1ע"ש שהלהב עולה. דק"ל איך נופל הלשון בהעלותך על נרות שכתב במקום בהדלקתך בהעלותך. ומתרץ ע"ש שהלהב עולה, כלומר מש"ה נופל בו ל' עליה. ותו קשה לרש"י מ"מ היה לו לכתוב בהדלקתך ולמה כתב בהעלותך, דודאי לשון בהעלותך נופל גם כן בנרות כמו שפירש על שם שהלהב עולה, אבל מ"מ הלשון בהדלקתך יותר טוב. ומתרץ דמש"ה כתיב בהעלותך כדי ללמוד שצריך להדליק כו'. אבל בפרשת תצוה גבי להעלות נר תמיד לא פירש רק למה כתיב להעלות ולא להדליק, ואמר שצריך להדליק עד שתהא השלהבת עולה מאליה. י"ל דשם כתיב להעלות ל' ציווי, וע"ז פירש למה כתב הציווי בלשון להעלות ולא בל' להדליק שהוא ל' יותר מבורר על מה הוא הציווי, ומפרש משום שצריך להדליק וכו' שהוא בכלל הציווי לכן כתיב להעלות. ועי' רא"ם. ובפרשת אמור שהוא הציווי האמיתי כדפירש"י שם קשה למה ל"פ שם כלום, י"ל שהוא סומך על מה שפירש בפרשת תצוה על לשון להעלות שהוא בל' ציווי כדפרישית וכן כתב הרא"ם כי המפרש פעם יפרש כל הבחינות הנופלים על הל', ופעם יפרש קצת מהם, ופעם יסמוך על מה שפירש במקום אחר ומש"ה לא פירש בפרשת אמור כלום אע"ג דכתיב התם להעלות נר תמיד עכ"ל:2שמעלה היתה. ואע"ג דדרשו מזה שצריך להדליק עד שתהא השלהבת עולה מאליה. י"ל דעיקר דרשה היא מקרא דפרשת תצוה מלהעלות נר תמיד, והכא אגב גררא נקטיה ועוד י"ל דאי לשלהבת עולה מאליה לחוד הוא דאתא היה לו לכתוב להעלות ולא בהעלותך ואי למעלה אחת לחוד הוא דאתא היה לו לכתוב בעלותך, אלא להכי כתיב בהעלותך למדרש תרוייהו והרא"ם פירש דדרש זה וגם שתהא השלהבת עולה שקולים הם ויביאו שניהם:3שעליה הכהן עומד. וא"ת והרי קומתו של אדם ד' אמות דהיינו כ"ד טפחים, וקומתה של מנורה לא היה כי אם י"ח טפחים כדפירש"י בפרשת תרומה, וא"כ למה צריך למעלה. וי"ל לפי שהטפחים של בית המקדש היו שוחקות וא"כ י"ח טפחים של מנורה היו כמו כ"ד טפחים של חול, דהיינו כנגד קומתו של אדם, ואם בא להטיב צריך שיראה בנרות כדי שיטיב אותם לכך צריך מעלה: ד"ד אטו כל הכהנים שוים בגובה הלא אפשר שיהיה הכהן קצר הקומה קצת ע"כ צריך להיות שם מעלה שיוכל להשתמש בריוח כל כהן במנורה:4הפתילות שבהן. פירוש מדכתיב יאירו שבעת הנרות, ע"כ אפתילות קאי שהם המאירים, דאי קאי אנרות שהם הבזיכים הל"ל אל מול פני המנורה יהיו נוטים שבעת הנרות. וא"ת והא בקרא כתיב אל מול פני המנורה דהיינו נר שעל קנה האמצעי יאירו שבעת הנרות, ורש"י פירש שאין מאירין לנר אמצעי אלא ששת. וי"ל דהא ק"ל, דאל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות משמע שהכל יהיו מאירין לפניו של אמצע הקנה, דהיינו למעלה על גביו שהוא נקרא על פני המנורה וזה אי אפשר. בשלמא אותו נר שעומד על קנה האמצעי מאיר כנגד פניו אבל שאר ששת נרות אינן מאירין אלא לפניו של אותן קנים שעומדין מול פניהם כמנהג כל הנרות שמנהגם להאיר כלפי עצמן. ומתרץ דגם שאר ששה נרות שעל ששה קנים מאירין לפניו של קנה האמצעי דששה שעל ששה הקנים ג' מזרחיים פונים למול אמצעי ר"ל שהיו כופפין ראשי הפתילות לפני קנה אמצעי וכן המערביים. ויאירו שבעת הנרות, פי' שבזה האופן יהיו מאירין שבעת הנרות אל מול קנה האמצעי. והרא"ם האריך כאן הרבה. עיין בתשובת הריב"ש סי' ת': ג"א הקשו דא"כ יאירו ששת הנרות מבעי ליה דלא היו מאירים אל מול המנורה רק ששה, וי"מ שכך פירוש הכתוב בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה כלומר כאשר תדליק הנרות יהיו מול פני המנורה שיהיו ששה פונים אל מול האמצעי, ויאירו שבעת הנרות מלתא בפני עצמו כלומר שבזה האופן יהיו מאירים שבעת הנרות:
