שפתי חכמים, במדבר ד׳

1 לעבודת משא. כוונתו לפרש טעם המניין שכל המניינים נמנין מבן חדש ומבן כ' ובני י"ג, אבל זה המספר אינו דומה לשום אחד מהמספרים, לכך פירש מנה מהם הראויין וכו'. רא"ם:

2 כשהענן מסתלק. פירוש אל יקשה בעיניך לומר היאך היו יודעים השעה שיסעו עד שיתחילו לפרק, שאין כבוד לארון הקודש לכסותו אחר נסיעת דגל מחנה יהודה כי היה נראה שנסיעת דגל יהודה הכריח לפרק המשכן ולכסות הארון:

3 שנותנין בהן השמן. פירוש לא הפתילה הדולקת כמו נר אלהים וגו', לכן פירש פה שהוא מורה על הכלי כי מלת נר מורה גם על הכלי:

4 מרצוף. פירוש שק גדול ששמים בו סחורות. מדכתיב אל מכסה משמע דבר שיש לו תוך:

5 בתוך המשכן שהוא קדש. דק"ל דלא הל"ל אלא אשר ישרתו בם, בקדש ל"ל ומתרץ מש"ה כתיב בקדש לומר שלא היו משרתים על המזבח באותן כלים כי אם במשכן, כי אין צריך כלים למזבח הפנימי שלא היו מקטירין עליו אלא קטרת הסמים. ג"א לא שיהיה פירושו שישרתו שם בקדושה דא"כ ה"ל לינקד הבי"ת בשו"א, אבל עכשיו שהיא נקודה בפת"ח משמע קודש הידוע והוא המשכן שהוא ידוע ביותר:

6 יטלו את הדשן. לא שישימו בו הדשן:

7 כארי. דוקא בשעת המסעות נראה הגחלת כארי, אבל בשעת חנייתן לא היתה נראית מפני אש של המערכה שהיה מונח עליו, ובנסעם הסירו כל האש ונראית הגחלת:

8 פסכתר. בשלהי פרק המוצא תפילין פירש"י פסכתר סיר של נחושת, סירות מתרגמינן פסכתרותיה:

9 המנורה וכלי שרת. נח"י וקשה דהא לעיל בסמוך פירש הרב קדש קדשים, הארון והשלחן והמנורה והפרכת וכלי שרת וכאן לא קחשיב שלחן ומזבחות אחרי כותבי מצאתי במדרש רבה ואת כלי הקדש, אלו שלחן ומנורה שתי מזבחות וכל כליהן:

10 שאם יגעו חייבין. לא שאם לא יגעו ימותו כדמשמע פשוטו של קרא, אלא מלת ימותו אינו דבוק עם מלת ולא יגעו רק שהוא דבק עם מלת יגעו לבד, הבא מדיוקא ולא יגעו הא אם יגעו ועליה קאי ימותו:

11 לשאת וכו' ולהקריב. וא"ת והרי כתיב לשאת אותם. וי"ל דכך פירושו לשאת אותם שמן וקטורת ושמן המשחה אבל מנחת התמיד עליו מוטל כו', אע"ג שלשאת אכולהו קאי אף על המנחה מ"מ אי אפשר לומר כן, לפי שהמנחה זה קמח ומקריבין עם הקרבן שמפרישין אותו עשרון לכבש ואינה קרויה מנחה אלא בזמן שמפרישין אותו לקרבן והוא בעת החנייה שאז היו מקריבין ולא בעת הנסיעה. וכ"ש שאין לומר שמיירי שהפרישו אותה או נתקדשה בכלי דא"כ היתה נפסלה ביוצא, גם למה יפרשו אותה מקודם וחביבה מצוה בשעתה, וא"כ א"א לומר שנשא אותה בעת הנסיעה. ל"פ שעליו מוטל לצוות כו' ובזה נדחה קושית הרמב"ן מדברי רש"י ז"ל:

12 לצוות איש. פי' לא שישאם הוא בעצמו כמו שמן המאור והשאר, כי כבר כתיב למעלה ואחרי כן יבואו בני קהת לשאת והוסיף לומר על משא בני קהת מפני שלא תטעה לומר שגם משא בני גרשון ומררי נמי היה ע"פ אלעזר מדכתיב פקודת כל המשכן, וזה אינו דמשא גרשון ומררי ע"פ איתמר היה. ל"פ על משא קהת היה ממונה אלעזר:

13 אל תגרמו. הודיענו בזה שמלת תכריתו הוא מבנין הפעיל ויוצא לשלישי:

14 ובלוע שלו זהו כסויו. וכן ת"א כד מכסן ית מני קודשא:

15 כמו שצויתיך. הא דנקט רש"י כמו שצויתיך על בני קהת ולא כמו שנשאת לבני קהת, משום דעדיין לא נשא את ראשם של בני קהת אלא הקב"ה צוה למשה שישא את ראשם לעיל בפ' במדבר והמעשה כתיב בפרשה זו, לכך נקט כמו שצויתיך על בני קהת ר"ל כך מצוה אני אותך גם על בני גרשון, ויהיה מלת גם דבוקה עם לבית אבותם למשפחותם וגו'. ועי"ל דק"ל הל"ל גם אותם כי מלת הם נופל על דבר אחר, כגון הם ילכו, הם ישרתו אבל על נשא אינו נופל לשון הם אלא אותם, לכך פירש כמו שצויתיך וכו' ואותם אינו נופל על שתי מלות אלו על פועל ועל נפעל מצאתי:

16 שהגיעו לכלל. הא דלא נקט כך כמו שצויתיך על בני קהת לישא את ראשם, משום דק"ל למה לא כתב רחמנא הכי, נשא גם את ראש בני גרשון לבית אבותם וגו' ואז לא היה צריך למכתב הם. ומתרץ דאי הוה כתב נשא גם וגו' היה משמע דגם תקבל מנינם מבן כ"ה שנה ומעלה, א"נ מבן חדש ומעלה, לכך כתב גם בסוף, לומר לך דגם לא קאי אנשא דלעיל, אלא קאי אמבן ל' שנה וגו' דלמטה, וזהו שנקט שהגיעו לכלל עבודה דהיינו מבן ל' עד בן נ'. מצאתי:

17 עשר תחתונות. הרא"ם פירש מדכתיב אחריו, ואת אהל מועד שהם י"א יריעות עזים הקרוים אהל, כדכתיב ועשית יריעות עזים לאהל:

18 יריעות עזים. כל זה פירש רש"י בפרשת ויקהל:

19 מאדמים. וכאלו אמר ומכסהו וחסרה וי"ו וכמוהו רבים. דאל"כ למה זכר מכסה התחש לבדו ולא מכסה העורות אילים:

20 וילון המזרחי. כבר מפורש בפרשת במדבר. ומ"ש המזרחי אינו הבדל כי אין וילון אחר על פתח אהל מועד חוץ מן המזרחי רק, הוא תוספות ביאור: ובג"א פירש דר"ל לאפוקי חצי יריעה הכפולה לפני פתח אהל מועד למזרח כדלעיל פרשת תרומה שהיא מחוברת עם שאר היריעות ואין לה שם בפני עצמה:

21 ומגינים על המשכן. דק"ל דקלעים היו כמו דפנות סביב החצר ואין נופל בו לשון על המשכן, דעל משמע שהיה למעלה על המשכן. ומתרץ דה"פ הסוככים ומגינים על המשכן, כלומר דצריך להגיה תיבה אחת אשר סוככים על המשכן, כי מדרך הלשון לומר שהוא מגין עליו ומגינים עליו סביב. ויש מקשים למה לא פירש"י לעיל בפרשת במדבר, דכתיב וקלעי החצר ואת מסך פתח החצר אשר על המשכן ועל המזבח סביב וגו' ולא פירש שם כלום. ולפי מה שפירש הרא"ם ריש פרשת בהעלותך גבי להעלות נר תמיד שבפרשת אמור שלא פירש"י שם כלום כתב, וז"ל כי המפרש פעם יפרש כל הבחינות הנופלות על הלשון ופעם יפרש קצת מהן ופעם יסמוך על מה שפירש במקום אחר ולא יפרש שם כלום עכ"ל. ול"נ דרש"י הוכרח לפרש פה אף שפירושו הוא פשוט, משום דהכא כתיב ואת מסך פתח שער החצר וגו', וקשה כפל לשון ל"ל דהיינו פתח והיינו שער. ועוד יש להקשות על הפסיק דבין מלת פתח ובין מלת שער, ומפני זה יבא הטועה לטעות ולפרש הקרא כאלו אמר ואת מסך פתח ואת מסך שער החצר, ויפרש הקרא מסך הפתח החצר הוא שער המזרחי של חצר, ומסך שער הוא מסך פתח אהל מועד שגם הוא נקרא שער החצר מפני שהוא פתוח אל חצר המשכן, וזהו שאמר אשר על המשכן כלומר שער החצר אשר הוא סמוך אל המשכן ואל המזבח, ועל דכתיב הכא פירוש לשון סמוך הוא והא דכתיב לפני זה ואת מסך פתח אהל מועד, פי' הוא פרוכת המסך שלפני בית קדשי קדשים, ונקרא פתח אהל מועד מפני שהוא עומד בתוך אוהל מועד, והיה עולה על הדעת לומר שגם הפרכת שלפני בית קדשי הקדשים היה במשא בני גרשון, וזה אינו אמת, כי פרכת המסך היה במשא בני קהת כדכתיב לעיל בפ' במדבר ובא אהרן וגו' והורידו את פרוכת המסך וכסו בה את ארון העדות, מ"ה פירש רש"י הכא אשר על המשכן כלומר הקלעים וכו' הסוככים ומגינים על המשכן וכו':

22 מזבח הנחשת. ק"ל כיון דקלעים היו מסככים על המשכן פשיטא שהיה סביב המזבח שהיה במשכן. ועוד שהרי הקרשים היו מגינים על המזבח הזהב. ומתרץ דלאו מזבח הזהב הוא שהיה במשכן אלא מזבח הנחושת שהיה חוץ למשכן:

23 וית כל דיתמסר. פי' ולא לכלים הסמוך לו כי אין לכל כלי עבודתם כלים אחרים. גם לא תפול עליהם לא מסירה ולא עשייה, אבל המסירה נופלת על בני גרשון. ועוד דאי קאי על הכלים אז היה לו לכתוב אשר יעשה להם לעובדן לכך הביא התרגום דפירש העשייה לשון מסירה, וכינוי להם קאי על בני גרשון הנזכרים לעיל שכל האמורים בזאת הפרשה נמסרים בידם:

24 ממונה עליהם. דק"ל דהפסוקים סתרי זה לזה, דפסוק אומר על פי אהרן ובניו ואח"כ כתיב ביד איתמר בן אהרן הכהן ומתרץ דפסוק שני פירש הוא על הפסוק דלעיל, איזה מן הבנים ממונה עליהם כו' ומפרש איתמר בן אהרן. וא"ת כיון דאין ממונה אלא איתמר למה כתב לעיל ובניו לשון רבים אין זה קושיא דבכמה מקומות מצינו לשון רבים על בן אחד כמו ובני דן חושים, ובני פלוא אליאב:

25 ומיתרים היו לעמודים. מפרש בזה היכן מצינו שהיה לתרווייהו יתידות ומיתרים. וא"ת והא לעיל בפ' במדבר פירש"י את מיתריו, של משכן והאהל ולא של חצר, והכא פירש"י דמיתרי החצר היו ג"כ לבני גרשון. וי"ל דהא דפירש"י לעיל ולא של חצר, ר"ל דמיתרים של המשכן היו כולם במשא בני גרשון, אבל של חצר לא היו כולם במשא בני גרשון אלא קצתם במשא בני גרשון וקצתם במשא בני מררי כמו שפירש כאן וק"ל:

26 בשפתם העליונה. פי' הרא"ם והיו היתידות מחברים לעמודים שהיה עושה כמין קונדסין שקורין פלו"ש שהן יתידות, ארכן ששה ורחבן שלשה טפחים ובאמצען טבעת נחשת, וכורך שפת הקלעים סביביו במיתרים כנגד כל עמוד ותולה הקונדס דרך טבעתו באונקלי שבעמוד העשוי כמין וא"וין ראש אחד זקוף למעלה וראש אחד תקוע בעמוד:

27 וקונדסין. בפ' תרומה בפירש"י מבואר היטב:

28 עבודה לעבודה. כלומר בזמן שהכהנים היו מקריבין ועוסקים בעבודה, הלוים היו משוררים ומנגנים במצלתים וכנורות שלהם ועושין עבודה לעבודת כהנים:

29 כמשמעו. מהרר"ה כלומר אעפ"י שעבודת עבודה פי' עבודה לעבודה מ"מ עבודת משא אין פירושה עבודה למשא אלא כמשמעו עבודה שהיא משא:

30 מבן ל' ועד בן נ'. דעת רש"י ז"ל דהאי ופקודיו קאי על משה, דכתיב לעיל פקד אותם ביד משה ואשר צוה כמו כאשר צוה, וה"ק ופקודיו של משה כאשר צוה ה' את משה דהיינו מבן ל' עד בן נ'. וזה שנקט רש"י ואותן הפקודים היו במצוה מבן ל' עד בן נ'. ואין לתמוה כיון דקאי על משה דלעיל למה כתיב ב' פעמים משה, דהיה לו לכתוב אליו במקום משה. יש לומר דהרבה פסוקים מדברים כן, כמו ואל משה אמר עלה אל ה', היה לו לומר עלה אלי, וכן וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה', היה לו לומר מאתו, וכן ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך, היה לו לומר נשיי וק"ל. וא"ת מאי צריך רש"י לפרש כן והלא כמה פעמים כתיב מבן ל' וגו'. וי"ל לפי שכתוב ויהיו פקודיהם שמונת אלפים וחמש מאות ושמונים, ואח"כ נאמר ע"פ ה' פקד אותם ושמא אתה רוצה לפרש על מניין אחר האמור בפרשת בהעלותך שהוא מבן כ"ה. לכך פירש רש"י ואותן הפקודים כו', והוכחתו מדכתיב אשר צוה ה' את משה, משמע שכבר נצטוה עליו ואילו הצוואה מבן חמש ועשרים לא נאמר אלא לאחר מכאן. וי"מ ופקודיו פירוש ממוניו, ופירש"י ואותן הפקודים וכו' כלומר ואותן הממונים אלעזר ואיתמר הממונים עליהם צריכין אף הם להיות מבן ל' ועד בן חמשים. מצאתי בשם גדול אחד: