר רַב: בַּר אוֹרְיָאן, תָּא וְאֵימָא לְךָ מִלְּתָא מְעַלַּיְיתָא דְּאָמַר אֲבוּךְ. הָכִי אָמַר אֲבוּךְ: כְּשֶׁהוּא כּוֹרֵעַ — כּוֹרֵעַ בְּ״בָרוּךְ״, כְּשֶׁהוּא זוֹקֵף — זוֹקֵף בַּשֵּׁם.

1 כמה דאמרי' ובספר חיים וגו'.

2 הא אתפתחת היכלא.

3 הא קא אתיין נביאייא מארי דרגלין דקא דפקין לתרעא ואמרין לההוא דסגיר היכלא סגרו"ן ואתקרי אד' שמיה כשם רביה. אמרין ליה אד' שפתי תפתח. אפתח תרעין דהיכלא.

4 בההוא זמנא עאלין נטורי תרעא למלכא ואמרי ליה

5 רבון עלמין הא מארי דרגלין דפקין לתרעא דאינון שלוחי מצוה דקיימין בעמידה דצלותא קדמך.

6 בההוא זמנא יהב לון רשו לאעלא.

7 מטרוניתא דאיהי מצוה דמלכא אפטרופוס' דכל פקודין אוליפת זכו קדם מלכא בגינייהו. ויימא ליה

8 רבון עלמא הא אלין דקיימין קדמך בצלותין צריך למיהב לון שאלתין דלהון.

9 בההוא זמנא קלא נפיק לגבי מארי דרגלין ואמר בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אותך. מליל עמי מה שאלתך באמצעיות דצלותין וינתן לך בבתראין

10 מטרוניתא קבלת שאלתוי.

11 וצריך למיתב תלת פסיעאן לאחורא דלא יתחזר כתפוי לגבי מלכא.

12 אלין נפקין וסגרו"ן סגר תרעא אבתרייהו

13 הא מארי דאותות קא דפקין לפתחא ואמרין אד' שפתי תפתח. תפתח דא פתחו"ן

14 ואלין אינון מארי דח"י ברכאן דצלותא מסטר' דח"י עלמין דמיחדין לקב"ה ושכינתי' תמן. דצדיק תשיעאה איהו מעילא לתתא ומתתא לעילא.

15 תשע נקודין תשע טעמי ועלייהו אתמר ויתן אותם אלקים ברקיע השמים ודא צדיק דביה כל נקודין. להאיר על הארץ דא שכינתא דאיהי כלילא מכל אתוון.

16 מיד מארי שאלתין דפקין לתרעא.

17 כמה נטורי תרעא עאלין קדם מלכא ויימרון רבון עלמא הא מארי צדיקי' מארי דצלותין דמברכין לך בח"י ברכאן בעון לאעלא קמך.

18 מיד מני למפתח לון ולמהב שאלתוי.

19 ואלין אינון מארי דאותות מסטרא דאלין דאתמר בהון והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים.

20 ואלין אנון דסגדין על ברכהון בח"י עלמין כל בח"י ברכאן לגבי שכינתא.

21 אלין נפקין

22 הא מארי דקומה דפקין לפתחא דאינון כרעין וסגדין למלכא בצלותין. כמה דאמרו כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם

23 כורע לגבי אד' בצדיק דאתמר ביה והמלך שלמה ברוך וזוקף לגבי יקו"ק. לחברא לון תרוייהו כגוונא דא יאקדונק"י.

24 ועל כלהו אוליפת שכינתא זכו.

25 ואינון כד סלקין לעילא נשמתהון כמה חיוון מקבלין לון על גדפייהו וסלקין לון עד תרעא דהיכלא דמלכא.

26 מיד דאלין דפקין לפתחא אולפין זכו קדם מלכא בגינייהו ומני מלכא למפתח לון. ואלין אינון דממללין קדם מלכא בחשאי ושאלין מניה בעותהון בחשאי. יחידים קדם מלכא. ומלכא יהיב לון שאלתין דלהון.

27 מיד הא מטרוניתא אחידת בהון ואוליפת זכו בגינייהו קדם דיפקון מן היכלא ואמרת

28 רבון עלמין אלין אינון דהוו מכסיין לי בעטופא דמצוה דציצית בחמש קשרין ותלת עשר חוליין לכל סטר ובתלתין ותרין ענפי מצוה.

29 מיד מני קב"ה למלאכין דמרכבתא דלעילא לנטלא לון בגדפייהו ולפרחא בהון מאתר לאתר ולכסאה עליהון מכל מזיקין ומלאכי חבלה.

30 הא אלין נפקין והא אחרנין דפקין לתרעא.

31 מיד עאלין נטורי תרעין ואמרין

32 רבון עלמא הא מארי ידין דקשרין תפלה של יד על דרועייהו שמאלא בצלותא ותפלין על רישא קא עאלין.

33 ואלין אינון דיהבין דורונא לך בימינא. דאיהי צדקה צ' תשעים אמנים. ד' ארבע קדושות. ק׳ מאה ברכאן. ה' חמשה חומשי אורייתא.

34 ומיד מני לון למפתח לון.

35 בההוא

« תקוני הזהר ל״ב ע״ב תקוני הזהר ל״ג ע״ב »