רש"י על במדבר ל״ב:ל״ח

« רש"י על במדבר ל״ב:ל״ו רש"י על במדבר ל״ב:ל״ט »

1 שפתי חכמים פתח ↗

קורים עריהם על שם ע"א. כלומר שהסבו שמם קודם בניינם מחדש כדי שלא יזכר שם ע"א בפיהם, כי נבו ובעל מעון היו שמות ע"א והיו נקראין הערים על שמם, ובני ראובן הסבו את שמם, כמו שאמרו רז"ל בית גליא בית כריא, אבל שאר העיירות הסבו שמם אחר בניינם החדש כמנהג כל בוני עיר:

1 רמב"ן על במדבר פתח ↗

וְאֶת נְבוֹ וְאֶת בַּעַל מְעוֹן מוּסַבֹּת שֵׁם – נְבוֹ וּבַעַל מְעוֹן שְׁמוֹת עֲבוֹדָה זָרָה הֵם, שֶׁהָאֱמוֹרִיִּים קוֹרִין עָרֵיהֶם עַל שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם, וּבְנֵי רְאוּבֵן הֵסֵבּוּ שְׁמוֹתָם לְשֵׁמוֹת אֲחֵרִים. זֶהוּ ״מוּסַבֹּת שֵׁם״ - נְבוֹ וּבַעַל מְעוֹן מוּסַבּוֹת לְשֵׁם אַחֵר, לְשׁוֹן רַשִׁ״י רש״י על במדבר ל״ב:ל״ח. וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר ״וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁמוֹת אֶת שְׁמוֹת הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנוּ״ - עַל כֻּלָּם יִרְמֹז, לֹא עַל נְבוֹ וְעַל בַּעַל מְעוֹן בִּלְבַד. וְעוֹד, מַה טַעַם שֶׁיַּזְכִּיר אוֹתָם הַכָּתוּב בְּשֵׁם הָעֲבוֹדָה זָרָה וְיֹאמַר כִּי בְּנֵי רְאוּבֵן בָּנוּ אוֹתָן וְהֵסֵבּוּ שְׁמָם, וְלֹא יַזְכִּיר הַשֵּׁם הַטּוֹב הַמּוּסָב לָהֶם? וּמִנְהַג הַכָּתוּב לְעוֹלָם בֶּעָרִים הַנִּלְכָּדוֹת לְהַזְכִּיר הַשֵּׁם הֶחָדָשׁ: ״וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן כְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם״ יהושע יט מז, ״וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוּוֹת יָאִיר״ במדבר ל״ב:מ״א, ״וַיִּקְרָא לָה נֹבַח״ במדבר ל״ב:מ״ב. גַּם בְּכָל הַמּוּסַבּוֹת שֵׁם יַזְכִּירֵם: ״וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע״ יהושע יד טו, ״וְשֵׁם דְּבִיר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר״ שם טו טו. וְהַקָּרוֹב אֵלַי כִּי אֵלּוּ הַשֵּׁמוֹת הָיוּ שְׁמוֹת הֶעָרִים בְּיַד מוֹאָב, וְסִיחוֹן כָּבַשׁ כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה מִמֶּלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן, כִּי כֵן כָּתוּב בְּחֶשְׁבּוֹן וְדִיבוֹן וּמֵידְבָא כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן״ וְגוֹ' במדבר כ״א:ל׳. וְכֵן יֵרָאֶה לִי מִדִּבְרֵי יִפְתָּח שֶׁאָמַר: ״בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְעַרְעוֹר וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר עַל יְדֵי אַרְנוֹן״ שופטים יא כו, וְהִיא עֲרוֹעֵר אֲשֶׁר לָקְחוּ מִיַּד סִיחוֹן. וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר הִגְלָה תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי, חָזְרוּ מוֹאָב וְיָשְׁבוּ בְּאַרְצָם וּבְעָרֵיהֶם, כִּי מָצָאנוּ בְּסֵפֶר יִרְמְיָהוּ מ״ח כַּאֲשֶׁר הֶחֱרִים נְבוּכַדְנֶצַּר אֶת מוֹאָב שֶׁלָּכַד מֵהֶם כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה, וְהִזְכִּיר בְּשֵׁמוֹת חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵא וְקִרְיָתַיִם וְדִיבוֹן וּנְבוֹ וְיַעְזֵר וַעֲרוֹעֵר וּבַעַל מְעוֹן שֶׁקְּרָאוֹ בֵּית מְעוֹן, וּבֵית נִמְרָה שֶׁקְּרָאוֹ נִמְרִים וְיַהְצָה, וַהֲרֵי הֵם כֻּלָּם לְמוֹאָב. וְכֵן בִּישַׁעְיָהוּ פרקים ט״ו ט״ז כְּשֶׁשָּׁטַף סַנְחֵרִיב אֶת מוֹאָב הוּזְכְּרוּ שָׁם רֻבָּן שֶׁל עָרִים הַלָּלוּ, כִּי לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי הִגְלָה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ שָׁטַף עַמּוֹן וּמוֹאָב. וְלָכֵן נִרְאֶה כִּי פֵּרוּשׁ מוּסַבֹּת שֵׁם שֶׁאֵלּוּ הֶעָרִים כֻּלָּן הֵם מוּסַבּוֹת שֵׁם, שֶׁהֵסֵבּוּ הָאֱמוֹרִי אֶת שְׁמָם הָרִאשׁוֹן כַּאֲשֶׁר לָכַד אוֹתָם, וְזֶה הָיָה שְׁמָם הָרִאשׁוֹן כְּשֶׁהָיוּ בְּיַד מוֹאָב, וּבְנֵי רְאוּבֵן וְגָד עוֹד קָרְאוּ אוֹתָם בְּשֵׁמוֹת כַּאֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָם. וְלֹא אָמַר הַכָּתוּב "וַיִּקְרְאוּ שֵׁמוֹת לֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנוּ", אֲבָל אָמַר וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁמוֹת אֶת שְׁמוֹת הֶעָרִים, כִּי קָרְאוּ לָהֶם בְּשֵׁמוֹת אֶת הַשֵּׁמוֹת הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר הָיוּ לָהֶם מִתְּחִלָּה, כִּי רָצוּ לְהַזְכִּירָם בַּשֵּׁם הַיָּדוּעַ לָהֶם מֵאָז, אוֹ לְהוֹבִישׁ אֶת מוֹאָב, אוֹ כַּאֲשֶׁר הִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ הָאֱמוֹרִים קוֹרִין עָרֵיהֶם עַל שֵׁם ע״ז שֶׁלָּהֶם, אֲבָל לֹא רָאִינוּ בִּיהוֹשֻׁעַ שֶׁהֵסֵב שְׁמוֹת הֶעָרִים שֶׁכָּבַשׁ:

2 שפתי חכמים פתח ↗

בנו שבמה כו'. ר"ל למה לא כוללן הכתוב בכלל אחד, ואת נבו ואת בעל מעון ואת שבמה מוסבת שם. ומתרץ דדוקא נבו ובעל מעון מוסבות לשם אחר פירוש קודם בניינם החדש הסבו שמם כדי שלא יזכרו שם ע"א בפיהם אבל שאר העיירות הסבו שמם אחר בניינם החדש. ויהי' שבמה דבק למלת בנו דלעיל ולא עם מוסבות שם, ואמר אל תחשוב שדבוק עם מוסבות שם, שהרי שבם ושבמה שם אחד הוא:

2 גור אריה פתח ↗

ואת שבמה בנו את שבמה. כלומר "ואת שבמה" קאי אמה שכתוב לפניו "ובני ראובן בנו את חשבון ואת אלעלה" פסוק לז, וכן בנו את שבמה. ולאפוקי דלא קאי "ואת שבמה" על מה שכתוב בקרא בסמוך לו "ואת בעל מעון מוסבות שם ואת שבמה", שיהיה "שבמה" גם כן "מוסבות שם", דאם כן לכתוב 'את נבו ואת בעל מעון ואת שבמה מוסבות שם', אלא קרא רוצה לומר שבנו את שבמה. והשתא כל המקרא כסדר, שכל המקרא מדבר מה שבנו הערים האלה; שבנו את חשבון, וגם בנו את נבה ואת בעל מעון, שהם מוסבות שם, לפי שהיו נקראים על שם עבודה זרה. ובנו גם כן את שבמה, ולא היתה היא מוסבת שם, שלא היתה נקראת על שם עבודה זרה. וביש ספרים '"ואת שבמה" – בנו אותה בשמה'. ומפרשים שבנו אותה בשמה, ולא היתה מוסבת שם. וכדי שלא יקשה לך, הרי הסבו גם כן שם המקום, שהרי למעלה כתיב פסוק ג "שבם", וכאן "שבמה", אמר רש"י 'והיא שבם'. כלומר שהוא אחד עם שבם האמורה למעלה, שאין חילוק בין "שבם" ל"שבמה":

1 ואת נבו ואת בעל מעון מוסבת שם. נְבוֹ וּבַעַל מְעוֹן שְׁמוֹת עֲ"זָ הֵם, וְהָיוּ הָאֱמוֹרִיִּים קוֹרִים עָרֵיהֶם עַל שֵׁם עֲ"זָ שֶׁלָּהֶם, וּבְנֵי רְאוּבֵן הֵסֵבּוּ אֶת שְׁמָם לְשֵׁמוֹת אֲחֵרִים, וְזֶהוּ מוסבת שם — נְבוֹ וּבַעַל מְעוֹן מוּסַבּוֹת לְשֵׁם אַחֵר:

2 ואת שבמה. בָּנוּ שִׂבְמָה, וְהִיא שְׂבָם הָאֲמוּרָה לְמַעְלָה:

1 מזרחי פתח ↗

ואת נבו ואת בעל מעון מוסבות שם.שמות עבודת כוכבים הם והיו האמוריים קורין עריהם על שם עבודת כוכבים שלהם ובני ראובן הסבו את שמם לשמות אחרי' וזהו מוסבות שם נבו ובעל מעון מוסבת לשם אח' הרמב"ן ז"ל טען ואמר והכתוב שאמר ויקראו בשמות את שמות הערים אשר בנו על כלם ירמוז לא על נבו ועל בעל מעון בלבד ועוד מה טעם שיזכיר אותם הכתוב בשם עבודת כוכבים שלהם ויאמר כי בני ראובן בנו אותם והסבו שמם ולא יזכיר השם הטוב המוסב להם ומנהיג הכתוב לעולם בערים הנלכדו' להזכיר השם החדש ויקראו ללשם דן בשם דן אביהם ויקרא אתהן חות יאיר ויקרא לה נבח בשמו גם בכל המוסבות שם וזכיר' ושם חברון לפנים קרית ארבע ושם דביר לפנים קרית ספר עכ"ד. ואני תמה מאד מי גלה לו שהרב ז"ל כיון במאמר ובני ראובן הסבו את שמם לשמות אחרי' שהם בעבו' השמות שקראו להם אחרי' בנינם החדש עד שיטעון עליו שהכתוב שאמר ויקראו בשמות את שמות הערים אשר בנו על כלם ירמוז ולא על נבו ועל בעל מעון בלבד ולמה לא יפרש את דברי הרב שכונתו היתה בזה על השמו' שהסבו להם קודם בנינם החדש ששמות שאר כל העירו' חשבון ואלעלה וקריתי' שהיו נקראי' בהם קודם בנינם החדש לא שינו אותם עד אחר שבנו אותם הבנין החדש אבל שמות נבו ובעל מעון שהיו נקראים בם קודם בנינם מפני היותם שמות עבודת כוכבים הסבו את שמם לשמות אחרים קודם בנינם על דרך בית גליא בית כריא כדי שלא יזכר בפיהם שם עבודת כוכבים וזהו מוסבות שם שהסבו את שמם לשמות אחרים קודם בנינם החדש ואחר שבנו אות' ואת כל שאר העיירו' בבנין החדש קראו את כלם יחד בשמות אחרים כמנהג של בוני העיירות. ומה שטען עוד מה טעם שיזכיר אותם הכ' בשם העבודת כוכבים שלהם ויאמר כי בני ראובן בנו אותם והסבו שמם הוסיף מלת בנו על דברי הרב כדי שיטעון עליו גם אמר ולמה לא יזכיר השם הטוב המוסב להם איננה טענה כי הכ' לא הזכיר כל שאר העיירות רק בשמות הישני' שהיו נקראים בימים ההם מפני היותם מפורסמים והיה מן ההכרח שיזכיר גם נבו ובעל מעון בשמות' הראשונים המפורסמים כמו בשאר העיירות ומפני שלא היה התר להם לקרותם בשמות העבודת כוכבים הוצרך הכ' לומר שהם הסבו אם שמם והיו קוראים אותם בלשונם בשמות אחרי' טרם בנינ' החדש מה שלא עשו כן בשאר העיירות ואחר בנינם החדש קראו את כלם יחד בשמות אחרים כמנהג בוני העיירות. ומה שטען עוד ומנהג הכ' לעולם בערים הנלכדות להזכיר השם החדש ויקרא אתהן חות יאיר ויקרא לה נבח בשמו אינה טענה כי הכ' הוצרך פה להזכיר כל הערים בשמותיהן הישנים אשר היו להם מימי קדם כדי שידעו הכל את הערים אשר כבש ומה מין ערים היו וא"א זה אלא כשיזכירם בשמותיהם המפורסמים שהיו מימי קדם ומנהג הכ' שקורא הערים הנלכדות בשם החדש זהו כשקורא להן שמות אבל כשרוצה להודיע ולפרסם העיירות אשר כבשו איזה ערים הם בהכרח הוא שיזכירם בשמותיהם הראשונים המפורסמים בעולם לא בשמותיה' החדשים אשר קראום לוכדיהם שעדיין לא נתפרסמו שמותיהם:

1 גור אריה פתח ↗

שמות עבודה זרה הם והיו האמוריים וכו'. הקשה הרא"ם הרמב"ן, דהא כל הערים קראו להם שמות, כדכתיב "ויקראו בשמות את שמות הערים אשר בנו", והאי "ויקראו" על כל הערים קאי, אף אותן שלא היו על שם עבודה זרה, ואם כן מאי שינוי היה באותן שהיו נקראו על שמות עבודה זרה, כיון שכל הערים קראו להם שמות. והרא"ם תירץ, דאותן שהיו נקראים על שם עבודה זרה – קודם שבנה אותם קראו להם שם אחר, שלא יהא נקרא עליהם שם עבודה זרה. ושאר הערים לא קראו להם שמות עד שבנו אותם הערים:‎ולפי דבריו, ראוי שכל ישראל – מיד שכבשו אותם – יקראו להם שמות אחרים, כדי שלא יהיו נקראים על שם עבודה זרה. ואחר שבנו בני גד ובני ראובן את הערים, קראו להם שמות מה שרצו לקרות להם, דלמה יש לתלות קריאות "מוסבות שם" – שלא יהיו נקראים על שם עבודה זרה – לבני גד ולבני ראובן, ולא לכל ישראל, אחר שכבשו כל ישראל את הערים. בשלמא אם קריאת השם היה אחר שבנו המקומות, ובני גד ובני ראובן בנו אותן, לכך בני גד ובני ראובן קראו להם שמות. אבל אם נאמר שקודם שבנו המקומות קראו להם שמות כדי שלא יהיו נקראים על שם עבודה זרה, היה ראוי שמיד שכבשו את המקומות לקרות להם שם כל ישראל, ולמה יתלה זה בבני גד ובני ראובן דווקא. ומדברי רש"י משמע שבני גד ובני ראובן קראו להם שמות, ולא כל ישראל:‎ויש לתרץ, כי מה שפירש רש"י כי בני גד ובני ראובן הסבו שמות עבודה זרה שלהן, ולא תלה בכל ישראל, לפי שלא הוצרכו לקרוא להם שמות אחרים כאשר כבשו אותם מיד – קודם שירשו בני גד ובני ראובן הערים, מפני שהיו ישראל רוצים להניח הערים כמו שהם, ולא ליישב אותם בעבר הירדן. דודאי לא עלה על דעתם מתחלה ליישב את המקומות האלו, ושלא לעבור הירדן, שהוא עיקר ארץ ישראל, עד שבקשו בני גד ובני ראובן לשבת באלו הערים. וכן כתב הרמב"ן בעצמו בפרשת חקת לעיל כא, כא, עיין שם. וכאשר היו רוצים ליישב בני גד ובני ראובן המקומות, אז קראו להם שמות אחרים שלא יהיו על שם עבודה זרה. ואחר שבנו את הערים קראו לכולם שמות אשר רצו לקרות להם:‎ומכל מקום דוחק שלא יהיה חילוף השם אלא בשעה שבנו, ואם כן למה הוצרך הכתוב לכתוב "מוסבות שם", אחר שבלאו הכי היו קוראים לכל הערים שמות אחרים:‎ולפיכך נראה, שדעת רש"י אף על גב שקראו לערים שמות אחרים, אי אפשר שלא יהיה נשאר שם המקום הראשון, שכן תמצא שמקום אחד נקרא בהרבה שמות, ואף אחר שנקרא בשם החדש – לא נתבטל השם הראשון. והוצרך להחליף שם הראשון שנקרא על שם עבודה זרה, לא שינוי גמור להיות קורא בשם אחר, אלא הסבו שמם הראשון, כמו "בעל מעון" שינו את השם במקצת, שנקרא 'אל מעון' ר' ירמיה מח, כג, ורמב"ן כאן, ובזה יודע שלא יהיה נקרא בשם "בעל מעון". וזה יקרא "מוסבת שם", שכאשר יקרא שמות הערים – השם מוסב לשם אחר. אבל ערים אחרים שקראו להם שם אחר, אין מניעה לקרותן על שם הראשון גם כן. שכאשר נקרא בשם "ישראל" בראשית לב, כח, נקרא גם כן בשם "יעקב", שנקרא לו שם אחר, וזהו נכון. אי נמי, כי הערים שהיו להם שמות עבודה זרה הם מוסבות לגמרי, שלא היו נקראים בשם הראשון כלל. ואילו הערים אשר בנו, אף על גב שקראו להם שמות אחרים, אינם מוסבות שם לגמרי מן שם הראשון, שגם בשם הראשון היו נקראים:‎ומה שהקשה הרמב"ן ז"ל, שלא כתב בפירוש מה היו השמות אשר קראו להם, שאין הכתוב רוצה להגיד לך רק שאין אלו השמות הניחו להם ישראל, שאין ראוי לקרוא בשם עבודה זרה, אלא הסבו שמם:

2 מזרחי פתח ↗

ואת שבמה בנו שבמה והיא שבם האמורה למעלה. הוסיף מלת בנו להורות שזאת שבמה דבקה עם בנו דלעיל כאילו אמר ובני ראובן בנו את חשבון ואת שבמה ומה שאמר שבמה פי' שאינה דבקה עם מוסבות שם הסמוך לה עד שיהא זה פירושו כמו שהסבו את נבו ואת בעל מעון לשמות אחרים כך הסבו גם שמה של שבמה לשם אחר רק היא דבקה עם בנו דלעיל כמו שבנו כל העיירות דלעיל כך בנו גם את שבמה ואמר והיא שבם האמורה למעלה שלא תחשוב מאחר שהיה שמה שבם ועכשיו קורא אותה שבמה שהוא שם חדש שהסבו לה אמר והיא שבם האמור' למעלה כלומר שבם ושבמה אחד הוא:

« רש"י על במדבר ל״ב:ל״ו רש"י על במדבר ל״ב:ל״ט »