שפתי חכמים, במדבר ל״ב

1 מארץ סיחון ועוג. מדכתיב אח"כ, הארץ אשר הכה ה' וגו', דהיינו סיחון ועוג שישראל נצחו אותן וירשו את ארצם, כמו שמפורש בפ' חקת א"נ מדכתיב בסמוך ויתן להם משה לבני גד וגו' את ממלכת סיחון מלך האמורי ואת ממלכת עוג מלך הבשן, וכתיב בתרי' ויבנו בני גד את דיבון ואת עטרות וגו', וחשיב כל הערים הכתובים הכא, ש"מ דמארץ סיחון ועוג היו, ולא מערי מדין הנכתב קודם לזה:

1 ושתי קדש היו. כלומר הא דכתיב קדש ברנע לא תאמר דקדש שמה ושם בעלה ברנע כמו אלוני ממרא דבעל המישור נקרא ממרא. ל"פ כך שמה קדש ברנע, הכל שם המקום, והא דקרו ליה במקום אחר קדש לחוד. על זה פי' דב' קדש היו:

1 וילדה לו אמו של כלב וכו'. רל"ת מ"ש כאן כלב בן יפנה הקניזי, ואם בן יפנה לאו בן קנז הוא ואם בן קנז הוא לאו בן יפנה הוא, וגם במקום אחר לא כתיב אלא כלב בן יפנה. ומתרץ ומה שכתוב כאן בן יפנה הקניזי. ה"פ אחר שמת יפנה אביו של כלב נשאת אמו של כלב לקנז וילדה לו את עתניאל, וכלב נקרא בן יפנה אביו, וקניזי בשם בעל אמו:

1 חסים היו על ממונם. ק"ל למה שינה משה ואמר בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצאנכם. ומתרץ לפי שהם היו חסים כו':

1 בעודנו אצל אחינו. דאם לא כן מה טעם אמרו זה למשה מה שיהי':

2 שנבנה עכשיו. כי הבנויים כבר נהרסו במלחמה:

1 המערבי. דק"ל הא נחלתן היתה גם כן בעבר הירדן ולמה אמרו כי לא ננחל וגו'. לכן פי' בעבר הירדן המערבי ר"ל לא נטלו בעבר לצד מערב אלא בעבר שלצד מזרח, כדכתיב בתריה, כי באה נחלתנו אלינו וגו' מזרחה:

1 מגזרת צנה. דק"ל למה נקוד הנו"ן בפת"ח והא בכל המקרא הוא נקוד בשו"א:

2 לגבוה. ר"ל בזה למה כתיב כאן והיוצא מפיכם תעשו שהוא לשון הכתוב בנדר, דכתיב, ככל היוצא מפיו יעשה וגו'. פי' דקיימא לן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט. נלי"ט:

3 וכן עשו. כלומר אל תקשה מנלי' שקבלו עליהם כן. שהרי בספר יהושע כתיב שכן עשו שעכבו עד התנחל הארץ, ש"מ שכך קבלו עליהם:

1 כלם כאיש אחד. ר"ל למה כתיב ויאמר לשון יחיד, ובני לשון רבים הוא. ולא רצה לפרש כפי' בעל הטורים, הגדול שבהם דבר בשביל כלם, נראה משום שהיו ב' שבטים ולהם ב' נשיאים שראוים לדבר כל אחד בשביל שבטו. נלי"ט:

1 כמו עליהם. מפני שציווי זה הוא ל' מנוי כמו שכתב אחר זה, ואינו נופל בזה מלת להם אלא עליהם, אמר כמו עליהם ומפני שלא נתמנו רק על התנאים אמר ועל תנאם, ואמר שמצינו מלת להם כמו עליהם והוא מלת ה' ילחם לכם, שפירושו עליכם, כלומר בשבילכם:

1 וברשותנו תהי כו'. ר"ל מה שכתוב ואתנו אחוזת נחלתנו מעבר לירדן מזרחה, משמע שנטלו הקרקע אתם והיאך אפשר זה. וע"ק למה כתיב מעבר לירדן והלא בצד זה נטלו נחלתן, והוסיף מלת תהי' מפני שמאמר בידינו וברשותינו אחוזת נחלתנו יסבול שהיתה ברשותנו אחוזת נחלתנו. לפיכך הוסיף מלת תהי שהרי עדיין לא זכו בנחלתן זו אלא אחרי קיום התנאים, ופירש כי באה נחלתנו אלינו אחר קיום התנאים, כאלו אמר אחר קיום התנאים לא נבקש עוד לנחל מעבר לירדן והלאה כי כבר קבלנו נחלתנו בעבר הירדן מזרחה למפרע קודם עברנו את הירדן, וכיון שכבר קיימנו תנאינו באחרונה אחר שהחזקנו בנחלתינו ובנינו גדרות צאן למקננו וערים לטפנו וישבנו בתוכם:

1 להיות ערי מבצר כו'. לא כפי מצבו שמורה שכל אלה הערים הנזכרים היו ערי מבצר וגדרות צאן דאם כן מאי ויבנו דקאמר, הא כבר בנויים ועומדים:

1 קורים עריהם על שם ע"א. כלומר שהסבו שמם קודם בניינם מחדש כדי שלא יזכר שם ע"א בפיהם, כי נבו ובעל מעון היו שמות ע"א והיו נקראין הערים על שמם, ובני ראובן הסבו את שמם, כמו שאמרו רז"ל בית גליא בית כריא, אבל שאר העיירות הסבו שמם אחר בניינם החדש כמנהג כל בוני עיר:

2 בנו שבמה כו'. ר"ל למה לא כוללן הכתוב בכלל אחד, ואת נבו ואת בעל מעון ואת שבמה מוסבת שם. ומתרץ דדוקא נבו ובעל מעון מוסבות לשם אחר פירוש קודם בניינם החדש הסבו שמם כדי שלא יזכרו שם ע"א בפיהם אבל שאר העיירות הסבו שמם אחר בניינם החדש. ויהי' שבמה דבק למלת בנו דלעיל ולא עם מוסבות שם, ואמר אל תחשוב שדבוק עם מוסבות שם, שהרי שבם ושבמה שם אחד הוא:

1 מה ידרוש בשתי תיבות. והקשה הרמב"ן וכן שאר מפרשים איך לא ראה במדרש רות ואנכי לא אהיה כאחת שפחתיך, א"ל ח"ו אין אתה מן השפחות אלא מן האמהות. ודכוותא ונבח הלך וגומר, ודכוותא ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער מלמד שאין לשקר תשועה וכו' ע"ש. ול"נ דגם רש"י ידע המדרש אך מ"ש ותמהני וכו' הוא לפי מה שדרש רבי משה הדרשן שלא עמד השם של עיר בכך, לכן כתיב לה רפה כאלו כתיב לא נבח שלא נתקיים השם אלא שם אחר. וכן צריך לדרוש נמי כהאי דווקא ויאמר לה בועז לא בועז אלא שליח, וזה אינו. וכן לבנות לה בית לא בית אלא אהל, וזה אינו. ולכן דקדק רש"י בדבריו ואמר מה ידרוש, כלו' לפי' שדרש מדרש פה יש לדרוש גם כן התם, וזה אינו, ובאמת לא נשתנה שם העיר שקרא בשם נובח, והא דכתיב לה רפה י"ל דנובח ואחרים קראו את העיר בשם נובח, אבל בניו לא קראו אותה נובח, כמו שכתב הרמב"ם הביאו טור י"ד סי' ר"ס, היה שם אביו כשם אחרים ישנה את שמם כלומר שמם של אחרים. כן נ"ל ליישב דברי רש"י: