11לפי שהיו השבטים מבזים אותו כו'. דאל"כ הא כתיב לעיל פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, ולמה כתב כאן, אלא ע"כ כדי לייחסו ואם כן קשה ולמה ליה לייחסו והלא כבר ייחסו לעיל בסוף פרשת בלק אחר אהרן הכהן גבי האי מעשה עצמו, דכתיב וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם וגו'. ומתרץ לפי שהיו השבטים מבזין אותו הוצרך הכתוב לייחסו עוד שהוא בן בנו של אהרן. א"נ י"ל דמשום הכי יחסו לעיל אחר אהרן כלומר כמו שאהרן היה עוצר המגפה מישראל בקחתו את המחתה, כך פנחס עצר המגפה מישראל בהריגת איש מישראל, ולכך יחסו אחר אהרן, משום הכי מקשה רש"י הכא דלא שייך הכא לתרץ כן:12והרג נשיא שבט מישראל. ור"ל דשני דברים הם, חדא שהוא בן פוטי ר"ל אשתו של אלעזר היתה ממשפחת יתרו ואביה פיטם עגלים לע"א כדפירש"י לעיל בפ' וארא, ועוד שהרג נשיא מישראל. והא דנקט רש"י שפטם אבי אמו עגלים לע"א, לאו למימרא דפשיטא ליה לרש"י דאבי אמו היה מזרע יתרו, אלא לאו דוקא הוא אלא חדא נקט, כי ספק הוא אם אמו היתה מזרע יתרו או אבי אמו וק"ל: נח"י ובקצ"מ וא"ת היאך נסתלק ממנו ביחוס התרעומת והרנון שהיו מרננין עליו הראיתם בן פוטי סוף סוף הבזיון במקומו עומד שאבי אמו פיטם עגלים לע"ז. י"ל שמה שמרננים עליו ומבזין אותו על שהרג נשיא מישראל שהיו חושדין אותו שעשה זה מחמת שקינא על כבודו של משה אחי אבי אביו שהתריס זמרי לנגדו, בא הכתוב ויחסו אחר אהרן לומר שבזה המעשה היה משיב חמה בגודל זכותו כמו שהשיב אהרן חמת ה' בקטורת, והיה להם לשבחו ע"ז כדאיתא בפרק הנשרפין, בן אהרן, משיב חמה, בן משיב חמה בן קנאי בן לוי שקנא באחותו דינה: והשתא אמר שבא הכתוב ויחסו רק עד אהרן ולא יחסו עד יעקב, אלא שעיקר הכתוב בא לומר שהיה דומה במעשה זה לאהרן, שקנאת ה' עשתה זאת, וכן המדה לו בתולדה ובטבע מאבותיו, ולא קנאת מרע"ה עשתה זאת:13בנקמו כו'. דק"ל דקנאה אינו אלא שנשוא עליו שנאה בלב, ופנחס לא היה לו קנאה בלבו על זמרי. ומתרץ בנקמו את נקמתי, כלומר דקנאה לשון נקמה. ותו ק"ל היאך שייך למכתב אהקב"ה בנקמו את נקמתי.ומתרץ בקצפו וכו', כלומר דנקמה הוא בא ע"י קצף מ"ה נקט לישנא דקנאה, וכן כל לשון נקמה שכתוב בהקב"ה לשון קצף הוא. ותו ק"ל כיון דקנאה היינו נקמה למה לא כתיב בהדיא בנקמו את נקמתי. ומתרץ כל לשון קנאה וכו', כלומר קודם שעשה נקמה לא נתחרט בלבו ויש לו קנאה עליו לעשות בו נקמה, א"כ התחלת הנקמה יש בו קנאה, לכך כתב לשון קנאה:14המתחרה לנקום נקמת דבר. המתחרה לשון חרה:
