שפתי חכמים, במדבר ג׳:ל״ט

מהדורה: חומש שפתי חכמים, הוצאת מצודה, 2009

מפרשים:
39 נקוד על ואהרן. פירוש שלא היה מתעסק במניין הלוים אלא משה לבדו, ומפני ששניהם היו מתעסקין במנין ישראל דרך המקרא לכתוב כך אף שלא היה במניין הלויים מש"ה הזכירו הכתוב גם כן במנין הלוים. יש מפרשים שלא היה במניין הלוים, שלא היה הוא מן הנמנין, וכן משמע במסכת בכורות דף ד'. אבל קשה והא קרא במונין כתיב אשר פקד משה ואהרן ולא בנמנין. הרא"ם. ול"נ דה"פ מדנקוד על ואהרן משמע שלא היה במונין ולא הוי נמי בנמנין דאל"כ למה ליה להזכיר אהרן ולנקוד עליו, אלא שבא למדרש במונין לא היה אבל בנמנין היה, מש"ה הזכירו ונקוד עליו למדרש שהיה חסר מכל וכל אף מן הנמנין. דומה קצת פי' זה למה שפירשתי במלת את צאן נקוד על את וכו'. אף שדחוק קצת יש ליישבו כדי שלא תקשה מפירש"י בחומש על פירש"י דמסכת בכורות שפירש שם בהדיא שאהרן לא היה במניין וכן יש ליישב לישנא דב"ר כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן, נקוד עליו שלא היה אהרן מן המניין, דמשמע לישנא שלא היה מן הנמנין:
40 שיפקיעו עצמן. נח"י וקשה לי על זה מהיכי תיתי שיכול הפדיון של ה' שקלים על בכורי לוים. דהא עיקר טעם הפדיון הוא שבראשונה היו הבכורים קדש ועבודת הקרבנות היה בהם ומכיון שחטאו בעגל נפסלו להקריב וחלה קדושתם על הלוים שלא חטאו בעגל וזה היה פדיון קדושתם, וממילא אלו רע"ג בכורות הנותרים שקדושתן לא היה על מי לחול אמר הכתוב שע"י שיתנו ה' שקלים יצאו לחולין כמו כל הקדש שנפדה במעות, וא"כ בכורי הלוים שלא חטאו בעגל ולא נפסלו קדושתן מהי תיתי שיצטרכו פדיון, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא למה הוצרכו הרע"ג בכורות ליתן ה' שקלים מאחר שהיו שם ג' מאות לוים. ונראה דה"פ דהא ק"ל שאין הקדש פודה הקדש אלא חולין, פודה את הקדש שהחולין נתפסין בקדושת הקדש והקדושה חלה על חולין אבל א"א לומר שהקדש יפדה את ההקדש שהרי הוא כבר קדוש וכן הוא בכאן שהכ"ב אלף לוים היו חולין עד הכא לפיכך היה מקום לחול קדושת הבכורות על הלוים אבל הג' מאות לוים שהיו בכורות ולא חטאו בעגל ונשארו בקדושתן לעבודתן אין מקום לומר שיכנסו תחת הבכורים שכבר הם ראוים להקריב וזה אין בכור מפקיע בכור, ולכן הוצרכו לפדות קדושתן בה' שקלים: